להמר כמו רוטשילד- ביקורת על הספר ‘עלייתו של הכסף’

כולם יודעים שהעולם מתחלק לאלו שיש להם ולאלו שאין להם. אלו שאין להם מתחלקים לאלו שלא ממש אכפת להם, ולאלו שנוברים באינטנסיביות במדורי הכלכלה ואתרי הבורסה כדי לעשות את המכה שתכניס אותם לקבוצה של אלו שיש להם.

‘עלייתו של הכסף: היסטוריה פיננסית של העולם’ (הוצאת ‘עם עובד’, תרגום של יאיר לווינשטיין) הוא ספר שמתאים גם לאלו שאין להם- אבל הוא מצויין במיוחד לחברי הקבוצה השנייה.

כלכלה, לטעמי, היא דוגמא נהדרת לאופן שבו אפשר להוציא מכל נושא שבעולם- ולא משנה כמה יבשושי ואפרורי הוא נדמה כלפי חוץ- ספר עיון מוצלח. על פני השטח, למי שאגרות חוב והלוואות בריבית משתנה לא ממש עושות לו את זה, כלכלה היא פיהוק אחד ארוך בלתי משתנה. מאחורי הקלעים, עם זאת, מסתתרים הסיפורים האנושיים הדרמטיים ביותר: תאוות בצע, סיכונים מטורפים, הצלחות מסחררות וכשלונות איומים. ניל פרגוסון, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת האוורד, מפיח חיים בנושא הבעייתי הזה ומראה לנו את הצדדים המרתקים שבו- מבלי לוותר במאום על איכות התחקיר והכניסה לפרטים הקטנים. הרעיונות והסיפורים שבחר ניל להתמקד בהם בספר שומרים על רמת עניין גבוהה כמעט לכל אורכו, תוך שהם מעבירים לנו כמה מסרים חשובים- שלו נאמר חתרניים, אפילו.

אחת הדוגמאות האהובות עלי מהספר היא זו של אגרות החוב. להדיוטות (כמוני) אגרת חוב אינה שונה, לפחות ברמת העיקרון, מכל שטר חוב או נייר ערך אחר. זה וזה חייב להוא ולהוא כך וכך. *פיהוק*.

אבל כשעוקבים אחר סיפורה של משפחת רוטשילד המפורסמת, כפי שהוא מתואר ב’עלייתו של הכסף’, מקבלים לפתע מושג אמיתי על איך הדברים מתנהלים מאחורי הקלעים ועד כמה אנחנו, אלו שאין להם (מושג וכסף) איננו מודעים לעוצמה האמיתית של בעלי ההון.

נתן רוטשילד, המוח הפיננסי הבכיר של המשפחה, עשה את הונו ההתחלתי כשסייע לממשלת בריטניה: הוא התנדב להבריח זהב לתוך יבשת אירופה, בניגוד לאמברגו הכלכלי שהטיל עליה נפוליאון במהלך כהונתו הראשונה. כשעלה נפוליאון לשלטון בפעם השניה, העריך נתן כי המלחמה הקרובה בין צרפת ובריטניה תהיה ממושכת- וצבר כמויות גדולות של זהב כהכנה לבאות. בפועל, עם זאת, הקרב בווטרלו (זה מהשיר המפורסם של ‘אבבא’) הכריע את המערכה מוקדם מהצפוי- והרוטשילדים היו בצרות צרורות… המלחמה נגמרה מהר מדי, והם נותרו עם כמות גדולה של זהב שערכו בשוק עמד לצנוח באופן דרמטי.

נתן הימר על כל הקופה. הוא רכש אגרות חוב של ממשלת בריטניה בכל הסכום שעמד לרשותו, למרות שהמוניטין של אגרות החוב הללו היה ירוד מאד ורבים ציפו למשבר כלכלי חמור בממלכה המאוחדת. למזלו, הבריטים התאוששו. מחירן של אגרות החוב זינק ונתן רוטשילד הפך לאחד האנשים העשירים ביותר- והמשפיעים ביותר- באירופה ובעולם.

אגרת חוב, מדגים לנו ניל במיומנות, היא בעלת עוצמה אדירה כשהיא בידיים הנכונות. נתן רוטשילד ובני משפחתו קנו אגרות חוב רבות ממשלת בריטניה, ומאוחר יותר של מרבית השליטים האירופאים: מעמדם כנושי החובות הביא לכך שהם אלו שקבעו אם הממשלות האלה יוכלו לגייס כספים באמצעות מכירת אגרות חוב או לא. למשל, בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית, הרוטשילדים החליטו שלא לרכוש אגרות חוב שהנפיק הדרום מכיוון שלא ראו בו בעל חוב אמין מספיק. התוצאה הייתה הרעבה כלכלית של הדרום שהחישה מאד את התבוסה במלחמה כולה…אגרת החוב, כך נדמה, חזקה לא פחות מהחרב..

‘עלייתו של הכסף’ הוא ספר חובה, לדעתי, עבור כל חובבי-הבורסה שחושבים לקחת חלק בקורסים וסדנאות למשחק בשוקי ההון. ראשית, הוא מסביר בצורה מעולה את כל הסכנות שאורבות למשקיעים- הנזק האדיר של האינפלציה, הקלות שבה נשאבים לתוך בועה פיננסית, עוצמתם האמיתית של בעלי ההון לעומת אפסותם של אלה שאין להם- ועוד ועוד.

שנית, ואולי חשוב יותר, הוא מדגים עד כמה שלכלכלנים- חכמים ומוכשרים ככל שיהיו- אין מושג אמיתי לגבי העתיד הפיננסי. גם הרוטשילדים, כפי שתיארתי קודם, היו רחוקים רק כפסע מאסון פיננסי נורא- וניצלו בנס. המשברים, הבועות וההתרסקויות צועדים בסך לאורך מאות שנות היסטוריה, ולאף אחד אין את היכולת לחזות אותם או (חמור עוד יותר אפילו) להפיק מהם לקחים שניתן ליישם אותם לעתיד. אי אפשר לסיים את הספר מבלי לחוש עד כמה מעוותת היא התמונה שחלק מהאנליסטים והפרשנים מציירים במאמריהם כשהם מתיימרים לחזות את עתידם של סחורה, מניה או כל כלי פיננסי אחר.

הספר אינו נטול חסרונות, כמובן: השניים הבולטים ביותר הם פזרנות בנתונים סטטיסטיים וקמצנות בהסברים מועילים. פרגוסון, אולי מכיוון שחש שחובתו כאיש אקדמיה היא להוכיח את טענותיו עד תומן, מגזים לעיתים בכמות הנתונים הסטטיסטיים והחשבוניים שהוא מספק לנו. זו נטייה מבורכת עבור כלכלן, אבל מקלקלת לעיתים את חווית הקריאה השוטפת. כמו כל דבר, הסוד הוא במינון- וכאן ישנה הגזמה מסוימת. דווקא במקומות שבהם עצירת שטף הסיפור לטובת הסבר בסיסי הייתה מועילה ותורמת- ניל שוכח את הקוראים מאחור. למשל, כשהוא מספר על משפחת מדי’צי האיטלקית שהשתמשה בחשבונאות דו-צדית, אין לי ספק שאפילו רואה חשבון טירון יבין במה מדובר- אבל כל השאר כנראה שלא. ייתכן, כמובן, של’חשבונאות דו-צדית’ אין די חשיבות בסיפור כדי להצדיק הסבר מעמיק- אבל במקרה כזה, המונח הזה לא היה צריך להיות שם מלכתחילה וכדאי לוותר עליו לגמרי.

אף על פי, מדובר בספר מצוין גם למי שאינם מתמצאים בכלכלה. רובם המוחלט של ההסברים בהירים וקולחים, והתובנות שמספקת לנו הקריאה הן יקרות מפז לכל אדם בוגר בחברה המודרנית. ספר ששווה כל אגורה, מניה או אגרת-חוב שתשקיעו בו.

[רן לוי הוא סופר מדע ומגיש את הפודקאסט ‘עושים היסטוריה!’, על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה. www.ranlevi.co.il]