סיקור מקיף

היום בו יפרצו חיידקי האנטרקס

אתר קבורת האנטרקס של ברה"מ (לשעבר) עלול להוות סכנה לעולם *  סכנת הבריחה מאי הרנסנס

ג'ודית מילר

האלף השלישי

לדברי פקידים אמריקאים ואסייאתים, באביב ,1988 במרחק1,360 ק"מ מזרחית למוסקווה, הצטוו בקטריולוגים לבצע את משימתם הקריטית ביותר. במהירות ובחשאיות מוחלטת העבירו המדענים בסוורדלובסק מאות טונות של חיידקי אנתרקס – כמות שדי היה בה כדי לחסל מספר פעמים את העולם כולו – למכלי ענק. הם שפכו לתוכם חומר מלבין שנועד לטהר את האבקה הוורודה הקטלנית, העמיסו אותם על 12 קרונות רכבת ושלחו את המשלוח הלא חוקי לאי מרוחק בלב ימת אראל, מרחק של כמעט 1,500 ק"מ.

חיילים רוסים חפרו בורות ענק שבהם קברו את החיידקים ויחד אתם, כך קיוותה מוסקווה, גם סכנה פוליטית חמורה. בשעה שמיכאיל גורבצ'וב דחף את תהליכי הגלאסנוסט והפרסטרויקה והידק את קשריו עם המערב, הצטברו בוואשינגטון עדויות מודיעיניות שלפיהן ברית המועצות מייצרת טונות של חיידקים קטלניים – בניגוד לאמנות שעליהן חתמה.

האי ווזרוז'דנייה היה בחירה טבעית. עד ,1992 אז עזב הצבא סופית את המקום, שימש אי הרנסנס, תרגום שמו מרוסית, כאתר הניסויים המרכזי של ברית המועצות. כיום מהווה האי, שנמצא בשליטת אוזבקיסטן וקזחסטן, אתר הקבורה הגדול ביותר בעולם של חיידקי אנתרקס.

בשביל ארצות הברית מהווה האתר מכרה זהב מודיעיני. לדברי פקידים אוזבקים ואמריקאים, ביקרו בו בארבע השנים האחרונות, בהזמנת אוזבקיסטן וקזחסטן, מדענים ומומחי מודיעין אשר לקחו דוגמיות מהחיידקים הקבורים. בדיקת הדוגמיות העלתה שאף שחיידקי האנתרקס הוספגו לפחות פעמיים בחומרים מלבינים, חלק מהנבגים עדיין חיים ועשויים להיות קטלניים. עוד העלתה הבדיקה כי חיסון האנתרקס הניתן כיום ל-2.4 מיליון החיילים האמריקאים יעיל נגד הזן הרוסי, לפחות זה הנמצא באי.

ממצא זה אמנם הרגיע את ממשל קילנטון, אך לא את קזחסטן וודאי לא את אוזבקיסטן, שביצעה חיפושי נפט בשני שלישים משטח האי הנמצאים בבעלותה. מאחר שימת אראל הולכת ומצטמקת – כתוצאה ממדיניות השקיה סובייטית מוטעית – גדל שטחו של אי מבודד ונטוש זה מ-200 ל-2,000 קמ"ר ובקרוב הוא צפוי להתחבר עם היבשת.

מומחים אוזבקים וקזחסטנים חוששים כי נבגי האנתרקס יצליחו להימלט ממקום קבורתם, בעזרת מכרסמים או ציפורים, ויגיעו לאדמת קזחסטן ואוזבקיסטן. מחלה זו עוברת מבעלי חיים לבני אדם על ידי מגע ישיר; אפשר לטפל בה באמצעות אנטיביוטיקה אם מאבחנים אותה באופן מיידי. פקידים אמריקאים ומרכז אסייתים גם חוששים שטרוריסטים ישימו ידם על האנתרקס שבאי וישתמשו בו כדי ליצור כמויות נוספות של חיידקים.

ב-1992 הוציא הנשיא בוריס ילצין צו לסגירת האתר והתחייב לפרק ולטהר בתוך שלוש שנים את המעבדות שבו. אך ממשלת רוסיה, הנתונה בקשיים כלכליים, מעולם לא השלימה את המלאכה, ורוסיה מעולם לא הודתה באחריותה לעניין זה.

מדענים מצבא ארצות הברית סירבו להתייחס לבדיקות שערכו בדוגמיות האנתרקס. אבל פקידים טענו כי המעבדות עדיין מנסות לפענח את המבנה המולקולרי של האנתרקס הרוסי, כדי להבין מדוע חלק ההנבגים נותרו בחיים. לטענת אחד המומחים שבצבא, "זן זה הוכח כעמיד במיוחד, וזה אפילו אינו הזן החזק ביותר שברית המועצות יצרה".

הטיסה אל האי מנוקוס, בסיס הצבא האוזבקי הקרוב ביותר, אורכת 90 דקות. ככל שמתקרבים לאי נעלמים סימני החיים, כמו גם הדייגים בסירות העץ שלהם והצמחייה. בסופו של דבר נותר רק חול מכוסה במלח. אין באי שום דבר חי, אפילו לא ציפורים.

מיקומו המרוחק של האי מסביר מדוע היה האתר הרוסי המועדף לפעילות חשאית. על פי מחקר שאמור לפרסם בקרוב מכון מונטריי למחקרים בינלאומיים בקליפורניה, סטאלין נהג להגלות לאי איכרים רוסים עשירים שאותם ביקש לדכא.

מהמחקר עולה כי ב-1936 הועבר האי לאחריות משרד ההגנה, וזה הקים בו ב-1954 אתר ניסויים לנשק ביולוגי בשם ארלסק-.7 לדברי החוקרים, העדר הצמחייה, האקלים היבש, ואדמת החול שהטמפרטורה שלה מגיעה בקיץ ל-60 מעלות הם אידיאלים לניסויים בחיידקים מאחר שהם "מצמצמים את ההתפשטות וההישרדות של האורגניזמים מחוללי המחלות".

לדברי פקידים אמריקאים, רק ב-,1992 לאחר עריקתו של ד"ר קן אליבק, פקיד בכיר בתוכנית הלוחמה הביולוגית, גילתה ארצות הברית את קיומו של האתר. אליבק היה מנהל המפעל הענק לייצור אנתרקס בסטפנוגורסק הנמצא כיום בקזחסטן. מ-1988 ועד שערק הוא שימש כסגן מנהל ביופרפראט, הרשת הסודית של כ-40 מתקנים שוחרי שלום לכאורה, שסיפקו כיסוי אזרחי לעבודה בתחום הנשק הביולוגי.

בספרו, ","Biohazard אליבק אינו מתייחס למה שנקבר באי, אך מדווח כי כלי נשק ביולוגים מסוגים שונים נוסו בווזרוז'דנייה בשנות ה-.70 ב-1986 ו-,1987 סיפר בראיון, נבדק שם זן של חיידק שמחולל דבר שהתגלה כעמיד לאנטיביוטיקה. ב-,1987 נכתב בספר, בדק צוותו של אליבק את האנתרקס שפיתח בסטפנוגורסק.

חוקרי מונטרה ואליבק טוענים כי מעבדות הצבא הסובייטי בדקו גם טיפוס, רעלן בוטולינוס, אבעבועות שחורות ובקטריות בעלי מאפיינים ייחודיים כמו רמה גבוהה של ארסיות, עמידות לקרנייים אולטה סגולות או חום או כאלה שעברו תהליך של הנדסה גנטית.

העדויות על מחקר מחריד זה הולכות ומתרבות. כשמתקרבים לאזור הניסויים אי אפשר שלא להבחין בעמודי הטלפון הנמצאים במרחק של קילומטר זה מזה "שעליהם הורכבו גלאים שנועדו לבדוק את נוכחות החיידקים". המעבדות רוקנו מציוד ולדברי מומחי מודיעין, את מה שנותר בזזו אנשים שככל הנראה אדישים לסכנת הזיהום. הביבר הסגור שבעבר איכלס אלפי חיות קטנות יותר ניצב היום שומם. חלונותיו מנותצים ותקרתו קרסה. באחד החדרים שוכנים כלובים בגודל אדם, שנועדו ככל הנראה למה שהוגדר על ידי המדענים "קופים בגודל בני אדם". מאות מהם מתו מיתות מחרידות, לעתים בניסוי אחד, טוענים מדענים אמריקאים ורוסים. פחות מקילומטר וחצי מהמעבדה נמצאים מגורי החיילים, בתי המגורים של המדענים, גן הילדים והקפטריה.

המדענים הרוסים סיפרו כי רוב הילדים לא חוסנו נגד החומרים. "לא ערכנו ניסויים אלא אם הרוח נשבה לכיוון דרום, הרחק מאזור המגורים", אמר ד"ר גנאדי ל' לפיושקין, הקולונל הסובייטי, בעבר הממונה על סטפוגורסק.

פקידים אוזבקים סיפרו כי רק לאחר שמדינתם זכתה בעצמאות, ב-,1992 הם הבינו את ההשלכות של הירושה הביולוגית שקיבלו. ב-,1995 לאחר שמוסקווה סירבה לגלות אילו מתקנים כימיים או ביולוגיים נבנו על אדמתה, ביקשה אוזבקיסטן את עזרתה של ואשינגטון. בשנה זו ביקרו באי פקידי הפנטגון. שנתיים לאחר מכן הזמינה אוזבקיסטן מומחים אמריקאים נוספים כדי שיקחו דוגמאות מהאנתרקס הקבור. האמריקאים לבשו חליפות מגן לבנות בסגנון חליפות חלל וחבשו מסיכות גז, סיפרו המומחים. כל חברי המשלחת חוסנו. "זה היה כמו נחיתה על הירח", אמר אחד הפקידים, "רק מפחיד יותר".

ד"ר ויליאם פטריק, שייצר כלי נשק ביולוגיים עבור צבא ארצות הברית לפני שהנשיא ריצ'ארד ניקסון הוציאם אל מחוץ לחוק לפני כ-30 שנה, אמר כי בעזרת הדוגמיות יוכלו המדענים לקבוע לא רק את עוצמת זני האנתרקס הסובייטיים, אלא גם אם עבר האנתרקס תהליך של הנדסה גנטית או אם תכונותיו שונו בדרכים אחרות. פקידים אמריקאים אמרו כי טיהור האי, בהתחשב בגודלו ובכמות האנתרקס הקבורה שם, עשוי להיות תהליך יקר מאוד.

התושבים המתגוררים סמוך לאי מודעים היטב לזלזול של מוסקווה בבריאותם ובביטחונם. אף אזור באוזבקיסטן לא נפגע באופן כה קשה מהמדיניות הכלכלית של ברית המועצות או מהמרדף אחר כלי נשק הלא קונוונציונליים כמו קרקלפקסטן. קרקפלפקסטן, הרפובליקה האוזבקית האוטונומית למחצה, שבה חיים כמעט חמישה מיליון בני אדם, ראתה איך תעשיית הדיג המשגשגת שלה בימת אראל נהרסת ומאגר מי התהום שלה מזדהם.

יוסופ קמלוב, מדען אוזבקי העומד בראש האיחוד להגנת ימת אראל, ארגון איכות סביבה עצמאי, הגדיר את המצב כ"כמעט חסר כל תקווה". גובה פני הים ירד בכמחצית, נפחו ב-% .75"הים גוסס", הוא אמר.

תושבי קרקלפקסטן, אמר איאן סמאל, נציג ארגון "רופאים ללא גבולות" באזור, הם בין "החולים הכרוניים ביותר בכל ברית המועצות לשעבר". שני שלישים מהאוכלוסייה סובלים ממחלות כרוניות, לרוב שחפת.

רוב מדעני הנשק הביולוגי, המכירים את ווזרוז'דנייה, טוענים כי לא נשקפת סכנה מיידית לאוכלוסייה המקומית. אבל עם המשך הצטמקותו של הים נעשה האי נגיש יותר ויותר. לדברי אחד מהמדענים, שביקר באחרונה באי, בחלק מהבורות מתחיל משקע האנתרקס להסתנן דרך החול. אף שפקידים אוזבקים חסמו את הגישה לאי הרנסנס, אין ספק שהתושבים המקומיים יבואו במגע עם החיידקים הקטלניים ברגע שהאי יתחבר עם היבשת. "כרגע אנחנו פשוט לא יודעים כלום", אמר סמאל. "זה מאוד מפחיד לא לדעת עם מה אתה מתעסק".

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן