חיים דיגיטליים

ייתכן שמערכות חדשות יאפשרו לבני אדם להקליט כל דבר שהם רואים או שומעים – ואפילו דברים שאינם מסוגלים לחוש בהם – ולאחסן את כל הנתונים האלה בארכיון דיגיטלי אישי

מאת גורדון בל וג'ים גמל
חמקמקותו של הזיכרון האנושי יכולה לפעמים להוציא מן הדעת. אנו נתקלים במגבלותיו מדי יום, כשאנו שוכחים את מספר הטלפון של חבר, את שמו של אדם שאנו עומדים עמו בקשרי עבודה או את שמו של ספר אהוב. אנשים פיתחו מגוון אסטרטגיות להתמודד עם השכחנות – מהודעות משורבטות על פתקים דביקים ועד לפנקסי כתובות אלקטרוניים ניידים – אך למרות הכול, תמיד יהיה מידע חשוב שיתנדף באוויר. עם זאת, לא מכבר פתח הצוות שלנו במחלקת המחקר של מיקרוסופט במשימה שמטרתה לתעד באופן דיגיטלי כל פן בחייו של האדם, ואנו מתחילים בחייו של אחד מאיתנו (בל). בשש השנים האחרונות ניסינו לתעד את כל התקשורת של בל עם בני אדם ועם מכונות, את המראות שהוא רואה, את הצלילים שהוא שומע ואת אתרי האינטרנט שבהם הוא מבקר, ולאחסן את הכול בארכיון דיגיטלי אישי ומאובטח שאפשר לחפש בו.

זיכרונות דיגיטליים יכולים לשמש יותר מאשר רק כסיוע לזכירת אירועים, שיחות ופרויקטים מן העבר. חיישנים ניידים יכולים לאסוף מידע על דברים שאפילו אינם נתפסים על ידי בני אדם, כגון רמות חמצן בדם או כמות הפחמן הדו-חמצני באוויר. מחשבים יכולים לסרוק את הנתונים האלה לאחר זמן כדי לזהות תבניות. לדוגמה, הם עשויים לקבוע אילו תנאים סביבתיים מחמירים את מחלת הקצרת של ילד מסוים. החיישנים יכולים לתעד גם את כשלושת מיליארדי פעימות הלב שבחיי אדם, בשילוב עם סממנים פיזיולוגיים אחרים, ולהתריע מפני התקף לב אפשרי. המידע יאפשר לרופאים לזהות בהקדם אי-סדירויות ולהתריע לפני שהמחלה תחמיר. לרופאים שלכם תהיה גישה לרישום רפואי מתמשך ומפורט ולא תצטרכו עוד לאמץ את זיכרונכם כדי לענות על שאלות כמו “מתי הרגשת כך בפעם הראשונה?”.

פרויקט המחקר שלנו, שנקרא MyLifeBits (“הביטים של חיי”), סיפק כמה כלים הדרושים לבניית ארכיון דיגיטלי של חיים שלמים. גילינו שהזיכרונות הדיגיטליים מאפשרים לאדם לחוות ולחיות מחדש אירועים בעזרת קולות ותמונות, ולהגביר את יכולת ההתבוננות האישית בדומה לאופן שבו האינטרנט מסייע למחקר מדעי. בכמה הקשות על המקלדת תוכלו למצוא שוב כל מילה שקראתם אי פעם בדואר אלקטרוני, במסמך ממוחשב או באתר אינטרנט. מחשבים יכולים לנתח את הזיכרונות הדיגיטליים כדי לסייע בניהול זמן ולומר לכם מתי אינכם מקדישים די זמן לקדימויות העיקריות שלכם. אפשר לתעד בפרקי זמן סדירים היכן הייתם וליצור מפות מונפשות של תנועותיכם במרחב. ואולי חשוב מכול, הזיכרונות הדיגיטליים יכולים לאפשר לכל בני האדם לספר לצאצאיהם את סיפור חייהם באורח מפורט ומושך, שהיה עד כה נחלתם הבלעדית של העשירים והמפורסמים.
רשת של שבילים

את חזון הזיכרון המורחב באמצעות מכונות תיאר לראשונה בסוף מלחמת העולם השנייה וָונֵבַר בוש, שהיה אז מנהל המשרד הממשלתי של ארה”ב שפיקח על חקר המלחמה. בוש הציע מתקן בשם “Memex” (קיצור של memory extender, “מרחיב זיכרון” באנגלית) שיתבסס על מיקרופילם שיאחסן את כל ספריו, רשומותיו ותקשורותיו של אדם. ה-Memex היה אמור להשתלב בתוך שולחן הכתיבה ולהיות מצויד במקלדת, במיקרופון ובכמה צגים. על פי הצעתו, האדם שמאחורי השולחן היה יכול להשתמש במצלמה כדי ליצור עותקי מיקרופילם של תמונות ומסמכים או ליצור מסמכים חדשים באמצעות כתיבה על מסך רגיש למגע. המשתמש ב-Memex היה יכול גם להצמיד למצחו מצלמה כדי לצלם דברים כשאינו ליד השולחן. אחד הרעיונות מרחיקי הראות ביותר של בוש היה, שעל ה-Memex להיות מתוכנן כך שיחקה את המחשבה האסוציאטיבית של המוח האנושי, שאותה תיאר בציוריות: “כשהיא תופסת פריט אחד, היא מזנקת מייד אל הפריט הבא שמציעים קשרי המחשבה, על פי רשת מסובכת כלשהי של שבילים הטבועים בתאי המוח.”

בחמישים השנים שלאחר מכן פיתחו חלוצים מרחיקי ראות של מדעי המחשב, ובהם טד נלסון ודגלס אנגלברט, כמה מרעיונותיו של בוש, וממציאי האינטרנט שאלו את הרעיון של “רשת שבילים” כדי לבנות את המערכת שלהם לקישור בין אתרים. עם זאת, ה-Memex עצמו נותר בלתי מושג מבחינה טכנולוגית. אלא שבשנים האחרונות, חידושים מהירים בטכנולוגיות אחסון, חישה ועיבוד סללו את הדרך למערכות הקלטה ואִחזור דיגיטליות חדשות, שעשויות בסופו של דבר להרחיק הרבה מעבר לחזונו של בוש.

הגידול בקיבולת האחסון הדיגיטלית מהמם: כיום, כונן קשיח שמחירו 600 דולר יכול לאחסן טרה-בייט של נתונים, נפח שדי בו כדי לאחסן כל דבר שתקראו (ובכלל זה דואר אלקטרוני, דפי אינטרנט, מאמרים וספרים), כל יצירה מוסיקלית שתרכשו, שמונה שעות של דיבור מוקלט ועשר תמונות ליום במשך 60 שנה [ראו טבלה בעמוד 64]. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, תוכלו להחזיק בתוך עשר שנים את כמות המידע הזאת בזיכרון ההבזק (פלאש) של הטלפון הנייד שלכם ולהתחבר באופן אלחוטי לכונן של 4 טרה-בייט שמחירו יהיה 100 דולר ושיותקן במחשב האישי שלכם. בתוך 20 שנה, יהיה די באותם 600 דולר כדי לרכוש 250 טרה-בייט לאחסון, שיהיה בהם די לשמירת עשרות אלפי שעות וידאו ועשרות מיליוני תמונות. קיבולת זו אמורה לספק את צורכי התיעוד של כל אדם במשך יותר מ-100 שנה.

בו בזמן, מפיקים היצרנים דור חדש של חיישנים לא יקרים שעתידים להיות נפוצים בקרוב. מקצתם יכולים לתעד מידע רב על בריאותו של המשתמש ועל תנועותיו הפיזיות. חיישנים אחרים יכולים לדגום את הטמפרטורה, הלחות, לחץ האוויר וכמות האור בסביבה ואפילו לזהות גופים חמים בקרבת מקום. מקצת הגלאים מיועדים ללבישה, ואחרים מיועדים להצבה בחדרים או להתקנה בתוך מכשירים, כמו למשל מקררים (חיישן יוכל לעקוב אחר הרגלי הנשנוש שלכם באמצעות מדידה של מספר הפעמים שפתחתם את דלת המקרר). מיקרופונים ומצלמות זולים כעת דיים להתקנה כמעט בכל מקום – בעיקר בטלפונים ניידים, שהמצלמות המותקנות בהם נהפכו כבר לסטנדרט, כפי שתהיה בקרוב גם הקלטת קול.

לסיום, העלייה הדרמטית בכוח המחשוב בעשור האחרון הביאה להופעתם של מעבדים שמסוגלים לאחזר, לנתח ולהציג כמויות אדירות של מידע. מחשב נייד טיפוסי מסוגל להפעיל מסד נתונים חזק יותר וגדול כמעט פי 100 מזה של בנק גדול בשנות ה-80. טלפון נייד לא יקר יכול לגלוש באינטרנט, להציג סרטוני וידאו ואפילו להבין מעט דיבור.

עם שיפור החומרה להקלטה דיגיטלית, יותר ויותר אנשים החלו ליצור תיעוד אלקטרוני של חייהם. הופעתן של מצלמות דיגיטליות זולות באיכות גבוהה (כולל אלה ששולבו בטלפונים ניידים) הביאה לפריחה בתחום הצילום. בלוגים של צילומים נפוצים היום יותר מאשר אתרי אינטרנט אישיים. הצעירים – בעיקר הם – מאמצים את כתיבת הבלוגים ואת השימוש במכשירים ניידים. העובדה ששגשוג זה בתיעוד הדיגיטלי מתרחש אפילו עם הכלים הבסיסיים ביותר מדגימה עד כמה עמוקה התשוקה לתעד. העניין יגבר ללא ספק עוד יותר כשהתיעוד הדיגיטלי ייהפך לפשוט ולמקיף יותר.
זיכרונות של איש אחד

ההתנסות שלנו עם זיכרונות דיגיטליים התחילה ב-1998, כשהחליט בל להפסיק להשתמש בנייר ולהיפטר מן ההר המבולגן של מאמרים, ספרים, כרטיסים, מכתבים, פתקים, כרזות ותמונות שברשותו. כדי להעביר את ערמת הזיכרונות הזאת לארכיון דיגיטלי, סרק בל בכפייתיות את כל המסמכים והתעודות שאסף בחייו האישיים ולאורך הקריירה הארוכה שלו בעסקי המחשבים. (הוא אפילו הרחיק לכת וסרק את הלוגו המוטבע על ספלי קפה וחולצות.) הוא החל גם להקליט בפורמט דיגיטלי סרטים ביתיים, הרצאות מוקלטות בווידאו והקלטות קוליות. כעת בל הוא איש נטול נייר, אך המחיר היה גבוה: השלמת המשימה הִצריכה עבודה של עוזר אישי במשך כמה שנים. (הכנסתם של פריטים עדכניים יותר לארכיון לא דרשה מאמץ כה רב, כיוון שהרוב המכריע של המסמכים, התמונות והווידאו מופקים כעת בפורמט דיגיטלי, ולכידתם נעשית באופן אוטומטי.)

עם זאת, לאחר סריקת כל המידע הזה, חש בל תסכול. מגבלות התוכנות הזמינות באותה עת לא אפשרו לו להשתמש במידע שימוש אמיתי. תסכול זה הוביל לפרויקט MyLifeBits. כשהתחלנו בפרויקט ב-2001, היו כלי החיפוש במחשב האישי מגושמים. לפיכך, הצבנו לעצמנו מטרה ליצור מסד נתונים שיאפשר לא רק לחפש טקסט מלא במחשב אישי (יכולת נפוצה כעת), אלא גם לאחזר במהירות זיכרונות דיגיטליים באמצעות מאפיינים המכונים מטא-נתונים, לדוגמה, תאריך, מקום ונושא של תמונה, או הערות כתובות או מוקלטות שמסד הנתונים מצרף לקובץ. מטא-נתונים הם לעתים קרובות מרכיב חיוני בתהליך ההיזכרות. אדם המחפש למשל, כתובת מסוימת של דואר אלקטרוני, עשוי לזכור שהיא נשלחה אליו בזמן מסוים במשך השנה. באמצעות קישור בין מטא-נתונים, שרובם נשמרים אוטומטית, לבין זיכרונות דיגיטליים, יכולים המשתמשים לסרוק ביעילות אפילו את מסדי הנתונים הגדולים ביותר.

מערכת MyLifeBits סיפקה לבל גם ארגז כלים חדש ללכידת התקשרויותיו עם אנשים ועם מכונות. המערכת מקליטה את שיחות הטלפון שלו ואת התכניות המשודרות ברדיו ובטלוויזיה. כשהוא עובד במחשבו האישי, המערכת מאחסנת באופן אוטומטי עותק של כל דף אינטרנט שבו הוא מבקר, ואת התמליל של כל הודעה מיידית שהוא שולח או מקבל. היא מתעדת גם את הקבצים שהוא פותח, את השירים שהוא מנגן ואת החיפושים שהוא עורך. המערכת אפילו בודקת אילו חלונות מצויים בקדמת המסך בכל רגע נתון, וכמה פעילות מקלדת ועכבר מתבצעת. כשבל מצוי בתנועה, קובעת המערכת את מיקומו באופן רציף באמצעות מכשיר GPS נייד ומשדרת את המידע באופן אלחוטי אל הארכיון שלו. המעקב הגאוגרפי הזה מאפשר לתוכנה לשייך באופן אוטומטי את התמונות שבל מצלם למקום שבו צילם אותן על פי שעת הצילום.

כדי ליצור תיעוד חזותי של יומו, עונד בל על גופו את ה-SenseCam, מצלמה שפיתחה מחלקת המחקר של מיקרוסופט. המצלמה מצלמת באופן אוטומטי בכל פעם שהחיישנים שלה סבורים שהמשתמש מעוניין לצלם. לדוגמה, אם חיישן האינפרה-אדום המותקן במצלמה מגלה בסביבה גוף פולט חום, היא מצלמת את האדם. אם רמת התאורה משתנה שינוי ניכר – סימן לכך שהמשתמש נכנס לחדר או יצא ממנו ועבר לסביבה שונה – המצלמה מצלמת תמונה נוספת. מחקר שערכו לאחרונה חוקרים בבית החולים אדנברוק בקיימברידג' שבאנגליה הראה, שחולה הסובל מפגיעה בזיכרון, שעבר על תמונות ה-SenseCam מדי לילה, הצליח לשמור על זיכרונות פרק זמן של יותר מחודשיים (לשם השוואה, קריאה מדי לילה של יומן אישי כמעט שלא שיפרה את יכולת ההיזכרות.) הנוירופסיכולוג מרטין קונוויי מאוניברסיטת לידס שבאנגליה מעריך שה-SenseCam עשויה להפוך ל”מעורר הזיכרון היעיל הראשון של המאה ה-21.”

לאחר שש שנים, צבר בל ארכיון דיגיטלי של יותר מ-300,000 רשומות, התופסות כ-150 ג'יגה-בייט של זיכרון. המידע מאוחסן במחשב הנייד בעל שני הדיסקים של בל ובמחשבו האישי של עוזרו, ואלה מגובים בגיבוי מקומי ובגיבוי נוסף במקום אחר. קבצי וידאו תופסים את רוב נפח האחסון – למעלה מ-60 ג'יגה-בייט – התמונות צורכות כ-25 ג'יגה-בייט וקבצי הקול (ברובם מוסיקה) תופסים 18 ג'יגה-בייט. השארית מתחלקת בין 100,000 דפי אינטרנט, 100,000 הודעות דואר אלקטרוני, 15,000 קבצי טקסט, 2000 מצגות PowerPoint וכן הלאה. בל גילה שהמערכת שימושית במיוחד ליצירת קשר עם מכרים ותיקים ולאיתור אנשים אחרים שאיתם הוא צריך ליצור קשר. הוא השתמש ב-MyLifeBits גם כדי לאחזר אתרי אינטרנט לצורך ציטוטים במאמרי המחקר שלו, לספק לרופאים נתונים על אודות ניתוח מעקפים מלפני 25 שנה ולהשיג תמונה של חבר שנפטר לצורך מודעת אבל בעיתון.

כמה מן התכונות של MyLifeBits, כגון חיפוש טקסט מלא, כבר שולבו במוצרים מסחריים. עם זאת, המערכת בכללותה מצריכה פיתוח נוסף כדי לשפר את נוחות השימוש ואת ניהול הנתונים. תוכנה טובה יותר להמרת דיבור לטקסט תשפר רבות את המערכת בכך שתאפשר למשמשים לחפש מילים או ביטויים בשיחות טלפון ובהקלטות קול אחרות. באופן דומה, זיהוי פרצופים אוטומטי יפתור את הבעיה הטורדנית של תיוג תמונות. אחזור המידע יהפוך לקל יותר אם המערכת תוכל לזהות באופן אוטומטי את טיבו של כל אחד ממאות סוגי המסמכים, אולי באמצעות ניתוח המבנה והתוכן שלהם. אבל הפרויקט שלנו כבר המחיש המחשה דרמטית את התפתחות המחשב האישי ממעבד תמלילים וטוחן מספרים למעבד של יחסי גומלין המסוגל לתעד כל פרט בחייו של המשתמש במולטימדיה מדויקת מאוד. מומחים רבים חזו את מותו של המחשב האישי, אך ברור שהחלק “האישי” שבו אינו עומד לעבור מן העולם. למעשה, ייתכן שהמחשבים יהפכו לאישיים עוד יותר. מה שישתנה הוא ה”מחשב”. המכונות שלנו יתפתחו למערכות אקולוגיות ממוחשבות, שיכילו לא רק מחשבים אלא גם שירותי אחסון באינטרנט, מכשירי גישה חדשים (כגון טלפונים ניידים ויחידות בידור) וחיישנים שיימצאו בכל פינה. הדעת נותנת שהביטים של חיינו יאוחסנו בסופו של דבר בשרת ביתי שיחובר לשירותי אינטרנט שונים.
מימושו של החזון

כדי להמחיש את פוטנציאל ההשפעה של זיכרונות דיגיטליים, העלינו בדמיוננו יום בחייה של משפחה פיקטיבית שעושה שימוש מלא בטכנולוגיה זו בעתיד הלא-כל-כך רחוק [ראו תיבה בעמודים 60 ו-61]. חלקים שונים מן הזיכרון הדיגיטלי של המשפחה שמורים במכשירים האישיים שלה – בטלפונים, במחשבים הניידים, במחשבים האישיים ועוד – אך כל המידע משודר גם באופן מאובטח באינטרנט לשרת מארח שמופעל על-ידי חברה דמיונית בשם LifeBits. החברה מנהלת את אחסון הנתונים, מבצעת גיבויים סדירים (כדי שיהיה אפשר לאחזר חומר שנמחק בהיסח הדעת) ושומרת עותקים של הארכיון במקומות שונים כדי להבטיח שלא יושמד במקרה של אסון טבע או חבלה בידי אדם.

כיוון שרוב המידע שלהם זמין באמצעות גישה מאובטחת לאינטרנט, יכולים בני המשפחה לאחזר אותו מכל מקום ובכל זמן. מידע רגיש במיוחד, שעלול להעמיד מישהו בסכנה משפטית, אפשר לאחסן בחשבון אחסון נתונים מרוחק – בנק נתונים שוויצרי, כביכול – כדי להרחיק אותו מהישג ידם של בתי המשפט המקומיים. הילדים במשפחה יכולים להצפין את ההקלטות שלהם, אך שירות LifeBits יעניק להורים גישה לנתונים במקרי חירום. באופן דומה, חוזי העבודה של ההורים יבטיחו שכמה מן הזיכרונות הדיגיטליים שלהם המכילים מידע הקשור לעבודתם יהיה שייך למעסיקים. כשהעובדים האלה יעזבו את מקום העבודה, ייתכן שיהיה עליהם לבצע “כריתת אונה חלקית” בעותקי הזיכרון שלהם, שתרחיק מהם כל דבר שנחשב רכוש החברה.

כמה מן התרחישים שתיארנו אינם עתידניים כלל. פלטפורמות חיישנים הניתנות ללבישה על הגוף, אוספות נתונים רפואיים ומנטרות מדדים חיוניים, כגון קצב לב, נשימה ומספר הקלוריות הנשרפות, כבר נמכרות על-ידי חברות כגון VivoMetrics מוונטורה שבקליפורניה ו-BodyMedia מפיטסבורג. בו בזמן, חברת Dust Networks מהייוורד שבקליפורניה פיתחה מרכזייה אלחוטית להעברת אותות ברשת חיישנים. פרויקט ה-speechome האנושי (על משקל “הגנום האנושי”), בראשות דֶבּ רוי ממעבדת המדיה של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), עוסק בהקלטת כמעט כל שעות הערות בשלוש השנים הראשונות בחייו של ילד – בנו של רוי, כעת בן שנה – כדי ללמוד כיצד אנשים רוכשים שפה. קיוהארו אייזווה ועמיתיו באוניברסיטת טוקיו עובדים על מערכות צילום וידאו לבישות, שיוכלו לזהות רגעים מעניינים ולהנציח אותם באמצעות ניטור גלי האלפא במוחו של המשתמש.

מחלקת המחקר של מיקרוסופט תומכת ב-14 אוניברסיטאות שעוסקות במגוון מיזמים בתחום הזיכרונות הדיגיטליים. אחד מאלה הוא MyHealthBits, בראשות בָּמבַּנג פָּרמָנטו מאוניברסיטת פיטסבורג. מחקר זה מתמודד עם האתגר של הקלטת כמויות אדירות של נתונים רפואיים וניהול הרשומות הענקיות הנוצרות בעקבות כך. מחקרים שנערכו לאחרונה באוניברסיטת וושינגטון הראו את היתרונות שבניטור רפואי רציף של חולי סוכרת ושל אנשים הסובלים מהפרעות שינה.

התקדמות ראשונית זו מעודדת, אך פתיחתו של עידן הזיכרונות הדיגיטליים לא תהיה נטולת בעיות. ארצות מסוימות ומדינות מסוימות בארה”ב מגבילות, לעת עתה, הקלטה של שיחות או צילום של אנשים. אנשים רבים מוטרדים באותה מידה מהקלטת מידע שעלול לשמש נגדם בבית משפט. זיכרונות דיגיטליים, שלא כמו אלו שבמוחנו, ישמשו ראיות קבילות בכל הליך משפטי. עצתו המפורסמת של ריצ'רד ניקסון לעוזריו הייתה לומר “איני זוכר” בעת מתן עדות בפני חבר המושבעים, אך הקלטות של שיחותיו שלו הביאו למפלתו. אלו מאיתנו הרואים בזיכרונות הדיגיטליים הרחבה של המוח, סבורים שהשימוש בחומרים כאלה בבית משפט הוא למעשה הפללה עצמית. עם זאת, טכנולוגיות חדשות יכולות לסייע בצמצום הסכנות הפוטנציאליות. לדוגמה, בעת הקלטה של אחרים, אפשר יהיה לטשטש את תמונותיהם או את קולם כדי למנוע הקלטה לא חוקית.

שמירת הפרטיות של הזיכרונות הדיגיטליים תהיה בעלת חשיבות מכרעת. הרעיון שגנבי זהויות, רכילאים או מדינות טוטליטריות ישיגו גישה לרשומות כאלה הוא רעיון מפחיד. עם זאת, רוב האנשים כבר מחזיקים לא מעט מידע רגיש במחשבים האישיים שלהם, ואבטחתו היא שיקול חשוב, גם נרחיק לכת עם רעיון הזיכרונות הדיגיטליים. (אם כי אחסון נתונים אישיים של חיים שלמים בארכיון הופך את הבעיה לחמורה יותר מבחינה כמותית, גם אם לא מבחינה איכותית.) יתרה מזאת, גם אם יהיה אפשר להפוך את מערכות המחשב שלנו לבטוחות כמו פורט נוקס, יהיה על המשתמשים להיזהר מאוד בעת שיתוף המידע שלהם; לחיצה שגויה אחת על כפתור עלולה להפיץ את כל ההיסטוריה הרפואית של אדם בעולם כולו. כדי למנוע שגיאות כאלה, על ממשקי המשתמש של הזיכרונות הדיגיטליים להיות טובים יותר מאלה שברשותנו כעת, ונזדקק לתוכנה אינטליגנטית שתזהיר אותנו כששיתוף המידע ייראה מסוכן.

אתגר טכני נוסף יהיה להבטיח שהמשתמשים יוכלו לפתוח את הקבצים הדיגיטליים שלהם עשרות שנים לאחר אחסונם. כבר נתקלנו במקרים שבהם לא יכולנו לגשת למסמכים מפני שאוחסנו בפורמט מיושן. ארכיבאים דיגיטליים יצטרכו להמיר בהתמדה את הקבצים שלהם לפורמטים עדכניים, ובמקרים מסוימים יהיה עליהם להריץ תוכנות הדמיה של מערכות ישנות יותר כדי לאחזר את הנתונים. הדעת נותנת שתצוץ תעשייה קטנה שמטרתה תהיה אך ורק למנוע מאנשים לאבד מידע בשל התפתחות הפורמטים.

אתגר גדול עוד יותר יהיה ליצור תוכנה שתאפשר למחשבים לבצע משימות מועילות על ידי התחברות למאגר עצום זה של ידע צבור. היעד הסופי הוא מכונה שתוכל לתפקד כעוזר אישי ולצפות מראש את צורכי המשתמש. לכל הפחות, יהיה על המחשבים לעשות עבודה טובה יותר בארגון המידע. אסטרטגיות חיפוש שמתאימות לכמה מדפי ספרים עשויות לא להתאים כלל לאוסף בגודל ספריית הקונגרס. רובנו לא מעוניינים להפוך לספרנים של הארכיונים הדיגיטליים שלנו – אנו רוצים שהמחשב יעשה את העבודה השחורה!

משום כך, קבוצת המחקר שלנו מעוניינת מאוד להפעיל אינטליגנציה מלאכותית (AI) על זיכרונות דיגיטליים. מומחים רבים אמנם ספקניים בנוגע לכך, אך אנו סבורים שתוכנה כזו תוכל לספק תוצאות מעשיות אם תוכל לשאוב נתונים מן המאגר העצום שבארכיונים האישיים. אין ספק שמערכת של אינטליגנציה מלאכותית שתתוכנן לפעול עם עושר של מידע תבצע את עבודתה טוב יותר מאשר תוכנה שחייבת לבחור בדרך פעולה מומלצת על סמך נתונים בודדים. התחלנו לעבוד בתחום זה ולפתח תוכנה שתוכל לארגן קבצים בהתבסס על תוכנם, אך יש עוד לפנינו עבודה רבה.

במובן מסוים, עידן הזיכרונות הדיגיטליים הוא בלתי נמנע. אפילו אלה שנחרדים מן החזון שלנו יחזיקו בנפח אחסון גדול הרבה יותר בשנים הקרובות, ויצפו מן התוכנות שלהם לעזרה רבה יותר ויותר בשימוש בו. רעיון ההקלטה החובקת-כל עשוי להפחיד אנשים מסוימים, אך מבחינתנו הריגוש עולה בהרבה על הפחד. זיכרונות דיגיטליים יביאו תועלת במגוון רחב של תחומים ויספקו אוצר בלום של מידע על מחשבותיהם ותחושותיהם של בני אדם. הניטור הרציף של בריאות המטופלים יאפשר לרופאי העתיד לפתח טיפולים טובים יותר למחלות לב, סרטן ומחלות אחרות. מדענים יוכלו להציץ לתוך תהליכי החשיבה של קודמיהם, והיסטוריונים עתידיים יוכלו לבחון את העבר ברמת פירוט חסרת תקדים. רק מגבלות דמיוננו מונעות מאיתנו לאמוד את מספר ההזדמנויות שצופן לנו הזיכרון הדיגיטלי.

יום בחיים הדיגיטליים

הגישה לזיכרונות דיגיטליים לאורך החיים יכולה לשפר את פריון העבודה, את הטיפול הרפואי, את ההישגים בלימודים ודברים רבים נוספים. הצצה לחיי היום-יום של משפחת דיגיטל, משפחה פיקטיבית שחיה בעתיד הלא-כל-כך רחוק, מדגימה כמה מן היתרונות האפשריים.

אן דיגיטל, פרופסורית לכימיה, צריכה לעיין במאמר שכתב עמית לעבודה, אך אינה זוכרת את שם המחבר. עם זאת, היא זוכרת שראתה את המאמר בזמן שיחת טלפון עם סטודנט בקיץ שעבר. היא מצמצמת את חיפוש המסמכים שלה לאלו שנצפו בשיחות הטלפון עם הסטודנט, שתועדו באופן אוטומטי באותה תקופה, ומוצאת מייד את המאמר.

דייב דיגיטל, סוכן מניות, שומר בארכיון את כל המסמכים, הודעות הדואר האלקטרוני, שיחות הטלפון ואתרי האינטרנט שבהם הוא מבקר במהלך יום העבודה. כשדייב כותב מכתב אלקטרוני, מתריעה תוכנת ניהול הזמן שלו על כך שהוא משקיע זמן רב מדי בתקשורת עם לקוח לא חשוב. הוא מוותר על ליטוש ההודעה, שולח אותה כמות שהיא ועובר לעבוד על חשבון בעל קדימות גבוהה יותר. דייב סוקר גם רישומים עדכניים של משקלו, קצב לבו וצריכת הקלוריות שלו כדי לקבוע את ההשפעות השליליות של יומיים רצופים של פגישות מלחיצות בעבודה.

דייב לוקח לרופא את לורה, בתו בת השבע. תוכנת הניתוח הרפואי של לורה ממליצה על בדיקה כללית משום שעלייתה במשקל בששת החודשים האחרונים (כפי שתיעדו המאזניים הביתיים יום-יום) נמוכה מן הצפוי. הרופא אומר שהתסמין עשוי להיות תופעת לוואי של התרופה שנוטלת לורה נגד אסתמה. כיוון שנשימתה הייתה מצוינת בחודשים האחרונים, הרופא מציע להפסיק לזמן-מה את השימוש בתרופה.

בזמן ארוחת הערב, דייב ואן מתווכחים עם סטיב, בנם בן ה-14. אן מתוסכלת מכך שסטיב משאיר את הכנת שיעורי הבית שלו לרגע האחרון ורוצה שיתחיל את החיבור הבא לאלתר. אך סטיב מציג להוריו את תוצאות תוכנת ניתוח הלימודים שלו, שמראות שציוניו גבוהים באותה מידה כשהוא מכין את השיעורים מאוחר. הזיכרונות הדיגיטליים של סטיב מגלים גם שסגנון הלמידה שלו הוא שמיעתי, כלומר שהוא מפיק יותר תועלת מדיונים קבוצתיים מאשר מקריאה.

אמה של אן, ג'ין, היא גמלאית המתגוררת בבית אבות סיעודי. לסגל בית האבות יש גישה לחלק מזיכרונותיה הדיגיטליים של ג'ין; הם יקבלו התרעה אוטומטית אם יתגלו הפרעות בקצב הלב או הנשימה שלה, או אם החיישנים שהיא לובשת יראו שאינה מקיימת את טיוליה היום-יומיים. אן גילתה שצפייה ברשומות מדיח הכלים של אמה יכולה ללמד אותה רבות: כשג'ין אינה חשה בטוב, היא נוטה להזניח את שטיפת הכלים. כשג'ין הולכת לישון, היא צופה בתמונות ובסרטים ישנים מן הארכיון הדיגיטלי שלה, ומשתמשת בתצוגה אינטראקטיבית כדי לטייל באריכות במורד שבילי הזיכרון.
סקירה כללית/זיכרונות דיגיטליים:
כיוון שהזיכרון האנושי מועד לטעויות, חוקרים מנסים לפתח מערכות שיוכלו להקליט באופן אוטומטי תקשורות, מסמכים ותמונות וידאו ולאחסן את הכול בארכיון בר-חיפוש.
התפתחויות המתחוללות כבר כעת בתחומי החיישנים ואחסון הנתונים מבטיחות להפוך את ההקלטה הדיגיטלית לקלה יותר. האתגר הגדול יותר הוא להמציא תוכנה שתוכל לארגן את המידע.זיכרונות דיגיטליים יכולים להביא תועלת בטיפולים רפואיים, בפריון העבודה ובתחומים אחרים, אך על המפתחים להבטיח שהארכיונים יהיו מאובטחים.

על המחברים:
גורדון בל (Bell) וג'ים גמל (Gemmell) עובדים יחדיו על פרויקט MyLifeBits במחלקת המחקר של מיקרוסופט מאז 2001. בל, אחד מחלוצי תעשיית המחשבים, ניהל בשנות ה-70 את פיתוח המיני-מחשב המפורסם VAX של Digital. בשנות ה-80 החל להיות מעורב במדיניות הציבורית בנושא מדעי המחשב, וב-1995 הצטרף למיקרוסופט כחוקר בכיר בקבוצת המחקר eSciences בסן פרנסיסקו. גמל הוא חוקר בכיר בקבוצת המחקר Next Media של מיקרוסופט. מוקד המחקר הנוכחי שלו הוא אחסון אישי לאורך חיים שלמים, אך תחומי העניין שלו כוללים גם ניהול אמצעי תקשורת אישית, נוכחות-מרחוק ושידור אמין של הודעות לנמענים מרובים.

ועוד בנושא:
As We May Think. Vannevar Bush in Atlantic Monthly, Vol. 176, No. 1, pages 101-108; July 1945.
A Personal Digital Store. G. Bell in Communications of the ACM, Vol. 44, No. 1, pages 86-91;January 2001.

Digital Memories in an Era of Ubiquitous Computing and Abundant Storage. Mary Czerwinski, Douglas W. Gage, Jim Gemmell, Catherine C. Marshall, Manuel A. Pérez-Quiñonesis, Meredith M. Skeels and Tiziana Catarci in Communications of the ACM, Vol. 49, No. 1, pages 44-50; January 2006.

MyLifeBits: A Personal Database for Everything. Jim Gemmell, Gordon Bell and Roger Lueder in Communications of the ACM, Vol. 49, No. 1, pages 88-95; January 2006.

מידע אודות MyLifeBits אפשר למצוא בכתובת www.mylifebits.com