סיקור מקיף

הרהורי שנה רביעית למלחמת עירק/יורם המזרחי

יורם המזרחי – מיוחד להידען וסיקור ממוקד

בפתח השנה הרביעית למלחמה בעירק,שהיתה אמורה להכריע דיקטטור חמוש נשק השמדה המוני והתפתחה למלחמת מגן עירקית נגד טרור וגרילה,קשה להמנע מהערות אירוניות, המתבקשות מתאטרון-האבסורד אליו נכנסה ארה"ב כשעינייה פקוחות ומחשבותיה עמומות.

יותר ממאה ושלושים אלף אנשי צבא אמריקאים,מכל הזרועות,כולל משמר-החופים,מוצבים בימים אלה בעירק. אלפי חיילים אמריקאים חונים בכוויית ובבחריין,יחידות צי גדולות מסיירות במימי המפרץ הפרסי והאוקיאנוס ההודי,עם בסיס לוחמה נגד טרור בג'יבוטי ועוד אלפי נחתים המפליגים על סיפון כלי שייט מיוחדים,מוכנים להתערב בלחימה. מטוסים חמושים "פצצות חכמות" מבצעים גיחות מבצעיות לא רק משדות תעופה או נושאות מטוסים במפרץ,אלא יוצאים למשימות גם מארצות-הברית,טסים גבהה מעל לאוקיאנוס האטלנטי או השקט,עם תדלוק- באויר (B-52 , B-2ׂ) כל אלה בלי להזכיר תרומת שותפותיה של ארה"ב ,חברות הקואליציה הרופפת

שיחידותיהן משתתפות במערכה וכמובן כמאה ושישים אלף חיילים עירקים "חדשים" שוטרים ואנשי כוחות מיוחדים של משרד-הפנים התלויים במערך הלוגיסטי-אמריקאי ונדיבות הדוד-סם.

בפתח השנה הרביעית למלחמה מצטייר איפוא ניצחון- פירוס מודרני.אמנם העריץ המודח משתתף במשפט ראווה טרגי-קומי כשחקן- מאונס,צבא מפלגת הבעת' התפורר רק כדי להיות מעוצב מחדש,כיזמה בהולה של המנצחים הלכודים במדינה ששיחררו…. היום

נשמעות כנלעגות הצהרות "בומבסטיות" כפי שהשמיעו מתכנני המלחמה ומפקדי חיל- המצב הגדול,שלמעשה נצור בבסיסיו,מוגבל בתנועותיו ולעיתים תכופות מוכיח אזלת יד שאף מבצע ראווה מתוקשר לא יכול להסתיר. כך למשל "מבצע- נחיל" שרק לפני כשבועיים נחגג "כמבצע האוירי הגדול ביותר של צבא ארה"ב מאז מלחמת ויאטנאם" (משום מה שכחו את הפלישות לגרנדה, פנמה, סומליה אפגניסטן ומבצעים אחרים בעלי שמות קוד מצלצלים) רוב המבצעים שבאו אחרי שלב הכרעת האויב הצליחו כידוע… ללכוד רוח. אפילו אוסמה בין- לאדין, שלחסלו יצאה ארה"ב "למלחמה האחרת" באפגניסטן,משטה באימפריה ובין אם חי או מת מופיע "כנחום תקום" של הטרור הבין לאומי.

מלחמת הגרילה והטרור בעירק קובעת מעצם היותה מלחמה- זעירה זמן מקום היקף פעולה ואפילו רמת תגובה אמריקאית-עירקית. הציבור האמריקאי,ששיכל 2325 מבניו מבטא כעס גואה על "המפקד העליון" שיצא למלחמה חסרת רקע מודעיני ונכשל במשימתו "הדמוקרטית" לשחרר האומה העירקית,שבתנאי היום מוכנה להתפשר אפילו על צאדם חוסיין. כך מחפש הממשל תמיכה וצידוק בבית ובעולם הממאן להתרשם. סיבות לכשל אפשר למצוא למכביר, החל בירידה לפרטים טכניים של העדר שריון מתאים לפרט או לרכב, עד אי התאמת הצבא האמריקאי,שבמשך דורות התכונן לעצור התקפה סובייטית או סינית בעידן המלחמה הקרה ובעירק נקלע למלחמת גרילה חסרת פשרות. כל אלה ועוד,נתונים חשובים להבנת הכשל. הגורם העיקרי להחטאה טמון בחוסר הבנה המאפיין הבית-הלבן,הפנטגון ומחלקת- המדינה בעיקר בשאלות "דע את האוייב" אך גם "דעי את הידיד" כיום אין ספק שהנשיא בוש ועוזריו,שעשו להצדקת המהלך-העירקי, שאבו ופיזרו מידע כוזב, כשמלבד הכשל- המודיעני הופעל "בומארנג האמריקאי הטוב והנדיב" תסמונת אווילית, שמקורה באגדות שהאמריקאים מספרים לעצמם על… עצמם.

בחודשי המלחמה הראשונים חזר אין ספור המשפט "הטובים ביותר בעולם" קשישי המשמר- הלאומי,או אנשי המילואים העייפים ואפילו יחידות חי"ר רגילות,שעד לכיבוש בגדד הצטיירו כאוסף של "נבחרות ראמבו" או "צבא נינג'ות" כל יכול,הוכחו להיות ה-כל רק לא "ראמבו" ואפילו לא ג'והן ווין מנוחתו עדן. הפער בין משאלות- הלב,שביטויין בתרבות- הוליווד או הטלווזיה למציאות בשטח הולך ומעמיק ואתו גוברת ההכרה הלאומית שבעצם…."אולי אנחנו טובים אבל בוודאי לא הטובים בעולם".

מחיר אחזקת אימפריה לוחמת,עם פזורת צבא בכל היבשות והימים, כספח מהמלחמה- הקרה, משתלם כיום רק בהיבט הכלכלי-חברתי של קיום תעשיית הנשק הגדולה בעולם. נושא שאינו עולה יפה עם פטפטת רודפת שלום והטפות דמוקרטיה נוסח הבית-הלבן וד"ר קונדליסה רייס .

נכון לימים אלה, כבר אין משמעות לשאלת ייצוב הדמוקרטיה העירקית ובאופן מפתיע אין הממשל האמריקאי מגלה נכונות "להחזיר הבחורים הביתה ומהר" שאלת- תם הצריכה אם כן לבוא,היא מה לעאזאל מתרחש בוושינגטון?

יש פרשנים לענינים בין-לאומיים,הממשיכים לדבוק בתאוריית "הגנה על אספקת הדלק" יש מבטאי מניעים- משיחיים כמו "הפצת הדמוקרטיה" כשרק בודדים מעירים ובלחש – תקשורתי, שהמלחמה טובה לכלכלה. עיון חטוף בהשגי התעשייה האמריקאית של ראשית המאה ה -21 ,ספיחיה ברחבי- תבל ותגובות יריביה הטכנולוגיים,למשל ברוסיה,סין הודו וכו',מגלה שרוב מוצרי הצריכה והמותרות הנדרשים בשווקי החברה העשירה מיוצרים בסין, או במכסיקו והעולם השלישי המספק נוזל-חיים למה שהנשיא ג'ורג בוש תאר באחרונה "חברה מתמכרת דלק"…לוונזואלה או ברזיל וקנדה יש למשל יותר דלק וביטחון- אנרגיה,מאשר לאימפריה האמריקאית ובמזרח-הרחוק נפוץ מגוון תעשייתי גדול בהרבה מזה של ארה"ב. מה שנשאר אם כן כתעשיה יציבה ומרכזית עתירת מחקר ופיתוח בתחומי "האייטק" היא בעיקר תעשיית הנשק הגולם- הגדול של הפלא האמריקאי הקם על עצמו, שבגללו הפסיקו לייצר מקלטי- טלוויזיה, או מזגנים,רופפו הגנה על העובד האמריקאי ובימים אלה נאבקים אפילו על… כבודה של המכונית האמריקאית,סמל השפע של פעם. מול מציאות זו ממשיכים האמריקאים להשיק צוללות גרעיניות,לשפץ צוללות גרעיניות מתיישנות שלפי החלטה משנת 2005 לא

יוצאו מהשרות ויהפכו "לצוללות – נושאות כוחות מיוחדים" משיקים אוניות מלחמה מכל סוג צורה וגודל,רוקמים תכניות מלחמה בחלל והגנה גלובאלית נגד טילים,מחיים ייצור טילים באליסטיים ושיפוצם בתחרות עם רוסיה ובעיקר : מייצרים נשק ליצוא ומחמשים במייטב המערכות מדינות קטנות או בינוניות עתירות -ממון,למשל נסיכויות במפרץ הפרסי,המתחרות בינהן על גדול ציי מטוסי F-16 שלהן, או סוג הטנקים שרכשו עד אפס מקומות חניה.

האמת היא שתעשייות הביטחון האמריקאיות וספיחיהן ,למשל ייצור מטוסי נוסעים,תעשיות הרכב הכבד ופיתוחי טילים מכל הסוגים – הם הדם הזורם כיום בעורקי הכלכלה האמריקאית,הנשלטת ע"י "המולטי-נשיונל'ס" ואם כך -אין טוב ממלחמה עם יריות,המחייבת החזקת הבוי'ס הטובים רחוק מהבית והמשך מצב בו כל קונצרן המכבד עצמו- משתתף בהיללוא ונהנה מפירותיה.

התכניות האמריקאיות בתחומי הפיתוח הצבאי של המחר, כבר דוחפות רוסיה וסין להציג עוצמה צבאית-טכנולוגית משלהן,כשבעניין הסיני בולטת האירוניה שללא העברת ייצור מוצרי – צריכה ומותרות לסין והזרמת מילארדי דולרים בכל שנה – לא היתה התעשייה הצבאית הסינית מצליחה להתרומם לגבהים מהם יהיה קשה להורידה. התופעה מאפיינת גם יחסי ארה"ב עם הודו המתחרה בימים אלה לא רק ביריבתה ההיסטורית פקיסטן,אלא על מקומה הראוי כאימפריה עולה. הכל משתתפים בחינגא ההודית או הסינית,מקום שם מצליחה אפילו ישראל-הקטנה להתחרות בגדולים ולהציע להודים פיתוח טיל נגד טיל נגד טיל וחוזר חלילה נגד טיל,הכל כראוי לעולם התעשייה הצבאית,שקצב פיתוחיה,בכל מדינת ידע טכנולוגי מדעי קשור לנעשה בתעשיה הצבאית המובילה,השוכנת בין גבולות קנדה ומכסיקו.

כל אלה ועוד,אינם אלא הרהורים בשולי פתח שנה ארבע למלחמה.ברור שאפשר לפרק ולנתח כל נתון, או סעיף משנה,לדון בהם לגופו של עניין אך המציאות המוכחת מעבר לכל ספק היא שמלחמת עירק נכשלה בהיבט המכונה במושגי הפנטגון "מלחמה ארוכה" שבאה אחרי ניצחון2003 מערכה שתמשיך להתנהל כל עוד בוושינגטון פרוס מערך קורי- עכביש של איטנרסים כלכליים חובקי עולם,חברות ענק ללא עניין אנושי אלא להיפך – עניין באספקת אמצעים לקטול ולהרוג,תוך הדגמת נשק חכם, סופר- מודרני, המופעל נגד שאהידים בעירק או לוחמי הרים באפגניסטן ואזורי הגבול הפקיסטני. לתעשיית אמצעי-הלחימה,יש אם כן עדנה כמוהה לא ידעה מאז ימי מלחמת- וויאטנם, אלא שאז ניתן היה להאט מנוע ולנוח,מפני שבצד מסוקים ופצצות חכמות ( טפשות במושגי 2006ׂ) ייצרה האימפריה גם מכונות תפירה, גרביים, תחתונים ומכל הבא לדוכני המרכולים. כיום המצב שונה. אם יצמצמו ייצור טילים "ונשק- חכם" יגלו שאין מי שייצר מכונות תפירה….ללמד שאימפריה יכולה להביס עצמה. בינתיים….נמשך ברוב מלל "יצוא הדמוקרטיה" האמריקאית נוסח הבית-הלבן, שלרוע מזלו של המין האנושי – באה בלווי נהמת מטוסי הקרב של המחר.

לבלוג של יורם המזרחי בענייני צבא ומודיעין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן