השבוע (14 באוקטובר) לפני 114 שנים נולד ויליאם א. דמינג, מהנדס וסטטיסטיקאי אמריקני, מי שנחשב לאבי תורת האיכות המודרנית, ובמידה רבה גם ליועץ הארגוני הראשון.
כתב: אודי לם
ויליאם אדוארדס דמינג, 1900 – 1993
השבוע (14 באוקטובר) לפני 114 שנים נולד ויליאם א. דמינג, מהנדס וסטטיסטיקאי אמריקני, מי שנחשב לאבי תורת האיכות המודרנית, ובמידה רבה גם ליועץ הארגוני הראשון.
דמינג החל את דרכו המקצועית כמהנדס חשמל, ובמקביל למד מתמטיקה ובסופו של דבר קבל תואר דוקטור בסטטיסטיקה ומתמטיקה פיזיקלית. הוא החל להתעניין לראשונה בבקרת איכות בעקבות פגישתו ב – 1927 עם וולטר שיוהארט ממעבדות בל, שיישם לראשונה שיטות בקרה סטטיסטית בתהליכי יצור של לוחות בקרה למערכות טלפון. דמינג הכין הרצאות כתובות עבור שיוהארט, וכך למד את מרבית רעיונותיו.
במלחמת העולם ה-II השתתף דמינג בצוות מומחים שפעלו לשפר את זמני הייצור בתעשיית הנשק האמריקנית, והיה בין אלו שקבעו את ראשוני תקני האיכות של זרועות צבא ארה”ב, שחלקם נמצאים בשימוש עד ימינו בכל ענפי התעשייה העוסקים בייצור המוני. שיטת “בקרת התהליכים הסטטיסטית” אותה יישם אז בהיקף נרחב, ושהביאה לייעול תהליכים, שיפור האיכות (ירידת כמות המוצרים הפגומים שהגיעו ללקוח) וקיצור זמני האספקה נלמדת היום במרבית האוניברסיטאות במסגרת לימודי ההנדסה.
לאחר המלחמה עברה מרבית התעשייה האמריקנית לייצור מוצרים לשימוש מסחרי, ובנוסף החלה פריחה כלכלית ותעשייתית בארה”ב. הללו הובילו לנטישת שיטותיו של דמינג, כיוון שלמרבית היצרנים לא נראה שיש צורך להתייעל בעידן של שפע. בדיעבד התברר לאחר כ – 30 שנה, בתקופת משבר האנרגיה והמשבר הכלכלי של תחילת שנות ה – 80, שגישה זו גרמה נזק גדול למשק האמריקני.
מי שדווקא בקש להיעזר בשיטותיו של דמינג היו היפנים; לאחר המלחמה, הכלכלה והתעשייה היפנית היו הרוסות. דמינג, ששימש אז בממשל הצבאי ביפן והשתתף בעריכת מפקד האוכלוסין בה, התבקש ע”י ראשי התעשייה שם לייעץ להם כיצד לשקם ולייעל את מפעליהם בעידן של עוני ומחסור. במהלך שנות ה – 50 למדו היפנים ביסודיות את שיטותיו ויישמו אותן כמעט בכל ענפי התעשייה, ובמיוחד בענפי הרכב והאלקטרוניקה. השפעתו הייתה כה גדולה, שביפן נקבע פרס לאומי לאיכות על שמו, וכן יום מיוחד לציון “חג הסטטיסטיקה”.
רק בתחילת שנות ה – 80, גילתה התעשייה האמריקנית את דמינג מחדש. הוא נפגש עם אחדים מראשי התעשייה בארה”ב (שאת שיטות הניהול שלהם ודרכי עבודתם ביקר קשות, בלשון המעטה) וייעץ לחברת פורד שהייתה נתונה במשבר קשה. בתוך 4 שנים עברה פורד בעזרתו מהפסדים כבדים להיות חברת המכוניות האמריקנית הרווחית ביותר.
לאחר מכן כתב מספר ספרים על בקרת איכות וניהול, המפורסם שבהם היה “לצאת מהמשבר” שכלל את 14 העקרונות שלו לניהול, והפך למקור השראה בכל העולם לשיטות איכות וניהול בארגונים.
דמינג המשיך לעבוד כמעט עד יומו האחרון, ובשנת 1993 הקים את “מרכז דמינג” בספריית הקונגרס בוושינגטון.
2 תגובות
בארה”ב ההתמחות העיקרית היום היא איך ליצור מוצר שיתכלה תוך 5-7 שנים בוודאות. גדול, יקר, ולאסף – הצבע הכי חשוב! מכוניות, מוצרי חשמל וכו’ מתחילים להתקלקל אחרי 5 שנים וב-7 שנים כבר לא כדאי לתקן. הוביל את המגמה הזו הנרי פורד הראשון, אשר שלח מהנדסים לבדוק במגרשי גרוטאות איזה חלק שהתקלקל גרם למכונית לההרס לחלוטין בתאונה. כל חלק שלא גרם להרס תוכנן מחדש ברמת תכנון יותר נמוכה. אבל לאחר שנתגלה שה – KING PIN, כלומר המוט המוליך מההגה לגלגלים, לא נשבר אף פעם ולא גרם לאף מכונית להגיע למגרש גרוטאות, ופורד דרש להקטין את קוטר המוט ולהוריד את איכות הפלדה, המהנדסים מרדו ולא הסכימו לבצע את השינוי.
אני קונה לאחרונה רק מכוניות שיוצרו ביפן ממש. היו לי שתיים יותר מ-10 שנים כל אחת (אחת עדיין אצלי, השניה נמכרה). עלות התיקונים של הראשונה היתה 0. היו עלויות החלפת שמנים, צמיגים וכו’ אבל שום תיקון. לשניה היה צריך להחליף 2 נורות שנשרפו. אמרתי 10 שנים? בערך 200,000 ק”מ כל אחת? קודם היו לי 4 מכוניות מתוצרת גרמנית כולן מאותו דגם (לא אציין את הדגם, אבל מפוארות מאד). השתיים הראשונות באיכות כמו היפניות, השתיים האחרונות באיכות כמו האמריקאיות – אחרי 5 שנים הוצאות עצומות על תיקונים, ובילוי זמן במוסך. אז הפסקתי לקנות רכב תוצרת אירופה.
מסתבר שהאיש נולד גדל וחי במקום לא נכון ,
שכן עבור רוב האמריקאים איכות משמעותה גודל ,
מה שגדול יותר – יפה יותר,
מה שיקר יותר – טוב יותר ,
תעיד על כך ההתיחסות האמריקאית הטיפוסית:
״איזה בית (שעלה מיליונים ) יפה״ !
מי שמודד את היופי והטוב על-פי גודל ועלות
אינו מומחה לאיכות ,