הדנ"א של החופש

המחקר המדעי הטהור מביא בסופו של דבר ליישומים שאיש לא יכול לשערם מראש

מאת ברכה רגר

מדען פורנזי בצבא ארה"ב מטפל בעדויות במעבדה למיצוי DNA
מדען פורנזי בצבא ארה"ב מטפל בעדויות במעבדה למיצוי DNA

עניין מהות החיים מעסיק רבות את החוקרים. ההתקדמות הממשית הראשונה והתחלת המחשבה המודרנית בנושא חלה באמצע המאה ה-20. ב-1944 כתב הפיזיקאי הנודע ארווין שרדינגר שאפשר להתייחס למהות חיים במושגים של אחסון מידע ביולוגי והעברתו מדור לדור בעזרת הכרומוזומים, ושהכרומוזומים הם נושאי הקוד הגנטי של המידע. כדי להבין את מהות החיים, כתב שרדינגר, יש לגלות את המבנה המולקולרי של הכרומוזום ולפצח את הקוד הגנטי.

באותה שנה הראו החוקרים אוסוולד אַווֶרי, מקלין מקארתי וקולין מקלוד שהחומר המרכיב את הכרומוזום, הדנ"א, הוא הנושא את הקוד הגנטי ובכך אחראי לתורשה. כדאי לציין שלמרות הממצא הזה, שבלעדיו לא היינו מגיעים לתובנות שיש לנו כיום לגבי מהות החיים והתורשה, קבוצת החוקרים הזאת לא זכתה בפרס נובל מפני שאחד השופטים לא האמין שתגלית נכונה.

והיום, קשה להאמין שכל זה קרה רק לפני 66 שנים.

מאז שגילו ווטסון וקריק את מבנה הדנ"א, הצליחה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת הרווארד לבודד גן יחיד, שובטה הכבשה דולי שבינתיים גם מתה והתחיל והסתיים מיפוי הגנום האנושי.

מולקולת הדנ"א יצאה מכותלי מעבדות המחקר ונעשתה חלק בלתי נפרד מחיינו היום-יומיים. מי היה מאמין שמחקר בשאלה פילוסופית כמו שאלת מהות החיים יביא לממצאים שישמשו את החברה האנושית בתחומים רבים ומגוונים.

ראשית החשיבות שייחסו לדנ"א הייתה בתחום הרפואי. להבנת הבסיס הגנטי-מולקולרי של מחלות הייתה חשיבות רבה, ורבים תלו תקוות שהיא תאפשר לתקן פגמים גנטיים בעזרת שינויים בדנ"א. יש הסבורים שאפשר לראות בבדיקות גנטיות טרום לידתיות של מחלות תורשתיות בעובר צעד מניעתי חשוב ושהן יכולות להביא למהפך בתחום זה. אכן כל הטכנולוגיות החדישות והמתקדמות המבוססות על מיפוי הגנום האנושי יכולות להביא לתוצאות המצופות, אך הן גם נושאות בחובן מחיר חברתי-אתי כבד.

מחקרים רבים בדנ"א עוסקים גם בהיסטוריה הגנטית של האנושות. מחקרים אלו זורים אור על השוני באוכלוסיות שונות, על מקורן של האוכלוסיות ועל מסלולי נדידתן.

אחד התחומים שבהם התברר שיש למולקולת הדנ"א תפקיד מרכזי וחיוני הוא התחום המשפטי דווקא, ובייחוד במשפט הפלילי. קשה שלא להתרשם עד כמה נהיו בדיקות הדנ"א לחלק מרכזי בתכניות טלוויזיה שונות המדגישות את כוחו של הדנ"א. אך גם בחיים, ולא רק בטלוויזיה, אפשר לפענח מקרי רצח מורכבים ומסובכים בעזרת בדיקות דנ"א.

בדיקות הדנ"א אינן משמשות רק להרשעה אלא החלו לשמש גם כמסלול אל החופש. במדינות המאפשרות לאסירים מורשעים לגשת לבדיקות דנ"א, נמצאו אסירים שישבו שנים בכלא על לא עוול בכפם. היכולת לשחרר אסירים מן הכלא על בסיס של בדיקות דנ"א ובזה לעשות צדק חברתי נותנת תמיכה חשובה מאוד מכיוון בלתי צפוי לתרומתו של המחקר הבסיסי לחברה.

מקובל כיום לחלק את המחקר למחקר בסיסי ולמחקר יישומי. עם פיתוח טכנולוגיות מתקדמות החל ניצול של הידע הרב שהצטבר במשך עשרות שנים מן המחקר הבסיסי ולהפכו למחקר יישומי. בתחום הדנ"א מדובר כמובן בתעשייה הביוטכנולוגית. התקדמות ושגשוג התעשייה הזאת מלהיבים כל כך עד שלעתים נדמה שההשקעה בתעשייה מועדפת על פני השקעה במחקר הבסיסי. תקציבים המיועדים למחקר בסיסי מקוצצים בלי הרף, וכדי לשרוד החוקרים נאלצים לכוון את מחקריהם לכיוונים מעשיים. וכך נפגע המחקר האקדמי המוּנע מכוח סקרנותם ופרי דמיונם של החוקרים ונפגעת יכולתו רבת-השנים של המדע לקדם חדשנות אמיתית.

המאה ה-21 אכן מכונה בשם "המאה של הביוטק", וצופים שהיא תביא את המהפכות הגדולות בחיינו. אך אל לנו לשכוח את המחקרים הבסיסיים שזרעו את הזרעים הראשוניים. אל לנו לראות במחקר הבסיסי "בזבוז" משאבים המאפשר לחוקרים לעשות את מה שעולה על רוחם. אסור לשכוח שעבודותיהם של חוקרים כמו שרדינגר, היו תיאורטיות לגמרי, והן הביאו להתקדמות טכנולוגית אדירה בתחומים שהחוקרים המקוריים לא היו יכולים להעלות על דעתם. תמיד ייתכנו הפתעות ועלינו כחברה לאפשרן.

ברכה רגר היא פרופסור אמריטוס למיקרוביולוגיה ולאימונולוגיה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון, לשעבר מדענית ראשית של משרד הבריאות, חברה במועצה להשכלה גבוהה וכיום נשיאת אורט ישראל ויו"ר המועצה האקדמית של אורט

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. מחפש קרובי משפחה – אנשים המשתייכים לקבוצת האפלו R1B1*. זוהי קבוצה זעירה שמקורה במזרח אירופה – גליציה, אוקריינה ומולדובה.

  2. אני לא מסכים עם הנחת הכותבת כי צריך להעניק תקציבי מחקר גם עבור מחקרים בסיסיים משום שאין לדעת מה ייהפך בסופו של דבר ליישומי. אם זה הטיעון, יוכלו המבקרים לטעון כי כמה סיפורים על מחקר בסיסי שהפך ליישומי עדיין לא יכולים להצדיק את האחוזים הגדולים הנותרים של מחקר בסיסי שנותר בסיסי בלי יישום רציני.

    הטיעון צריך להיות אחר: אנחנו בני תרבות, ולא כל מה שאנחנו עושים צריך להימדד בתועלת יישומית וחומרית. כל אחד מאיתנו סקרן לדעת על הכל – מהכוכבים ועד האטומים המרכיבים את גופנו – גם בלי שיהיה לכך יישום כלשהו אצלנו. זה הסיבה לצורך להפנות משאבים למחקר בסיסי, ואם במקרה יימצא יישום למחקר – זה כבר בונוס.

  3. אני דווקא ממש לא מסכים.
    המאמר לא בא כדי לספר לך על גילוי חדש או הסבר של תופעה מסויימת. הוא בא כדי להזכיר לנו שלמרות שהמחקר היישומי יותר קוסם לנו ומעניין אותנו – אסור לנו להזניח את המחקר התיאורתי שאיפשר את המחקר הישומי.

    אני בכל מקרה מאד אהבתי את המאמר

  4. מאמר משונה, שמיועד בעיקר לילדים בני 12 שמתחילים להתעניין בביולוגיה. ההתחלה דוקא מבטיחה משהו, עם ההגדרה שהחיים הם מחסן שתכולתו מועברת מעת לעת למחסנים אחרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן