והפעם, האם אנו יודעים שחיינו תלויים בחלל, מקומה של ישראל בתחום ומה צפוי בעתיד
לשגר חלליות זה כמו לבנות כבישים
הרבה מדינות מבינות שהשקעה אזרחית ולא רק צבאית בחלל, יש בה רווח לאומי בצידה ולכן חלק מההשקעה במו”פ אזרחי (כמו רפואה, חקלאות, סביבה וכו') מוסבת להשקעה אזרחית בחלל. אומות מבינות היום שהשקעה בבניית תשתית יציבה בחלל משמעותה תהיה כבר בעתיד הקרוב כמו של סלילת כבישים או מסילות רכבת, בניית עמודי חשמל או הנחת צינורות מים או כבלים של סיבים אופטיים, עבור ההתרחבות ופריחת הכלכלה של אותן ארצות.
יש כיום כ-45 מדינות העוסקות באופן פעיל בחלל ומחזיקות סוכנות חלל לאומית. רק לכ-15 מהן תוכנית חלל משמעותית הכוללת שיגור לווינים וחלליות מחקר. לכ-5 מתוכן ניתן לקרוא מעצמת חלל – ארה”ב, רוסיה, איחוד מדינות אירופה, סין והודו להן תוכנית חלל של יותר ממאות מיליוני דולרים בשנה, יכולת שיגור עצמאית למסלול נמוך וגבוה ומספר רב של מגוון לווינים במסלול. ל-3 מתוכן – ארה”ב, ברה”מ וסין היכולת המדהימה לשגר אדם לחלל ולהחזירו בריא ושלם. זו האחרונה הצטרפה רק לאחרונה, ב-2003 ומדינות אירופה, הודו ויפן כבר רומזות שהן בדרך לשם. בהקשר לכך, הקורא העברי ישמח לדעת שמדינת ישראל היא כמעט לפי כל הפרמטרים מעצמת חלל אך בשל סיבות שאותן אפרט בתוספת המיוחדת הבאה בסוף מאמר זה היא אינה נחשבת כזו בעיני אומות העולם.
אפילו זבל כבר יש בחלל
כ-100 לווינים משוגרים בשנה אל החלל. כ-30 מתוכם לחגורה הגיאוסטציונרית. למעלה מ-300 טון של מטען יעיל של לווינים וחלליות מגיע אל החלל בשנה. כשלווינים אלו מסיימים את חייהם, חלקם הופכים ל”זבל חללי” ומהווים סכנה לשאר הלווינים. מי שמעוניין למדוד את הצלחת עידן החלל על פי פרמטר זה בלבד – ימצא כי נטייתה הטבעית של האנושות לזהם את סביבתה בהחלט הגיע אל החלל בהצלחה.
רוב חלליות המחקר לכוכבי- הלכת השכנים ששוגרו בשנות ה-60 וה-70 נכשלו אך מקצת אלו ששרדו הביאו למדענים בכדור-הארץ מידע יחודי ממרחק של עשרות ומאות מיליוני קילומטרים שלימד אותם רבות. מידע זה גם העניק להם דרך הסתכלות חדשה על כדור-הארץ ושינה את השיטה בה הם נוטים לפתור בעיות בבית . בשנות ה-80, בשיא השפל של המירוץ לחלל, כמעט ולא נשלחו חלליות לחקור את מערכת השמש אך כיום, כמעט לכל כוכב-לכת במערכת השמש יש כיום חללית החוקרת אותו באופן אישי או תגיע אליו בשנים הקרובות. מאדים במיוחד מותקף בעשור האחרון על-ידי צי של לוויני מחקר ורובוטים המשוטטים על פני השטח הצחיחים שלו במטרה המוצהרת למצוא בדל של חיים ובעצם במטרה הפרקטית להבין כיצד התחילו החיים על כדור-הארץ וכיצד למנוע את ההרס שלהם בעתיד. שתי חלליות מחקר ששוגרו בתחילת שנות ה-70 נמצאות בקצה מערכת השמש ועדיין יוצרות קשר. מספר של טלסקופים המוצבים בחלל מסתכל עמוק אל החלל ורחוק אל העבר במגוון של אורכי גל ומפתחי מצלמה כדי לדעת טוב יותר היכן אנחנו נמצאים ביקום ע”י הבנה של תחילת היקום, מבנהו ואת גורלנו בעתיד.
טלסקופים רבים נוספים על כדור-הארץ חוקרים גם הם את השמיים בכדי להשלים את היכולות של הטלסקופים בחלל. חלקם משתתפים במבצע החשוב מעין כמותו למפות את כל העצמים בחלל שיש בהם איום של השמדת החיים על פני כדור-הארץ ע”י התנגשות עתידית. אבל גם החלומות האחרים של האנושות עומדים להתגשם.
המירוץ אל החלל ממשיך על הירח
מסיבות גיאו-פוליטיות שונות הכריז הנשיא בוש ב-2005 על תוכנית החזרה לירח של ארה”ב. ראשית, התוכנית מדברת באומץ על הוצאה משירות של צי המעבורות בהקדם האפשרי, עד 2010. הוצאת המעבורות משירות תבוצע לאחר סיום המחויבות האמריקאית בבניית תחנת החלל הבינלאומית שעתידה לוט בערפל לאחר שמטרותיה לא הוגדרו כראוי לדעת רבים.
במסגרת התוכנית, נאסא תתכנן ותבנה דרך קבלני המשנה שלה, 2 משגרים חדשים וחללית חדשה, הדומה לחללית של עידן אפולו. החללית תאפשר טיסה למסלול בכדוה”א אך גם לטיסה אל הירח ונחיתה על פניו בשאיפה ב-2018.
מטרתה העיקרית של התוכנית היא לייצר ישוב קבע של מדענים וציוד על פני הירח ובסופו של דבר החללית תאפשר את המסע הארוך והקשה אל מאדים ואת נחיתתו של האדם הראשון על פני מאדים וחזרתו בשלום. ממש בשבוע האחרון במהלך כנס החלל העולמי שנערך השנה בהידרהבד בהודו, הכריז לראשונה בהיסטוריה מייק גריפין, ראש נאסא, על שנת הנחיתה על מאדים – 2037. מעניין לציין שהבעיה העיקרית היום של נאסא בתוכנית היא בעיקר חוסר תמיכה ציבורית שקיים היום בקרב האוכלוסיה האמריקאית לנושא החלל והאיום לקיצוץ בתקציב שיבוא עם חילופי השלטון הצפויים שם בשנה הבאה.
אך הכרזה זו של ארה”ב יצרה תגובת שרשרת אצל מעצמות החלל האחרות שכמעט כל אחת מהן (רוסיה, סין, הודו ואף יפן!) הכריזה מאז על גיבוש תוכנית של שיגור אנשים למסלול ואל הירח והקמת מושב קבע על פניו. מדינות אלו אף החלו כבר לשגר חלליות מחקר כדי להכין את הקרקע ולייצר את הידע והטכנולוגיה הנחוצים כדי להשיג את המשימה השאפתנית הזו.
עדיין מוקדם לאמר אם כך אכן יהיה, אך לא מעט מומחי חלל בעולם חושבים שהשלב השני של המירוץ לחלל לפנינו, יחל ממש כבר בשנים הקרובות והוא יהיה מעניין ושאפתני הרבה יותר מהשלב הראשון. קרב ראש בראש נחזה בעיקר בין ארה”ב לסין או לחילופין חידוש המירוץ בין ארה”ב לרוסיה, בחיזוקה מהצד ע”י סין או מירוץ אחר לגמרי בין ציר אסיאתי (רוסיה, סין והודו) לבין ציר מערבי (מדינות איחוד אירופה , ארה”ב ויפן)
האם גם אתה השתמשת היום בחלל
אך המספר המדהים באמת שנדרש לספקו במאמר זה הוא מיליארדי האנשים שמשתמשים בחלל יום-יום. כן, המספר הוא מיליארדים. העושים שימוש בחלל כל הזמן. אפילו בלי לדעת.
כדי לדעת כיצד קורה הדבר ובמידה ונרשה לעצמנו להפסיק להתייחס להצלחת עידן החלל בכניסה לחיינו בכמות כפות הרגליים שדרכו על הירח, או במסת הלווינים הכוללת המשוגרת כל שנה אל החלל ונתמקד גם בתחום החלל האזרחי והמסחרי הרי שנזכה אולי לעדנה רבה.
תעשיית החלל בעולם מגלגלת סכומי עתק – למעלה ממאה מיליארד דולר בשנה מושקעים בפיתוח ויצור לווינים, שיגורם אל החלל, בניית תחנות קרקע לשליטה ובקרה וציוד קרקעי אחר.
בזכות תעשייה זו כדור-הארץ הפך באמת לכפר גלובלי כאשר לוויינים מאפשרים נגישות מיידית למידע, ותקשורת בין אזורים מרוחקים כהרף עין.
מפתיע לגלות שאת עיקר השוק תופסות דווקא חברות מפעילי לוויני תקשורת הרוכשות לווינים מיצרנים בעלי ניסיון רב ברחבי העולם ומוכרות את שירותי הלווינים בעיקר לחברות מפיצות ערוצי טלוויזיה אך גם עבור שירותי רדיו-לוויני, טלפוניה ואינטרנט. לוויני תקשורת הם בפשטות תחנת ממסר בחלל שקולטת אותות מאיזור מסוים, מגבירות ומשדרות אותו חזרה אל אותו איזור או אחר. לוויני תקשורת הן למעשה תשתית חשובה מאוד של תקשורת ללא הפרעה וללא גבולות שיכולה להמשיך לתפקד גם בעת קטסטרופות של אסון טבע או מלחמה ולכן חשיבותה למדינות ריבוניות היא קריטית. עידן המידע הנקרא גם בחלק מהמקרים, עידן התקשורת, חב רבות את כניסתו לחיינו ליכולות שמספקים לוויני התקשורת עבור תושבי העולם. בישראל, כל הערוצים הציבוריים ושידורי חברתYES מועברים לכל רחבי ישראל דרך לוויני העמוס הנמצאים בנקודת השמיים הישראלית ב-4 מעלות מערב.
רבים מאיתנו לא חושבים פעמיים לפני שהם פותחים את מקלט ה-GPS שלהם כדי לתכנן את הנתיב ליעד הבא ברכבם הפרטי או בטיול שלהם בחו”ל. מעטים יודעים כי GPS היא מערכת ניווט לווינית שפתחו האמריקאים בשנות ה-90 במקור לשימוש צבאי בלבד. מדובר בכ-24 לווינים שנמצאים במסלול גבוה כאשר בכל עת מקלט GPS נדרש להיות בקשר עין עם לפחות 4 לווינים כאלו בכדי לייצר נקודת ציון מדויקת על הקרקע. כיום, כל אחד יכול להשתמש בלווינים אלו שהפכו להיות תשתית ניווט עולמית ולא רק אמריקאית. לכן לא מפתיע הוא שאירופה, רוסיה וסין מפתחות או מתחזקות כיום מערכת ניווט עצמאית עבור שימושם הלאומי וארה”ב מחליפה היום את כל צי הלווינים בלווינים חדישים בכדי לספק שירות טוב עוד יותר.
לוויני צילום נמוכי מסלול מספקים לאנושות דרך חדשה להסתכל על כדוה”א והקורה על פניו. גופים מודיעיניים של צבאות מקבלים מידע מודיעין ויזואלי מדויק ,ברור וללא סיכון של בני-אדם של מטרות האויב ובסופו של דבר מביאים לכך שהשלום בין מדינות נשמר; אם כולם יודעים מה כולם מתכננים, הפתעה צבאית היא כמעט בלתי אפשרית במצב שכזה ולכן הרבה עימותים צבאיים נמנעים בדרך זו ומביאים את הצדדים להגיע להבנה או הסכם בדרך אחרת. לוויני האופק הישראליים נחשבים בין לוויני הביון הטובים בעולם.
ומי לא מכיר את התמונות המרהיבות שמספקים לוויני הצילום המסחריים בעיקר עבור גופים לאומיים או תעשייתיים גדולים ושאותן ניתן להשיג היום בחינם דרך רשת האינטרנט ע”י תוכנת Google Earth. כדאי לדעת ששטח מדינת ישראל אינו מפורט דיו דרך תמונות אלו בשל חוק מיוחד שנחקק בסנאט האמריקאי בכדי להגן על האינטרס הבטחוני של ישראל.
לווינים מטאורולוגיים מביאים לכל אחד מאיתנו, בסוף חדשות הערב, תחזית מטאורולוגית מדויקת הרבה יותר מבעבר. כיום, תחזיות בתקופת הוריקנים במדינות ששטחם מועד לכך מביאות לנפילה חדה במספר הקורבנות של אותן אסונות. לדוגמא; במידה ובמהלך אסון הצונאמי לפני כשלוש שנים הייתה מערכת התרעה לווינית מתאימה, חייהם של עשרות אלפי בני-אדם היה נמנע. מערכת כזו תציל רבים בעתיד.
ולסיום, נזכיר גם את לוויני המחקר הצופים אל כדוה”א, העוקבים אחר שינויי האקלים המתרחשים ולומדים את הטבע של הפלנטה שלנו בכדי שנדע להמשיך לחיות ולשמור עליה עבורנו ועבור הדורות הבאים.
ואם כבר הזכרנו את הנושא ה”ירוק”, השמירה על הסביבה – בעתיד הרחוק, ניתן יהיה להשתמש בפלטפורמות בחלל שירכזו אנרגיה סולרית אל פני השטח כמקור אנרגיה חילופי לנפט והפחם המזהמים את הסביבה ונוכל אף לכרות מינרלים ומתכות יקרות מהאסטרואידים הקרובים לכדוה”א ונפסיק לנצל אותו לצרכנו.
לסיכום, כמעט ואין היום אדם בעולם המערבי שלא משתמש בחלל באופן ישיר או עקיף ונהנה, אפילו שלא בידיעתו, מהנכסים הרבים שיש לאנושות כיום בחלל המספקים.
ניתן לאמר אולי שהישגו האמיתי של עידן החלל הוא בהפיכתו המהירה לשקוף לאדם ברחוב שמשתמש בחלל ללא צורך לדעת שהוא אכן עושה זאת.
“הם (החייזרים) לא מספרים לנו כלום על אינטליגנציה איפשהוא ביקום, אך הם כן מוכיחים את מחסורה כאן בכדוה”א”. ארתור סי. קלארק. הוגה החגורה הגיאוסטציונרית וסופר מדע בדיוני.
ישראל – כמעט 20 בתוך עידן החלל
כשמעבורת החל טסה לראשונה בתחילת שנות ה-80 בישראל החלו ללמוד את הכלליים הבסיסיים בהנדסה של לווינים.
דווקא ההתחלה המאוחרת אילצה את התעשייה הישראלית לנצל טכנולוגיות חדשות יחסית שהענקים בעולם לא העיזו לנצל ועל-כן הגיעה התעשייה הזו להישגים משמעותיים ביחס להשקעה.
כך יוצא שהלווינים הישראליים הם מהאיכותיים בעולם למרות שמשקלם לא עולה על מחצית ממשקל לווינים דומים. לישראל יכולת שיגור עצמאית והיא אחת מ-7 מדינות בעולם בעלות יכולת שכזו.
כיום חגים בחלל 7 לווינים כחול-לבן; 2 לוויני ריגול צבאיים; 2 לוויני צילום ו-2 לוויני תקשורת מסחריים ועוד לווין מחקר אחד קטן. כל הלווינים ששוגרו והגיעו לחלל הצליחו עד היום ב-100%.
אין ספק שאפילו ביחס להישגים אחרים שמדינת ישראל הקטנה השיגה עד היום, תוכנית החלל היא הצלחה כבירה ויכולה להוות גאווה רבה לכל אזרח.
אבל מדינת ישראל אינה נחשבת מעצמת חלל, אלא מפגרת בהרבה אחרי מדינות מפותחות אחרות בנושא זה ומעטים האנשים בישראל העוסקים בכך בכדי לשפר את המצב.
הסיפור האמיתי מאחורי המשמעות הכפולה של הישג גדול אך שאינו נראה לעין הוא הכישלון החרוץ של הממשלה במשך עשרים השנה מאז כניסת ישראל לעידן החלל לבנות מדיניות חלל אמיתית.
למדינת ישראל, שלא כמו למדינות רבות ומפתחות שחלקן אף לא בונות לווינים, אין כלל תוכנית חלל. התקציב היחיד המשמעותי נמצא בידי משרד הביטחון עבור פיתוח, יצור ושיגור לוויני הצילום הצבאיים. מדהים לראות את ההישגים הרבים של תוכנית החלל הצבאית הישראלית לאור התקציב העלוב הזה שעל-פי פרסומים זרים אינו עובר את 70 מיליון דולר לשנה שאף הוא עומד חדשות לבקרים תחת גרזן הקיצוצים התורן.
כבר הבהרנו במאמר זה כי הדבר המשמעותי באמת עבור הביטחון הלאומי וכלכלת המדינה היא בניית התשתית החללית הלאומית וזאת נעשה במדינות אחרות דרך סוכנות החלל שאמורה להיות גוף מגוון ובעל תקציב מכובד. אך סוכנות החלל הישראלית היא כיום מוסד של אדם אחד בלבד ובעל תקציב שכמעט אינו קיים. (הערת המחבר: במדינות שכנות העוינות לישראל כמו סעודיה ואיראן יש סוכנויות חלל מפותחות יותר). מדינת ישראל לא משקיעה היום כמעט בלווינים טכנולוגיים ולוויני מחקר עתידיים ואמינות המשגר שלה מוטל בספק. מצב זה יוכל להביא בעתיד הנראה לעין למשבר חמור בתעשיית החלל הישראלית שלא תוכל להתחרות בתעשיות חלל אחרות, ולא רק תפשוט את הרגל לגבי יכולתה לספק לווינים לחברות מסחריות אלא גם לא תוכל לספק את הלווינים המבצעיים הנחוצים כל-כך בכדי לשמור על הביטחון ההרתעתי וההתרעתי של מדינתנו הקרבה לשנת ה-60 להיווסדה ועל זאת לא ניתן לעבור בשתיקה.
מדינת ישראל חייבת לבנות לעצמה תוכנית חלל לאומית המתוקצבת ברמה שנתית של בין 100 ל-150 מיליון דולר בתור התחלה (רק עבור התוכנית האזרחית) בכדי להפוך את ההישגים שלה לאמיתיים ומשמעותיים עבורה. כך תתברג בין 15-20 המדינות המובילות בחלל, אותן מדינות שהבינו כי בניית כוח בחלל משמעותו השקעה בעתיד המדינה ממש כמו השקעה בחינוך, בריאות וביטחון.
סוף דברהחלל היום נמצא בחיי כמעט כל אחד מאיתנו למרות שעדיין לא הקמנו מושבות בחלל או על הירח ועדיין לא הנחתנו אדם על המאדים או שלחנו קבוצות של אנשים לכוכבים רחוקים כפי שרבים לפני שלושים שנה חשבו שיקרה עד היום.
לדעתי, המדד העיקרי והאמיתי להצלחת עידן החלל לחדור אל חיינו היא תגובת “תחושת הבטן” הקיימת אצל חלק גדול מהאוכלוסייה כשנשמע בתקשורת על השקעה זו או אחרת בחלל, אם זה במשימת מחקר או אפילו לווין תקשורת או צילום שנועד לשירות הציבור בסופו של דבר.
לצערנו, התגובה הראשונה וכמעט היחידה לרוב נשמעת כך: “עוד לווין? מי צריך את זה? לא חבל על הכסף? יש דברים הרבה יותר חשובים שצריך להשקיע בהם על כדור-הארץ. מה לגבי מיגור העוני? למה לא להשקיע עוד בריפוי מחלת הסרטן? והאיידס? נגמרו הדברים החשובים על כדור-הארץ שצריך לזרוק את הכסף בחלל? ”
כמובן שיש תשובה ברורה ונכונה לטיעונים המאוד חזקים הללו וכי יריעה זו שפרשתי עבורכם עד כה אמורה לתת לקוראים את הכלים לתת בעצמם את התשובה על כך בצורה מלאה.
וכיצד נמדוד האם עידן החלל אכן נכנס אל חיינו ביומולדת ה-100 לספוטניק ? אני מאמין שאותה אימרה אנושית הבאה מהבטן תהווה עדיין מדד מצוין.
2 תגובות
אני לא מאמין שמקבלי ההחלטות בישראל כל כך טפשים שיגרמו בסופו של דבר לפגיעה אוקריסה של תוכנית החלל הישראלית .