שרוף עליך

פרנהייט 451 ריי ברדבורי. תירגמה מאנגלית: נעה מנהיים. הוצאת אודיסיאה, 204 עמ', 72 שקלים

יהודית באומל

בתמונה: ריי ברדבורי, 2000

לכל ילד יש פנטסיות. יש החולמים על התרוצצות בחנות צעצועים בעת שממלאים עגלה בכל מבוקשם. אחרים מפנטזים על סגירה פתאומית של בית הספר באמצע החורף ויציאה לחופשה בלתי-מתוכננת. יש הטוענים כי מוטקה מאיר הגשים את הפנטסיה של מאות בוגרי גימנסיה הרצליה כשהוא וחבריו בנו את מגדל שלום על חורבות המוסד שבו למדו. לי היתה פנטסיה האופיינית לחנונים: להינעל בספרייה הציבורית לילה שלם כדי לקרוא להנאתי בלי הפרעה.

נזכרתי בכך כשלקחתי ליד את הספר "פרנהייט ,"451 יצירה בלתי נשכחת לכל מי שקרא אותה במקור האנגלי, כפי שעשיתי בנעורי. כותרת הספר מציינת את הטמפרטורה שבה דפי נייר עולים באש מאליהם, והספר עצמו מתאר חברה שבה אוסרים על אנשים לקרוא, שאין בה מרפסות בפתחי הבתים וכמעט אין גינות ציבוריות, כדי שלא יוכלו לשבת "סתם" ולדבר, ושבה הכבאים ממונים על הצתת שריפות – הם מעלים באש ספרים בתוך הבתים שבהם הוחבאו, לעתים על יושביהם, שהתנגדו לפינוי.

אף על פי שהספר ראה אור כבר ב-,1953 במשך כמעט יובל הוא היה מוכר בארץ רק לקומץ משוגעים, קוראי מדע בדיוני בשפת המקור, או למי שראו את סרטו של פרנסואה טריפו שנעשה לפי הספר. חסד עשתה הוצאת אודיסיאה עם הקוראים בעברית על שתירגמה אותו, ואף צירפה לו אחרית דבר ונספח מאת המחבר, שנכתבו בשלהי שנות השבעים ובראשית שנות השמונים.

העלילה מתרחשת בארה"ב, אי שם בעתיד, בחברה שהתפתחה לאחר שתי מלחמות גרעיניות. גאי מונטג, כבאי בראשית שנות השלושים לחייו, הוא נצר לשושלת כבאים שתפקידם לשמור על הסדר הציבורי באמצעות שריפת ספרים, הנחשבים לגורם חתרני שיכול להביא אנשים לכלל חשיבה, להרהורים על מהות חייהם, ולבסוף לערעור על האושר הכללי. אשתו מילדרד מבלה את רוב שעותיה בצפייה בקירות הטלוויזיה המותקנים בביתם, בהשתתפות בתוכניות טלוויזיוניות אינטראקטיוויות בסגנון אופרות סבון ובהאזנה לתוכניות מלל בלתי פוסקות באמצעות קונכיות שהיא מחדירה עמוק לתוך אוזניה.

בעוד שמילדרד וחברותיה, המבקרות אותה מדי פעם כדי לצפות יחד בתוכניות הבלתי פוסקות, שוקעות עמוק יותר לתוך תרדמת החושים, מתערער עולמו של גאי לאחר פגישתו עם שכנה צעירה בשם קלריס, עוף מוזר המגרה אותו לחשוב, לדבר ולהרהר על מעשיו. קלריס אמנם נעלמת – נדרסת או נרצחת, אירוע שכיח באותה חברה אלימה שבה אין ערך לחיי אדם – אך דבריה משאירים עקבות בנפשו של הכבאי.

באחת מפעולות ה"כיבוי" הבאות שהוא משתתף בהן הוא גונב ספר, מציץ ונפגע, וכך נפתח רצף של אירועים המסתיים בבריחתו מהעיר במרדף משטרתי ובהצטרפותו לחבורת אינטלקטואלים נוודים ביער, שכל אחד מהם הוא ספר מהלך. בחברה האוסרת על קריאת ספרים, מה שהיה במשך אלפי שנים "תורה שבכתב" הופך ל"תורה שבעל-פה" כדי לשמר אותו עד שתקום חברה שתחזיר את הגלגל לאחור ותרשה לאנשים להעלות שוב את הדברים על הכתב. עולם הפוך שבו מתמזגים הפרה-מודרני עם הפוסט-מודרניסטי.

זו תמצית העלילה של "פרנהייט ,"451 שמככבות בו דמויות משנה מרתקות כגון ביטי, מפקד תחנת הכיבוי, מעיין מתגבר של ידע בדבר תולדות הכבאות, המפזר ציטוטים המסגירים את ידיעותיו ביצירות קלאסיות ומודרניות כאחת. דמות הראי של ביטי, שהציץ אך לא רק שלא נפגע, אלא הפך קנאי לעיקר, הוא פייבר, אינטלקטואל זקן המפנה את מונטג לפתח מילוט מעולם אכזרי שהפך מלים לאויבים וספרים לכלים – סוסים טרויאנים המוחדרים לתוך נשמתו של האדם. בל נשכח, כמובן, את חברותיה של מילדרד, ששונאות ילדים, אוהבות את המלל הבלתי פוסק העוטף את עולמן הריק ושבעלה של אחת מהן גויס זה עתה למלחמת בזק של שעות ספורות בלבד; ואחרון אחרון, הכלב המכני של הכבאים, יצור מפחיד ומסוכן המתוכנת נגד אויבים והמופנה לפתע נגד מונטג כמעין סרברוס הקם מתרדמתו ונועץ שיניו ברגלי הקורבנות כדי לגרור אותם לתוך השאול.

ואולם "פרנהייט "451 אינו ספר על ספרים אסורים ולא על כבאים הבאים לשורפם, ואף לא ספר על השאיפה לחירות המחשבה בחברה טוטליטרית. זהו ספר על מלחמה ושכחה עם אלמנטים מגדריים חזקים המלמדים אותנו רבות על עולמו של הכותב.

ראשית לעניין המלחמה. ספרו של ברדבורי נכתב בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, בעיצומה של המלחמה הקרה, כמו יצירתו של ג'ורג' אורוול,." "1948 מלבד מוטיב שריפת הספרים, הלקוח ישירות מעולם הרייך השלישי, ישימו לב בוודאי הקוראים למנגינת הלוואי הלא כל כך חרישית של העלילה – רעם מטוסי הסילון החולפים תכופות בשמים בדרכם להפציץ את ארץ היעד – ולתמונה העולה מחלק לא מבוטל של הדיונים בו: הפטרייה הזורעת סביבה הרס.

זהו ספר המספר כיצד קברניטי מדינה מרדימים את אזרחיה כדי שלא יביעו דעה על מלחמות הבזק הגורמות מאות אלפי אבידות אזרחיות בתוך שניות ספורות, שלא יגיבו כשהבעלים נלקחים להטיס מטוסי סילון ולהטיל פצצות שיהפכו ערים לעיי חורבות, והמסתיים כשעירו לשעבר של מונטג זוכה ל"טיפול" דומה ממטוסי האויב ועולה בלהבות בדיוק כפי שתכולת ביתו הפכה לאפר זמן קצר לפני כן בעת המגע עם הלהביור.

זהו ספר על שכחה, המושגת באמצעות גירוי בלתי פוסק של חוש הראייה והשמע. שכחה זו פועלת בעת ובעונה אחת ברמת הפרט – דוגמת אשתו של מונטג שאינה יכולה להיזכר מתי פגשה אותו לראשונה – וברמת הכלל: חברה שלמה שאינה זוכרת כיצד הפכו כבאים ממכבי שריפות למציתיהן. לעידוד השכחה תכלית אחת: להביא את האדם לחיות בהווה בלבד, המורכב מעבודה ולאחר מכן מישיבה מול ארבעה קירות של הטלוויזיה האינטראקטיווית בביתו בעת שהוא צופה בתוכניות סתמיות של ראשים מדברים שלמעשה אינם אומרים דבר. בעולם של שכחה אין לקחים, אין דתות הבנויות על צווי העבר, אין הכרעות ערכיות המבוססות על ניתוח אופציות העתיד, והעיקר, אין ייסורי מצפון. ומכאן ניתן לחזור למוטיב המלחמה, שאליה ניתן להזניק טייסים שיצמיחו פטריות ברחבי העולם בעוד שהאזרחים השלווים שוקעים בחצי תרדמה, קונכיותיהם באוזניהם ועיניהם בוהות בתקרת חדרי השינה החשוכים כשהמלל המתמשך עוטף אותם כעננה.

ועתה למגדר. ההיסטוריון האיטלקי בנדטו קרוצ'ה כתב כי "כל היסטוריון הוא בן זמנו", דבר שנכון גם ביחס לסופרים. חלוקת התפקידים על פי ברדברי – שאליה הוא מתייחס באפילוג שנכתב יותר מחצי יובל לאחר צאת ספרו לאור – ממחישה היטב את עולמו המגדרי החד-משמעי והסטריאוטיפי.
הגברים בספר – מונטג הכבאי ההופך לעותק מהלך של ספר קהלת, האינטלקטואלים המסייעים לו בדרכו המהפכנית, ואף מפקד התחנה המצטייר כאוצר בלום של ידע – הם גברים, בעוד שהנשים המשובצות בעלילה רדודות, נקמניות, ומפנות עורף לכל סוג של ידע ועשייה. הן בוחלות ברעיון של הבאת צאצאים לעולם ומעדיפות את העולם העקר שבו "המשפחה" היחידה היא תוכנית טלוויזיה בשם זה.

יוצאת דופן בחלוקה דיכוטומית זו היא קלריס, ספק ילדה ספק נערה הממלאת את תפקידה של חוה המפתה את מונטג, זה שאך לפני רגע נתגלתה לו האמת והוא מחמם עתה את כפות ידיו מול האש בדיוק כפי שעשה אדם הראשון, על פי המדרש, בצאתו מגן עדן. עולמו של מונטג – ושל ברדברי – הוא עולמם של הגברים. הם היחידים שחושבים, שמחליטים ושעושים. באפילוג טוען המחבר כי בעת שחשבו להעלות את הסיפור על הבמה הוא התבקש להוסיף כמה דמויות נשים לעלילה כדי לאזן את התמונה, וסירב. וטוב שכך. חשוב להשאיר את העלילה כפי שהיתה כדי לקבל בבואה מגדרית של העולם מלפני חמישים שנה, ולהכיר בשינויים החברתיים והתרבותיים שעברו עלינו בענייני מגדר מאז ועד היום.

רבים מבין מבקרי "פרנהייט "451 בעבר ובהווה עסקו בשאלת מרכזיותו של הספר בניסיון לשנות את פני החברה והעירו כי שיעור ניכר מבני האדם החיים בעולם מסתדרים היטב ואף משתתפים במהפכות בלי שיידעו כלל לקרוא.
אך סוגיה זו – שלכאורה משמשת תשתית לעלילה – איננה העיקר. הספר הוא בסך הכל כלי להעברת רעיונות, שבעידן הטכנולוגי יכול להתחלף באמצעים אחרים. תחת זאת יש לשאול עד כמה בניית עולם ללא לקחים ועיצוב חברה החיה בתרדמת מתמדת – המכוונת מגבוה או הנוצרת מתוכה – מסייעים לקברניטי המדינות להגשים את משאלותיהם המגלומניות, בעיה שהיא אקטואלית היום ממש כפי שהיתה לפני יובל.

Ray Bradbury Fahrenheit 451

הספר: Experience Re-placing Ourselves: Gender, Place, and Memory in the Modern Jewish בעריכתן של יהודית באומל וטובה כהן יראה אור בהוצאת Frank Cass

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן