סוציולוגיה של מעמקים

שום אידיאולוגיה ושום תפישת עולם לא נשארת מונוליטית לאורך זמן

מזר חיים

מבוא
בניסיון לראות מהו שינוי חברתי, בוחנים במה חברה כל שהיא בזמן נתון תראה אפיונים אחרים מאלה שאפיינו אותה בזמן נתון קודם ו/או בהשוואה לחברה או חברות אחרות. המושג שינוי חברתי בוחן אם כן את הדינמיקה המתרחשת בכל חברה, בבחינת גוף חי.
אחד מהבולטים שבחוקריו של השינוי החברתי הוא קוזר הטוען שכל חברה זקוקה לקונפליקטים. זהו מעין דינמו הגורם לה לחברה לשנות את פניה מתוך צורך להתאים את עצמה לתנאים ורעיונות חדשים. השינוי הוא בעצם כורח בלתי נמנע, בבחינת הכרח דטרמיניסטי. להבחנה זו הוא הגיע בעקבות השוואה בין עבודותיהם של הוגי דעות שונים. כך למשל בפרשנותו את ג'ורג' סורל הוא הגיע למסקנה, ש"מערכת חברתית זקוקה לקונפליקט, ולו רק כדי לחדש את אונה ולהזרים דם חדש בכוחות היצירה שלה" (קוזר 168:1980). בציטוט שהוא מביא מדיואי נאמר: "הקונפליקט הוא הדורבן של המחשבה. הוא מעורר אותנו להתבונן ולזכור, הוא ממריץ אותנו לחידושים. הוא מנער אותנו מן הסבילות הבהמית ומניע אותנו להיות ערים ובעלי תחבולות… בלא קונפליקט אין הגות ואין כושר המצאה" (קוזר 169:1980). הקונפליקט הוא בעצם יסוד מוסד בהתפתחותה של חברה שבלעדיה היא תתנוון ותתפרק.
אייזנשטדט נוקט בביטוי פחות טעון מאשר קוזר ועם זאת לא פחות מדויק. השינוי החברתי הוא למעשה תוצר של חסכים הנשענים לעיתים על אי רציפות בכל מה שמתרחש בתוך החברה. "סיבות השינוי החברתי נעוצות, מעצם מהותן במבנהו של הסדר החברתי וביחסי הגומלין של כל חברה עם סביבתה … מערכות חברתיות ותרבותיות תוכלנה לחולל תמורה בעצמן, ליצור בכוחן שלהן את הדחף לכינון סדרים חברתיים ותרבותיים חדשים ואף לפתח את היכולת לעשות זאת… יכולת זו לחולל תמורה, אפשר שתהיה קשורה בכמה מתופעות אי הסדר הפנימי במבנים חברתיים" (אייזנשטדט 108:1978). השינוי החברתי הוא למעשה צורך של חברה לבנות או לשקם את עצמה, מתוך תחושה לעיתים אקוטית שהמצב כפי שהוא קיים בפועל לא יכול להמשך יותר, כאשר צורך זה ממומש באמצעות כלים שמפותחים במיוחד למטרה זו. צורך זה יכול לנבוע אם מתוך תחושה שמה שקיים אינו רלוונטי יותר או מתוך ראייה כי במבנים חברתיים שונים נפוצה השגרה (רוטניזציה) ומתבקש טיפול אינטנסיבי שיחייב בניית שיגרה חדשה וכתוצאה מכך יבנה סדר חברתי חדש.
הומנס מתייחס להיבטים נוספים הגוררים שינוי חברתי והם התפוררות חברתית ומנהיגות. את הדינמיקה החברתית הומנס מגדיר כסך האינטראקציות שבין הפרטים הבונים חברה. "עם ירידת התכיפות של פעולת גומלין חברתית נעשות הנורמות של הקבוצה פחות מוגדרות ופחות תקיפות בתחילתן, ומכיון שהדרגה החברתית נקבעת לפי המידה שבה נוהג אדם בהתאם לנורמות, נעשיית גם הדרגה החברתית פחות מבוצרת ואיתנה" (הומנס 471:1968). זהו שינוי חברתי שלילי המוביל להתפרקותה של החברה. העוצמה והוויטליות של חברה הן למעשה פונקציה לסך האינטראקציות בין הפרטים השונים החיים בחברה זו. אינטראקציות אלה, הן שמגדירות את סך התגמולים בין שהם חיוביים או שליליים האפשריים בחברה. ללא אינטראקציות בין הפרטים, בעצם לא יכולה להתקיים חברה כל שהיא והתוצאה הסופית תהייה קבוצה של אינדבדואליסטים, החיים זה ליד זה ולא זה עם זה. כלל התגמולים האפשריים מקבלים משמעות רק בחברה שבה קיימת אינטראקציה מינימלית ההכרחית לקיומה ולתפקודה כמסגרת קהילתית.
באשר למנהיגות מציין הומנס כי "שינוי מכוון ביודעים על ידי מנהיג או מנהיגים של קבוצה, מתוך מאמץ להשיג מטרה קבוצתית" (הומנס 472:1968). מדובר ביחיד או בקבוצת אנשים המונעים על ידי רעיון או אידיאל כלשהו שנראה להם כבעל משמעות רבה לעיתים וגם ערכית, אשר מימושו יציב את החברה אותה הוא או הם מובילים במקום טוב מבחינה מוסרית, כלכלית ומבחינת איכות החיים. אדם או קבוצת אנשים אלה משתמשים באמצעים שונים כדי לשנות את פניה של החברה. זהו שינוי מוכוון אליטרי.
על פי הגדרות אלה השינוי החברתי בעצם נצפה ונבחן ברמה הקוגניטיבית. השינוי הוא למעשה תוצר של תובנה בין של אדם אחד, של קבוצת אנשים או של החברה כולה, שעל פיה מה שהיה לא יכול להמשך יותר ומחייב אימוץ ויישום של דרכי פעולה וצורות חשיבה חדשות. כלל התופעות הנצפות הן אם כך התוצר של תהליך או קבוצת תהליכים שחוללו מטמורפוזה חברתית מסוימת. נדרשת גם התייחסות לתת-המודע הקולקטיבי שמוביל לשינויים אלה. ניתן לומר ששינוי חברתי הוא תוצר למידת המוכנות של חברי קהילה נתונה לאמץ, להפנים וליישם רעיונות חדשים הלכה למעשה. כלל דפוסי התנהגות אלה אגדיר כסוציולוגיה של מעמקים. על מנת לבחון אפיון זה נעקוב אחר הדינמיקה של שינויים חברתיים כפי שהם משתקפים בתיאוריות הסוציולוגיות, הקלסיות בניתוחן של מהפכות חברתיות ופוליטיות, ובשינויים שמתחוללים בחברה המודרנית כפי שהם באים לידי ביטוי בעיתונות. בהסתמך על מעקב זה ננסה לאבחן דפוסי פעולה של תת-המודע הקולקטיבי.

תיאוריות סוציולוגיות קלסיות
התיאוריה הראשונה בה ננסה לאבחן את סוציולוגית המעמקים היא התיאוריה המרקסיסטית. מושג יסוד בתיאוריה זו הוא "הפרקסיס". "היבט אחד של הפרקסיס במהפכה הוא יצירת ארגוני פועלים והיבט נוסף הוא הגילוי העצמי מצד העובדים שהוא תוצאה של פעולות ההתארגנות. יצירת ארגוני פועלים מהווה שלב בדרך ליצירת התנאים המובילים לשחרור סופי של האדם" (קימן 86:1979). ההתארגנות היא תהליך הדרגתי מטבעו. היא מתחילה ממפגש בין מספר פועלים המרגישים כי יש צורך לבצע שינוי משמעותי במצבם של כלל הפועלים. תחושה זו עדיין אינה תחושתם של כלל הפועלים. אותה קבוצה קטנה מגיעה למסקנה זו בעקבות תהליך הבשלה מחשבתי כי המציאות כפי שהיא מבינה אותה אינה רלבנטית וכי אם לא ינקט צעד כל שהוא, העתיד יהיה יותר גרוע. הבשלה זו היא פרי מפגשים בין פרטים שונים שכל אחד כלשעצמו מרגיש בחסכים, ובאירועים חברתיים אלה הם מחצינים את מצוקותיהם. התוצאה הראשונה היא הבחנה שהם בעצם מדברים על בעיות דומות ומתברר שהמצוקה הפרטית היא בעצם מצוקה כללית. כדי לפתור זאת מוקמת מסגרת פעולה פורמלית שהפעולות המתבצעות בה מקבלות ביטוי מאורגן ומסודר. "התארגנות הפועלים משנה את מערך חייהם, את התודעה העצמית שלהם ואת הדרך בה הם מסתכלים על החברה. ארגונים אלה מכריחים את הפועל לבוא במגע עם פועלים אחרים. הוא לומד שגורלו כפועל יוצא אינו דבר אישי וסובייקטיבי, אלא חלק ממערכת כללית המשפיעה על רבבות כמוהו. שינוי זה בתודעת הפועלים כתוצאה מהתארגנותם, הינו חלק מהתהליך המהפכני לשינוי פני החברה" (קימן 87:1979). מתרחש מעבר הדרגתי מהאני הקוגניטיבי האישי לאני הקוגניטיבי הקבוצתי. במהלכה של התפתחות זו, נוצרת מסה קריטית של פרטים רבים שבה פורצת החוצה המוכנות של חברה לפעול לשינויה של המציאות הקיימת. רגע היווצרותה של המסה הקריטית היא בבחינת נקודת אל-חזור בתהליך הבנותה של הקוגניציה החברתית פורצת הסכרים. מסקנה מתבקשת היא שכדי שיתרחש שינוי חברתי צריך שתיווצר נקודת אל-חזור חברתית. בלי נקודת אל-חזור זו לא יתחולל השינוי החברתי.
טרמינולוגיה דיכוטומית מקובלת לאבחון בין חברות היא של חברות מסורתיות כנגד חברות מודרניות. למעשה אין חברה שאין בה שינויים, אלא שהשינויים הם תלויי קצב. בחברות מסורתיות השינויים הם תוספתיים בבחינת עוד שינוי ועוד שינוי, עד שסך השינויים התוספתיים המצטברים יוצרים מסה קריטית של שינויים המובילים לאותה נקודת אל-חזור. נקודת האל-חזור מופיעה בנקודה מרוחקת על ציר הזמן. עד להגעה לנקודת האל-חזור, כל שינוי יכול להיות הפיך. תמיד יכולה להופיע קבוצת כוח רבת השפעה שתעצור את התהליך או תעכב אותו, אך מרגע שנקודת האל-חזור מופיעה, השינוי הוא בלתי הפיך. בחברה מודרנית השינויים הם מהירים ונקודת האל-חזור מופיעה מוקדם מאוד על ציר הזמן.
אם נחזור לתהליך של מרקס, הרי שנקודת האל-חזור מופיעה בנקודה קרובה על ציר הזמן "המעבר לסוציאליזם אינו בלתי נמנע, וקיומם של ארגוני הפועלים יוצר את התנאים להתפתחות התודעה המהפכנית, המהווה מרכיב חשוב בתודעה המהפכנית" (קימן 87:1979). ההתארגנות הפורמלית יוצרת מכניזם רב עוצמה העושה שימוש מושכל באמצעי תקשורת על מנת להפיץ את המסרים החשובים לו בקרב כלל הפועלים ובכך מעצים את פוטנציאל המימוש המהיר של האידיאלים הרצויים למסגרת הפורמלית. בכך, עצם ההתארגנות הפורמלית מאיצה את מועד הופעתה של נקודת האל-חזור.
אם מרקס מדבר על התארגנות פורמלית ליצירת שינוי חברתי, הרי שאצל דורקהיים קיימת מגמה יותר ספונטנית. דורקהיים עושה הבחנה בין ליכוד מכני לליכוד אורגני. "הליכוד המכני מבוסס על דמיון בין בני אדם בחברה, והליכוד האורגני מבוסס על השוני ביניהם. האנשים בחברה המאופיינת על ידי ליכוד מכני קשורים אחד לשני … הם כפופים לחברה כולה ובעלי חופש פעולה מועט ביותר. לאדם בחברה המאופיינת על ידי ליכוד אורגני לעומת זאת, תחום פעולה משלו כמו לאיבר בגוף חי. אם כי החברה כולה עודנה מגבילה את חבריה, חופש הפעולה בה רב יותר מזה שבחברה המאופיינת על ידי ליכוד מכני" (קימן 136:1979). החברה במהלך התפתחותה עוברת ממצב של ליכוד מכני למצב של ליכוד אורגני. זה לשיטתו כיוון ההתפתחות הטבעי ולכן, ככל שהחברה מתקדמת יותר כך דרגת החופש של הפרט גבוהה יותר, אם כי גם בה יתקיימו איסורים ולו גם מינימליים. סיבת יסוד להבדל זה היא שבחברת ליכוד מכני "חלוקת העובדה אינה מפותחת. כל האנשים בחברה ממלאים אותם תפקידים. נסיונותיהם דומים, רעיונותיהם, עמדותיהם וערכיהם דומים אף הם… בחברה המאופיינת על ידי ליכוד אורגני המצב שונה. האנשים בה שונים אחד מהשני בגלל חלוקת העבודה. לכן קיימים בה פחות רגשות, עמדות וערכים משותפים והתודעה המשותפת חלשה יותר. רוב הפשע מתבצע בתחום המשפט האזרחי – המשפט המסחרי, המשפט המנהלי והמשפט החוקתי" (קימן 137:1979).
דורקהיים טוען ש"גידול במספר התושבים והגברת הצפיפות מביאים למגע רב יותר בין אנשים. תוצאה נוספת של הגידול הינה הגברת התחרות ביניהם על מקורות הקיום. לתחרות הזו יש רק שתי אפשרויות : או שאחד המתחרים מפסיד, ואולי מת, או שאחד מהם עוזב את עיסוקו הקודם ועובר לעיסוק חדש בו התחרות חלשה יותר. תהליך זה יוצר מקצועות חדשים אשר תכליתם לאפשר את קיומם של אנשים נוספים בחברה. התופעות החברתיות של גידול האוכלוסייה והגברת הצפיפות מסבירות את חלוקת העבודה" (קימן 138:1979). קיים כאן משחק סכום אפס בו הפסד של האחד הוא רווח של השני בנוסח עבוד או הפסד, כאשר ההפסד עלול להתבטא גם בתוצאה סופנית. על מנת שיהיה מקום מחייה ומקום עבודה לכולם, מן המתחייב הוא לפנות לערוצי תעסוקה חדשים. מכיוון שבימיו של דורקהיים בצרפת ובעצם בכל אירופה החלה להתפתח התעשייה, הרי שערוצי תעסוקה אלה יכולים היו להתפתח רק במגזר יצרני חדש זה. הראיה לכך היא ההגירה מהכפרים לערים מכיוון שסך מקומות התעסוקה הדרושים בכפרים הלך והצטמצם.
מכל זה יוצא שחברת הליכוד האורגני היא לא מעט תוצר גם של התפתחויות טכנולוגיות ומדעיות בלתי נמנעות, שמתלווה אליהן גם התפתחות של מקצועות חדשים, החיוניים לחברה תעשייתית. מגוון מקצועי גדול זה מגמיש את הצורך של החברה לתגמול שלילי של אותם פרטים הסוטים מהנורמה המקובלת. האקוטיות של תחושת החרדה הקיומית של החברה כמכלול הולכת ונחלשת על ציר הזמן. בידי חברת הליכוד האורגני נמצאים יותר מנגנונים מאזנים המאפשרים לה לספוג רצונות של פרטים אלה או אחרים לסטות מהקונצנזוס ולהחצין רצונות והתנהגויות עצמיים משלהם.
שעה שחברת ליכוד מכני מאופיינת בתודעה משותפת חזקה יותר, הרי בחברת ליכוד אורגני תודעה זו חלשה יותר. חברת הליכוד המכני היא בעלת סף רגישות נמוך ביותר. הפשע – למעשה כל פשע – מהווה פגיעה בחברה עצמה מכיוון שהוא פוגע ברגשות המשותפים לחברה כולה. זהו איום על החברה כולה. חברת הליכוד האורגני לעומת זאת היא בעלת סף רגישות גבוה יותר. הפשע מהווה פגיעה במגזר אוכלוסייה מסוים ולכן ניתן לדבר גם על דיפרנציאציה של הפשיעה. רק מספר קטן של פשעים מאיים על החברה כולה.
מכאן מתבקשת המסקנה שסטייה חברתית והתגובה לה הן פונקציה לחברה בה הן מתרחשות. בחברת ליכוד מכני התגובה לסטיה חברתית היא גורפת בהשוואה לחברת הליכוד האורגני שבה התגובה תהיה יותר נקודתית. כאן מתעוררת השאלה מהי סטייה חברתית. מנקודת מבט סטרוקטורלית, סטייה חברתית היא אותו מנגנון אשר בעזרתו שומרת החברה על גבולותיה וקיומה בדרך השלילה. מנגנון זה הוא סך כל האיסורים החלים על הפרטים ומערכת ענישה תואמת. בחברת לכידות מכנית מספר האיסורים גדול יותר מאשר בחברת לכידות אורגנית. ככל שהחברה יותר חברת לכידות אורגנית היא, פתיחותה גדולה יותר. ניתן לסווג את הפתיחות לשלושה סוגים והם:
1. פתיחת רעיונית – הנכונות לגלות סובלנות לרעיונות ודפוסי חשיבה חדשים.
2. פתיחות חברתית – הנכונות לגלות סובלנות ולהתייחס לאנשים כמו שהם.
3. פתיחות רגשית – הנכונות להחצין רגשות.
מושג חשוב נוסף הוא גבולות התוכן הקריטיים. גבולות התוכן הקריטיים הם סך כל האיסורים שאותם אין לעבור בכלל. בלכידות מכנית הגבולות הם רחבים ביותר בשלושת סוגי הפתיחויות. מכאן שהמגמה היא לקראת הצרת גבולות התוכן הקריטיים עם התפתחות החברה. אין זה הכרחי שמספר האיסורים יצומצם במקביל בשלוש סוגי הפתיחות. מאוד אפשרי שקודם יצטמצם מספר האיסורים בסוג פתיחות אחד, אחר כך בשני ולבסוף בשלישי. אידיאלית בחברת סולידריות אורגנית הפתיחות היא כמעט מלאה בשלוש סוגי הפתיחות. כמעט, ולא בצורה מלאה, מכיוון שפתיחות רעיונית מלאה תביא לפירוק החברה. אותם רעיונות שלגביהם חל איסור בשינויים הם הבסיס של ליכוד מכני שנשאר עוד מראשית היווצרותה של החברה.
אם אצל מרקס אבחנו במסה קריטית אנושית המביאה לשינוי החברתי, הרי שאצל דורקהיים מדובר במסה קריטית רעיונית, המביאה לשינוי חברתי. אירופה בימיו של דורקהיים עברה מהפכה תעשייתית גדולה מאוד, מהפכה שהיא פריה של תנופה אינטלקטואלית שהביאה לצמיחת המדעים וכנגזר ממנה צמיחת טכנולוגיות שאפשרו את התפתחות התעשייה. התבצע מעבר מחברה חקלאית לחברה תעשייתית שצמצמם את אפשרויות התעסוקה החקלאית והעצים במספר סדרי גודל את אפשרויות התעסוקה התעשייתית. החברה איננה יותר מונוליטית באפיון החקלאי שלה והחלו להדרש סוגים חדשים של מקצועות במספר גדל והולך. החברה יכלה לספוג מספר גדול יותר של אנשים שאינם פועלים על פי הקונצנזוס, בלי שיגרם לה שום נזק. נקודת האל-חזור בחברת הליכוד האורגני
היא אותו מקום על ציר הרצף הדיכוטומי מסורתיות – מודרניות, בו מידת הפתיחות לסוגיה היא רחבה. למעשה, דפוס השינוי החברתי הוא תגובת שרשרת שמתפתחת מעצמה, אשר נקודת ההתחלה שלה היא אותו מקום בו מועלה רעיון כל שהוא שיש לו יישום כלכלי או חברתי, המחייב פיתוח מיומנויות מקצועיות חדשות. יתכנו כאן שני מצבים, מצב אחד הוא של רעיון הגורר רעיון ומצב שני בו מפותחים במקביל מספר רעיונות שיכולים גם להצטלב עם זה וליצור דבר מה חדש לחלוטין. תגובת שרשרת זו הגיעה למימדים חסרי תקדים במאה ה – 20 עם המעבר מהתעשייה שמתבססת על עקרונות הנדסיים מכניים לעקרונות הנדסיים אלקטרוניים ועם התפתחותה של תעשיית הידע. מתבקש אם כן יחס ישר בין הפתיחות החברתית לבין ההגוונה (הדיוורסיפיקציה) המקצועית ויחס הפוך בינה לבין גבולות התוכן הקריטיים. ככל שההגוונה המקצועית גדולה יותר, כך גדולה יותר הפתיחות החברתית לסוגיה ובה בשעה קטנים גבולות התוכן הקריטיים.
טניז עושה הבחנה בין גמיינשאפט לבין גזלשאפט. הגמיינשאפט נשען על הרצון הטבעי המבוסס מצידו "על אחדות, על הסכמה, על מסורת ועל נורמות קיימות. הרצון הטבעי מביא להתנהגות המכוונת ליחסי משפחה ויחסי שכנים, יציבותו נובעת מביסוסו על בעלות על הקרקע, אופיו הוא אורגני. הוא מהווה יחידה שלמה ומושלמת, קיים מלידה ומועבר מדור לדור (קימן 160:1979). הגזלשאפט נשען על הרצון הרציונלי שהוא מטבעו מלאכותי. "הוא פרי המחשבה, ומאופיין בהתייחסותו לעתיד. הדגש הוא על ההכרה ועל התכנון" (קימן 160:1979). בעוד שבגמיינשאפט הדגש הוא על הקהילה כמכלול, ומתגלם בתחושת השותפות החברתית שבין חברי הקהילה והרצון לשמר תחושה זו, הרי שבגזלשאפט הדגש הוא על הפרט, ומתגלם בהתקשרויות זמניות על בסיס אינטרס נקודתי, נתינת דבר תמורת קבלת דבר מה אחר שווה ערך לו. האוריינטציה היא עתידית. הגמיינשאפט והגזלשאפט נמצאים ביחסי גומלין זה עם זה. בניגוד להוגי דעות חברתיים אחרים אין אצל טניז קביעה דטרמיניסטית באשר למעבר מסוג חברה אחד למשנהו, כמו למשל אצל מרקס. הגמיינשאפט והגזלשאפט יכולים להתקיים זה במקביל לזה, ביחסי עוצמה שונים היכולים להשתנות מתקופה לתקופה. אין לשכוח שטניז פעל וכתב בתקופה בה הקפיטליזם התפתח בתנופה גדולה, ולפיכך "המעבר מגמיינשאפט לגזלשאפט נובע מהתפתחות השוק הקפיטליסטי והעובדה שכוח העבודה של הפועל מהווה את הבסיס לקביעת ערך המוצר, ונהפך גם הוא לסחורה" (קימן 167:1999). הקפיטליזם הוא תוצר להתפתחות תפישות כלכליות הקשורות אינהרנטית להתפתחויות טכנולוגיות. האוריינטציה הכלכלית של חברה (society) היא לפיכך הצטברות של תפישות רעיוניות כלכליות אשר מרגע שעברו את סף המסה הקריטית שלהן, משנות את אופייה של החברה מחברת גמיינשאפט לחברת גזלשאפט. לפיכך ככל שהחברה תהיה טכנולוגית יותר, הרי שיגדל הרצון לשים דגש חזק יותר על הפרט מאשר על הקהילה. אולם בל נשכח שתמיד יישאר גרעין של גמיינשאפט בתוך הגזלשאפט. יש כאן דמיון סטרוקטורלי לגישה של דורקהיים. גם אם החברה תתאפיין בלכידות אורגנית חזקה, ישאר בה גרעין של לכידות מכנית, מה שבעצם אומר שכל חברה תעשה ככל שניתן לשמור על גרעין משותף לכולם, גם אם לפרט ניתן מרחב פעולה גדול שבו הוא יכול להביא לידי ביטוי את עצמו ואת רצונותיו. מדובר באותו גרעין בסיסי שבלעדיו החברה תתפרק.

ניתוח מהפכות חברתיות ופוליטיות
ההיסטוריה של המאות האחרונות היתה רווייה במהפכות מסוגים שונים בין שהן מדינות, כלכליות, חברתיות פוליטיות ותרבותיות. מחקרים רבים נכתבו בניסיון לתארן ולהבינן. כל מחקר הוסיף נדבך משלו, כך שהתמונה המתקבלת מרחיבה את המבט הפנורמי על אירועים אלה ובה בעת גם מאפשרת בניית תובנות חדשות לגביהן. השוואה בין תובנות אלה נותנת בידי המתבונן בהתרחשויות ההיסטוריות אוניברסליים מתודיים בהבנת התהליכים שהביאו לפריצתן של מהפכות אלה.
קמינקה בדונו במהותו של מושג המהפכה הפוליטית מביא מדבריה של קבוצת חוקרים (אלווד, פרטו, ברוקס, אדמס) הטוענת "כי מהפכה היא הסכסוך שבין מעמדות או קבוצות אינטרסים המתקדמים ועולים בתוך החברה ובין המבנה החברתי הנוקשה או האליטה המבקשת להודפם" (קמינקה 362:1984). סכסוך פוליטי מטבעו אינו פורץ בבת אחת. קודמת לו סדרה של עימותים בין בעלי עוצמה פוליטית שונים שלא באים על פתרונם במשא ומתן או בדרך משפטית, ואשר המוצא היחיד שאליו מגיעים אלה שאינם שבעי רצון מהמציאות הקיימת, הוא שימוש בצעדים אלימים מתוך מטרה לממש את יעדיהם. סך ההצטברות של הנסיונות הכושלים יוצר מסה קריטית של תסכולים ותחושת חוסר אונים המביאים לאותה התפרצות אלימה, אשר בעטיה סדרי ממשל חברתיים ופוליטיים קורסים ובמקומם של אלה נבנה סדר פוליטי חדש.
מחולליה של המהפכה אינם פועלים בחלל ריק. הם פועלים בתוך חברה נתונה. "המהפכות דורשות אמונה ביכולתו של האדם ובאפשרות להשיג שיפור חומרי ניכר… הן נזקקות לתמיכה מצידו של מגזר רחב באוכלוסיה שאינו נוטה בדרך כלל להתמרד… חייבת לחול עליה בציפיותיהם של אנשים, מסוג הציפיות המתעוררות באורח נורמלי בחברות מתקדמות, שנבלמת פתאום על ידי ירידה חדה בסיכויים לספקן" (קמינקה 364:1984). קבוצת האינטרס בעימותה עם הקבוצה השלטת, עשויה להצליח במאבק ולשפר את מעמדה בלי להביא לשינוי חברתי ראוי לשלטון וכל שנעשה, אינו אלא חילופי שלטון אלימים. המהפכה עצמה מתרחשת משעה שהחברה כולה מפנימה את ערכיה של קבוצת האינטרס השלטת החדשה מתוך הזדהות, ובכך יוצרת מצב חברתי חדש שלא היה קיים קודם לכן. היתה כאן קבוצה מובילה שחוללה שינויים מבוקשים שכלל הציבור הזדהה איתם ואשר לא יכול היה לממש שינוי זה, מכיוון שלא היתה בידו אפשרות זו. השינוי החברתי התחולל מכיוון שהציבור גילה מוכנות לקלוט ולהפנים את הערכים החדשים שהוא היה מעונין בהם והחצין אותם בדרך של אימוץ הקודים הנורמטיביים החדשים הנגזרים מתוך אותו שינוי פוליטי שהובא לידי ביטוי מעשי, על ידי האליטה השלטונות החדשה שזה עתה קמה.
את הנסיון להגדיר את התשתית הפוליטית המובילה למהפכה פוליטית טילי (383:1984) מאפיין ב – 4 תנאים :
"1. הופעתם בזירה של יריבים, או קואליציות של יריבים המציגים תביעות
חילופיות מנוגדות שמטרתן להשתלט על הממשלה, המופעלת בשלב הנתון על
ידי חברי היחידה המדינית.
2. תמיכה מלאה בתביעות אלו מצד מגזר חשוב באוכלוסייה הנשלטת על ידי הממשלה.
3. חוסר רצון, או חוסר יכולת, של סוכני הממשלה להכניע את הקואליציה החילופיות, או לעקור את התמיכה בתביעותיה.
4. הקמתן של קואליציות בין חברי היחידה המדינית ובין היריבים העומדים על תביעותיהם החילופיות".
בתנאים אלה המובילים אל המהפכה הפוליטית, יש משום דמיון לגישתו של מרקס, אלא שכאן אין מדובר במאבק מעמדי אלא במאבק בין קבוצות אינטרס. מצד אחד נמצאת הקבוצה השולטת במדינה ומצד שני נמצאת קבוצה או מספר קבוצות החולקות על גישתה ומטרותיה. אותם יריבים המתנגדים לממשלה, משעה שהחלו להופיע סימני שאלה באשר לצדקת דרכה של הממשלה מכל סיבה שהיא ורק משעה שהם הפנימו את הרעיון כי כך אי אפשר יותר ונדרשת עשיית מעשה, החלו לנקוט במהלכים לשינוי המצב. הנקודה בה פעילותה מתחילה להשפיע על הציבור, עד כדי הזדהות איתה, לרבות קבוצות אוכלוסייה שהזדהו עד כה עם הממשלה, היא נקודת האל-חזור של המהפכה הפוליטית שממנה הממשלה מתחילה להבין כי יש להתחשב ברצונות אלה. במקרה הטוב הממשלה תשתף נציגים של קבוצות אינטרס אלה ותאמץ לפחות חלק מתוכניותיה של קבוצת האינטרס. במקרה הרע הממשלה תופל, מהלך שלפעמים ילווה במעשי אלימות וקבוצת האינטרס היא שמרכיבה את הממשלה. נקודת האל-חזור היא אותה נקודה בה נבנית המסה הקריטית של סך יוזמי השינוי ואלה שמצטרפים אליהם מקרב הציבור בכללותו ולעיתים גם, מקרב אלה שתמכו עד כה בממשלה. מתפתחת כאן סיטואציה בה הממשלה מתגלה כחסרת יכולת משילות והיא קורסת. דוגמאות לשינויים חברתיים פוליטיים מסוג זה הן המהפכה הצרפתית ועליית אייטולה חומייני לשלטון באירן.
מהפכות מסוג אחר הן מהפכות אליטה, טרימברגר במחקר השוואתי שערך בין המהפכה שפרצה ביפן ב – 1868 ובין המהפכה בתורכיה ב – 1919 הגיע למסקנה כי "קבוצה אוטונומית של ביורוקרטיים תתעורר לארגן תנועה מהפכנית וממשלה נגדית, רק כאשר המשטר שהיא משרתת אותו עומד בפני סכנה מוחשית מבחוץ, המאיימת על הריבונות הלאומית. ביורוקרטים מחליטים להיות מהפכנים רק כאשר על עוצמתם ומעמדם שלהם מאיימת אפשרות של השתלטות זרה. בתנאים אלה אין לביורוקרטים ברירה אלא לחולל הפיכה שמטרתה מוגבלת, דהיינו סילוקה של צמרת הממשל, שכן השתלטותם על המשטר הקיים והחלפתו לא תיתן בידיהם את העוצמה הדרושה להחלפתו של האויב הזה" (טרימברגר 392-293:1984). מה שמתרחש כאן הוא מהלך בו קבוצה של אנשי ממשל רמי דרג מגיעה להכרה כי המצב הפוליטי כפי שהוא קיים לא יכול להמשך יותר. טרימברגר שם את הדגש על סימן השאלה בדבר תחושתם של אישים אלה באשר לקיומם הפוליטי. אין מדובר כאן בשאלה קיומית במובן הפיזי שלה, אלא באפשרות כי אנשים אלה יודחו מתפקידיהם ויאבדו את כל עוצמתם ומקור כוחם במדינה. הם יאבדו את המעמד האליטרי שלהם ויהיו ככל האדם. בה בעת קיימת אפשרות נוספת כי אישים אלה ישאלו שאלות לא לגבי מצבם האישי, אלא לגבי המדינה אותה הם משרתים. מתעורר אצלם חשש בדבר המשך קיומה העצמאי של המדינה. בכל מקרה הרצון שלהם לפעול מתעורר, משעה שהם חשים כי דבר מה מאוד בסיסי עומד על כף המאזניים, וכי יש להערך בהתאם כדי למנוע את התרחשות שמשמעותה היא סופנית ברמה הפוליטית, בין שמדובר בהיבט האישי, בין שמדובר בהיבט המדיני ובין שמדובר בשילוב ביניהם. טרימברגר הולך למעשה בעקבותיו של הומנס באשר ליכולתה של מנהיגות לחולל שינוי פוליטי-חברתי רצוי מבחינתה. כוחה של קבוצה זו בא לידי ביטוי כאשר חלה התקבצות של מספר מתאים של ממלאי תפקידים בכירים, אשר מכוחם של התפקידים המצויים בידיהם מסוגלים לחולל את כל השינויים שהם חותרים אליהם. נקודת האל-חזור מבחינתם היא אותה נקודה, בה סך בעלי התפקידים הבכירים מגיע למסה הקריטית של סך האנשים דורשי השינוי אשר כל פעולותיהם מתואמות ומשולבות. מכאן ואילך, האירועים צוברים מכוח עצמם תנופה חזקה והולכים ומתעצמים ככדור שלג, עד אשר אליטה זו מחליפה את האליטה הישנה. בנקודת זמן זו, בידי האליטה החדשה, נמצאים משאבי המדינה המאפשרים לה להעמיק את השינויים המיוחלים בכל רבדי החברה. העמקה זו נעשית בעזרת אמצעי התקשרות שעומדים לרשותה של האליטה החדשה, מה שהאליטה עושה הוא העצמתה של משנתה הפוליטית חברתית, כך שכל אדם ישמע ויפנים את הרעיונות החדשים ויזדהה איתה. מבחינת הקוגניציה החברתית ההמונים מתקרבים אט אט לתפישת העולם של אליטה זו והופכים אותה לנורמטיבית.

השתקפות השינוי החברתי בעיתונות
קוטל במאמרו "דייל קרנגי הגירסה הכימית" טוען כי "הגדרות רפואיות אינן שייכות לתחום המדע הטהור. הן גם תופעות חברתיות, תרבותיות וכלכליות. לא ממציאים אותן, אבל מעצבים אותן מחדש כך שיזכו להכרה ציבורית. אחראים לכך חוקרים בתחומי הרפואה ובריאות הנפש. יצרני תרופות וקבוצות תמיכה – כל אחד מגורמים אלה מונע על ידי מידות שונות של שאיפות, ידע מדעי, אופורטוניזם וכוונות טובות" (22:25.10.99). קוטל מתייחס בדבריו אלה לא להיבט הרפואי הצר – לעולם התוכן הנקודתי של מושא ההגדרה, אלא להיבט הרחב שלה. הוא מתייחס לנקודת הממשק שבין הרפואה לחברה בכללותה, לאותו תחום בו הרפואה מתמזגת עם הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה. כל מי שעיסוקו ברפואה איננו חי בתוך עולם רפואי בלבד, הוא חי בתוך קהילת הצורכת תרופות אלה. לפיכך סך כל האנשים וקבוצות האינטרס שלהם נגיעה ישירה באשר להפצת התרופות והגברת השימוש בהן, הם שיוצרים את אותה מסה קריטית של אנשים המשפיעה על החברה כולה, מבחינת ההתייחסות שלה להגדרות הרפואיות ולמידת השימוש בתרופות. לאורך זמן ההגדרות הרפואיות משפיעות על הרגלי הצריכה הרפואיים של הציבור ועל ההתייחסות של האנשים לעצמם ולאחרים כחולים. קוטל מחדד היבטים אלה של הרפואה כאשר הוא מתייחס לתחום הפסיכיאטרי וטוען כי "הכוחות התרבותיים משרטטים את הגבולות שבין מה שאנחנו לומדים לחשוב שהוא נורמלי לבין מה שאנו לומדים לחשוב שהוא פתלוגי" (קוטל 22:15.10.99). מתרחש כאן תהליך דינמי ברמה הקוגניטיבית באשר לנורמטיביות של הגדרת הנורמליות. הגדרה זו מותנית בדפוסי התרבות המקובלים בחברה. תהליך זה הוא שיוצר עם סיומו את מוכנותה של החברה להתייחס לאנשים אלה או אחרים כאל חולים או כאל בריאים.
הרגלי הצריכה שאותם אבחנו בתחום הרפואי כמבטאיה של מוכנות הציבור לאמץ דבר מה חדש, משתקפים גם במוצרים ביתיים. מוצר יקלט בשוק רק משעה שציבור הצרכנים יגלה מוכנות לאמץ אותו ולעשות בו שימוש יומיומי. כך למשל מנכ"ל "שטראוס" שלמה לירן בתארו את כניסת היוגורט לשוק סיפר כי "יחודו של היוגורט הוא בהיותו מוצר עשוי מחיידקים חיים. בעבר, כאשר המודעות למזון בריאות לא היתה גבוהה לא יכולנו לדבר על חיידקים במוצר, כי היינו מחסלים אותו לחלוטין, ב – 1992 הרגשנו שהשוק בשל ופעלנו בכיוון זה" (ברזילי-זוננפלד 22:21.1.1997). השינוי בגישת הציבור כלפי החיידקים הוא שאפשר לחברת שטראוס לצאת לשוק עם מוצר תזונתי נושא חיידקים. רק משעה שהציבור למד לדעת כי לא כל החיידקים הם נושאי מחלות וכי ישנם גם חיידקים שפועלים פעולה הפוכה, אפשר היה להכניס לשוק את היוגורט. דוגמה אחרת לכך היא הטלוויזיה הצבעונית. החברה הראשונה שיצרה טלוויזיות צבעוניות היתה חברת RCA . טלוויזיות אלה הופצו למכירה ב – 1954, אך המכירות היו חלשות מכיוון שרוב התוכניות שודרו בשחור לבן וחדות התמונות שלהן היתה טובה יותר מאלה של הטלוויזיות הצבעוניות. רק משעה שהתגברו על בעיות טכניות אלה, חל שינוי בדפוס ההתנהגות הצרכני ושוק הטלוויזיות הצבעוניות החל לפרוח מאמצע שנות ה – 60" (ברזילי-זוננפלד 22:21.1.1997).
כל זמן שאיכות השידור בשחור לבן היתה גבוהה, ציבור הצרכנים לא מצא לנכון לעבור לטלוויזיות צבעוניות. הפיתוח הטכנולוגי דרש זמן. הרכישות עם כניסתן של הטלוויזיות המשופרות לשוק היו הססניות. רק משעה שטכנולוגיה זו הוכיחה את עצמה חלה קפיצה משמעותית במספר הרוכשים של טלוויזיות אלה. סך הרכישות הפך לגורף משעה שמספר הרוכשים עבר את אותה נקודת אל-חזור שממנה והלאה מספר הטלוויזיות בשחור לבן הלך והצטמצם ושוק הצורכים אותן הלך ושאף לאפס.

סיכום
מתוך מה שנאמר עד כה ובהסתמך על הניסיון ההיסטורי אפשר לראות כי שום אידיאולוגיה ושום תפישת עולם לא נשארת מונוליטית לאורך זמן. תמיד יהיו מי שיערערו על המוסכמות לרבות המקודשות ביותר מבחינה דתית, ישאלו שאלות ויקראו תגר על נורמות חברתיות שלכאורה נראות כיצוקות בסלע. אותם אלה שמטילים ספק נמצאים מחוץ לזרם המרכזי, אט אט יש מי מביניהם שיסחפו אליהם קהל מאמינים שעשוי ברבות הימים לגדול למימדים חברתיים רבי היקף ויגרמו לטלטלות חברתיות מרחיקות לכת. זאת היא הדינמיקה של שינויים חברתיים. מושגי מפתח שאובחנו בדינמיקה חברתית זו הם מסה קריטית ונקודת אל-חזור. המסה הקריטית מתייחסת לאנשים ולרעיונות. כלומר יש צורך בסף מסוים של מספר אנשים שמוכנים לאמץ ולהפנים אורחות חשיבה לא מקובלות שמעבר לו השינוי החברתי הוא בלתי נמנע ובה במידה יש צורך בסף מסוים של הצבר רעיונות שמעבר לו השינוי החברתי הוא בלתי נמנע. אותו סף הוא בעצם נקודת האל-חזור, המחייב התייחסות לאותה חברה בה מתחולל שינוי זה במונחים של "לפני", "אחרי". צורת גידול זו של המסה הקריטית היא תוספתית. עוד קבוצה של אנשים מקבלת על עצמה את הרעיונות החדשים ועוד קבוצה מפנימה רעיונות אלה וכך הלאה. אותו הדבר אמור לגבי רעיונות. מאמצים ומפנימים עוד רעיון ועוד רעיון וכך הלאה. על רצף של זמן אפשר יהיה לראות שחברה נתונה מקבלת אפיונים אחרים מתווי הזיהוי שלה בעבר. בה בעת יש לזכור שיכולים להיות מקרים בהם חברה עוברת טלטלה חזקה מאוד בשל אירוע חריג בעוצמתו אשר משאיר עליה חותם בל ימחה. אותה חברה מתנסה למעשה בטראומה מקיפה, אשר התאוששות ממנה דורשת פרק זמן, בו הפרטים השונים בחברה זו לומדים להפנים ערכים חדשים ולהגיב על פי מה שהם מוצאים לנכון. סוציולוגית המעמקים מאפשרת ביצוע מחקרים חברתיים והיסטוריים של קהילות ומדינות, אשר עומקם ההיסטורי הוא עשרות שנים. יש בכם כדי להעניק מימד חדש לדפוסי המחקר המקובלים.

ביבליוגרפיה
1. אייזנשטדש ש.נ. – "קווי דמיון ושוני בניתוח השינוי החברתי" מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים 12 1978 108-123.
2. ברזילי – זוננפלד ט. – "ראשון בוכה שני זוכה" מעריב מוסף עסקים 20.1.1997 20-21.
3. הומנס ג.ק. – התנהגות בני אדם בקבוצה הוצאת יחדיו 1968 507 עמ'.
4. טילי צ. – "האם המודרניזציה מצמיחה מהפכה ?" בתוך: אייזנשטדט ש.נ, גוטמן ע, עצמון י. (עורכים) – מדינה וחברה (ב') סוגיות בסוציולוגיה פוליטית הוצאת עם עובד 1984 369-380.
5. טרימברגר א.ק. – "תיאוריה של מהפכות אליטה" בתוך: אייזנשטרט ש.נ., גוטמן ע., עצמון י. (עורכים) – מדינה וחברה (ב') סוגיות בסוציולוגיה פוליטית הוצאת עם עובד 1984 389-406.
6. קוזר א. – "קונפליקט חברתי והתיאוריה של שינוי חברתי" בתוך: ליסק מ. (עורך) – סוגיות בסוציולוגיה הוצאת עם עובד 1980 168-180.
7. קוטל מ. – "דייל קרנגי הגירסה הכימית" הארץ מוסף בריאות 25.10.99 22-23.
8. קימן צ. – התיאוריה הסוציולוגית הקלסית הוצאת דקל 1979 208 עמ'.
9. קמינקה י. – "מושג המהפכה הפוליטית" בתוך: אייזנשטדט. ש.נ., גוטמן ע., עצמון י. (עורכים) – מדינה וחברה (ב') סוגיות בסוציולוגיה הוצאת עם עובד 1980 359-368.

Depth Sociology
Mazar Haim

Social change in its nature deals with what a society is going through in the cognitive level. What is happening in the collective subconscious isn’t treated. Here takes its place The depth sociology. At this sublevel rises up gradually the readiness of a society to accept new ideas which in time will show up in the collective cognitive level. This is the no-return point in which the history of this society has to be treated in terms of "before" and “after”.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן