גלגולי נשמות – עניין פסיכולוגי?

האם טיפול ברגרסיה – שחזור גלגולים קודמים בהשפעת היפנוזה – הוא שיטה לגיטימית בפסיכותרפיה? ד"ר בריאן וייס, פסיכיאטר ממיאמי, מציג בספרו האחרון את הסיפור המופלא של אליזבט ופדרו. גם לממשיכיו בישראל יש הוכחות משלהם בניגוד לעמדת הממסד הרפואי

11.8.2002
מאת: ריכוז מאמרים בנושא גלגול נשמות


בתמונה – פרופ' טיאנו, מנהל ביה"ח גהה

נשמות מתגלגלות על הספה

ד"ר בריאן וייס, פסיכיאטר יהודי ממיאמי, מצא את עצמו מול דילמה מקצועית שהיתה גורמת לאבותיו המקצועיים כאב ראש רציני. וייס, בן ,57 התחיל את דרכו כפסיכיאטר ממסדי למהדרין. הוא סיים בהצטיינות לימודי רפואה באוניברסיטת קולומביה והתמחה בפסיכיאטריה באוניברסיטת ייל. במשך 11 שנים שימש כראש המחלקה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי "מאונט סיני" במיאמי. רוב הסיכויים היו שהקריירה המקצועית שלו תמשיך להתנהל לבטח בדרך המלך, אלמלא הגיעה לקליניקה שלו מטופלת שנכנסה לספרות של הפסיכותרפיה בשם קתרין.

מה שקרה במשך הטיפול בקתרין טילטל את כל מערכת המושגים המקצועית של וייס והעמיד אותו לפני הכרעת קריירה. תוצאות ההכרעה הזאת יצאו לאור ב-,1988 עם פרסום ספרו הראשון "שורשים ושיעורים בזמן", שסימן את המהפך הגדול בחייו. וייס תיאר בספר את דרך הטיפול בקתרין, צעירה שסבלה מחרדות, דיכאון וסיוטים. בשלב מסוים, כשראה שהטיפול הקונווציונלי לא מניב תוצאות, החליט לטפל בה בהיפנוזה. כך גילה שבגיל שלוש עברה התעללות בידי אביה האלכוהוליסט. אבל גם חשיפת המקרה לא גרמה לפחדיה להיעלם. וייס החליט שחייבת להיות טראומה נוספת הקבורה בתת התודעה של קתרין. הוא המשיך בטיפול ההיפנוטי וביקש ממנה לחזור לאחור בזמן, בניסיון לאתר מקור מוקדם יותר לסימפטומים שלה. ואז התרחש המוזר מכל.

קתרין, שעבדה כטכנאית מעבדה, לא נעצרה בשנות ינקותה, אלא החלה לתאר את עצמה כאשה צעירה בתרבות קדומה, שנראתה כשייכת למזרח הקרוב לפני אלפי שנים. היא סיפרה איך נחשול של מים מלוחים ועכורים מטביע אותה, חונק אותה וקורע את התינוקת שלה מבין זרועותיה. הסיפור נשמע דמיוני, אבל מה שהרשים את ד"ר וייס היתה העובדה שבעקבות התיאור בקליניקה נעלם לחלוטין הפחד הכפייתי של קתרין מפני חנק וטביעה. וייס היה סבור שדמיון בלבד לא היה משחרר אותה מפוביה כזאת. הוא החל להשתעשע בהשערה שהמטופלת שלו תיארה למעשה חוויה מגלגול חיים קודם ושעצם העלאתה שיחרר אותה מהטראומה. וייס המשיך בטיפול ההיפנוטי וקתרין המשיכה לספק תיאורים מפורטים מגלגולי חיים קודמים שלה. בכולם היו הסברים וסימנים לפחדיה הנוכחיים. בסופו של הטיפול השתחררה כליל מכל חרדותיה והשאירה

פרופ' טיאנו את הפסיכיאטר עם תעלומה גדולה – האם באמת חיתה קתרין בגלגולי חיים קודמים?
אם לא, כיצד אפשר להסביר את התיאורים המדויקים והמפורטים מהעבר? ואם כן, מה הוא הולך לעשות עם זה? מה זה אומר בקשר להמשך דרכו המקצועית?

בסופה של התלבטות ארוכה החליט וייס לצאת מן הארון ולהודות קבל עם ועולם באמונתו החדשה בשיטת הטיפול ברגרסיה – חזרה בהיפנוזה לגלגולי חיים קודמים. הספר נהפך לרב-מכר בינלאומי, נמכר בשני מיליון עותקים, ואף תורגם לעברית (הוצאת "מרקם"). וייס היה למוקצה על ידי הקהילה הפסיכיאטרית הממסדית, ובו בזמן למוקד עלייה לרגל לרבים מכל רחבי העולם שביקשו לעבור טיפול ברגרסיה. כיום יש ברשימת ההמתנה לטיפול אצלו 5,000 בני אדם.

ההתנסויות הרוחניות של וייס עם מטופליו המהופנטים נהפכו למורכבות יותר (או מטורפות יותר, תלוי בנקודת המבט). הוא המשיך לתעד אותן בספר נוסף, "ריפוי בנבכי הזמן" (תורגם לעברית בהוצאת "מרקם") ואחר כך בעוד אחד, "רק האהבה היא ממשית", שראה אור בימים אלה בסדרת "ספרי דרך", שותפות חדשה בין הוצאת "כתר" לירחון האלטרנטיווי "חיים אחרים", שלדברי חוה רימון, עורכת הסדרה, מיועדת להוצאת ספרות רוחנית איכותית.

בספר הזה הוא מציג וייס שני תיאורי מקרה כה מוזרים, שנדרשות מנות גדושות של רצון טוב ואמון כדי להשתכנע באמיתותם. הספר עוקב אחרי שני מטופלים צעירים ואומללים, אליזבת ופדרו, שעברו תרפיה במקביל בקליניקה של וייס, אבל מעולם לא נפגשו. תוך כדי טיפול ברגרסיה גילה וייס לתדהמתו שהשניים מדווחים בנפרד על גלגולי חיים זהים, שבהם הצטלבו דרכיהם שוב ושוב, לעתים כבני זוג, לעתים כאב ובתו, אבל תמיד כשני בני אדם הקשורים זה לזה בקשר אהבה נדיר וטוטאלי. ד"ר וייס הגיע למסקנה שהשניים הם מה שהגדיר "נשמות תאומות", השבות ומתגלגלות באנשים שונים הנפגשים כל פעם מחדש, ושרק איחוד ביניהם מסוגל להביא להם אהבה אמיתית, עמוקה ומספקת. הוא נפעם במיוחד, מפני ששני המטופלים סבלו מבדידות, אובדן, ובעיקר מחוסר יכולת לקיים קשר זוגי עמוק ובריא.

הדילמה היתה ברורה – האם עליו להתערב במהלך הגורל, להפגיש בין השניים, ואולי לתת להם את הסיכוי שלהם לאושר בחיים האלה? אם החיבור לא יצליח, הם עלולים להיפגע אף יותר, ולאבד את האמון שלהם בו כמטפל. מלבד זאת, האם עליו לשחק את תפקיד אלוהים? היה עליו להחליט במהירות, מפני שהטיפול בשניהם עמד להסתיים וכל אחד היה אמור לנסוע למדינה אחרת.

בסופו של דבר החליט וייס להתערב קצת בגורל ולגרום לאליזבט ופדרו להיפגש. כדי לא לגלות את סוף הספר, לא ייחשף כאן כיצד נגמרה הפגישה הזאת ומה עלה בסופן של שתי הנשמות התאומות.

בסך הכל הייתי פתוח

לפני כשנתיים נקלעתי לקליניקה של ד"ר וייס במיאמי. התאורה הרכה בחדר הקבלה וקול פכפוך המים במזרקת חלוקי נחל קטנה, השרו את האווירה המתבקשת. הוא קיבל את פני בחמימות והוביל אותי למשרדו, שם הושיב אותי באותה כורסת עור בצבע בז' שבה ישבו גם קתרין, אליזבט ופדרו.

וייס, פסיכיאטר עסוק במיוחד, המעביר סמינרים בכל רחבי העולם, משתדל לשמור על עממיות ונגישות. בניגוד לאושיות רוחניות מסוגו של דיפאק צ'ופרה, שמוקף במנגנון משומן של יחסי ציבור המונע כל גישה ישירה אליו, וייס משתדל להיות זמין ואף עונה במידת האפשר על הדואר האלקטרוני שלו. אשתו קרול מארגנת את הסדנאות שלו. כיהודי, הוא נרגש מהעובדה שספריו מתורגמים לעברית. קולו שקט ועדין, עיניו אפורות ומזמינות, וכל כולו נראה כטייפ-קאסטינג מושלם לתפקיד הפסיכיאטר המהפנט.

בתחילת הפגישה הוא בדק את עיני, כדי לקבוע באיזו קלות אפשר להפנט אותי. הבדיקה פשוטה: התבקשתי לגלגל את עיני כלפי מעלה, ובו בזמן להשפיל עפעפיים כלפי מטה. ככל שאפשר לראות פחות מהאישון מתחת לעפעפיים המרפרפים, כך גדול יותר הפוטנציאל שלי להיכנס לטראנס היפנוטי. אנשים שהאישון שלהם נעלם לגמרי, הם מתהפנטים מושלמים. בתום הבדיקה קבע וייס בסיפוק שאהיה מהופנטת מצוינת. "כ-%85 מהאנשים מסוגלים להתהפנט, ובין %66 ל-%75 זוכרים חיים קודמים", אמר.

במשך שיחתנו חזר והדגיש שוב ושוב את המסר העיקרי בתורתו – הדבר החשוב ביותר בחיים הוא אהבה, באנו לעולם כדי לאהוב. עד כדי כך חזר על הדברים, עד שלפעמים היה נדמה שמקור השראתו אינו בחלל המיסטי שבין חיים למוות, אלא איפשהו בהוליווד.

בשבוע שעבר, בעקבות צאת ספרו האחרון בעברית, חזרתי אליו, הפעם דרך הטלפון.

איך אתה יכול להיות בטוח שהמטופלים שלך חווים חיים קודמים?

"לגבי חלק מהם אני בטוח. פעם הגיעה אלי מנתחת סינית מפורסמת, שקראה את ספרי בסינית ומאוד רצתה לחוות רגרסיה. היא לא דיברה מלה באנגלית, והגיעה עם מתורגמן. הכנסתי אותה להיפנוזה, והיא חזרה לחיים באזור סן פרנסיסקו לפני 120 שנים. היה לה ויכוח עם החבר שלה אז, והיא התחילה לדבר אנגלית מאוד עסיסית. המתורגמן התבלבל והתחיל לתרגם לי מאנגלית לסינית. הסתכלתי עליו ואמרתי לו שאני מבין את האנגלית שלה מצוין. הוא היה בהלם. דיבור בשפה לא ידועה היא תופעה שנקראת קסנוגלוסיה, שבאמת מעידה על חיים קודמים".

איך החינוך המדעי שלך מתיישב עם אמונה בגלגול נשמות?

"המדען הוא רק צופה. הוא לא אומר שיש נשמה או אין. הוא מאומן לצפות בתופעות בלי להכניס את הדעות שלו, ובלי לקבוע מראש. לפני התצפיות הפרטיות שלי, זה קיים. יותר ויותר מדענים, כולל פיסיקאים, מוצאים שהנשמה קיימת לאחר מות הגוף. זה כבר לא דבר בלתי מדעי להגיד כיום".

איך הממסד הרפואי קיבל את ההשקפות הרוחניות האלה?

"בהתחלה היתה תגובה שלילית חזקה. מישהו בחברה הפסיכיאטרית של דרום פלורידה אפילו הקים תנועה בשביל לצנזר אותי. זה הסתיים בוויכוח גדול עם תומכים ומתנגדים שצעקו זה על זה. מצער אותי שמדענים מתנהגים ככה, כי הם צריכים להיות פתוחים לקלוט נתונים חדשים, בלי דעות קדומות. גם אני לא האמנתי בדברים האלה לפני שפגשתי בקתרין, אבל הייתי פתוח".

לדעתך יש עוד תרפיסטים שהמטופלים שלהם עוברים חוויות מיסטיות ספונטניות, כמו קתרין, אבל הם מפחדים לדווח עליהן?

"ודאי שזה קורה. אנשים מאוד מודאגים בעניין המוניטין והקריירה שלהם".

ואתה לא פחדת?

"כן פחדתי. נדרשו לי שלוש או ארבע שנים לכתוב את הספר הראשון. הייתי אז ראש המחלקה הפסיכיאטרית ב'מאונט סיני', והיו לי שני ילדים קטנים ובית עם משכנתה גדולה. בסופו של דבר העזתי לפרסם, כי חשבתי שזה יעזור לאנשים. גם אשתי תמכה בי, ואמרה שחשוב שאעשה את הדבר הנכון, ולא משנה באיזה מחיר. התוצאה היתה שהמוני חולים באו מכל העולם ל'מאונט סיני' בגללי. לבית החולים היו רגשות מעורבים מאוד בקשר לעבודה שלי, אבל מצד שני הם אהבו את זה שהמון מטופלים חדשים מגיעים אליהם. היום, לשמחתי, פסיכיאטרים מקבלים אותי יותר ויותר. עכשיו כבר מזמינים אותי לדבר בבתי ספר לרפואה, מה שלא היה קורה לפני כמה שנים".

לא נראה לך שמה שמדרבן את הממסד להכיר בתרפיה שלך זה הרווח הכלכלי?

"או, כן, זה קורה הרבה כאן. בהתחלה נידו אותי מהחברה האמריקאית הקלינית להיפנוזה, למשל. הם אמרו דברים מאוד שליליים על העבודה שלי עם גלגולים. אבל שלוש שנים לאחר מכן נתנו לי כל מיני אותות הוקרה וכבוד, כי בגללי נוצר מצב שהמון חולים הגיעו לטיפול בהיפנוזה. אבל לא זה מה שמעניין אותי. מה שחשוב לי שזה עוזר לאנשים, שזה מרפא יגון, פחדים וטראומה".

הבטחת שלא תעזוב אותי

וייס מודע היטב לספקנות של קוראיו בעניין גלגול נשמות ומקבל אותה בהבנה. במובן זה ספריו חפים ממיסיונריות ולא מנסים לשכנע את הקוראים, מעבר לתיעוד העובדתי של המקרים. על דבר אחד הוא כן מתעקש: על יעילות הטיפול שלו. לדבריו, לא חייבים להאמין בגלגול נשמות כדי לעבור את הטיפול הזה בהצלחה. מי שלא מאמין, הוא אומר, מוזמן להתייחס לסיפורים שבוקעים ממוחו כמו לדמיונות, חלומות או אסוציאציות חופשיות, שכולם מבטאים את התת מודע. העיקר הוא שכוחם התרפויטי של הסיפורים לסלק מועקות, פחדים, אפילו כאבים פסיכוסומטיים, מוכח שוב ושוב במרפאתו.

ההתעניינות באסכולה הטיפולית הזאת גוברת לאחרונה בעולם וגם בישראל. משנת '93 באים לארץ בקביעות שני מומחים הולנדים לנושא, רוב בונטנבול וטיניקה נורדרגרף, שמעבירים סדרת סדנאות להכשרת מטפלים. להערכת בונטנבול הוכשרו כבר כמאה מטפלים בארץ, אם כי לא כולם פעילים. לפני כשנתיים נוסדה בארץ עמותת "עטרה", שמאגדת מטפלים העוסקים ברגרסיה. העמותה מונה כיום כ-50 חברים ו-70 ידידים, ביניהם פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים. המטפלים האלה מצטרפים לעמדתו המקצועית של וייס, שבלי קשר לאמונה בגלגולים, אפשר להשיג בעזרת רגרסיה תוצאות טיפוליות שקשה מאוד להשיג בשיטות אחרות. עם זאת אין להם אשליות – מה שיפתיע אותם אפילו יותר מהוכחה חותכת להישארות הנפש, היא האפשרות שהממסד הרפואי בארץ יכיר בהם.

בונטנבול, בן ,57 גבר רציני, גבוה ורזה, הוא בעל תואר במדע המדינה, מתכנן ערים בעברו. הוא מפתיע בתיאור של גלגול קודם אקזוטי: "הייתי פלייבוי שחור בניו-יורק של שנות העשרים. בחור שמתפרנס מריקודים עם נשים במועדוני הלילה של הארלם".

למה להיעזר ברגרסיה ולא להסתפק בפסיכותרפיה קונוונציונלית?

"בפסיכותרפיה לא יכולים לטעון לתוצאות של יותר מ-%.60%-50 רגרסיה נותנת עוד סיכויים. היא מאפשרת למטופלים להבין את מצבם לא רק מבחינה אינטלקטואלית, אלא גם מבחינה רוחנית. אני, למשל, הייתי ילד מבוהל מאוד, כמעט נוירוטי, וסבלתי מתחושת דחייה חסרת פרופורציות. כשלמדתי איך הסתיימו חייו של הג'יגולו הכושי, שמת כהומלס שיכור בשפל הכלכלי, הבנתי שתחושת הדחייה נובעת גם משם, וזה עזר לי לסיים אתה".

רות שרייבר, פסיכולוגית קלינית וחברה בעמותת עטרה, מספרת שטכניקת הרגרסיה מסייעת לה רבות. "כשאני נתקעת בתהליך הריפוי אני משתמשת בזה, ולעתים קרובות זה עוזר. אנשים נתקעים בטיפול לא כי הם רוצים להיתקע, אלא כי משהו בתת התודעה לא מאפשר. השחזור הופך דברים למאוד חיים בתודעה, וזה משקף לנו כמו במראה הרבה דברים, ומאפשר לגשת לבעיה מזווית חדשה".

צריכים להאמין בחיים קודמים כדי שזה יעבוד?

"האמונה לא נחוצה לתהליך, כל עוד אתה מקבל את מה שעולה מתת המודע שלך".

שרייבר טוענת שרגרסיה יכולה לסייע לפתרון בעיות ביחסים. "הרבה פעמים, כשזוגות נורא אומללים, ורוצים להיפרד אבל לא יכולים, זה קשר מחיים קודמים. לפעמים, כשמישהו עומד למות, אנחנו מבטיחים לו שלא נעזוב אותו. ההבטחה הזו מהדהדת לנו בתת המודע כשאנחנו פוגשים אותו בגלגול אחר, גם כשהיחסים האלה כבר לא נכונים לנו". לדבריה, רגרסיה מועילה אפילו לבעיות גופניות. "היתה לי מטופלת שבמשך שנים סבלה מבעיות וגינליות. בשחזור גלגולים ראתה את עצמה כאשה בשבט אינדיאני שנכבש על ידי שבט אחר. היא נהפכה לשפחה שנאנסה על ידי גברי השבט הכובש. כאשר נכנסה להריון, תקעו לה מקל בנרתיק עד שדיממה למוות. אחרי שחזור הגלגולים, הבעיות שלה נפתרו".

את מאמינה שמה שהיא ראתה זה אמיתי?

"כאדם זה מסקרן אותי, אבל כתרפיסטית זה לא משנה. האשה עצמה היתה בספקות, אבל בכל מקרה זה עזר לה".

ברידג'יט קשטן, בת ,48 פסיכולוגית קלינית, בעבר פסיכולוגית בכירה בבית חולים לחולי נפש טירת הכרמל, מוותיקי העוסקים ברגרסיה בארץ וממקימי עמותת "עטרה", טוענת שבמחקרים שנעשו בארה"ב, נמצא שהתחום שבו רגרסיה מועילה ביותר הוא פוביות. "זה מפני שפוביות קשורות בדרך כלל לצורת המוות בגלגול קודם. מי שפוחד מחנק – הבית קרס עליו או שנקבר חיים. מי
שפוחד מקהל – הרגו אותו לפני המון לועג. מי שפוחד מאש – שרפו אותו. מי שפוחד ממים – טבע. אלה דברים שגם 20 שנה של פסיכואנליזה לא יחשפו. ברוב המקרים, כשחווים מחדש את הטראומה זה משחרר את האנרגיה שתקועה שם, והפוביה נעלמת".

שרייבר: "הפסיכולוגיה כבר לא קונוונציונלית כשהיתה. לאנשים היום יש חיפוש אחר. הם רוצים יותר הבנה פילוסופית ורוחנית".

אולי את אמא שלי

אבל טכניקות כמו רגרסיה מביאות אתן גם בעיות אתיות בלתי צפויות, כמו זו שמתאר ד"ר וייס, הנוגעות ליחסי מטפל-מטופל ולגבולות ביניהם. שולה אלשיך, פסיכולוגית קלינית המטפלת ברגרסיה: "יש חינוך פסיכולוגי מאוד משמעותי בנוגע לגבולות בין מטפל למטופל. המרחק הנכון שנשמר ביניהם הוא קריטי לשניהם. ברגרסיה, המטפל רואה את המטופל ברגעים לא פשוטים. יש כאן אפשרות להגיע לחשיפה הרבה יותר גבוהה של שני הצדדים".

מטופל יכול לגלות שבגלגול קודם היית אמא שלו?

"בהחלט, אם כי זה עוד לא קרה לי. זו באמת שאלה מטרידה, מה קורה אם מטופל נכנס לרגרסיה, ומגלה שהייתי עבורו דמות משמעותית בגלגול קודם? זה עשוי להציב את מערכת היחסים עם המטפל באור חדש, ויש כאן איום רציני על עניין הגבולות".

בכנס הפסיכולוגיים הקליניים הארצי, שמתקיים בכל שנה, לא איפשרו לחברי עמותת "עטרה" להעביר סדנה בנושא למרות בקשתם, וזאת כבר השנה השנייה ברציפות. איך מנסח הממסד הפסיכיאטרי את עמדתו בעניין הטיפול ברגרסיה?

פרופסור טיאנו, מנהל ביה"ח גהה, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש, נמנע מלפסול את הטכניקה הלא-קונוונציונלית על הסף. "עקרונית הייתי אומר שכל טכניקה שעוזרת לבני אדם ואיננה מזיקה היא טובה. אין לי עמדה מקצועית כלפי רגרסיה מפני שאינני עוסק בטכניקה הזאת".

עשויים להיות סיכונים?

"בוודאי. לא כל טכניקה מתאימה לכל אחד. רגרסיה משלבת תכנים שאפשר לעבוד איתם בעיקר עם אנשים שיש להם מנגנוני הגנה והתמודדות מספיק חזקים. כשמדובר באנשים שאישיותם יותר פגיעה, הייתי מאוד מהסס להפנות אותם לטיפול כזה. אצל אנשים כאלה יש סבירות גבוהה יותר שיגלשו למצבים פסיכוטיים ויאבדו את הגבול בין טיפול למציאות. כדאי מאוד שהאבחנה ההתחלתית במי לטפל ובמי לא תיעשה על ידי איש מקצוע מיומן ומוסמך".

אתה חושב שיש מקום להכניס רגרסיה לתוכנית לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה?

"אישית, אינני חושב. אוניברסיטה נוהגת ללמד את הדברים המקובלים, שאנשי מקצוע מסכימים שהם שייכים לשיטות הטיפול שהוכיחו את עצמן מדעית, ולא ידוע לי שהטכניקה הזאת הוכיחה את עצמה מדעית".

אבל קודם אמרת שזאת טכניקה שעשויה להועיל.

"אז מה? יש גם רבנים שעושים עבודה מצוינת, וגם אותם לא צריך ללמד באוניברסיטה. אני חושב שהרבה יותר אנשים נעזרים ברבנים ודומיהם, מאשר בפסיכיאטרים. אבל עדיין אין מקום לבטל את הפסיכיאטריה המקובלת, כי לצערנו יש יותר מדי אנשים שנזקקים לה".

ברידג'יט קשטן כבר לא מתרגזת על עמדות שמבטא פרופסור טיאנו. "פעם הייתי כועסת, אבל עכשיו לא. כבר נתנו לי ללמד קורס באוניברסיטה הפתוחה בחיפה. באוניברסיטאות הרגילות הם מאוד סגורים, ואפילו את יונג לא מלמדים שם. הם מאוד מפגרים אחרי מה שקורה בארה"ב ואירופה. אם הם ייפתחו למה שקורה בעולם הרחב, ויפסיקו להיות כאלה מרובעים, אני מקווה שזה יגיע גם לכאן, כרגיל באיחור של 20 שנה".

הפסיכולוגים הישראלים העוסקים ברגרסיה אינם מוטרדים מכך שייתכן שעמיתיהם רואים בהם עופות מוזרים. הם מתנחמים בפופולריות הגוברת של השיטה. אנשים כמו ד"ר וייס סוללים את הדרך, מרתקים את דמיונם של רבים, ומשמיעים מסרים פשוטים ונעימים לאוזן, כמו "רק האהבה היא ממשית". אבל בישראל דברים אינם יכולים להישמע פשוטים כמו בקליניקה הממוזגת במיאמי.

שרייבר, גם את מסכימה שאהבה זה הנושא העיקרי בחיים?

"אהבה זה דבר מאוד חשוב, אבל זו לא תרופה להכל. ילדים צריכים את זה, זוגות צריכים את זה, עמים צריכים את זה, אבל החיים יותר קיצוניים ומורכבים. לפעמים אתה צריך להיות רע כדי להגן על עצמך. צריך לדעת להיות רב-גוני ורב-צדדי. נכון שאהבה זה דבר מאוד חשוב, אבל מי שחי רק על הקונספט של אהבה, אז חסר לו משהו בחיים". *

* הגר ינאי, הארץ, חדשות וואלה!
אתר הידען היה בזמנו חלק מ-IOL

מכה חדשה-ישנה: גלגולי נשמות בהרצאות של מחב"תים *

סייברדין

מבוא

הרעיון של גלגול נשמות נובע, עד כמה שידוע לי, מהפילוסופיה המזרחית. מושג ה"קארמה" הוא מורכב מכדי לדון בו במאמר זה, אך הוא הבסיס לרעיון הגלגול. באופן כללי, ניתן לומר שיש כאן דרך פתרון לבעיית השכר והעונש (או, אם תרצו, בעיית ה"צדיק ורע לו") שאינה דורשת הנחת קיום העולם-הבא. אדם שמתנהג בצורה לא מוסרית יכול לשגשג ולפרוח, אבל עם מותו נשמתו תעבור לגוף אחר – בעולם הזה! – והיא יכולה לסבול שם כהוגן. וגם להפך. זו שיטה מרתקת משום שכל עוד מאמינים בה כולם, היא משמרת את הסדר החברתי טוב יותר מכל שיטה אחרת כמעט; וזהו רעיון שגם הטיפשים הגדולים ביותר לא יכולים שלא להבינו. למעשה, מספיק שהמעמד הנשלט יאמין בשיטה, וכולם יהיו מרוצים. אבל די לסוציולוגיה.

גם הדתות המונותיאיסטיות מאמינות בנשמות. רעיון הקיום-שמעבר-לחומר הוא חיוני כדי שהצדק והסדר של העולם, כפי שהדתיים רואים אותו, יישמר. ההבדל בין הדתות המזרחיות למערביות בנושא זה הוא שבמערב השכר והעונש ניתנים לא בעולם הזה (טוב, לא רק בעולם הזה) אלא במעין עולם רוחני נפרד. בהודו, למשל, הנשמות נשמרות בתחום הטריטוריאלי של הודו – בתוך פרות, חולדות, הודים אחרים וכו'. בישראל, לעומת זאת, הנשמות מזנקות למעלה או נופלות, תלוי במקרה הספציפי.

נשמות יכולות לחזור, תיאורטית, לעולם הזה אם איזה טעות בירוקרטית גרמה ליציאתן בטרם עת, או אם הן קשוחות במיוחד. כולנו זוכרים את הדיבוק המפורסם של האישה התמימה והמסכנה ההיא, שתקעו לה בשופר לתוך האוזן עד שהיא לא ידעה בכלל מה קורה אתה. כולנו גם נדהמנו לנוכח יכולתו של הדיבוק לדבר מגרונה בדיוק בקול של אישה שמחקה גבר. אבל זה עדיין אינו גלגול נשמות. היהדות מקפידה מאד בנושא האחריות האישית. האדם הוא זה שבוחר בטוב או ברע, ומה שקורה לו, קורה לו בעקבות בחירתו האישית והחופשית. הרעיון שאתה נענש בגלל משהו שאיננו באחריותך למעשה, מתאים יותר לנוצרים (החטא הקדמון). אבל בכל זאת, גם גלגול הנשמות עשה את דרכו אל ערבי התעוררות למיניהם. מדוע?

פשוט מאד. היהדות אומרת שיש נשמות? כן. ההודים "מוכיחים" שיש נשמות? כן. אז בבקשה, היהדות צודקת. לא משנה שלא מדובר בכלל על אותה "נשמה" ולא משנה שההוכחות האלה יכולות להוות צידוק דווקא להמרה להינדו, ולא לגיור. העיקר שיש נשמות. בכלל, כל הנושא הזה של העל-טבעי מרגש הרבה אנשים כיום וקל לסחוף אותם בסיפורים כאלה.

הוכחות מדעיות

לאחרונה, כך סופר לי, החל המחב"ת חיים ציגלר להשתמש במחקריו של ד"ר איאן סטיבנסון, פסיכיאטר, שמוכיחים לכאורה בצורה מרתקת שאכן גלגול נשמות קיים. עוד לפני שניכנס לעובי הקורה, יש לשאול את מר חיים ציגלר המכובד, אם לדעתו העובדה שד"ר סטיבנסון הוא מדען משמשת אסמכתא טובה מספיק לטענותיו, ואם כן אז למה הוא (ציגלר) לא מאמין למה שמדענים אחרים אומרים – למשל בתחום הביולוגיה. אבל דיה לצרה בשעתה. נראה פשוט שקנה המידה שלו לאמיתות טענות מדעיות הוא ההסכמה עם דעותיו-שלו.

ד"ר סטיבנסון הוא אחד מעורכי הירחון ","Journal of Scientific Exploration ירחון המעיד על עצמו שהוא מפרסם מאמרים שאינם זוכים להערכה בזרם המרכזי של המדע. רק להזכירכם, תיאוריות סופר-מהפכניות אחרות, כמו תורת האבולוציה, היחסות, אפילו הפסיכואנליזה (שהיא שגויה) – כל אלו לא רק שנכנסו בזמנן לזרם המרכזי, אפשר אפילו לומר שהזרם המרכזי נכנס אליהן. אבל יש תיאוריות מהפכניות אחרות שמשום מה לא מצליחות להיכנס… והן מוצאות את ביטוין בירחונים מפוקפקים כגון זה. רק לדוגמא; אחד המאמרים שפורסמו בירחון הזה מוכיח שאפרוחים יכולים לשלוט, טלקינטית, בתנועתו של רובוט. שככה
יהיה לי טוב. מעניין עוד יותר לציין, לנוכח העובדה שלא חסרים יראי שמיים שמאמינים באסטרולוגיה, שמאמר אחר שם דווקא הראה שהאסטרולוגיה אינה עובדת… למה את זה ציגלר לא הזכיר? מקוצר זמן, בוודאי. אבל בואו לא נזרוק את התינוק עם המים ונתרכז בד"ר סטיבנסון.

ד"ר סטיבנסון עוסק מזה שנים רבות (מתחילת שנות ה-70) במחקר בנושא גלגולי נשמות.התופעה בה הוא מתמקד היא ילדים המספרים על חוויות שקרו להם בחייהם הקודמים. דברים כאלה קורים פה ושם, השמועה אמרת שזה נעשה ספונטנית וללא עידוד ההורים (אז מה? ילדים גם ממציאים חברים דמיוניים ללא עידוד ההורים). אך מעבר לכך, לפעמים הילדים נותנים מספיק פרטים כדי ללכת למקום בו חי (בחייו הקודמים) הילד, ולהשוות. וראה זה פלא, הפרטים מתאימים. הילד מתאר, למשל, משפחה שמעולם לא פגש אותה (לא בחייו אלה) – ואכן היא נמצאת שם. גם בניינים מתוארים, מאורעות סודיים, שמות וכולי.

אינני קטנוני עד כדי להניח שמדובר ברוב המקרים בקנוניות של אנשים שמחפשים קצת תשומת לב ואולי גם מקבלים קצת כסף מהחוקרים בתמורה לסיוע שלהם בחקירה. ידוע שהמון ידע יכול להיות מועבר בצורות לא מודעות אך בכל זאת טבעיות לחלוטין. במאה ה-19 עסקו חוקרים רבים בספיריטואליזם – ראיית הנסתר, כדורי בדולח, כתיבה אוטומטית, קריאה בקלפים, טראנסים (לא המוזיקה) וכו' – והגיעו בהרבה מקרים למסקנה שמדובר בידע שהיה קיים אצל האדם בצורה טבעית לגמרי, אך בא לידי ביטוי רק בדרך זו. שוב, לא ניכנס לנושא לעומק, אבל מה שבטוח זה שאין כאן שום תופעה על-טבעית אמיתית, רק מורכבותו המפליאה של המוח האנושי. אפשר גם להזכיר את תופעת התקשור עם אוטיסטים, באמצעות מקלדות מחשב ומה לא.
המתקשרים האמינו בלב שלם שהאוטיסטים מתקשרים עמם (ורק אלוהים יודע מה האוטיסטים עצמם חשבו), אך במחקר מבוקר התגלה שוב ושוב שמה שהמתקשר לא ידע, גם האוטיסט לא ידע ולהפך…

אין קל מלהשתיל לילד כל מיני רעיונות בראש ולגרום לו להאמין שהוא גילה אותם בעצמו – או להפך, לשכנע אותו שרעיונות מקוריים שלו באו מבחוץ. אפשר לעשות את זה גם למבוגרים, ובקלות (Manufactured Memories). ואם כל המעורבים בנושא הם אנשים שדרכי המדע זרות להם, ברור שמה שנגלה בסוף הוא שכולם מאמינים במשהו על טבעי ומציגים לו עדויות. בדיוק כמו כל החכמולוגים שהולכים למגדת עתידות ואומרים לעצמם "אני אשב קפוא לגמרי, לא אתן לה שום רמז מה נכון ומה לא" ולא יודעים בכלל שכמה שהבנאדם מתוח יותר ומשתדל להסתיר יותר, ככה זה יוצא יותר בבירור. ואחר כך הם מתפלאים שמגלים עליהם הכל. נסו פעם להסתיר את רגשותיכם בפני שחקן פוקר טוב באמת, ותראו על מה אני מדבר. עד כאן לעניין האמינות הכללית
של סיפורי הגלגולים.

ד"ר סטיבנסון מטייל ברחבי העולם (בעיקר במזרח) ומאתר ילדים המספרים על חוויות בחיים שעברו (ככה לא עושים מדגם. זה לא מקרי, זה לא מפוקח…), והוא גם מאמת את סיפורי הילדים. את כל האנשים המעורבים בפרשה הוא חוקר, כך מספרים, כמו בבית משפט (אבל הוא לא עורך דין, יש לזכור) ומוודא שאין שום טעות או רמאות. זה צריך להספיק כדי לבסס אמונה בגלגול נשמות, אבל יש עוד. לעתים, ילדים כאלו מספרים גם על הדרך בה מתו בעבר. זו יכולה להיות דרך אלימה מאד – נניח כדור בראש. הד"ר, אם הוא מוצא אותם, בודק בתיקים הרפואיים של הנפטר, שנשמתו התגלגלה (לכאורה) בגוף הילד ומצליב את שני הדו"חות הפתולוגיים האלה. והמדהים באמת הוא, שלפעמים יש לילדים אלו כתמי לידה או פגמים גופניים בדיוק במקום ובצורה שתואמים את אופי המוות!

עד כמה שידוע לי, גם הד"ר בכבודו ובעצמו לא מציע מנגנון המאפשר את התופעה הזו או אפילו המסביר למה היא קיימת. אבל מי צריך מנגנון, מה זה פה, מדע? מילא, נישאר עם העדויות האלה. אתם מכירים את הקשקוש האומר שאם אישה בהריון רוצה לאכול משהו ולא מקבלת, לצאצא יהיה כתם לידה בצורת המאכל ההוא? תצפית זהירה תגלה שלרוב האמהות התחשק סטייק, או קציצה, או משהו אחר בעל צורה לא מוגדרת. אבל יש לשים לב שד"ר סטיבנסון לא טוען שכל כתמי הלידה קשורים לגלגול הקודם, רק חלק.

אההה… כמה מרתק! לכל ילד בעולם כמעט יש כתמי לידה, ואלו מופיעים בכל מקום ובכל צורה. הרבה אנשים בעולם מתו בדרכים אלימות. תמיד אפשר יהיה למצוא קישור בין מישהו שמת לאיזה כתם לידה של ילד אחר. ככה נראה לי שזה קורה באמת:
משפחה קשת יום בהודו, אבא ואימא מאמינים בקארמה, קרוב משפחה שלהם (או סתם מישהו שהם הכירו או שמעו עליו) נרצח בירייה בראש. לילד שלהם יש כתם לידה על הראש. הם מתחילים להתלחש; אולי זו נשמתו של הקרוב שמת? הילד שומע (ילדים שומעים הכל) ומתחיל להאמין בעצמו. הוא מתחיל לספר להם שהוא הקרוב. הם שואלים אותו "נכון שהיית במקום זה-וזה בזמן זה-וזה?" (סוגסטיה לא מודעת: על ילדים זה עובד פלאים) והוא אומר "כן" וגם מאמין בזה בעצמו, וסופג מידע תוך-כדי. ויום אחד המשפחה המאושרת שומעת על החוקר המפורסם שמחפש מקרים בדיוק כמו שלהם. השאר ידוע. הם מאמינים לעצמם, והוא מאמין להם… יש גם מקרים מחוץ למשפחה, אבל אין שום בקרה על המידע שעשוי לעבור מכפר לכפר בהודו, והדוקטור נאלץ להסתמך על עדויות.

יש עוד כמה עניינים שיש לברר. למה אין אף ילד עם כתם לידה בצורת טבעת על צווארו? הרי אנשים רבים מאד נתלו או נערפו במהלך השנים. או, אם אדם נשרף למוות, לא עלינו, האם הילד יהיה כולו כתם לידה אחד גדול? איה הגלגולים של קורבנות הירושימה ונגסאקי – הרי היינו מצפים לראות מאות אלפי ילדים עם כתם לידה בצורת פטרייה אטומית; איך זה שעוד לא מצאו אותם? איפה כתמי הלידה על וורידי פרק כף היד? או שלמתאבדים אסור להתגלגל (אגב, הדוקטור אומר שמותר)? ולמה ההתגלגלויות מוגבלות למשפחה או לארץ הלידה-מחדש של הילד?
אם נחשוב על כל האוכלוסייה של העולם, אני מבטיח לכם שלכל כתם לידה שהוא נמצא איזה מסכן שמת מפגיעה במקום הזה. רק צריך לדובב קצת את הילד והוא גם יספר לכם כל מה שתרצו. אפרופו, בספר שיצא לאחרונה העוסק בתופעת הגלגולים בכלל, כתוב שפחדם של הילדים מפני המפלצת שמתחת למיטה מוסבר לעתים על ידי חוויותיהם בגלגול הקודם. כלומר, בפעם הבאה שהילד שלכם מתלונן על מפלצת בארון, כדאי שגם אתם תברחו.

והנה הגענו, איך לא, לאמנון יצחק. נשמות הגויים, לשיטתו, פחותות מנשמת הבהמה. אז אם הן מתגלגלות, בוודאי ובוודאי שנשמות של בהמות מתגלגלות גם כן. אז איפה כל התרנגולות והפרות עם כתם הלידה על הצוואר? ומי יכול לשער בכלל איך תיראה תרנגולת שבגלגול הקודם עשו ממנה חביתה. ואיפה כל הגויים עם הסימן של לחי החמור עליהם? ואם כבר באמנון יצחק עסקינן, בואו ונראה מה יש לדוקטור סטיבנסון עצמו לומר:

""There is no evidence for the idea of retributive Karma
(אין כל עדות לרעיון של קארמת-גמול)

זה לקוח מתוך ראיון עמו . זה אומר שהרעיון שבחיים הבאים שלך אתה משלם – או מקבל – בהתאם למה שעשית בחיים האלה (זוכרים? ילד שנרצח כי בגלגול הקודם היה רוצח?), אין לו הוכחות. וואלה אמנון, אתה צריך לתפוס שיחה עם ציגלר, ככה אי אפשר.

ועוד התוודות מפתיעה מהראיון:

"All the cases I've investigated so far have shortcomings. Even taken together, they do
".not offer anything like proof
(בכל המקרים שחקרתי עד כה היו בעיות. אפילו אם ניקח את כולם גם יחד, אין בהם משום הוכחה)

שככה יהיה לי טוב! הדוקטור גם מחסן אותנו בפני "הוכחות" לגלגול נשמות מסוג אחר:

"In my experience, nearly all so-called previous personalities evoked through
hypnotism are entirely imaginary and a result of the patient's eagerness to obey the
"hypnotist's suggestion
(לניסיוני, כמעט כל "אישיות קודמת" המועלית באמצעות היפנוזה היא מדומיינת לחלוטין, תוצר של רצון
הפציינט לציית להשאה של המהפנט)

כמו מוסיקה לאוזניים! ותשמעו את זה:

"Western psychiatrists and psychologists do not have a satisfactory explanation for
this, whereas in Southeast Asian cultures, gender-identity confusion is considered one
result of reincarnation and taken calmly. Reincarnation ought to be considered as a
".possible explanation at least some of the time
(לפסיכיאטרים ופסיכולוגים מערביים אין הסבר מניח את הדעת לכך, בזמן שבתרבויות דרום-אסיאניות,
בעיות בזהות מינית נחשבות אחת מהתוצאות של גלגול הנשמה, ומתייחסים אליהן בשלווה. הגלגול צריך
להיחשב הסבר אפשרי, לפחות חלק מהזמן)

אז מה אתם רוצים מההומוסקסואלים ומהטרנס-סקסואלים, מחב"תים שלי? אתם אלה שמאמינים לדוקטור! או שגם כאן אתם לוקחים רק מה שנראה לכם?

בקיצור, מי שקונה את הסיפורים האלה, שלא יתפלא אם בגלגול הבא הוא יהיה איזה מיקרוב או יבחוש בן-שלולית. מי שרוצה בכל זאת להתעמק בנושא הנשמות מוזמן לעיין בספרים הבאים, אם יוכל למצוא אותם (כן, ציגלר, גם אתה). מי שמכיר תרגומים שלהם לעברית, יבורך.

1. Reincarnation: A Critical Examination by Paul Edwards
(ספר זה עוסק במפורש – ומפריך את – המחקרים של ד"ר איאן סטיבנסון)

2. The Astonishing Hypothesis by Francis Crick
3. Darwin's Dangerous Idea by Daniel Dennett

(המידע על הספרים באדיבות אתאיסט מניו-זילנד)

ידען המיסטיקה וסכנותיה

*מחב"ת = מחזיר בתשובה

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

8 תגובות

  1. התגובה שלי התייחסה לתגובה שבקישור שמיכאל הביא.
    בתגובה שלו הוא כתב בין השאר שאמונות מהסוג הזה מעודדות מחבלים מתאבדים אז כתבתי שלפי דעתי האמונה הספציפית בגילגול נשמות לא מעודדת מחבלים מתאבדים, אולי להפך.
    הקביעה שלי לא מבוססת, כמו שהקביעה שלו לא מבוססת.

    בהמשך התגובה שלי התייחסתי לנושאים אחרים בתגובה שלו, שבה הוא מנסה להוכיח לכאורה שגילגול נשמות לא יכול להיות קיים, ולכן הבאתי כל מיני רעיונות שאולי יכולים להתקיים ולא סותרים את הרעיון של גילגול נשמות.

    זה הכל.

  2. תומר
    הבסיס לקביעה שלך שמי שמאמין בגלגול נשמות לא יתאבד בגלל "קארמה" לא מבוסס, ולכן הקביעה שלך לא מבוססת. אני מבין שאתה מסכים לזה.

    אחרי זה אתה מדבר על גלגול נשמות כאילו שזה דבר אמיתי. האם אתה חושב שזה באמת קיים?

  3. אמונה בגילגול נשמות היא אמונה, אמונות בד״כ משתלבות במערכת אמונות רחבה יותר, אני חושב שהאמונה בגילגול נשמות קשורה לעיתים קרובות לאמונה בקארמה, בגלל שיש קשה הדוק בין שני הרעיונות האלו.
    אבל אולי אני טועה, אין לי ביסוס מדעי לקביעה הזו.

    להגיד שאני מדבר שטויות זה קל, להסביר למה זה שטויות זה כבר קצת יותר קשה, ולכן כנראה אין טעם להתייחס לשטויות שאני מדבר.

  4. תומר
    הטיעונים שלך מבוססים על דעתך על הנושא, ולא קשורים לשום מציאות. מאיפה אתה קובע בצורה פסקנית כל כך שכל מי שמאמין בגלגול נשמות מאמין בקארמה? יש לך ביסוס מדעי לקביעה הזו?

    אחרי זה אתה אומר, לדעתי, שטות מוחלטת. ההיגיון אומר שמי שלא מאמין בחיים לאחר המוות וחושב שכל מה שיש לו זה מה שיש לו עכשיו – ינסה לשמור על חייו לכמה שיותר שנים. אני גם בטוח שגם לזה אין לך שום ביסוס מדעי.

    ואחרי זה אתה מדבר כאלה שטויות שבכלל אין מה להתייחס אליהם. אין שום ראיה לגלגול נשמות.

  5. הטענה שלך שאמונה בגילגול נשמות מעודדת מחבלים מתאבדים היא אבסורדית, כי מי שמאמין בגילגול נשמות מן הסתם מאמין גם בקארמה, כלומר חוק הסיבה והתוצאה, שלפיו המעשים בחיים הנוכחים שלנו ישפיעו על החיים הבאים, ולכן הדבר האחרון שירצה לעשות מישהו כזה זה להתאבד ולהרוג יחד איתו עשרות חפים מפשע, כי ברור לו שלפעולה כזו יהיו השלכות דרמטיות על החיים הבאים שלו.
    להפך, דווקא למי שלא מאמין שיש ״משהו״ אחרי החיים האלו לא צריכה להיות בעיה להתאבד ו/או להרוג חפים מפשע כי במילא אין שום דבר אחרי המוות ולפעולה שלו לא יהיו שום השפעות עליו.
    הטענה שפגיעה במוח שפוגעת בזיכרון היא הוכחה לעובדה שהזיכרונות נמצאים במוח ולא במקום אחר היא לא חד-משמעית כי יכול להיות שהמוח הוא רק האמצעי שבעזרתו יש לנו גישה לזיכרונות, ולכן כשהוא נפגע נפגעת הגישה שלנו למקום זה, אבל הזיכרונות עצמם לא נפגעים.
    כמו שכאשר אחת ממיליוני הנוריות הקטנות שבטלוויזיה נשרפות אנחנו לא יכולים לראות את הצבע שמשודר לנורית זו, אבל זה לא אומר שהשידור עצמו נפגע.
    הטענה שמישהי שחיה לפני הספירה לא יכולה לדעת באיזו שנה היא חיה נכונה מנקודת ראות ארצית, אבל אם יש נשמה שחיה בעשרות גילגולים שונים לאורך אלפי שנים, לנשמה זו יש כנראה פרפסקטיבה רחבה יותר, ולכן כאשר היא חוזרת לחוות גילגול מסויים בתקופה מסויימת היא יכולה אולי לדעת את ההקשר ההיסטורי הרחב של גילגול זה, הקשר שלא היה ידוע לה כאשר חייתה באמת בגוף זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן