ביקורת על סדרת הטלוויזיה הדינוזאורים
הניסיון להגדיר את “דינוזאורים” נתקל מיד בקשיים ומעיד על
חדשנותה. למרות הנושא, זו לא סדרה תיעודית, מדעית או לימודית.
גם יוצריה מודים שרובה ספקולטיווית. אי אפשר לשחזר קולות
ודפוסי התנהגות של דינוזאורים ממאובנים. רוב מה שנראה על המסך
הוא פנטזיה, או ניחוש מלומד.
מומחים ייעצו והעובדות הידועות שימשו מצע, אבל צוות האנימטורים
נאלץ להתבונן בפילים בגן חיות כמודל לתנועת דינוזאורים גדולים
וכבדים. ההשראה לאפיון קולותיהם באה מעולם החי של ימינו
ומיכולות הטכנולוגיה. יש כאן רכיב לא מבוטל של מדע בדיוני. גם
חייזרים בסדרות ובסרטי מדע בדיוני הם פיתוחים של צלם אנוש, פרי
דמיון אנושי וטכנולוגיה תקופתית. כשהטכנולוגיה משתנה, החייזרים
משתנים יחד עמה. בתוך עשר שנים תתיישן הטכנולוגיה שבה נעשתה
הסדרה ותצא משימוש. אפשר כבר עתה לאתר בה פגמים – תנועה מעט
מלאכותית, קולות מסונתזים מדי. ב-2010 תיראה “דינוזאורים”
אנכרוניסטית. הפנטזיה תשודרג.
הטון בקריינות הדומיננטית (בגרסה העברית: גידי גוב) משועשע
ומסמן את הסיפור כמעשייה, מיתולוגיה, אגדה אפית
מהפרה-היסטוריה. “דינוזאורים” אינה מתמקדת בהעברת מידע אלא
בדרמטיזציה שלו, וזו סדרת דרמה מהפכנית – אין גיבורים קבועים
שנוכחים בכל הפרקים, התפתחות של דמויות או מעקב אחר קורותיהן.
הדינוזאור כפרט הוא סטטיסט ב”דינוזאורים”. בניגוד לנקודת
ההתייחסות הברורה, הסרט “פארק היורה”, אין גיבורים אנושיים וגם
לא סיפור מסגרת בדיוני מתובל ברומנטיקה. הגיבורה האמיתית של
“דינוזאורים” תקדימית, מופשטת, תיאורטית: זוהי האבולוציה.
ההתפתחות היחידה שקושרת את ששת הפרקים אינה של דמות, אלא של
האבולוציה.
“דינוזאורים” היא סדרה לזמן צפיית שיא, בגלל שיסודותיה של
העלילה האבולוציונית הם כה בסיסיים ומזוקקים: חיים ומוות. אלה
רכיבים בולטים בכל סרט טבע, אבל ההתנתקות ממציאות מתועדת
והשימוש באנימציה ממוחשבת איפשרו ליוצרים להפוך כל סצינה למאבק
הישרדות מותח, טראגי, שובר לב ודרמטי. מובן שיש כאן גם את הלם
המפגש עם המחשה כה משכנעת של עולם זר ואת פלא המסע בזמן (מונח
שלקוח ממילון המדע הבדיוני), אבל העיקר הוא עלילת האבולוציה,
שפועלת כמו בסדרות מאפיה ומערב פרוע.
סצינה מהפרק הראשון, אתמול: טורף ענק – מכמיר באיטיותו,
כבדותו, מסורבלותו וטיפשותו – שותת דם, קורס וגוסס, ושניים
מהדינוזאורים הראשונים, קלילים ומותאמים יותר לסביבתם, “הדם
החדש” כשם הפרק, מבתרים את גופתו. זה באמת קרה? אולי. לא זה מה
שחשוב. הדרמה עומדת בפני עצמה. כך זה בכל סצינה: מי ימות? מי
ישרוד? מה הולך לקרות עכשיו? איזה גורם בלתי צפוי ייכנס
למשוואה וישנה את מאזן הכוחות?
ככל שהטכנולוגיה הממוחשבת תתפתח – חלק מהעבודה התבצעה על
מחשבים אישיים רגילים – נראה יותר ויותר סדרות כמו
“דינוזאורים”: דרמות שנוצרו במחשב, בלי שחקנים-כוכבים,
כשליוצרים אפשרות לממש באופן מושלם את חזונם.
{מאת רוגל אלפר. הופיע בעיתון הארץ, 2/7/2000
אתר הידען היה עד שנת 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ
