אגמי החול המופלאים של ארוס

חללית המחקר "ניר" התקרבה ואחר-כך נחתה על פני האסטרואיד, וסיפקה לראשונה תצלומי תקריב מעולם מרוחק מאיתנו 300 מיליון ק"מ

החללית NEAR מקיפה את האסטרואיד ארוס. איור: נאס"א

ד"ר נח ברוש

ב-12 בפברואר נחתה החללית "ניר" על האסטרואיד ארוס – נחיתה לא מתוכננת שהניבה הצלחה מדהימה וסידרה של גילויים חדשים. בין השאר נמצאו "אגמי חול". אלא שעל מקור החול והחצץ (כנראה חלקיקים קטנים מ-1 ס"מ) ואופן היצמדותו לגוף זעיר בחלל כמו האסטרואיד ארוס – יש בשלב זה רק השערות.

"ניר" תוכננה לחקור אסטרואיד – גוף זעיר המקיף את השמש ומתקרב לפעמים אל כדור הארץ. המדענים ביקשו ללמוד על גופים אלו שעלולים להתנגש בכדור הארץ. לשם כך סומן כיעד, האסטרואיד "ארוס" – גוף מוארך שממדיו 34x13x13 ק"מ. "ניר" הגיעה אליו ונכנסה למסלול סביבו כדי למפות את פניו ולמדוד תכונות אחרות (התפלגות מאסה, שדות מגנטיים, וכו').

בתחילת עבודת המיפוי נמצאה "ניר" במסלול של כ-100-200 ק"מ מ"ארוס", אבל לקראת סיום חלק זה במבצע הונמך מסלולה והיא ירדה עד לק"מ בודדים, מפני השטח שלו. אז גם בוצעו תצלומי-תקריב של פרטים מוזרים, הנראים כמו "אגמים" – קטעים חלקים מאד בפני הקרקע הנראים כמיקווי מים.

אין ספק שאין מים בצורה נוזלית על-פני ארוס. אילו היו – הם היו מתנדפים מיד בגלל הלחץ הנמוך. עם סיום מבצע המיפוי המסלולי, התברר שיש אפשרות להנחית את "ניר" על האסטרואיד, על-ידי הפעלת מנועי הבלימה בשאריות הדלק שנותר בחללית. חמש פעמים הופעלו המנועים – וכך התקרבה "ניר" לפני השטח של ארוס במהירות של כ-2 מטר לשנייה (כמו בנפילה מגובה 40 ס"מ על כדור הארץ).

החללית שידרה תצלומים מארוס במהלך הירידה אל פניו. התהליך נמשך כארבע וחצי שעות. כל צילום הוא בן 15 אלפיות השנייה ומדי 45-20 שניות, שודר לכדור הארץ צילום חדש. האחרון – שנקלט כאן רק בחלקו – צולם מגובה 129 מטר מהאסטרואיד ומראה פרטים בגודל 1 ס"מ.

המרשים ביותר הוא שבעת האירוע, החללית נמצאה במרחק גדול מ-300 מיליון ק"מ מהארץ – והשידור היה בדרך אלינו, במהירות האור, יותר מ-17 דקות. צילום התקריב של פני ארוס מראה הבדלים משמעותיים ממקום למקום, בתמונה. סידרת הצילומים הראתה שדה עשיר בשברי אבן ומשטח חלק, ונטול מכתשים.
ה חוקרים שבחנו את התצלומים סבורים כי מרבית הפרטים הנראים, הם ,כנראה, תוצאה של פגיעת גוף אחר בארוס – אירוע שיצר מכתש בקוטר 7.6 ק"מ בקצהו. בעת הפגיעה הזאת הועפו למרחקים גושי סלע במהירויות שונות. חלקם חזר ונפל על פני האסטרואיד. החול והחצץ שהצטבר ב"אגמים" השו נים, נוצר כנראה מפגיעה זאת – ואולי גם מפגיעות אחרות.

חול דק עשוי "לספוג" מטען חשמלי, אם הגרגרים נמצאים בחלל ללא אטמוספירה, ומוארים בקרינה על-סגולה של השמש. בהשפעת המטען החשמלי, חלקיקים אלה יכולים לרחף ולהצטבר במקומות שבהם המטען החשמלי הפוך. זהו, אולי, המנגנון שיצר את אגמי החול על האסטרואיד.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן