תערוכה על איינשטיין בניו יורק * נוסע בודד עם מצפן ומקטרת

בתערוכה במוזיאון האמריקאי לטבע יוצגו בפעם הראשונה כתבי יד של איינטשיין מ-1916, הנוגעים לתורת היחסות. עוד יוצג: מכתב לשכתב נשיא רוזוולט, שבו אזהרה כי גרמניה מפתחת פצצת אטום

15.11.2002
מאת: חיים הנדוורקר
כמחצית מהמוצגים בתערוכה הגדולה על איינשטיין שייכים לאוניברסיטה העברית, אבל בינתיים אפשר לראותם רק בניו יורק. ב-,2005 במלאות מאה ל”שנה המופלאה” של המדען הדגול, אמורה התערוכה המרתקת לבוא גם לירושלים

יותר מכל הצטער אלברט איינשטיין על דבר אחד שעשה בחייו. זה היה המכתב שכתב לנשיא רוזוולט ובו הפנה את תשומת לבו לצורך שאמריקה תחל במחקר לפיתוחה ובנייתה של פצצת אטום.
איינשטיין היה מודאג מהמידע שקיבל ב-1939 ולפיו שקדו הנאצים על פיתוח פצצה אטומית. על מכתב האזהרה ששלח לרוזוולט השיב לו הנשיא כי הורה לחקור את העניין. כעבור שנתיים החלה ארצות הברית בפרויקט מנהטן, תוכנית סודית לבניית פצצת אטום. מומחים חלוקים ביניהם עד כמה היתה למכתבו של איינשטיין השפעה על הנשיא. מה שוודאי הוא, שהמדען הדגול לא צורף לפרויקט.
הוא נדחה משום שנתפש כסיכון ביטחוני בגלל דעותיו השמאליות. למדענים שעבדו על הפרויקט אף אסור היה להיות בקשר אתו.

בתחילת 1945 כתב איינשטיין מכתב נוסף לנשיא. קבוצה של מדענים שפיתחה את הפצצה הביעה חשש בנוגע לדרך שבה ארצות הברית תעשה שימוש בנשק החדיש. איינשטיין ביקש מהנשיא שייפגש עם אחד המדענים, ליאו זילארד, כדי שזה יוכל להביע לפניו את תחושותיו. רוזוולט מת ב-12 באפריל של אותה שנה וככל הנראה לא ראה את המכתב. באוגוסט 1945 הטילה ארצות הברית את הפצצה הראשונה על הירושימה. 200 אלף בני אדם מתו.

איינשטיין המזועזע חשש מפני קשירת שמו לייצור הפצצה האטומית. בתשובה למכתב קשה ששלח אליו עורך עיתון יפאני ב-1952 הוא הדגיש כי פעולתו היחידה היתה כתיבת המכתב לרוזוולט, כדי שארצות הברית תיכנס למחקר בתחום פצצת האטום לפני שיעשו כן הגרמנים. “לא ראיתי כל דרך אחרת אף על פי שתמיד הייתי פציפיסט”, כתב.

תמיכתו במלחמה נגד גרמניה הנאצית עוררה את כעסם של חברים בתנועה הפציפיסטית. לאחד מהם, סרבן שירות שעמד להישלח לכלא, הוא כתב: “אם כל הצעירים באמריקה היו בעלי דעות דומות לשלך, היינו עומדים חסרי הגנה מול התקפה ובקלות היינו נהפכים לעבדים”. בראיון ל”ניוזוויק” אמר כי אם היה יודע שהגרמנים ייכשלו בתוכניתם לפתח פצצת אטום, לא היה עושה דבר.
איינשטיין לא רצה שארצות הברית תשתמש בפצצה. הוא רצה שהאמריקאים יפתחו טכנולוגיה שתרתיע את הנאצים. אחר כך הוא חשש שהמלחמה הקרה תידרדר עד לשימוש בנשק גרעיני ולכן חתם על עצומות בעניין זה ותמך בפירוק מנשק גרעיני.

ההתכתבות בין איינשטיין לרוזוולט, כמו מסמכים אחרים הקשורים לפרשה הזאת, מוצגים בימים אלה בתערוכה גדולה, “איינשטיין: האיש מאחורי המדע”, במוזיאון ההיסטוריה של הטבע בניו יורק. התערוכה, שתוצג במשך תשעה חודשים, היא רק יריית פתיחה; ב-2005 ימלאו מאה שנים ל”שנה המופלאה” של איינשטיין – אז היה בן ,26 עבד במשרד הפטנטים השווייצי וגילה את רוב גילוייו החשובים ובהם תורת היחסות. ב-2005 יתקיימו בכל רחבי העולם אירועים רבים הקשורים לאיינשטיין ולתורתו.

מעט פחות מ-50 שנה לאחר שהלך לעולמו ממשיך המדען הדגול, שדומה כי הכל מכירים את שמו אך מעטים יחסית מבינים את תרומתו לאנושות ולמדע, לרתק את העולם. המגזין “טיים” בחר בו לפני כשנתיים לאיש המאה. מייקל שערה, מנהל המחלקה לאסטרופיסיקה במוזיאון להיסטוריה של הטבע ואוצר התערוכה, אומר כי היקף תרומתו דומה לזה של אישים כמו גלילאו וניוטון.עם המסמכים המוצגים בתערוכה נמנים דפים מכתב היד שלו על תורת היחסות הכללית מ- 1916 (שהושאלו מהאוניברסיטה העברית בירושלים); כתב יד שלו מ-1912 העוסק בתורת היחסות הפרטית (תרומתו של אדמונד ספרא שהושאלה ממוזיאון ישראל); כן מוצג פנקס הרשימות האחרון שלו, שבו רשם רישומים וחישב חישובים בנוגע לאתגר שלא הצליח לממש; היה זה ניסיונו, שעורר ביקורת בעולם המדע, לגבש תיאוריה כוללת אחת שתתמודד עם סודות העולם.

המסמך המרתק ביותר אינו בנמצא. הכל היו רוצים לשים את ידם על המסמך הראשון שכתב בנוגע לתורת היחסות מ-.1905 איינשטיין כנראה לא התייחס ברצינות יתרה למה שכתב וזרק אותו.

התערוכה מבקשת לנפץ את דימויו של איינשטיין כאדם תמים. “הוא לא היה כזה”, אומר שערה. “היו לו דעות מוצקות בנושאים רבים והוא לא היסס להביע אותן ולשלם מחיר על כך”. הוא תמך בסוציאליזם, התנגד למקארתיזם ולגזענות על כל צורותיה. הוא יצא נגד מעשי לינץ' בשחורים באמריקה. כאשר זמרת האופרה השחורה מריאן אנדרסן הופיעה בפרינסטון, לא הותר לה להתאכסן במלון היחיד בעיר; איינשטיין הזמין אותה ללון אצלו ומאז היו לחברים. מאחר שפעילותו עוררה חשדות שהוא מרגל סובייטי, הוא נהפך ליעד מודיעיני של האף-בי-איי. בתערוכה גם מוצגים חלק מתיקי האף-בי-איי על אודותיו.

איינשטיין לא היה אדם דתי. ובכל זאת היה לו קשר חזק מאוד ליהדות. הוא לא האמין באלוהים המעניק חסדים או מעניש את הפרט על מעשה כזה או אחר, אלא ראה בו את מי שעומד מאחורי ההרמוניה של היקום. הוא תמך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ובה בעת הדגיש את הצורך בשיתוף פעולה בין יהודים לערבים. הוא היה ממקימי האוניברסיטה העברית ואף ציווה לה את כל כתביו וספרייתו (ראו מסגרת). בתערוכה מוצג, בין השאר, המכתב ששלח לו אבא אבן ובו הוצע לו להיות נשיא מדינת ישראל. איינשטיין דחה את ההצעה.

התערוכה מנסה לנפץ מיתוס שלפיו היה איינשטיין תלמיד גרוע. הסיפור הזה על איינשטיין בעל הציונים הנמוכים בבית הספר מנחם לא אחת הורים לילדים אינטליגנטים המביאים הביתה תעודות גרועות. אלא שתעודות בית הספר של איינשטיין מלמדות כי דווקא היה תלמיד מצוין ובמיוחד באלגברה ופיסיקה.

עם זאת, הוא לא אהד את מערכת החינוך. הוא היה מוכשר מדי ומערכת החינוך היתה נוקשה מדי. “זה נס”, אמר לימים, “ששיטות הלימוד המודרניות עדיין לא חנקו לגמרי את הסקרנות הקדושה ללמוד ולחקור”. זו הסיבה שהחליט ללמוד גיאומטריה לבדו כשהיה בן .12

בן 16 הוא ניסה להתקבל לטכניון הפדרלי השווייצי, אבל נדחה משום שנכשל בבחינות בהיסטוריה ובשפות. על פי עצת המנהל, פנה לבית ספר שווייצי אחר, שנהגה בו מדיניות של “חשיבה חופשית”. הוא אהב מתמטיקה ופיסיקה, אבל גם שם חשב שההרצאות והבחינות בלתי נסבלות. זו הסיבה שלא אחת נמנע להשתתף בשיעורים. רק בסיוע מחברתו של חבר ששמו מרסל גרוסמן הוא הצליח ללמוד ולהשלים את בחינות הבגרות. בבחינות הבגרות הוא קיבל את הציון המרבי (6) באלגברה, פיסיקה, גיאומטריה והיסטוריה. בכימיה קיבל רק .5 בגיאוגרפיה .4 ובצרפתית היתה לו בעיה. הוא קיבל .3 ב-,1905 בן ,26 עשה דוקטורט.

התערוכה גם מציגה את החיים הפרטיים של איינשטיין. “לא רצינו להציג את איינשטיין באופן חד צדדי”, אומר שערה. “חייו הפרטיים היו בעייתיים. הוא היה נשוי פעמיים, היו לו פילגשים והוא לא היה אבא מושלם”.

בדברי ההסבר לתערוכה נכתב כי איינשטיין אהב את חברתן של הנשים כמעט כפי שאהב את הפיסיקה. בתערוכה מוצג, למשל, מכתב שכתב לאשתו הראשונה מילווה הנפתח במלים “חתלתולה יקרה שלי”. אפשר לראות גם את הסכם הגירושים מאותה חתלתולה; על פיו, אם הוא יזכה בפרס נובל היא תיהנה מהפירות הכספיים שלו. ב-1913 הוא נשא לאשה את קרובת משפחתו אלזה. בזמן נישואיהם היה לו רומן עם קרובת משפחה של חבר טוב ששמה בטי ניומן. איינשטיין מצוטט בתערוכה כמי שהעיד על עצמו: “אני באמת ובתמים 'נוסע בודד' ואף פעם לא השתייכתי מכל לבי לארצי, לביתי, לחברי או אפילו למשפחתי הקרובה”.

מוצגים גם חפצים אישיים כמו מערכת תה שנהג ללגום ממנה, מקטרות, המצפן הפרטי שלו וכן תעודת פרס נובל לפיסיקה שקיבל ב-.1921 וישנה גם תעודת הפטור מן הצבא שקיבל מפני שהיה לו פלטפוס.

בתערוכה גם היבטים קלילים המעידים ללא ספק על מעמדו של איינשטיין באותם הימים. ילד ושמו פרנק פלמן שלח מכתב קצר לאיינשטיין ושאל אותו: “אני רוצה לדעת מה יש מעבר לשמים. אמי אמרה שאתה עשוי לדעת”. אן קוצ'ין כתבה לו: “אני ילדה קטנה בת שש. ראיתי את התמונה שלך בעיתון. אני חושבת שאתה חייב להסתפר. כך תיראה טוב יותר”. ואכן תסרוקתו של איינשטיין העסיקה רבים. פעם שאל אותו עיתונאי מדוע השיער שלו נראה כמו שהוא נראה. איינשטיין השיב: “סתם רשלנות”.

התערוכה גם מתייחסת לעבודתו המדעית של איינשטיין בשנים האחרונות לחייו. באותן שנים הוא ניסה לפתח תיאוריה כוללת שתנסה להסביר את כל הכוחות הקיימים בטבע. “כאשר איינשטיין עבד על זה לקראת סוף חייו”, אומר שערה, “זה התקבל בזלזול ונתפש על ידי הזרם המרכזי בפיסיקה כניסיון סרק. כיום רואים את הדברים האלה אחרת. היום יש הרבה מאוד פיסיקאים המנסים לגבש את התורה הזאת. בשלב זה ללא הצלחה, אבל בכל זאת עבודתו של איינשטיין בהקשר זה זוכה ליחס רציני. גם בתחום הזה הוא הקדים את זמנו”.

ב-2005 בירושלים

הפרופ' חנוך גוטפרוינד, הנשיא לשעבר של האוניברסיטה העברית, מרוצה מאוד ממה שראה בתערוכה בניו יורק. ויש לו סיבה טובה. כמחצית מהמוצגים בתערוכה באים מהאוניברסיטה העברית, ששם מצוי עיזבונו המדעי והאישי של איינשטיין. איינשטיין הוריש לאוניברסיטה העברית את הארכיון האישי שלו, שבו כתביו ומכתבים שקיבל, וכן את ספרייתו הפרטית. החומר כולו הועבר לאוניברסיטה ב-.1982 הפרופ' זאב רוזנצוויג מונה לאוצר הארכיון וספר שלו אף מלווה את התערוכה.

הארכיון מונה כיום כ-50 אלף מסמכים. החומר המקורי אינו פתוח לקהל מחשש שכל חשיפה שלו עשויה לפגוע בו. מי שמבקש לעיין בחומר נאלץ איפוא להסתפק בתצלומים. תערוכה קטנה על איינשטיין והמסמכים שלו מוצגת במבואה של הספרייה הלאומית, אך בישראל עוד לא הוצגה תערוכה כה מקיפה על איינשטיין.

“בארץ לא היינו יכולים להרים תערוכה בהיקף כזה”, מסביר הפרופ' גוטפרוינד. “זו השקעה גדולה מאוד. ובכל זאת ב-2005 התערוכה הזאת תבוא לירושלים”.

בשנים האחרונות החלה האוניברסיטה העברית להציג את האוצר שבידה. תערוכה מוקטנת על עבודתו וחייו של איינשטיין הוצגה באוסטרליה, ניו זילנד וטייוואן. התערוכה הזאת היתה אמורה גם לנדוד לבייג'ין, אבל נציגי הממשלה הסינית ביקשו להסיר ממנה כל הקשר ליהדות ולציונות של איינשטיין. האוניברסיטה העברית דחתה את התביעה והתערוכה לא הוצגה שם.

התערוכה בניו יורק תימשך תשעה חודשים וב-2004 תוצג בלוס אנג'לס. ב-2005 יהיה אפשר לראות בירושלים מה שרואים עכשיו בניו יורק.עם זאת, לאוניברסיטה העברית דרכים נוספות לצאת נשכרת ממורשת איינשטיין. האוניברסיטה היא היורשת של כל זכויות הקניין הרוחני שלו. כל חברה מסחרית הרוצה לעשות שימוש בשמו צריכה לה לשלם תמלוגים. לאוניברסיטה יש קשר עם סוכנות בבוורלי הילס המתמחה בשמירת הזכויות הקשורות למתים מפורסמים. גוטפרוינד מסרב לומר כמה כסף הרוויחה האוניברסיטה מהזכויות האלה עד היום. על פי פרסום קודם, מדובר בסכום של 10 מיליון דולר. מפעם לפעם מוגשות תביעות משפטיות נגד חברות מסחריות העושות שימוש ללא רשות בשמו או בדמותו של המדען הגדול. גוטפרוינד מעריך שלקראת שנת 2005 יגדל הביקוש לשימוש בשמו של איינשטיין לצרכים מסחריים.

1955-1879
אלברט איינשטיין נולד ב-1879 בגרמניה. כשהיה בן חמש נתן לו אביו מצפן, שעורר בו סקרנות לפיסיקה ומתמטיקה. ב-1986 החל ללמוד באוניברסיטה בשווייץ, ויתר על אזרחותו הגרמנית והיה לאזרח שווייצי. ב-1903 נשא לאשה את מילווה מאריץ'. שנה לפני הנישואים נולדה בתו ליסל, שנה לאחריהם נולד בנו הנס אלברט. בנו אדוארד נולד ב-.1910 ב-1914 נפרד ממילווה. בשנה שהגירושין נכנסו לתוקף, ,1919 נשא את אשתו השנייה, אלזה. ב-1936 מתה אלזה.

בשנת 1905 הציג את תורת היחסות הפרטית, את האפקט הפוטו-אלקטרי ואת הנוסחה .e = mc2 ב-1921 קיבל פרס נובל לפיסיקה. כעבור שנתיים ביקר בירושלים ונשא שם הרצאה מדעית. ב-,1933 עם עליית הנאצים לשלטון, ויתר על מקום עבודתו בבית ספר בגרמניה ועבר לפרינסטון בארצות הברית.
ב-1940 היה לאזרח אמריקאי. ב-1955 מת, בן .76 גופתו נשרפה ואפרה פוזר במקום לא ידוע.

ניו יורק

תערוכה על איינשטיין בניו יורק

חיים הנדוורקר, הארץ

מחר תיפתח בניו יורק תערוכה הסוקרת את עבודתו וחייו של הפיסיקאי אלברט איינשטיין. התערוכה תתקיים במוזיאון האמריקאי לטבע, בשיתוף פעולה עם האוניברסיטה העברית בירושלים, המחזיקה בעיזבון המדעי של איינשטיין.

האוניברסיטה העבירה למוזיאון פריטים שונים הקשורים לאיינשטיין. בתערוכה מוצגים, בין השאר, כתבי יד של איינשטיין מ-1916, הנוגעים לתורת היחסות. זו הפעם הראשונה שכתבים אלה מוצגים בארצות הברית. עוד מוצג בתערוכה מכתב של איינשטיין לנשיא רוזוולט, שבו הוא מזהיר כי גרמניה הנאצית עומדת לפתח פצצת אטום, ומכתב התשובה של רוזוולט, המספר שהורה לחקור את הנושא ביסודיות. מכתב שלישי כתב איינשטיין לפני הטלת פצצת האטום על יפאן, ובו הפציר בנשיא שלא לעשות שימוש בפצצה.

בתערוכה נסקרים חייו האישיים, כולל נישואיו (פעמיים), והעובדה שהיו לו כמה מאהבות. מוצגים גם חפצים אישיים שלו, כמו תעודת בית הספר התיכון שבו גילה הצטיינות באלגברה ופיסיקה, סט תה שממנו נהג לשתות, מקטרות, המצפן הפרטי שלו ופרס נובל לפיסיקה שקיבל ב-1921.

מנכ”ל המוזיאון, הלן פאטר, אמרה השבוע במסיבת עיתונאים כי מאז ניוטון וגלילאו לא היה מדען ששינה את האופן שבו אנחנו תופשים את העולם כמו איינשטיין. הפרופ' חנוך גויטפרויד מהאוניברסיטה העברית דיבר על המעורבות של איינשטיין בייסוד האוניברסיטה, ועל הקשר שלו לציונות ולמדינת ישראל. בתערוכה מוצג, למשל, מכתב שכתב אבא אבן לאיינשטיין, שבו הוצע לו לכהן כנשיא מדינת ישראל – הצעה שאיינשטיין דחה.