סקירה מיוחדת שערכה אורקל באמצעות השלוחה שלה בהודו, קובעת כי טכנולוגיית הגריד הינה אחת מעשר הטכנולוגיות שיעצבו את 2008. הודו, הינה המדינה בעלת קצב ההטמעה הגבוהה בעולם של טכנולוגיות גריד
סקירה מיוחדת שערכה אורקל באמצעות השלוחה שלה בהודו, קובעת כי טכנולוגיית הגריד הינה אחת מעשר הטכנולוגיות שיעצבו את 2008. הודו, הינה המדינה בעלת קצב ההטמעה הגבוהה בעולם של טכנולוגיות גריד. תופעה שאינה מפתיעה לאור העובדה שהממשלה ההודית הודיעה לאחרונה כי היא צופה שהיקף ההשקעות הזרות בהודו יצמח פי שניים ב-2008 זו השנה השנייה ברציפות, ל-30 מיליארד דולר.
“התעשייה המתקדמת בישראל, שאיבדה בשנים האחרונות נתח שוק לטובת חברות הודיות, צריכה להסתכל בתשומת לב לנעשה בהודו. אין סיבה שבישראל לא ינצלו יותר את טכנולוגיות הגריד לפיתוח התעשייה ולמשיכת השקעות זרות כפי שנעשה בהודו” אומר אבנר אלגום, מנכ”ל האיגוד הישראלי לטכנולוגיות גריד (grid.org.il).
טכנולוגיית גריד מאפשרת ניצול יעיל וגמיש של משאבי המחשוב. עד כדי כך שבמספר מגזרים מספק הגריד יתרון תחרותי שבלעדיו לא ניתן לעמוד בדרישות האיכות ובלוחות הזמנים הנדרשים להספקת המוצרים והשירותים לשוק.
גריד, הינו תפיסה טכנולוגית לפיה רשת המחשבים הינה יחידה לוגית אחת אותה ניתן לפרק ליחידות לוגיות קטנות יותר ולהרכיב אותם מחדש בכל צירוף אפשרי. הגריד מאפשר ניוד עומסים וחלוקת עבודה בין משאבי הרשת, לשיפור ניצולת וביצועים וכן הוספה דינאמית של משאבים לרשת. היכולת להוסיף משאבים לרשת הופכת את כושר הגידול ואת עוצמת החישוב והאחסון ללא מוגבלים. מבחינה כלכלית, מאפשרת יכולת זו קצב גידול אופטימלי, בכל נקודת זמן.
מחקרים שונים מצביעים על הניצול הלא יעיל של מערכות המחשוב בארגונים שאינם מיישמים גריד. בארגונים אלה קיים ניצול ממוצע של בין 10% ל-20% בלבד, מיכולותיהם של כלל המחשבים בארגון.
“ישראל ניצבת בחזית הטכנולוגית של פיתוח טכנולוגיות גריד בעולם. אולם ביישום גריד בתעשייה יש עדין עבודה רבה לפנינו” אומר אלגום. מדינת ישראל מכירה בחשיבות של פיתוח טכנולוגיות גריד ותומכת באיגוד הישראלי לטכנולוגיות גריד (grid.org.il), תחת חסותה של תוכנית מגנ”ט של המדען הראשי. באיגוד הישראלי חברים יותר מ- 40 גופים, בניהם גופי היי-טק הגדולים בעולם, ארגונים מובילים במשק הישראלי וחברות סטראט-אפ. האיגוד הוא שותף של ה- OGF (איגוד הגריד העולמי) והוא משתתף בקביעת הסטנדרטים והתקנים הבינלאומיים בתחום. האיגוד מקיים מסגרות של שיתוף ידע וניסיון באמצעות כנסים בינלאומיים, מעבדת הגריד, סדנאות, מרכז ידע ועוד.
6 תגובות
האפשרות להשתמש בשיטת הגריד באירגונים – לא רק שהיא נכונה – היא כבר מיושמת במקומות רבים (אוניברסיטאות, Google ועוד).
גם השימוש באוכלוסיה הבלתי מאורגנת קיים (פרוייקט SETI ).
אני מניח שגם בעתיד יהיה שימוש בכל הסביבות והשאלה היא רק של כמויות.
נכון לעכשיו, רק ההצעה של רועי נשמעת לי מספיק ריאלית (מציאותית) כדי שהיא תתקיים בעתיד הקרוב.
חוץ מזה שהטכנולוגיה והנגישות אליה במקרה של מה שרועי הזכיר היא מאוד גבוהה, ואפילו בבתי ספר עם הרשתות מחשוב הכי מיושנות נפוצה השיטה של הפעלת מספר מחשבים (ליתר דיוק מסכים, מערכות הפעלה, שולחנות עבודה, או איך שלא קוראים לזה) דרך תחנת עבודה חזקה אחת.
אירגון יכול פשוט לקנות לעצמו תחנת עבודה/שרת (מה ההבדל?) אחד חזק לכל מחלקה וככה לחסוך בעלויות.
לעמי בכר
תחשוב חיובי…
קודם כל ממילא המחשב של רובנו דולק 24/7 כך שצריכת החשמל היא לא פקטור.
שנית, למה לא לשתף משאבים? כמו שכולם הרוויחו משיתוף תכנים (אימיול וכו’) כולנו יכולים להרוויח משיתוף משאבים.
אתה יכול להיות סמוך ובטוח שבנק או כל גוף מוסדי חשוב אחר – לא יסתמך על המחשב שלך או של שושנה מרמת-גן כדי לבצע ניתוח דוחות… יש להם מספיק שכל ומספיק כסף כדי להבטיח שמערכות המידע שלהם יעבדו ללא תלות בגורמים חיצוניים לא יציבים!
לרועי
נכון שהיום רוב הטכנולוגיה מאומצת על ידי ארגונים גדולים, בעיקר גופים פיננסיים וגופי ביטחון. אבל כמו תמיד – טכנולוגיה טובה תמצא את דרכה גם לצרכן הביתי.
תחשוב על היתרונות הצפויים למשתמש הביתי:
נפח זיכרון גדול
כוח עיבוד חזק
מהירות פעולה (יותר שימוש ב RAM)
שרידות ויציבות (טכנית אתה יכול לשמור את כל המידע בצורה מבוזרת ברשת)
יעילות בצריכת אנרגיה בצורה כלל-עולמית (מחשבים ש”נחים” בשעות הלילה באמריקה משמשים משתמשים ערים באירו-אסיה)
צדק סוציאלי ברמה הבינלאומית (אזרחי מדינות עולם שלישי ומדינות מתפתחות יכולים ליהנות מגישה לשירותי מחשב מתקדמים וחזקים שאינם בשימוש של בעליהם העשירים בזמן נתון)
נראה לי שהכוונה היתה פה לשימוש במחשבי הארגון, למשל בארגון בו יש כ-100 מחשבים, שמתוכן נגיד 20 שייכים למזכירות שכל מה שהן דורשות ממחשב זה אופיס ושולה מוקשים. המחשב שלהן לא מנוצל כמעט, ולכן הגיעו לאחוזי ניצולת נמוכים בארגון. [בארגונים אלה קיים ניצול ממוצע של בין 10% ל-20% בלבד, מיכולותיהם של כלל המחשבים בארגון.]
והטריילר לסרט שולה מוקשים:
http://www.destructoid.com/minesweeper-the-movie-37770.phtml
עמי:
האמת היא שהבעיה קיימת מרגע שמחשבך מקיים תקשורת עם העולם החיצון.
לך תדע מה עושב ספק האינטרנט בכוח המחשוב שלך או מה עושות תכנות כמו Skype.
הבעיה אכן מחמירה כאשר אתה הופך לחלק מגריד ולא נראה לי שיש לה פתרון אמיתי.
בסופו של דבר כל אחד יצטרך לשקול אם היתרון שבקבלת שירותים או משאבי מחשוב נוספים עולה על החיסרון שבמתן משאבי מחשוב נוספים למתחרים/אויבים וכדומה.
האינטרנט כנראה כבר יישאר עמנו.
תוכנות כמו Skype זוכות אף הן להיענות אבל יש גם רבים שנמנעים משימוש בהן כי הן מכבידות על המחשב בשירותים שהן נותנות לאחרים.
נראה מה יהיה עם הגריד.
אולי, כפי שהצעת, זה יישאר בעיקר פתרון למוסדות ציבוריים, מחד, ולאפליקציות מאד מוגדרות, מאידך.
הבעייתיות היחידה שאני רואה בטכנולוגיה הזו, כמשתמש קצה או כמי שנותן את כח העיבוד הביתי שלו היא – שאין לי בקרה אמיתית על הגוף שמשתמש בכח העיבוד שלי. בעוד חברות כאלו או אחרות יכולות לטעון כי הן מגיסות את כח החישוב שלי לטובת מציאת תרופה לסרטן או מציאת חוצנים וכדומה, הרי שאין לי שום דרך בסיסית לוודא שלא משתמשים בכח החישוב שלי (ובהוצאות החשמל הביתיות שלי) לצורך חישובים פרטיים של החברה. במילים אחרות, אם מישהו רוצה לחסוך לעצמו הרבה כסף ולרתום את כח החישוב שלי לחברה או לאינטרס הפרטי שלו, הוא יכול לעשות זאת במסווה של מציאת אלגוריתם כזה או אחר ולי, כתורם, אין שום דרך לוודא או לעקוב אחר התהליך.
יש גופים שהם ללא מטרות רווח לכאורה ואולי במקרה שלהם ניתן להקל, אך שוב – חוסר הוודאות וחוסר התועלת האישית המיידית, מאיבה על רצוני לתת את המחשב והכסף שאני מוציא על חשמל בעבור אותם גופי גריד.
אני מציע – רגולציה חיצונית וריכוזית על חברות שמבקשות שימוש גריד נרחב. כמו כן, על התורם לזכות בדיבידנד כזה או אחר מטעם מקבלי השרות, גם אם סמלי.
כמו כן, ראוי למדינה לנצל את משאבי המחשוב שלה מחוץ לשעות עבודות המשרד. אם בערייה עובדים מתשע עד חמש (פחחח) הרי שמחמש בערב עד תשע בבוקר יכול לפעול גריד שמטרתו היא רווחת הציבור, בדרך זו או אחרת. מדובר במחשבים ובחשמל שממומנים על ידי משלם המיסים אשר עומדים ומרקיבים מול פקידות שיודעות להפעיל את אופיס לכל היותר.
בברכת חברים,
עמי בכר