על צירופי מקרים
עמי בן בסט
ספקטרום מהרהר ב – coincidence או בעברית: צירוף המקרים – אותם אירועים הנפגשים באופן מפתיע, ללא כל תכנון מראש ובניגוד לכל הסיכויים בנקודת זמן משותפת. המקריות הזאת, הוא אומר, מטלטלת ומסעירה את חיינו. כאשר היא מתחוללת היא פותרת לא אחת בעיות, מחלצת אותנו מנקודות קיפאון ותמיד מכניסה טעם לחיי השגרה שלנו.
כמה חבל שיד הגורל לא מזמנת לנו קצת יותר מן המתאבן הזה. אלא שבמציאות כמובן זה לא עובד כך. כאשר אירוע חסר סיכוי מתרחש פעם אחר פעם, המקריות מתפוגגת ומאבדת את קסמה.
הירחון הבריטי “פוקוס” הביא בזמנו את ספורה של גברת בשם סו המילטון שהייתה לבד במשרדה כאשר לפתע התקלקל מכשיר הפקס. היא החליטה לצלצל לג'יסון פגלר חבר מהמשרד. לאחר שמצאה את מספר הטלפון שלו שהיה רשום על גבי פתק קטן, חייגה את המספר והחלה להסביר לו את הבעיה. “רק רגע”, הפסיק אותה פגלר, אני לא בביתי.
הלכתי לי ברחוב כאשר הטלפון הציבורי הזה החל לפתע לצלצל והרמתי את השפופרת….”. מאוחר יותר הסתבר כי המספר אליו צלצלה המילטון היה של הבוס הגדול. העובדה שמספר הטלפון שלו היה זהה למספר של אותו טלפון ציבורי הייתה רק מקרה.
בעיתונות הבריטית אפשר בדרך כלל למצוא עלילות נחמדות עם הרבה מזל. לא מזמן הם הביאו את ספורה של אישה אחת שטיילה לה בוקר אחד עם כלבה על החוף כשלפתע נפל לידה מטוס קל והרג את כלבה. הטייס שיצא אותו בוקר לטיסת אימונים היה בעלה.
מהחיבורים המוזרים הללו אפשר ללמוד על כמה תכונות המאפיינות את צרוף מקרים. מי שמחפש צרוף מקרים שיברח מהספציפיות. אם אתה רוצה נאמר שבעלך ייפול במקרה עם האווירון שלו לידך, או שהטלפון הציבורי המסוים יצלצל עבורך כמו במקרה של פוגלר, צריך יהיה לחכות הרבה זמן. לעומת זאת אם נוריד את הדרישות ונסתפק בכך שטלפון ציבורי יצלצל למישהו אחר ואיזה מטוס שהוא יפול באיזה חוף, הסיכויים שזה יתרחש יהיו הרבה יותר גדולים.
נשמע קצת מוזר אבל כאשר בוחנים לאחור את ההיסטוריה של המין האנושי מגלים כי רבים מהתגליות ופריצות הדרך הגדולות במדע ובטכנולוגיה אירעו כתוצאה מצירוף מקרים ומתאונות לא צפויות. את התאונות הללו מכנים: סרנדיפיטי (serendipity). המקור לשם היא אגדה עתיקה על 3 נסיכים מסרנדיב (שמה העתיק של ציילון) שהיו מגלים כל הזמן דברים כתוצאה מכל מיני תקלות שאירעו להם. דוגמא לסרנדיפיטי מוצלח במיוחד היה למשל מה שארע בשנות ה – 60 לשני פיזיקאים אמריקאים צעירים בשם וילסון ופנזיאס שניסו לכוון
אנטנה חדשה לקליטת גלים מהחלל החיצון. הטריד אותם רעש משונה שלא יכלו להסביר אותו, גם לאחר שניקו כל מיני מקורות רעש ארציים, לרבות זוג יונים שבנה לו שם קן. באותה זמן בערך הונחו היסודות לתיאורית ה”ביג בנג” שמסבירה את היווצרות היקום בפיצוץ קוסמי שארע לפני כ – 15 מיליארד שנים. כאשר שמעו פנזיאס ווילסון על התיאוריה, צרפו אחת לאחת והבינו כי האוושה העקשנית שהם קולטים זו לא הלשלשת של היונים אלא שיירי קרינה של אותו פיצוץ קוסמי. על ה”תאונה” הזאת הם קבלו כמה שנים אחר כך פרס נובל.
לחשוב שהציוויליזציה שלנו מונעת רק על ידי המקרה, אומר ספקטרום, זה יהיה מוגזם. צריך עוד כמה דברים. לואי פאסטר ניסח זאת יפה כאשר ציין כי המזל נוטה לשחק לנפש המוכנה.
