סיקור מקיף

הלם העתיד 4 – מסע פרטי בין כוכבים

יזם עסקי החלל ג'ים בנסון הוא המייסד והמנכ"ל של ספייס דוו (SpaceDev), חברה לפיתוח עסקי חלל שנסחרת בבורסה, ומתכננת נסיעות רווחיות לירח, למאדים ולאסטרואידים הסמוכים לכדור הארץ.

ג'ים בנסון

כל מה שיכול להיות רווחי בחלל – ישרוד. זה רק עניין של זמן וטכנולוגיה. לנאסא יש תפקיד חשוב באופרת החלל הזאת, שתסחרר אותנו אלפי שנים: היא תכוון את כספי
משלם המסים הזהיר למקומות הנחוצים, ותממן מחקר ופיתוח של טכנולוגיה מתקדמת, שהיא כיום יקרה ומסוכנת מדי כלכלית עבור חברות מסחריות. אבל האקשן האמיתי, והחלל בכלל, יהיו של היזמים.
לפי דוח "מצב תעשיית החלל 2000", היקף מחר החלל בכלכלה העולמית יעמוד השנה על כ96- מיליארד דולר – בערך מחצית ממגזר המוליכים למחצה, אבל כמעט כפול מכל מגזר הפרסום, ויותר מפי חמש מהקולנוע ההוליוודי. רוב הפעילות העסקית הזאת כוללת בניה, השקה והפעלה של לווייני תקשורת מסביב לכדור הארץ.
עסקי חלל, ממסלול כדור הארץ והחוצה, יהוו את הגל הכלכלי הגדול הבא. ברגע שהגל יתחיל, יש לו את הפוטנציאל ליצור מומנטום שיימשך מאה שנה, והוא יהיה גדול יותר מזה שיצרו מהפכת המחשב האישי והאינטרנט יחד. ככלות הכול, החלל הוא כמעט אינסופי, והמשאבים הטבעיים הסמוכים לכדור הארץ מגמדים את המינרלים והאנרגיה שבזבזנו משטחי כדור הארץ. מאז תחילת ההיסטוריה, האדם הבונה זקוק לחזית חדשה למחקר ופיתוח. המהפכה התעשייתית גילתה את טבעו היצירתי של האדם, באמצעות השימוש באנרגיה מרוכזת וניידת כמו נפט, במין, מ טבעי וחשמל. אלה הובילו למערכות תחבורה ותקשורת יעילות, שפרושות כיום בכל רחבי העולם. החלל ידרוש אותה תשתית אם אנשים יעבדו, יחיו ויבלו בו. המפתח הראשון לכניסה לחלל הוא אנרגיה.
רוברט היינלין צפה לפני מספר שנים שכאשר נגיע למסלול כדור הארץ, נהיה בחצי הדרך לכל מקום – כלומר לכל מקום במערכת השמש. הבעייה היא, שברגע שאנו מגיעים למסלול כדור הארץ, אנו מתרוקנים מאנרגיה, ואין תחנות דלק נראות לעין בסביבה. זו הסיבה שהחלליות של נאסא הסתובבו במעגלים עשרות שנים. בהשקעה של עוד כמה מיליוני דולרים, ניתן לעלות שלב אחד הלאה ולבנות כלי שישלח רכב חלל קטן אל מעבר לגבולות כוח המשיכה של כדור הארץ. אז הוא יוכל לגלוש שנים ועשרות שנים לפני שיגיע ליעדו.
האירוניה היא, שכל מה שאנו זקוקים לו נמצא שם. גם אם החלל הוא ברובו ריק, הוא אינו ריק (ואקום). מים הם המרכיב הנפוץ ביותר ביקום, ומערכת השמש שלנו אינה יוצאת דופן בכלל זה. אנו מוקפים במים שנמצאים באלפי עצמים שקרובים לכדור הארץ – אסטרואידים וכוכבי שביט שאיבדו את דרכם ונלכדו במסלולים דומים לשלנו. למעשה, הם מייצגים איום והבטחה כאחד. בעוד שהאסטרואידים הגדולים יכולים למחות את כדור הארץ בהתנגשות אחת, אסטרואיד מתכתי שקוטרו מייל אחד מכיל ברזל ופלדה בכמויות גדולות הרבה יותר מאלו שאי פעם נעשה בהן שימוש בהיסטוריה האנושית, וכוכב שביט רדום יכול להכיל מספיק "זהב לבן" – מים- כדי לשמש כדלק לטילים לאלפי מסעות מהמאדים לארץ ובחזרה.
אם אנחנו רוצים לנסוע לחלל ולהישאר שם, החלל צריך להיות משתלם. כל פעילות אחרת בחלל תמומן מכספי משלם המסים. אז, האם אנו חולמים על שליחות בלתי אפשרית מאויישת למאדים בעלות של מאה מיליארד דולר, שמבוססת על חומרת חלל שכבר אינה קיימת, או שאנו מתמודדים עם המציאות והופכים את החלל לשלנו, כשאנו מתקדמים צעד-צעד! איך אנחנו הופכים את החלל למשתלם, במציאת דרכים קטנות יותר ופחות יקרות כדי להוציא את הדברים לפועל. באמצעות שימוש בטכנולוגיה קיימת בצירופים חדשים, ושימוש בטכנולוגיה מודרנית סטנדרטית בכל מקום שבו הדבר אפשרי. בהתחלות קטנות, אנו לומדים לזחול לפני שנלמד ללכת, ולומדים ללכת לפני שנלמד לרוץ.
כדי להשיג את זה צריך לעבור מתבניות החשיבה של העבר שאומרות שגדול יותר הוא טוב יותר, למנטאליות הקטן-זה-יפה של מיקרו-רכבי-חלל ונאנו-לוויינים בייצור המוני. ומה בדבר ההבטחה לייצור רכבי חלל זולים, שיגיעו למסלול כדור הארץ בשלב אחד, ויורידו את העלות העכשווית של 20 אלף דולר לק"ג למאה או אפילו עשרה דולרים לק"ג, עוד חלומות בהקיץ. כשלונותיהן האחרונים של חברות לייצר רכבי חלל המיועדים לשימושים חוזרים ונשנים, מוסברים בפשיט הרגל העכשיווית של אירידיום ופשיטת הרגל הקרובה של גלובלסטאר. אבל זה רק תירוץ.

החברות שיזמו את רכבי החלל האמורים סבלו מבעיות מבעיות שרוב המשקיעים יכלו לראות: חוסר ניסיון בדרג הניהול בכיר, טכנולוגיה
אחת או יותר שעדיין אינן קיימות ושבנייתן דורשת סיכון כספים, קונסטלציית שוק שגם היא עדיין לא קיימת, היעדרו של רקורד בנייה, והתשוקה לבנות רכב חלל גדול לפני הכול, מה שדומה למי שמנסה לרוץ לפני שלמד לזחול. יש כיום המון כסף זמין להשקעה יותר מאשר בכל תקופה בהיסטוריה; העניין הוא שמשקיעים לא אוהבים לקחת סיכונים, והם מעדיפים תמורות גבוהות ומהירות לכספם, שהם יכולים להשיג – ומשיגים במקומות אחרים.
תיירות חלל תמשוך יותר אנשים לתחום. אתרי נופש במסלול החלל יחד עם מקומות עבודה מסחריים? כן, וקרוב לוודאי שעוד בחיי, תחנת חלל מסחרית כזאת יכולה להיבנות באמצעות טכנולוגיה קיימת, בחלקיק מעלותה של תחנת חלל בינלאומית. אבל מה זה בכלל משכהו אין עדיין רכבי חלל שיסיעו אנשים ומטען.
אז לאן פנינו מועדות מכאן והלאה? מהו עתיד העסקים בחלל? אנחנו מתחילים בקטן, בוחרים במטרות שניתן להגיע אליהן, צוברים נסיון, עושים רווחים, מתאימים לעצמנו את המטרות, משקיעים מהדש את הרווחים, צומחים ופוסעים בצעדים גדלים, מטפסים גבוה יותר, ונעים מהר יותר לקראת המטרה, בונים צוות הנדסי אמיתי, בונים לוויין קטן ויעיל. ואז בונים רכב שינוע סביב הירח ויהיה מסחרי ורווחי, עם וידיאו חי וזורם, ואז עושים כסף. נוסעים לאסטרואיד, אומדים את ערכו, נוחתים עליו, וטוענים לבעלות. שולחים לוויין לא מאוייש למאדים, כדי להוכיח את יעילות הווידיאו הזורם, וגם את שרותי תקשורת הנתונים המסחרית. עושים כסף ובונים אמינות בכל שלב של הדרך.
אנו צריכים לתכנן לעצמנו רכבי חלל פרקטיים והגיוניים, אם אנו יכולים לעשות כסף ממוצרי חלל קטנים, להיות סבלניים, ולבנות אמינות. אם בנוסף לכך, על סמך לקחי העבר, נצליח לשכור עבור הפרוייקט שלנו צוותי ניהול והנדסה מהשורה הראשונה, או אז נוכל לבנות רכב חלל שניתן יהיה בקלות להרחיב ולשכלל אותו לגרסאות מתקדמות יותר. היזם שיעשה זאת, יהיה הראשון שהחלל יהיה בבעלותו.

מתוך הלם העתיד 2- גליון מיוחד של ביזניס 2.0 – גליון 1, אוקטובר 2000. כתב עת שכבר לא קיים – ואשר יצא בהוצאת אנשים ומחשבים

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן