המדובר בלוויני צילום שישווקו את התצלומים בכל העולם
אמנון ברזילי
בדצמבר השנה ישוגר לחלל לוויין הצילום המסחרי הישראלי הראשון, מסדרת לווייני “ארוס”. הלוויין והציוד הנלווה יועמסו על גבי מטוס שיובילם לאתר השיגור סובודני שברוסיה ומשם ישוגר הלוויין באמצעות משגר רוסי. עד שנת 2004 ירחפו בחלל שמונה לווייני ארוס, הנגזרת האזרחית של לווייני הביון הישראלים ממשפחת “אופק”. הלוויינים אמורים לרחף בחלל בגובה של כ-400 ק”מ מעל כדור הארץ ולשלוח צילומים באיכות נדירה מכל אתר על פני כדור הארץ.
לפי התוכנית העסקית שנבנתה במפעל מב”ת של התעשייה האווירית (תע”א) – יצרן הלוויין – פוטנציאל המכירות משיווק צילומים מהחלל בעולם יגיע בעוד כשבע שנים ל-6 מיליארד דולר בשנה. איש העסקים האמריקאי סטיוון וילסון, יזם הפרויקט הישראלי היומרני, מעריך כי לווייני ארוס ינגסו פלח משמעותי מכל ההכנסות. האמונה שמדובר בכסף גדול שיכנעה את בית ההשקעות האמריקאי, מריל לינץ', להצטרף לפרויקט במטרה לגייס לשלב הראשון 250 מיליון דולר באגרות חוב, בבורסה האמריקאית – הכסף הדרוש לבניית שלושת לווייני הצילום הראשונים. חצי מיליארד דולר, לבניית חמשת
הלוויינים הנוספים, יגויסו בשלב מאוחר יותר על ידי הנפקת מניות בבורסה.
לווייני ארוס יהיו התשובה הישראלית והמתקדמת ללווייני הצילום המסתובבים כיום בחלל. בעיקר ללווייני “ספוט אימאג'” הצרפתיים וללווייני “איקונוס” שמפתחת לוקהיד-מרטין (הראשון שבהם ישוגר לחלל בחודשים הקרובים). היום ומחר יתכנסו בתל אביב חברות מכל העולם לדון בדרכי השתלבותם בפרויקט הישראלי. הרעיון הוא להציב תחנות קרקעיות בכל קצווי כדור הארץ כדי לקלוט את צילומי הלוויינים ולשווקם בזמן אמת ללקוחות. ארוס הוא אמנם פרויקט מסחרי וינוהל על ידי חברה מסחרית, אך היזמים אינם מסתירים את כוונותיהם: הצילומים שיפיקו הלוויינים יירכשו על ידי צבאות מכל העולם.
כמעט חמש שנים ניהלו התע”א ואלאופ מאבק על הזכות לנצל את היכולות הטכנולוגיות יוצאות הדופן של לווייני אופק הצבאיים למטרות מסחריות. עוד בתחילת העשור, זמן רב לפני שיגורו המוצלח של אופק 3 לחלל, באפריל ,1995 גילו ראש מינהל החלל בתע”א ד”ר משה בר-לב, ועוזרו ד”ר פטריק רוזנבאום, את הפוטנציאל העסקי הטמון בלווייני צילום.
אופק מסוגל לשדר צילומים ברמת הפרדה גבוהה. בכך הוא שונה מלווייני הצילום הצרפתיים והרוסיים. הראשונים מצלמים אמנם בזמן אמת אך ברמת הפרדה נמוכה ואילו הרוסיים אינם משדרים בזמן אמת. לאופק יתרון גדול נוסף. הלוויין הישראלי קטן בהרבה מהמוצרים שפותחו בצרפת וברוסיה, עלות ההשקעה בו נמוכה יותר ולפיכך גם את התמונות אפשר יהיה למכור במחיר נמוך יותר.
לפני כחמש שנים נוצר קשר עם איש העסקים האמריקאי סטיוון וילסון העומד בראש חברה אמריקאית לאספקת צילומים מהחלל. לדברי וילסון, הדרישה בשוק העולמי לצילומים מהחלל תלך ותגבר. בעקבות ההתלהבות שעוררה תוכניותו של וילסון, הוחלט בתעשיות הביטחוניות להקים את חברת “ווסט אינדיאן ספייס”.
בבעלותה מתחלקים התע”א (%44(, אלאופ (%12( והחברה בבעלותו של וילסון (%44(. בר-לב התמנה לנשיא החברה ורוזנבאום לסגנו. מנכ”ל משרד האוצר לשעבר דוד ברודט, הוא יו”ר מועצת המנהלים של החברה. הלקוח הראשון והחשוב מכולם הוא משרד הביטחון הישראלי שחתם חוזה ארוך טווח לשש שנים. לפיכך צורף באחרונה לחברה, במעמד סגן נשיא לשיווק, קצין מודיעין ראשי שפרש באחרונה מצה”ל, תא”ל (מיל') חיים יפרח, שיופקד
על הקשר עם מערכת הביטחון. החוזה חתם את המחלוקת הגדולה שפרצה בין יזמי ארוס לבין משרד הביטחון הישראלי.
שני המנכ”לים של משרד הביטחון, הקודם דוד עברי והנוכחי אילן בירן, הביעו התנגדות נמרצת לפיתוח העצמאי של ארוס. טענה אחת התייחסה לזכויות היוצרים. משרד הביטחון טען כי אופק הוא לוויין צילום צבאי ולכן מדובר ברכוש מערכת הביטחון. גם עברי וגם בירן הביעו חשש מזליגה של ידע וטכנולוגיה כתוצאה מהסבת הלוויין למטרות מסחריות ואזרחיות. עוד טענו, שהאיכות הגבוהה של הצילומים מסגירה גם את איכות המטעד (מטענים ייעודיים) שעל גבי הלוויין. בצע הכסף, נאמר ברגע של סערת נפש, עלול לגרום לחשיפת סודות מדינה.
אך הבעיה העיקרית שעלתה קשורה למאבק הבין-מעצמתי ותוכניות החלל של ארה”ב ורוסיה. התברר כי סיום המלחמה הקרה מביא עמו סיכונים חדשים ובלתי צפויים. רוסיה, השרויה במשבר כלכלי עמוק, גילתה באפשרות להפיץ בקרב לקוחות צבאיים תמונות שצולמו מהחלל ברמת הפרדה גבוהה מכרה זהב. התעשיות הביטחוניות האמריקאיות נלחצו בשל האילוץ להתמודד עם מציאות חדשה של שוקי נשק מתכווצים, וחששו מהשתלטות רוסית על שוק התמונות מהחלל. החברות הפעילו לחץ כבד על הממשל האמריקאי להעניק להן רישיונות ייצור של לווייני צילום למטרות מסחריות. הממשל האמריקאי עדיין לא זיהה את הסכנה הרוסית ולא התלהב מהענקת רישיונות ייצור.
ב-1993 שיתף ראש הממשלה ושר הביטחון המנוח יצחק רבין, את נשיא ארה”ב ביל קלינטון, בדאגתו מחשיפת מדינת ישראל ללווייני צילום מהחלל. רבין, שביקש את התערבות ארה”ב, הביע חשש מהאפשרות שלווייני צילום אמריקאיים ישתלבו בתחרות עם רוסיה ושהלוויינים יעברו מעל המזרח התיכון וימכרו תמונות לכל דורש. האפשרות שעיראק, איראן ומדינות אחרות ירכשו ישירות, או באמצעות חברות אחרות, צילומים ברמת הפרדה גבוהה של המזרח התיכון ובעיקר של ישראל, הילכה אימים על מערכת הביטחון. לפתע התברר כי אין צורך להשקיע מיליארדי דולר בפיתוח ובייצור לווייני צילום, ותמורת
עשרות אלפי דולרים אפשר לרכוש צילומים באיכות מעולה מכל חלקי העולם. רבין דרש פיקוח אמריקאי על לווייני צילום אזרחיים. ואמנם הלחץ שהפעיל רבין על קלינטון עשה את שלו.
בחקיקה האמריקאית של הקונגרס מ-1997 מופיע סעיף ,1064 שאוסר על מכירת תמונות של מדינת ישראל מלווייני צילום מעבר למה שאפשר לקנות מגורמים לא אמריקאיים.
משמעות הדבר היא שחברה אמריקאית אינה רשאית למכור תמונות ברמת הפרדה גבוהה יותר מזו שאפשר לקנות מלוויין רוסי או צרפתי. החקיקה האמריקאית קשרה גם את ידי משרד הביטחון הישראלי. איך נוכל לאפשר לארוס לצלם בחופשיות אם דרשנו מהממשל האמריקאי להגביל את צעדי החברות האמריקאיות, אמרו בהנהלת משרד הביטחון ליוזמי פרויקט ארוס.
אלא שהחקיקה האמריקאית לא עמדה במבחן המציאות. לווייני צילום חדשים של הודו וקנדה הופיעו בחלל, אף שהיתה להם רמת הפרדה נמוכה. מדינות אלו, וכמובן רוסיה וצרפת, כבר הודיעו על תוכניות לשגר לחלל לווייני צילום ברמת הפרדה של מטר אחד בתחילת המאה ה-.21 בעקבות זאת, התחדש הלחץ של התעשיות הביטחוניות האמריקאיות ובסופו נאלץ הממשל לוותר. כעת מפתחות שלוש חברות אמריקאיות לווייני צילום שישדרו בזמן אמיתי וברמת הפרדה גבוהה. לווייני “איקונוס” של
לוקהיד-מרטין יעבירו לתחנות הקרקע צילומים ברמת פרדה של 82 ס”מ (סטיב וילסון מבטיח: “רמת ההפרדה של התמונות שישדרו לווייני 'ארוס' תהיה זהה לזו של הצילומים של לוקהיד מרטין”).
השינוי בעמדת הממשל האמריקאי העמיד גם את משרד הביטחון הישראלי בפני בעיה. המשרד היה צריך להתאים עצמו למציאות החדשה ולהתיר את קידום פרויקט ארוס בכפוף לכמה תנאים: תחנת הקרקע במזרח התיכון שתקלוט את הצילומים באזור תהיה בתע”א והתמונות יהיו ברמת סיווג סודי ביותר. התנאי הנוסף: תהיה רשימה שחורה של מדינות שמכירת תמונות אליהן תהיה אסורה.
על פי התוכנית, שלושת לווייני ארוס הראשונים יהיו דומים בגודלם לאופק 3)כ-200 ק”ג), אך יהיו שונים ממנו בעיקר בתוכנה. בעוד לוויין אופק מיועד למשתמש אחד (צה”ל) המנצל בערך כ-%8 מהפוטנציאל שלו – לווייני ארוס, שיהיו מקושרים לתחנות קרקע בכל העולם, ייוצרו בשביל משתמשים רבים. משקל חמשת הלוויינים הבאים בפרויקט יהיה גדול ב-50 ק”ג וגם הטכנולוגיות האופטיות והתקשורתיות ישתכללו. הפרויקט עורר את השאלה האם יש מקום במקביל להמשיך בפיתוח לווייני צילום צבאיים מתקדמים ממשפחת אופק. משרד הביטחון החליט לא לוותר.
שיגור הלווין הראשון בתוכנית ארוס נדחה בשלושה חודשים
לוויינים / בתחילת השנה צפויה הנפקה של תוכנית הלוויינים הישראלית בוול בוול סטריט
30/12/1999
מה שבועות במועצת המנהלים של התעשייה האווירית (תע”א) על “ארוס” – תוכנית החלל היומרנית לשיגור שמונה לווייני צילום למטרות אזרחיות – היה קצר, אך מדאיג. השאלות שהוצגו במועצת המנהלים היו: מדוע חל שינוי בלוח הזמנים של הפרויקט, כך שהשיגור שתוכנן לחודש זה נדחה, והאם חברת ההשקעות האמריקאית מריל לינץ' תעמוד בתוכנית לגיוס ההון הראשוני הדרוש לפרויקט באמצעות הנפקה בוול סטריט.
שלושת הלוויינים הראשונים הם נגזרות של לוויין הריגול “אופק ,”3 שעדיין מקיף את כדור הארץ. הלוויינים האחרים יהיו מפותחים יותר, ובעלי מכ”ם סינטטי שיאפשר לצלם בכל תנאי מזג אוויר, ביום ובלילה.
על פי התוכנית המעודכנת, השיגור של הלוויין הראשון יהיה בעוד כשלושה חודשים. בתוך כשנה וחצי ינועו שלושה לווייני צילום מתוך השמונה מסביב לכדור הארץ.
לשאלות המטרידות שנשאלו במועצת המנהלים של התע”א לא ניתן מענה חד משמעי. בדיון שהתקיים בהשתתפותם של יו”ר מועצת המנהלים אורי אור והמנכ”ל משה קרת, נשמעה התחזית הבאה: “קיים סיכון, שככל שההנפקה תשתהה, יגדלו ההוצאות, ייווצרו קשיים בגיוס מקורות מימון ויתעוררו קשיים בביצוע הפרויקט בהיקף המתוכנן”.
לשיגור שמונת לווייני הצילום עד שנת ,2004 דרושים כ-200 מיליון דולר. במועצת המנהלים אמרו כי הצלחה בגיוס הכסף בוול סטריט היא תנאי מוקדם שהציבו אנשי עסקים צרפתיים לנכונותם להשקיע 20 מיליון דולר בפרויקט. תע”א מצדה השקיעה עד היום, באמצעות המפעל מב”ת, המייצר את הלוויין הראשון בסדרת “ארוס”, כ-8 מיליון דולר.
תגובתו של המנכ”ל קרת היתה אופטימית: “מריל לינץ' מטפלת בשלב זה בגיוס 50 מיליון דולר ממשקיעים זרים בוול סטריט. חברת ההשקעות מאמינה שניתן יהיה לגייס את הכסף במועד. ואז גם ישתחררו כספי המשקיעים הצרפתיים, דבר שיאפשר את שילוח הלוויין הראשון”.
התוכנית לכיבוש החלל באמצעות לווייני הצילום של התע”א מתנהלת ממשרדיה של חברת WIS בתל אביב. WIS היא חברת אחזקות שהקימו שלוש החברות המנהלות את הפרויקט: תע”א, סי-אס-טי שבבעלותו של איש העסקים האמריקאי סטיבן וילסון ואל-אופ, יצרנית המצלמה האלקטרו-אופטית של הלוויין. שתי הראשונות מחזיקות %44 מהחברה כל אחת, האחרונה – %.12 אל-אופ התמזגה עם אלביט מערכות מחיפה.
כך שלמרבה דאגתה של תע”א, יריבתה הגדולה הכניסה רגל לתחום הלוויינים בישראל.
יו”ר מועצת המנהלים של WIS הוא מנכ”ל האוצר לשעבר, דוד ברודט. וילסון הוא מנכ”ל-על ונשיא החברה הוא ד”ר משה ברלב, שהיה אחד מבכירי מפעל מב”ת, וממפתחי לוויין “אופק”. בימים האחרונים העביר ברלב מסר מרגיע להנהלת תע”א: אחרי חופשת חג המולד תשלים מריל לינץ' את גיוס ההון לפרויקט.
יותר מחמש שנים ממתין ברלב לשיגור לוויין הצילום הישראלי הראשון למטרות אזרחיות. האישור לכך ניתן לאחר שהממשל האמריקאי ומשרד הביטחון הישראלי, הסירו, כל אחד מסיבותיו שלו, את התנגדותם.
בגלל התעקשותה של מערכת הביטחון הישראלית, הקדימה לוקהיד מרטין את תע”א במאבק הסמוי ביניהן על ההגמוניה של צילומים מהחלל. לפני כחודשיים שוגר הלוויין “איקונוס” של לוקהיד מרטין המשדר צילומים לכדור הארץ באיכות גבוהה, וברמת הפרדה של 82 ס”מ. “איקונוס” יהיה הלוויין המתחרה העיקרי לתוכנית “ארוס” בחלל.
בישראל סבורים כי ל”ארוס” יש סיכויים טובים יותר לכבוש נתח גדול מהשוק, מכיוון שיציע תמונות במחיר אטרקטיווי יותר (מחירה של תמונה נאמד באלפי דולרים). בנוסף, שמונה לוויינים מסוגלים לצלם כל נקודה על כדור הארץ לעתים תכופות יותר מאשר לוויין אחד – ולכן מסוגלים לזהות תנועה.
WIS נזהרת שלא יזהו אותה עם משרד הביטחון. “הכי מפחיד אותנו שיחשבו שאנחנו חברת קש המשמשת כסיפור כיסוי לתוכניות לאומיות ישראליות”, אומר גורם בכיר בחברה. כדי להדגיש את צביונה ואופיה האזרחי-הבינלאומי, תקים WIS את ארכיון התמונות המרכזי שלה בקפריסין. מאותה סיבה רשומה החברה באיים האנטיליים ההולנדים שבמרכז אמריקה.
עם זאת, הלקוח הראשון והחשוב של WIS הוא משרד הביטחון הישראלי. אף שמערכת הביטחון שוקדת על תוכנית חלל נפרדת, היא מגלה עניין בצילומים שיפיק הלוויין האזרחי. גם משרדי הגנה של מדינות אחרות מתעניינים בתוכנית “ארוס”. בידי החברה צבר הזמנות שמסתכם במאות מיליוני דולר.
על פי התחזיות העסקיות, מחזור המכירות העולמי של תמונות לוויין יהיה באמצע העשור הבא כ-6 מיליארד דולר בשנה. ההנחה היא שכל משתמש יחתום על הסכם בן עשר שנים, וישלם 100 מיליון דולר. בגלל הביקוש שיילך ויגדל ומיעוט החברות שמסוגלות לספק שירותים כאלה, ב-WIS מצפים לכסות את הוצאות הפיתוח והייצור בתוך שלוש שנים.
הלוויינים ישוגרו באמצעות טילים רוסיים
אחת הסיבות למחיר הזול יחסית שיידרש בעבור תמונה שתצולם על ידי לווייני הפרויקט “ארוס”, של התעשייה האווירית (תע”א), סי-אס-טי ואל-אופ היא ההחלטה לשגר את הלוויינים במשגר רוסי.
לפני פרויקט ארוס עמדו כמה אפשרויות שיגור. הראשונה, לשגר את הלוויינים באמצעות “שביט”, משגר הלוויינים מתוצרת מפעל מל”ם של התע”א, שהעלה את “אופק “3 לחלל.
אך בשל מיקומה של ישראל, האפשרות הזאת ירדה מהפרק. במקרה של “אופק ,”3 לישראל לא היה עניין בתמונות מכל חלקי העולם. לכן, הלוויין נע במסלול רוחב מסביב לכדור הארץ, במרחב מצומצם שבין קן המשווה ועד המעלה ה-37 צפונית לקו המשווה. כיוון השיגור היה ממזרח למערב.
לווייני הצילום האזרחיים חייבים להקיף את כדור הארץ במסלולי אורך, מעל הקטבים. כך מאפשרת תנועת הלוויין, יחד עם סיבוב כדור הארץ על צירו, לצלם כל נקודה על פניו. לכן השיגור צריך להיעשות מדרום לצפון, ובישראל חוששים כי הלוויין ייפול במדינת אויב.
כשרעיון השיגור באמצעות “שביט” נפל, חיפשה WIS את הפתרון הזול ביותר – יצרניות טילים רוסיות. בהתחלה דובר על שיגור “ארוס” על גבי הטיל הענק “מולניה”. בשנה האחרונה הוחלט להעדיף את “סטארט ,”1 טיל בליסטי שהוסב למשגר לוויינים. עלות השיגור באמצעות משגר רוסי היא שליש מעלות השיגור באמצעות משגר מערבי.
{הופיע בעיתון הארץ, 30/12/1999{
לווין הצילום הישראלי “ארוס” הועבר לסיביר, לקראת שיגורו לחלל
מאת אמנון ברזילי + הודעה
לעיתונות של מפעילי הלווין
בתמונה: הלוויין האזרחי EROS A1 של חברת אימג'סט אינטרנשיונל, מוצג עם משטחי קולטי השמש שלו פרוסים. הודעה לעיתונות: אימג'סט
חברת אימג'סט אינטרנשיונל, הודיעה היום כי הושלמו בהצלחה כל הבדיקות ושילוב המערכות של ,EROS A1 הלוויין האזרחי הראשון מתוצרתה. כעת, עושה הלוויין את דרכו לאתר השיגור סבובודני שבסיביר, משם ישוגר לחלל ע”י משגר START-1 בשבועות הקרובים.
EROS A1 הינו פרי פיתוח של התעשייה האווירית הישראלית ונחשב ללוויין האזרחי הקל ביותר בעולם – משקלו רק 250 ק”ג.
משקלו הנמוך במיוחד, רק כמחצית ממשקלם של לוויינים אזרחיים הנמצאים בחלל, מבטיח גמישות מירבית ביכולות התמרון שלו בחלל ויציבות רבה יותר. יתרונות אלו מאפשרים להפיק עבור הלקוחות נתונים ותמונות באיכות גבוהה ובעלויות נמוכות.
לאחר כניסתו למסלול מיועד EROS A1 של חברת אימג'סט אינטרנשיונל לספק מידע חזותי ברזולוציה גבוהה למגוון רחב של יישומים אזרחיים ומסחריים. מידע נוסף אודות הלוויין וחברת אימג'סט אינטרנשיונל ניתך למצוא באתר האינטרנט של החברה בכתובת: www.imagesatintl.com
מכאן מאמרו של אמנון ברזילי:
לוויין הצילום המסחרי “ארוס” מתוצרת ישראל הועבר בסוף השבוע מישראל לאתר טילים בסיביר. זאת, לקראת שיגורו לחלל, באמצעות משגר לוויינים רוסי, בעוד מספר שבועות.
שני מטוסי תובלה רוסיים מסוג טופולוב, שנחתו ביום שישי בנמל התעופה בן גוריון, הטיסו את הלוויין ואת הציוד הנילווה לעיר סובודני.
עם נחיתת המטוסים בסיביר, ופירוק הציוד, יצאה השיירה למסע בן יותר מ-12 שעות לאתר הטילים. מחברת אימאג'סאט אינטרנשיונל, בעלת הזיכיון לשיגור הלוויין, נמסר כי במהלך היום יתקבלו כל הפרטים על המסע מישראל לאתר הטילים.
עם ההגעה, יתחילו המהנדסים והטכנאים הישראלים והרוסים בחיבור המורכב של הלוויין, ותת המערכות שלו, למשגר הלוויינים הרוסי והמערכות הקרקעיות שלו. נשיא החברה, משה בר לב, אמר כי הוא מעריך שהלוויין הישראלי, הראשון מבין שמונה לוויינים שייבנו במסגרת תכנית “ארוס”, ישוגר לחלל בתוך מספר שבועות.
הלוויין “ארוס” הוא נגזרת אזרחית של לוויין הביון הישראלי “אופק ,”3 ובעל נתונים דומים. כמו בן משפחתו הצבאי, שוקל “ארוס” כ-250 ק”ג, והוא נע במסלול נמוך של כ-480 ק”מ מסביב לכדור הארץ.
בניגוד ל”אופק ,”3 שנע במסלול מקביל לקו המשווה, ינוע “ארוס” מעל לקטבי כדור הארץ, ומסיבה זו הוא משוגר מסיביר ולא מישראל. התמונות שישגר הלוויין הישראלי (A1) יהיו ברמת הפרדה של מטר אחד, או מטר ושמונים ס”מ, תלוי בדרישות הלקוח.
{הופיע בעיתון הארץ, 12/11/2000{
