מאובני לסתות מיפן ומקנדה מרמזים כי תמנוני ענק קדומים מהסוג Nanaimoteuthis הגיעו אולי לאורך של 7–19 מטרים וצדו טרף קשה־שלד. הממצא מאתגר את התפיסה שלפיה רק זוחלים ימיים וכרישים שלטו בראש מארג המזון של הקרטיקון
כשמדמיינים את האוקיינוסים של עידן הדינוזאורים, קל לראות בעיני רוחנו זוחלים ימיים עצומים, כרישים קדומים ודגים טורפים. תמנונים וקרוביהם מופיעים בדרך כלל בתפקיד אחר: טרף רך, מהיר וחמקמק, הנמלט ממלתעות של מוסזאור או פלזיוזאור.
אבל מאובנים חדשים־ישנים של לסתות תמנונים מציעים תמונה אחרת. לפי מחקר שפורסם בכתב העת Science, באוקיינוסים של הקרטיקון המאוחר חיו תמנוני ענק מהסוג Nanaimoteuthis, שחלקם היו עשויים להגיע לאורך של כמה מטרים, ואולי אף עד כ־19 מטרים בהערכת הקצה הגבוהה. אם ההערכה נכונה, מדובר באחד מחסרי החוליות הגדולים ביותר הידועים מן המאובנים — ואולי בטורף־על שהתחרה בזוחלים ימיים גדולים ובכרישים קדומים.
הלסת שנשארה אחרי הגוף הרך
הבעיה הגדולה בחקר תמנונים קדומים היא שרוב גופם אינו מתאבן. תמנונים הם בעלי חיים רכים מאוד, וכאשר הם מתים, גופם מתפרק במהירות. בניגוד לדגים, זוחלים ימיים או אמוניטים, הם כמעט אינם משאירים שלד, שריון או עצמות. לכן הם כמעט נעלמים מרשומת המאובנים.
החריג החשוב הוא המקור, או הלסת, של התמנון. כמו אצל תמנונים מודרניים, מדובר במבנה קשה הדומה במראהו למקור של תוכי, ומשמש לנשיכה ולקריעת טרף. הלסת עשויה מכיטין — חומר עמיד יחסית, המצוי גם בשלד החיצוני של חרקים וסרטנים.
במחקר החדש בחנו החוקרים לסתות מאובנות שנמצאו בסלעים בני כ־100 עד 72 מיליון שנה ביפן ובאי ונקובר שבקנדה. חלק מן המאובנים היו ידועים בעבר, אך יוחסו לקבוצות אחרות של ראש־רגלאים; אחרים זוהו במסגרת המחקר החדש. בסך הכול נותחו עשרות לסתות, ובהן ממצאים שיוחסו למינים Nanaimoteuthis jeletzkyi ו־Nanaimoteuthis haggarti.
עד כמה גדול היה “הקראקן” הקרטיקוני?
המין הגדול ביותר, Nanaimoteuthis haggarti, עורר את עיקר העניין. הלסת שלו גדולה מזו של דיונון ענק מודרני, אחד מחסרי החוליות הגדולים החיים כיום. על בסיס השוואה לתמנונים בעלי סנפירים החיים במעמקי הים, החוקרים העריכו כי אורכו הכולל של המין הזה היה עשוי להגיע לכ־7 עד 19 מטרים.
כאן חשוב להיזהר. הערכת גודל של בעל חיים רך על סמך לסת יחידה אינה פשוטה. היחס בין גודל הלסת לבין אורך הגוף משתנה בין מיני תמנונים ודיונונים, ובמיוחד קשה להשוות לבעלי חיים נדירים החיים במעמקי הים. לכן הערכת הקצה — כ־19 מטרים — מושכת תשומת לב, אך היא גם זו שדורשת את הזהירות הרבה ביותר.
גם אם הגודל המרבי יתוקן בעתיד כלפי מטה, עצם קיומם של תמנונים קדומים גדולים מאוד משנה את הדרך שבה אנו מדמיינים את האוקיינוסים של הקרטיקון. בעלי חיים רכים, שכמעט אינם נשמרים כמאובנים, עשויים היו למלא תפקיד מרכזי הרבה יותר ממה שנראה מרשומת המאובנים הרגילה.
סימני שחיקה על המקור
החוקרים לא הסתפקו בגודל הלסתות. הם בדקו גם את סימני השחיקה והפגיעה על פני המקור. לפי המחקר, בחלק מן המאובנים נראו שריטות, שקעים ושחיקה חזקה, כאילו הלסת שימשה שוב ושוב לעיבוד טרף קשה — בעלי חיים עם קונכיות, שלדים או עצמות.
במינים מודרניים של תמנונים, המקור משמש לא רק לנשיכה, אלא גם לפירוק טרף לאחר שהזרועות לוכדות אותו. לכן החוקרים הציעו כי Nanaimoteuthis לא היה אוכל נבלות פסיבי ולא צייד של טרף רך בלבד, אלא טורף פעיל שיכול היה להתמודד עם דגים, רכיכות קשות־קליפה ואולי גם טרף גדול יותר.
חלק מן הלסתות הראו גם שחיקה שאינה סימטרית. החוקרים פירשו זאת כאפשרות להעדפה של צד אחד בעת האכילה — מעין “ימניות” או “שמאליות” תפקודית. אצל תמנונים מודרניים מוכרת התמחות של זרועות שונות במשימות שונות, ולכן החוקרים העלו אפשרות שהתנהגות כזו התקיימה גם אצל קרוביהם הקדומים. עם זאת, זו מסקנה ראשונית: שחיקה לא סימטרית יכולה להיגרם גם מגורמים אחרים, וקשה להסיק רמת תחכום התנהגותית ממאובן בודד.
מי שלט בים הקרטיקוני?
אם הפרשנות של החוקרים נכונה, Nanaimoteuthis היה חלק מצמרת מארג המזון בצפון האוקיינוס השקט הקדום. הוא חי לצד מוסזאורים, פלזיוזאורים, כרישים ודגים גדולים. עד כה, רוב השחזורים של מערכות כאלה הדגישו את שליטת החולייתנים הגדולים. המאובנים החדשים מציעים שגם חסרי חוליות ענקיים יכלו להתחרות בהם או לפחות לחלוק איתם את פסגת המערכת האקולוגית.
הטענה הזו אינה אומרת שתמנוני הענק צדו בקביעות מוסזאורים או שלטו בכל הימים. היא כן מזכירה עד כמה רשומת המאובנים מוטה לטובת בעלי חיים עם עצמות, שיניים וקונכיות. כאשר גוף רך נעלם כמעט ללא עקבות, קל להמעיט בתפקידם של בעלי החיים שנשאו אותו.
המאובנים שלא נשמרים — וההיסטוריה שנעלמת איתם
החשיבות הגדולה של המחקר אינה רק בשאלה אם התמנון הגיע ל־12 מטרים, 15 מטרים או 19 מטרים. היא בכך שהוא חושף “אזור עיוור” בהבנתנו את העבר. ייתכן שבמערכות אקולוגיות ימיות קדומות חיו חסרי חוליות גדולים, חכמים ויעילים כטורפים, אך רובם לא הותירו אחריהם כמעט דבר.
במובן זה, כל מקור מאובן של תמנון הוא חלון קטן לעולם שלם שנמחק כמעט לחלוטין. הוא מזכיר שהים הקדום לא היה רק ממלכת זוחלים ודגים, אלא גם עולם של בעלי חיים רכים, מהירים, זרועיים ולעיתים אולי עצומים.
גם אם מחקרים עתידיים יצמצמו את הערכת הגודל או יציעו הסבר אחר לסימני השחיקה, המסר העיקרי יישאר: האוקיינוסים של עידן הדינוזאורים היו מורכבים יותר מכפי שחשבנו. ייתכן שבמעמקים, הרחק מן החופים ומן המאובנים הנשמרים היטב, שוטטו טורפים רכים שעד עכשיו כמעט לא יכולנו לראות.
מקור מדעי:
Shin Ikegami ואחרים, “Earliest octopuses were giant top predators in Cretaceous oceans”, Science, 23 באפריל 2026.
מוזיאון הטבע בלונדון מספק רקע טוב על נדירות מאובני תמנונים ועל כך שהלסת היא לעיתים אחד השרידים היחידים שנותרים מבעלי חיים רכים כאלה. (nhm.ac.uk)
FAQ קצר:
מה התגלה במחקר?
החוקרים בחנו לסתות מאובנות של תמנונים קדומים מיפן ומקנדה, והציעו כי חלקם היו גדולים מאוד ואולי תפקדו כטורפי־על.
כמה גדולים היו תמנוני הענק?
לפי הערכת החוקרים, המין Nanaimoteuthis haggarti היה עשוי להגיע לאורך של כ־7 עד 19 מטרים. הערכת הקצה הגבוהה עדיין דורשת זהירות.
למה נשמרה רק הלסת?
גופם של תמנונים רך מאוד ומתפרק במהירות לאחר המוות. המקור הקשה, העשוי כיטין, הוא אחד החלקים היחידים שיכולים להשתמר כמאובן.
האם הם באמת טרפו זוחלים ימיים?
אין הוכחה ישירה לכך. סימני השחיקה על הלסתות מרמזים על עיבוד טרף קשה כמו קונכיות או עצמות, אך זהות הטרף המדויקת עדיין אינה ידועה.
עוד בנושא באתר הידען:
