התרבות המינואית בסנטוריני שקעה בים בעקבות צונאמי, שאירע לאחר התפרצות געשית. גם במאה ה-16 החריבה התפרצות את האי. זה יכול לקרות שוב, וגלי ההדף יכולים להגיע אפילו לחופי ישראל
אמנון ברזילי, הארץ, חדשות וואלה!
תושבי האי תרה (סנטוריני) באמצע המאה ה-16 ארזו את חפצי הערך שלהם ונטשו את בתיהם, בעקבות סדרה של רעידות אדמה שפקדו את האזור. כשהרעידות שככו, שבו לאי קבוצות של בנאים, שהחלו לשפץ את המבנים שנפגעו. אבל הבנאים נאלצו לנטוש את עבודתם, משום שהר געש שצץ מתוך הים, בלב המפרץ שליד האי, החל לפלוט אפר וגזים. הבנאים ושאר התושבים שהספיקו להפליג ללב ים, הצילו את נפשם.
הר הגעש התפרץ לבסוף ובמשך 48-18 שעות בקעו מלועו סלעים עצומי ממדים, שהועפו לגובה של מאות מטרים, וכן מטחי אפר ועשן מעורבים בגז רעיל. לפי ההערכות כיום, החומר הגעשי שנפלט באותה התפרצות כיסה שטח של 30-27 קילומטרים רבועים. זמן קצר אחרי ההתפרצות כיסה ענן שחור את השמים. חושך מוחלט השתרר בתרה ובאיים הסמוכים. כשהר הגעש התרוקן מכל החומר הוולקני שהיה בו, הוא שקע לקרקעית הים. במקום שבו היה נוצר חלל, אך לא לזמן רב. מי הים נשאבו אליו בכוח ונוצרה מערבולת אדירה. גל צונאמי ענק הציף את האי ואת האיים הסמוכים. לפי ההערכות כיום, גובה הצונאמי היה יותר מ-60 מטר.
תיאור אסון הטבע בים האגאי מבוסס על מחקריו של הארכיאולוג היווני חריסטוס דומאס. שרידים מהר הגעש, הפעיל עד היום, נמצאים במפרץ סנטוריני. ענן האפר הענק וגל הצונאמי נעו מזרחה, אל האי כרתים. גובהו של הגל שהיכה במזרח כרתים הגיע לכ-50 מטר. ההתפרצות הוולקנית וגל הצונאמי שבא אחריה גרמו להשמדתה של התרבות המינואית ששיגשגה בשני האיים.
כמה מחוקרי העבר מקשרים את סנטוריני לאטלנטיס, האי שנעלם במצולות הים ושנזכר לראשונה בכתבי אפלטון. כרתים וסנטוריני מרוחקים כ-2,000 קילומטר מחופי ישראל. דב רוזן, מנהל המחלקה לגיאולוגיה ימית ולתהליכים חופיים במכון לחקר ימים והאגמים בחיפה, אומר כי אין כל סיבה שההתרחשויות שאירעו בסנטוריני לפני כ-3,500 שנה לא יחזרו על עצמן.
“אם תתחולל בים התיכון רעידת אדמה בעוצמה של 7 בסולם ריכטר, בהחלט ייתכן שיגיע גל צונאמי לחופי ישראל. הגיאולוגים אומרים שצפויה רעידת אדמה כזאת בחמישים השנה הקרובות”, אומר רוזן.
גובה הגל שיגיע לישראל – 4 מטרים
על פי הערכה ראשונית, גובהו של גל הצונאמי שיגיע לחופי ישראל יהיה כארבעה מטרים. לדברי רוזן, הערכה זו מבוססת על מיקומה של ישראל באגן המזרחי של הים התיכון, אזור שבו המים רדודים יחסית למים באוקיינוס ההודי. אורכו של הגל עשוי להיות 250 ק”מ. אולם השאלה העיקרית היא מהירות הגל. רוזן מעריך כי זו עשויה להגיע ל-700 קילומטר בשעה. סמוך לחוף, בגלל רדידות המים, תפחת מהירות הגל ל-25 קמ”ש. “מדובר במהירות של שבעה-שמונה מטרים בשנייה. תביא בחשבון שאלוף העולם רץ במהירות של עשרה מטרים בשנייה. זו מהירות גבוהה, אבל ראינו שאנשים יכולים להציל את עצמם”, אומר רוזן.
לדבריו, ארבעה אירועים עלולים לגרום להתפתחות גל צונאמי: התפרצות וולקנית שבעקבותיה תתפרץ כמות גדולה של לבה לים, רעידת אדמה בתוך הים, שבעקבותיה ייווצר גל שינוע במהירות לעבר היבשה, רעידת אדמה יבשתית שתגרום לקריסת גוש קרקע גדול לתוך הים או נפילת של מטאור או אסטרואיד לתוך הים.
לדברי הד”ר אסף יסעור-לנדאו מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, “אין ספק שההתפרצות הוולקנית בסנטוריני חיסלה את האוכלוסיה המיוחדת שהתפתחה באי. אבל אין שום הוכחה שהצונאמי עלה בעקבות ההתפרצות הוולקנית. ודאי שאין עדויות לכך שגל הצונאמי הגיע גם לישראל. כדי לקבוע שכך קרה צריך לאתר חלוקי אבנים, ריכוזי צדפים, שרידים של בעלי חיים ימיים שמקורם בים האגאי ושנשטפו לחופי ישראל. עד עתה לא נעשו מספיק חפירות על קו החוף כדי להגיע למסקנות כאלה”.
בעניין אחד – עוצמת ההתפרצות הוולקנית – אין לחוקרים ספק. עד היום מכוסים חלקים נרחבים של סנטוריני בשכבת אפר שעוביה יותר מעשרה מטרים. חלקים במזרח האי כרתים, כ-100 קילומטר מסנטוריני, מכוסים בעשרות סנטימטרים של אפר וולקני.
האסון החריב תרבות ייחודית ושוויונית
לאסון בסנטוריני נמצאו עדויות ארכיאולוגיות במרחק אלפי קילומטרים מהים האגאי. מצבה מתקופת השליט המצרי יעחמס, שחי במאה ה-16 לפני הספירה, מתארת סצינה של סערה עזה, חושך מוחלט וגופות צפות בנילוס. החוקרת ג’קי פיליפס טוענת שלחשיכה במצרים גרמה ההתפרצות הוולקנית בסנטוריני.
הארכיאולוג ספירידון מארינאטוס, שהיה ראש רשות העתיקות ביוון, חפר בסוף שנות השישים באקרוטירי שבמרכז סנטוריני. הממצאים אישרו כי התרבות המינואית ששלטה באי ובכרתים היתה ברמת התפתחות גבוהה מכל התרבויות האחרות של התקופה. החפירות בסנטוריני הופסקו ב-1973, לאחר שמארינאטוס נהרג בתאונה באתר. עד אז נחפרו כשלושה אחוזים משטח האתר, אך די היה בהם כדי לעמוד על רמתה של התרבות המינואית. החופרים חשפו עיר בעלת מבנים מפוארים, שבין בתיה כיכרות קטנות. גולת הכותרת של החפירות היו ציורי הקיר הצבעוניים (פרסקו).
לדברי הד”ר יסעור-לנדאו, שהשתתף בחפירות במזרח כרתים, הציורים שיקפו את העמדת האמנות והיופי של האינדיבידואל בראש מעייניה של התרבות המינואית. תרבות זו התפתחה בסנטוריני ובכרתים לפני 8,000 שנה בערך, כשקבוצות קטנות של מתיישבים, כנראה מאנטוליה, הגיעו לאיים. הם החזיקו באמונה ייחודית, שבה לא היתה הייררכיה בין האלים. בפולחן המרכזי של אמונתם אף ניתן לאלות מעמד גבוה יותר מאשר לאלים.
פרסומתהשוויון בין האלים לאלות משקף, לדעת החוקרים, את השוויון בין גברים לנשים בחברה המינואית. “האמנות המינואית היא אקספרסיווית, לא קפואה כמו במצרים. הדמויות חיות, נטורליסטיות, אינדיבידואליות”, אומר ד”ר יסעור-לנדאו. “בציור המינואי החזה של הנשים תמיד חשוף. יש מסר של מיניות, שמובלט על ידי בגדים יפים, גוף חטוב ותווי פנים מעניינים. העיסוק הכמעט אובססיווי בתסרוקות ובבגדים נובע כנראה מהצורך בהבחנה חברתית בין קבוצות סטטוס וגיל”.
ההתפרצות הוולקנית בסנטוריני הביאה על התרבות המינואית את קצה. ב-1450 לפני הספירה, כמאה שנה לאחר האירוע, פלשו המיקנים לכרתים ופתחו תקופה חדשה בתולדות האי והאזור.
הפרסום באישור מערכת וואלה
