סיקור מקיף

מדע ואמונה, אבולוציה ומוסר

שאלה של קורא כתב העת לדעת, כ"א   1991 "אם איינשטיין האמין בבורא עולם, למה שלא יאמין בו מי שפחות ממנו בגאוניות?"

אלברט איינשטיין. צילום באדיבות האקדמיה הלאומית למדעים
אלברט איינשטיין. צילום באדיבות האקדמיה הלאומית למדעים

מאת: רפאל פלק
במערכת לדעת התקבל המכתב הבא מאדם דתי

האם הטענות נגד תורת האבולוציה, שנשמעות לאחרונה נכונות?
– אם הן נכונות, מדוע ממשיכים להטעות אותנו בדבר שאינו נכון? – האם אין בתורת האבולוציה סכנה לחורבן ערכי החברה והמוסר? – מדוע קשה למדענים להאמין בבורא עולם, שברא את החומר הראשון וקבע את חוקי הפיסיקה, הכימיה והביולוגיה? -אם איינשטיין האמין בבורא עולם, למה שלא יאמין בו מי שפחות ממנו בגאוניות?

תגובת פרופ' רפאל פלק
—————————–
ניכר בשואל שאלות אלה א שהוא מוטרד מבעיות הקשורות ביחסים בין המדע לאמונה ומן ההשלכות של תורת האבולוציה בת ימינו על ערכי חברה ומוסר. קשה להתייחס אל שאלות גדולות אלה בקצרה אך אנסה לעשות זאת.
אתחיל מן הסוף. בין המדענים כמו בין כל האנשים ישנם המאמינים בבורא עולם וכאלה שאינם מאמינים בו. אמנם קשה לתת הגדרה כוללנית של מדען, אבל מאפיין מרכזי בהגדרה מעין זו הוא היות המדען חוקר בשיטתיות. מדענים ההוקרים בעיה אינם מקבלים רברים כמובנים מאליהם. תנאי ראשוני בעבודה מדעית הוא הטלת ספקות ובחינת התימוכין וההשגות לטענות.
עיקרון חשוב של שיטה מדעית הוא פתיחות לרעיונות חדשים ולטענות חדשות, בחינתם אלה לעומת אלה על מנת לגבש תיאוריה שתתיישב אתם. תיאוריה זו – שהיא פרי הגותם של מדענים בני אנוש פתוחה לביקורת ולשינויים ואף – להפרכה, אי לכך מדענים בוחנים ללא הרף את התיאוריות שלהם ומשנים אותן. עליהם להמנע מלטעון שקביעותיהם עומדות מעל לביקורת ולערעור. ככל בני האדם, גם המדענים נוטים להצמד לדיעותיהם ושיטת החקירה המדעית גובשה מתוך המודעות ל"חולשות" אנוש אלה, בתקווה שהיא תשמש להן חסם. בכך נבדל העיסוק במדע מן האמונה ורבים הם אלה שאינם רואים סתירה בין אמונתם לחקירתם המדעית, כשם שאין בתחום החקירה המרעית נושא שאסורים בו הביקורת או העירעור על המוסכם, הידוע או המקובל, כך אין סמבות עליונה שעליה אין עוררין.

 

כל המצוי בתולרות חייו של איינשטיין ובהתפתחות השקפת עולמו, יטיל ספק בקביעתו של השואל שאיינשטיין האמין בבורא עולם. נדמה לי שטענות השואל מסונמכות על אמירתו של איינשטיין שקשה לו להאמין שאלוהים קבע דברים באקראי, או כפי שאמר: שאלוהים שיחק בקוביה. אבל אפילו נשתכנע שאיינשטיין היה מאמין אדוק ומדקדק בקלה כבחמורה, אין בכך כדי לשכנע מדען אחר שיאמין בבורא עולם. אררבא, אם זהו הנימוק, הרי שהמדען עשה את שיטתו המדעית פלסתר, שכן במדע אין סמכות עליונה. כל המביא טענות שיסתרו טענה של איינשטיין טענותיו ראויות להבחן ואם הן עומדות במבחן הם תתקבלנה מבלי להפיל שערה מגאוניותו המחשבתית של איינשטיין.

נימוקו של השואל בדבר האמונה בבורא עולם, "שברא החומר הראשון וקבע את חוקי הפיסיקה, הכימיה והביולוגיה" הוא נימוק שבאמונה, שאיננו יכול להתקבל במסגרת הטיעון המדעי.

השואל מניח שחוקי הטבע הם דברים נתונים, אשר על המדענים לגלות ותו לא. גישה ביקורתית יותר מגלה שה"חוקים" הם ניסוחים של בני-אדם (מדענים) המארגנים את הנתונים בדרך שמתאימה לתפיסתם את המציאות. כך הם יכולים להסביר אותה בצורה מתומצתת ועקבית ולהסיק ממנה על העתיד לקרות, כאשר התנאים יהיו מתאימים. החוקים שבאמצעותם אנו מסבירים את הטבע תלויים בנו, החוקרים אותם ובנקודת מבטנו.

היתה זו גאוניותו של איינשטיין, שהבחין בכך וערער את השלטון בן 300 השנים של חוקי הפיסיקה הניוטונית. איינשטיין הראה שחוקי ניוטון מוגבלים לתחום מסוים של התייחסות ושאין הם "חוקי טבע" נצחיים, העומדים לעד, ללא תלות בתיאוריה המדעית. כר הדבר גם לגבי חוקי הכימיה והפיסיקה. יער. למעשה, אנו מודעים לאמת זו גם דוד'! בחיי היומיום שלנו ומבטאים אותה באמירה שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. מכך נובע שהתחום היחיד שבו יכולים להתקיים, בעיקרון, חוקים שאין להם יוצא מן הכלל, הם חוקים שרירותיים. אלה חוקים שמתייחסים לתרבות, שהיא תוצר רוחו של האדם, בין אם אלה חוקי האמונה או חוקי תורת ההגיון או המתמטיקה.

מכאן נובעת התשובה לשאלה הראשונה. תורת האבולוציה, ככל תורה מדעית אחרת, משתנה ומתפתחת. מתבררים פרטים שלא היו מוכרים בעבר, משתנות תפיסות עולם של חוקרים ואיתן משתנה גישתם ליישוב הנתונים, כל אלה מביאים ל"אבולוציה של האבולוציה". המשווה את ספרו המקורי של דרווין, שהופיע לראשונה ב-1859 עם תיאוריות האבולוציה בנות ימינו, יוכל להיווכח על נקלה עד כמה השתנו פרטי התיאוריה. הוא יוכל גם להיווכח עד כמה הכתה שורשים והתבססה התפיסה היסודית של דרווין אודות קיום תהליך האבולוציה של המינים ואודות המנגנון של ברירה מתוך שונות קיימת. כמובן שאין כאן מקום ל"הטעיה" באמירת דברים שאינם נכונים.

נוח לסווג את ההוכחות לעצם קיומו של תהליך האבולוציה של המינים ואת תיאור התפתחות המינים ל-3 תחומים. המוכר ביותר הוא תחום ממצאי המאובנים, כלומר שרידי יצורים שחיו בעבר והתאבנו. ככל שמקור המאובנים בשכבות סלע ותיקות יותר, כן גדול השוני בינם לבין יצורים בני ימינו. יתרה מזאת, החוקרים יכולים למתוח קווי אבולוציה המקשרים יצורים בני תקופות שונות. יצורים – שונים בני ימינו הולכים ומתכנסים לצורות משותפות קרומווז. ככל שגדול השוני בין הקבוצות בפרטי המיבנה, בהתנהגות, בהתפתחות העוברית, כן רחוקה יותר נקודת המפנש בין קווי האבולוציה שלהם, כלומר ההורה הקדמון המשותף להם קדום יותר. אלא שקווי התפתחות אלה מוכרים לנו רק מנקודות בודדות, כך שמהלכו של הקו ולעיתים אפילו עצם קיומו, תלהים בהוכחות שלא מתחום המאובנים.
תחומים נוספים שבאמצעותם מסיקים על קיומם של קווי ההתפתחות הם : השוואת המיבנה האנטומי של יצורים, התהליכים הפיסיולוגיים שלהם, מהלך התפתחותם העוברית – ובשנים האחרונות – פרטי המיבנה המולקולרי שלהם, ופיזורם הגיאוגרפי על פני יבשות וימים. העוברה שהלסתות שלנו, כמו של כל היונקים, מתפתחות מקשתות זימים עובריות, כפי שהן מצויות עד עצם היום הזה בעוברי דגים – (ומהן מתפתחות קשתות הזימים של הדג הבוגר), מתיישבת היטב עם נתוני מאובנים, לפיהם מוצא היונקים, כמוצא הדגים, ביצורים קדמונים דמויי-דגים. לפי טענה זו הלסתות שלנו הן קשתות זימים ששינו תפקידן במהלך מיליוני – שנים והקשתות של עוברי היונקים אינם אלא עדות חיה לשינויים שהתחוללו. עדויות חשובות אחרות לאבולוציה מתבססות על פיזור גיאוגרפי של יצורים בעולם, כגון העובדה שיונקי-כיס (הקנגורו וקרוביו) מוגבלים לאוסטרליה, ליבשת מבודדת יחסית – שם היו מוגנים בפני פלישה של יונקי-השליה, המצליחים יותר, שתפסו את מקומם בשאר היבשות. בשנים האחרונות, כאשר רבו המחקרים הגנטיים בעיקר אלה הקשורים ברצף החומצות האמיניות בחלבונים, אפשר לעקוב אחר השינויים שחלו במולקולות אלה במהלך הדורות.
כל התופעות הללו מצטרפות לתיאור שלם ועקבי רק אם מניחים שיצורים בני ימינו נוצרו בתהליך ארוך של אבולוציה. יתרה מכך, כל גילוי של פרטים ומידע חדשים אומנם דורש שינויים והתאמות בפרטים, אולם מתיישב יפה עם התמונה הכללית ובכך מאשש אותה (אך שימו נא לב, לעולם אינו מוכיח אותה טעבר לכל ספק סביר). דרווין לא רק ביסס את התיאוריה אודות האבולוציה של החיים על פני כדור הארץ, הוא גם הציע מנגנון שבאמצעותו היא התחוללה.

דרווין הצביע על כך שקיימת שונות בין יצורים בני אותו מין, שמקיפה כל תכונה אפשרית, ללא כל קשר ל"תועלת" שהיא מקנה לבעליה. כיוון שיצורים בעלי תכונות שונות עשויים להעמיד מיספר שונה של צאצאים, יהיה הייצוג של בעלי תכונות מסוימות גבוה יותר בדור הבא מאשר בדור הקודם. אם לתכונות אלו יש בסיס תורשתי, עשויים בעלי תכונה זאת להיות מיוצגים אף ביתר-שאת בדור שלאחר מכן, וכך הלאה. זהו מנגנון – הברירה הטבעית המבוסס על קיומה של שונות תורשתית.
מאז ימי דרווין למדנו רבות על מנגנונים העשויים לתרום ליצירת שונות ועל דרכים בהם מתבצעת הברירה הטבעית. המתעמק בפרטים ימצא שחלו שינויים מרחיקי לכת ב100 השנים ויותר מאז ירסם דרווין את התיאוריה שלו. אין ספק שבפרטים רבים לא דייק וחוקרים רבים טוענים שטעה בפירוש הנתונים או התעלם מעוברות משמעותיות ביותר. כך, למשל, בעשור השנים האחרונות הועלתה מחדש הטענה שקצב השתנות המינים לא היה אחיד.

כלומר תקופות ארוכות מאוד בהן כמעט לא נוצרו מינים חדשים (אף כי השתנו מינים קיימים) התחלפו בתקופות קצרות-יחסית של יצירת מינים חדשים רבים (במילה "קצרות" כוונתנו לכמה מאות אלפי שנים ער כמה מיליוני שנים. לשם השוואה העדויות העתיקות ביותר על תרבות האדם, לדברי האנתרופולוגים, הן בנות 10 אלפים עד 20 אלף שנים בלבד!).

חוקרים טוענים שלא כל המעברים ממין אחד למשנהו נגרמו מהצטברות שינויים קטנים רבים ; חלו גם שינויים "פתאומיים", חד-פעמיים ומרחיקי לכת. אלה הם פרטים חשובים המתבססים על ניסויי מעבדה וניסויי שדה מהם מנסים להשליך על מאורעות העבר ולהסיק כיצד היו יבולים להתרחש.
ביקורת אחרת מצביעה על כך שלא ייתכן ששינויים שהתרחשו לפי חוקרי האבולוציה, חלו בפרקי זמן שעמדו לרשותם. בעיות אלו הן אכן בעיות קשות, אך תיאוריה אינה עומדת או נופלת בעקבות ממצא זה או אחר שאינו מתיישב איתה, בניגוד לטענה כאילו תיאוריה מדעית ניתנת להפרכה על-ידי ממצא סותר אחד.

תיאוריה מדעית מתבססת על רשת רחבה וסבוכה של הנחות, הסתכלויות, ניסויים והשערות. רשת זו ניתנת להרחבה וחשוב לענייננו – לתיקונים ולשינויים. תיקונים ושינויים אלה אמנם דורשים התאמות אך אין בהם כדי לערער את מעמדה של הרשת כולה.

עם זאת כולנו חייבים לזכור שתיאורית האבולוציה, המנסה לתאר בצורה עקיבה את תולדות החיים על פני כדור הארץ ואת הכוחות שהביאו לתהליך זה, היא תיאוריה של בני אנוש, על חולשותיהם והרקע התרבותי שלהם. השיטה המדעית מכוונת אמנם להקטין את השפעתם של גורמים אלה, או לפחות להגביר את ערנותם של המדענים לגורמים אלה, אולם אין בכוחה למנוע את השפעת סביבתו של החוקר, דיעותיו והרקע התרבותי והמוסרי שלו על התיאוריה שלו.
דרווין מושפע בניסוח תורתו מהתפיסות החברתיות של תקופתו, ממש כמו שהשינויים בימינו (בהדגשים במחקר האבולוציה) הם פרי תפיסת העולם של ימינו. חשוב להדגיש שהתורה עצמה איננה מתייחסת לשאלת מוצאם התרבותי של ערכי החברה והמוסר שלנו, אלא למוצאם הביולוגי של היצורים החיים.

כבר בימי דרווין הסיקו מתקנים חברתיים והוגי דעות מסקנות לגבי הסדר החברתי או המוסר ה"טבעי" כביכול. ביניהם היו כאלה שראו בתורת דרווין ביסוס לרעיונותיהם הגזעניים, או לתפיסתם הנצלנית המעמדית, כשם שאחרים ראו בה תורה המטיפה לשוויון חברתי, או לתיקון העולם בדרך של מהפכה וחינוך מחדש. כל אלה ניסו לרתום תיאוריה שמתייחסת להתפתחות ביולוגית של מינים לתפיסת –  עולמם החברתית והמוסרית; הנרי פורד – לצידוק הקפיטליזם וקארל מרכס – לצידוק המהפכה הסוציאליסטית, הנאצים – לצידוק הגזענות ובני המעמדות העליונים בכל העולם – להנצחת יתרונם  במערכות החינוך.
אולם, כפי שהסיקו פילוסופים רבים, יש להבחין בין המצוי לרצוי. אין להקיש מתוך המצוי בטבע לגבי הרצוי לאדם ולתרבותו. תרבות האדם נוצרה אמנם על ידי יצורים שנוצרו בתהליך של אבולוציה שניולוגית, אולם מדוע חייבים תהליכים הקיימים בהתפתחות ביולוגית להנחות אותנו בפיתוח תיבות חברתית שלנו?
יתרה מזאת, השואל מתייחס ל"חוק הג'ונגל" אשר שלט בגרמניה הנאצית. אין בג'ונגל יצורים חיים העלולים לבצע בבני מינם מעשים דוגמת אלו שעוללו הנאצים לבני מינם. ערכי החברה והמוסר (או העדרם) מאפיינים את המין האנושי, אשר במהלך האבולוציה שלו הגיע ליכולת לפתח מערכת חברתית – מורכבת שאף יצור אחר לא הגיע אליה. מה שאנחנו, בני האדם, עושים עם בישורים אלה בידינו הוא ואל לנו להתנער מאחריותנו על ידי הצבעה על דפוסי התנהגות המתקיימים בעולם החי והצומח, במסגרות ובתנאי סביבה מיוחדים להם.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן