ליקויים – אמונות ומנהגים – לקראת ליקוי החמה הצפוי היום

כ-300 ישראלים התמקמו כבר באנטליה לקראת הליקוי שצפוי היום בצהרים (קרוב ל-13:00 שעון ישראל, 14:00 שעון מקומי מכיוון שהתורכים עברו שבוע לפנינו לשעון הקיץ). נקווה להצליח לדווח בזמן אמת

מרים אוריאל, האגודה הישראלית לאסטרונומיה

תופעת הליקוי מתרחשת פעמים מספר בשנה, במקומות שונים בעולם ולא תמיד במקום נוח לצפייה. הליקויים מתרחשים כאשר השמש, הירח וכדור הארץ נמצאים בו בזמן על מישור המילקה. אם הירח אינו נמצא בדיוק על מישור המילקה, אלא נוגע בו חלקית – יהיה ליקוי חלקי.
כאשר הירח מרוחק ביותר מהשמש יהיה ליקוי טבעתי ולא ליקוי מלא. באיזורים הסמוכים למסלול הליקוי המלא מתקיים ליקוי חלקי.

הירח סובב את כדור הארץ מדי חודש בחודשו, ובכל מולד הוא נמצא בין השמש לבין כדור הארץ עם פוטנציאל לליקוי חמה וכעבור שבועיים, במילוא, כדור הארץ נמצא בין השמש לירח עם פוטנציאל לליקוי ירח. אם כך מדוע אין ליקוי כל שבועיים?
הסיבה לכך קשורה במסלול הירח סביב כדור הארץ. הירח אינו סובב את כדור הארץ על מישור המילקה, אלא בזווית של 5.3 מעלות לערך. זו הסיבה לכך שהמפגש בין השלושה אינו קורה בכל שבועיים.

ליקוי החמה נמשך זמן קצר בגלל גודלו של הירח. אפשר לראות את הליקוי רק בשטח מצומצם מאוד העובר כפס צר על פני כדור הארץ. הליקויים, ובמיוחד ליקוי החמה, נראו בעיני רבים כסימן מבשר רעות, ואות לפורענות ומגפות, כולל חכמי התלמוד שלנו. רבים הבטיחו לחזור מדרכם הרעה ולנהל דרך חיים טובה יותר, רק שיחלוף רוע הגזירה.

ההסברים שניתנו לתופעה זו דומים במקרים רבים, ורק דרך תיקון המצב שונה.
בדרך כלל כאשר מדובר בליקוי חמה הרי שהשמש נרדפת על ידי מפלצת שיש לגרש אותה, או לחסלה, אחרת היא תטרוף את השמש.
ואמנם, כאשר השמש הלכה ונעלמה בעת הליקוי האמינו רבים שהשמש נטרפת על ידי מפלצת.

הסינים ראו בדרקונים את אויביהם של השמש והירח, ולכן כאשר בעת הליקוי השמש נעלמה ברור היה שדרקון בלע אותה כאשר ניסה לבלוע את השמים.

ליקוי חמה מוסבר אצל היפנים באגדה על אמאטֶראסוּ, אלת השמש העדינה של דת השינטו (=דרך האלים). המיתולוגיה מספרת כי כאשר אחיה לא התייחס אליה יפה, היא התחבאה במערה בשמים וסגרה את הפתח באבן ענקית. חושך שרר בעולם ורוחות רעות יצאו ממחבואם וגרמו הרס וצער בכל מקום. ביאושה, החליטה ועידה של האלים לשכנע את אמאטֶראסוּ לצאת מהמערה בכך שינסו לעורר את סקרנותה. האלים אירגנו מסיבה עליזה, שמו מראה גדולה לפני פתח המערה, תכשיטים יפים על עץ, ואוּזוּמֶה – אלת הצחוק החלה לרקוד ריקוד אקזוטי מלווה במוסיקה רעשנית. אמאטֶראסוּ שמעה את המוסיקה והצחוק ולא יכלה לעצור את סקרנותה והציצה במבט זהיר החוצה לראות מה קורה.
ברגע שראתה מה קורה, והוקסמה מההשתקפות המבהיקה שלה במראה, יצאה מן המערה. שוב חזר אור לעולם וצבע אותו בצבעים מרהיבים.

סיבה משפחתית אפשר למצוא גם אצל קבוצות אינדיאנים, מצפון ארצות הברית. הם האמינו שהליקוי קורה כאשר השמש, או הירח לוקחים את ילדם בזרועותיהם. הילד מסתיר את ההורה וכך נוצר הליקוי.

אצל עמים שונים הרואים בשמש ובירח בעל ואשה, או אף אח ואחות, ישנה סיבה משפחתית אחרת לליקוי: השניים מקיימים ביניהם יחסי אישות ומטעמי צניעות עושים זאת בחושך וזאת הסיבה לליקוי.

הסבר להופעת השמש מחדש לאחר הליקוי קשור באל-מפלצת אלקה הליטאי. לאל זה, שהיה אל המקומות הקדושים, המערות, העצים ועוד… היה תחביב לבלוע את השמש והירח. האלים חתכו אותו לשניים ורק ראשו נשאר בשמים. לכן, כאשר האל “בלע” את השמש, היא יצאה אחר כך מהצד השני של הראש והופיעה מחדש.

במיתולוגיה ההודית יש מספר שדים הגורמים לליקוי. אך, השד המועדף לענין זה הוא “ראהו” הבולע את השמש, או הירח וגורם לליקוי. השד נוסע במרכבה רתומה לשמונה סוסים שחורים ופיו פעור לרווחה מוכן לבלוע את גופי השמים. אם הוא מצליח – מתרחש ליקוי, אך בדרך כלל אינו מצליח. הוא מתואר כראש של דרקון בלי גוף וזה מסביר את הופעת השמש, או הירח לאחר הליקוי, כמו אצל הליטאים.

לאינדיאנים, בחוף הצפון-מערבי של ארה”ב, היה הסבר פשוט לליקוי חמה. הם האמינו שהליקוי נגרם משום שהשמש שמטה את הלפיד שלה.
בקמצ'טקה הקרה והרחוקה חשבו, כנראה, על רעיון דומה. לכן, הביאו האנשים אש מהבקתות שלהם והתפללו שהשמש תחזור אליהם.

מפלצות נוספות הגורמות לכאורה לליקוי:

הטאטארים היו בטוחים שהגורם לליקוי הוא ערפד החי על כוכב.
אינדיאנים בבוליביה האמינו שנמר ירוק גורם לליקוי, כאשר הוא מנסה לטרוף את השמש. למרבה המזל הוא נכשל תמיד, כי השמש חמה מדי והוא נאלץ לירוק אותה בחזרה.
בקרב אינדיאנים דרום אמריקאים, אחרים, רווחה האמונה שהליקוי נגרם על ידי בעל חיים על טבעי ממשפחת החתוליים, בדרך כלל היה זה יגואר, שמתקיף את הירח או השמש.
לדעת האחרים, נגרם ליקוי הירח כאשר עטלף ענק, או ציפור ענקית מכסה את הירח בכנפיה. ואילו ליקוי ירח חלקי נגרם בגלל שנמלים מכרסמות אותו.
בעת ליקוי ירח נהגו הורים לחזור על מילות כישוף, כדי שילדם יגדל מהר כמו הירח הגדל מהר בצאתו מן הליקוי.
בקרב אינדיאנים צפון אמריקאים רווחה האמונה שהליקוי נגרם בגלל יצור מיתולוגי כמו: קויוט, צפור, כלב, צפרדע, לטאה, נחש וכדומה, שאכל את השמש או הירח.

דעה רווחת בקרב האינדיאנים, שבכל יבשת אמריקה (הדרומית, המרכזית והצפונית), היתה שהשמש, או הירח נלחמים בארץ. לחילופין, הסכימו עם הדעה שהגופים השמיימיים נבלעים על ידי חיה שמיימית, בדרך כלל מדובר היה ביגואר.

בכל אופן, הליקוי היה זמן קריטי לאנושות, שכן אם האור יכחד מן העולם אזי יכחדו גם החיים. לכן, עשו האנשים כל שביכולתם כדי למנוע טרגדיה זו.

בקמבודיה נהגו להחזיק בבידוד ילדות ורק בעת ליקוי היו הבנות יוצאות ומגישות מנחה למפלצת שאוכלת את השמש, או הירח.
המכסיקנים הקריבו גיבנים וגמדים כדי להסיר את רוע הגזירה.

בדרך כלל הרעש הספיק כדי להפחיד את המפלצת התוקפת את השמש או הירח ולהחזיר אותם לחיים.
הפעילות הנפוצה ביותר שליוותה את הליקוי, בקרב שבטים ועמים רבים, היתה להרבות ברעש. אנשים צעקו ושאגו, דפקו בכלים והיכו בתופים. הם גרמו לכלבים לילל בכך שסובבו את אוזניהם, או היכו אותם. הורים הוציאו תינוקות החוצה כדי שיבכו וייללו.

היו אינדיאנים שירו חיצים דולקים לעבר השמש כדי למנוע את הכחדתה, לעומתם, האינדיאנים בפרו ירו חיצים כדי להפחיד את החיה שתוקפת את השמש.

אנשי סומו מניקרגואה כיסו את כל האפשרויות. הם ירו חיצים לעבר הגוף השמיימי וגם הציתו מדורות גדולות, בנסיון להפחיד ולסלק את היגואר הטורף.

האינדיאנים ביוקון האמינו שהליקוי מוריד לכלוך על הארץ. לכן, כדי להימנע ממחלות הפכו הנשים את הסירים והצלחות כדי שלא יזדהמו, או השליכו אוכל ומים.
היו שלא עשו כל עבודה חקלאית בזמן הליקוי.

בצ'ילי סבבו התושבים בעיגול דמוי שמש עד שהליקוי נגמר. גם במצרים הקדומה התקיים אותו מנהג, אלא שם היה זה המלך שסבב סביב המקדש.

ולבסוף אזהרה! קבוצות רבות האמינו שאשה הרה המסתכלת בליקוי תלד ילד עם שפת ארנבת (תופעה של שפה עליונה מפוצלת). יש בזה כנראה קשר לאמונה האצטקית שארנב נראה על פני הירח.

מן הספרות:

מספרים על כריסטופר קולומבוס שנחת בחוף ג'מייקה, בעת שניסה למצוא את מעבר המערבי להודו, ודרש מאנשי המקום מזון ואספקה. התושבים סרבו ולא רצו לספק לו את מה שדרש. קולמבוס נקלע למצב מביך, אנשיו היו רעבים וחסרי מנוחה והתושבים מסרבים לשתף פעולה.
קולומבוס, הידוע בפתרון בעיות מסובכות (כמו ביצת קולומבוס) פתר את העניין בצורה מבריקה. מרישומי המפה האסטרולוגית שלו ידע שליקוי ירח יהיה בעוד ימים ספורים. כאשר הגיע היום, אסף את אנשי המקום ואמר להם, שהוא מאוד כועס עליהם על שמנעו ממנו אספקה והוא יראה להם את זעמו בכך שיגרום לירח להעלם. ואמנם, כאילו לפי אות החל הירח להעלם מאחורי צל הארץ. אנשי המקום הוכו באימה והציעו לקולומבוס כל מה שרצה רק שיחזיר להם את הירח בחזרה למקומו בשמים.
קולומבוס נענה לבקשתם והירח חזר והופיע כעבור דקות אחדות. קולומבוס קיבל אספקה בשפע ונשלח לדרכו על ידי בני ג'מייקה אסירי התודה.
הסיפור נשמע, אמנם, מפוקפק ומתאים יותר לליקוי חמה הנמשך דקות ספורות, מאשר לליקוי ירח הקורה בלילה ונמשך שעות, אך הוא משמש דוגמה לסיפורים נוספים על ליקוי שיבואו בעתיד, כמו זה של מארק טוויין “ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור”.

בספרו “ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור” משתמש גיבור הספר, האנק מורגן, באותו רעיון. עומדים לשרוף את מורגן על המוקד והוא “חוזה” ליקוי חמה, שידע מראש שהוא עתיד לקרות. הוא טוען שבכוחו להעלים את השמש ודורש את חרותו תמורת החזרת השמש. “שוליים שחורים התפשטו לאט על דיסקת השמש… ההמונים נאנקו באימה בהרגישם את קור הלילה העל טבעי… וראו את הכוכבים נדלקים בשמים…” מורגן משוחרר, ומתייחסים אליו ביראת כבוד רבה על כוח הכישוף שלו.

האגודה הישראלית לאסטרונומיה
המאמר הופיע בגליון אביב 2006 של כתב העת “אסטרונומיה”