הדרקון והחלל: על לוחמת חלל בסין – חלק ב’

הניסוי הסיני והשלכותיו

לחלק הראשון של הכתבה

תוכנית החלל הסינית

תוכנית החלל הסינית החלה את דרכה בשנות החמישים של המאה העשרים. מנהיג סין מאו דזה דונג, ראה בחלל יעד חשוב לשם האדרת שמה ותדמיתה של סין, וקרא לפתח לוויין עוד בשנת 1956, שנה לפני שיגורו של הלוויין הראשון בעולם, הספוטניק 1, על ידי ברה”מ. [1] המטרה, להשיג עצמאות בתחום השיגור (פיתוח הלוויין, המשגר ומערכת השליטה והבקרה בלוויין) הושגה לבסוף בשנת 1970, עם שיגורו לחלל של הלוויין הראשון של הרפובליקה העממית של סין, דונגפאנג הונג 1 .

סין פיתחה עם השנים שורה של משגרים, המסוגלים לשגר לוויינים לכל מסלול שיש בו צורך. בנוסף, החל משנות התשעים של המאה העשרים, מקיימת סין מערך של שיגורים מסחריים ללקוחות בינלאומיים, ובהם גם ארה”ב. סין היא המדינה השלישית בעולם (אחרי ברה”מ וארה”ב) שפיתחה תוכנית חלל מאוישת. טייס החלל הסיני הראשון שוגר בהצלחה לחלל באוקטובר 2003.

קשה מאוד לייצר תמונה מלאה של ממסד החלל הסיני מכיוון שבאופן מכוון, מפוזרים גופים שונים הקשורים לו ברחבי המדינה, חלקם מוסווה כמכוני מחקר ממשלתיים, מוסדות אקדמיים, מפעלים, ויחידות צבא. גם הערכה של מספר האנשים העוסקים בפועל בתוכנית החלל של סין אינה פשוטה להכנה. ניתן להעמיד מספר סביר של מעל 500,000 בני אדם העוסקים באופן ישיר בתוכניות החלל של סין, וסביר שהמספר האמיתי גבוה יותר.

חלק מרכזי מהגופים הפועלים בתחום החלל בסין מכונה (באופן מטעה ומכוון) בשם “אקדמיות”. יש להדגיש שאין בכינוי זה לרמוז לפעילות אקדמית כמקובל במערב, אלא כשם כיסוי כללי למטרות הסתרת מידע והטעיית גורמים חיצוניים מלקבל תמונת מצב מלאה וברורה של הנעשה בסין. חלק מהפעילות החללית של סין נעשה בפיקוח ישיר של משרדי ממשלה שונים, עובדה המקשה עוד יותר על הערכה.

פעילות חלל רבה מבוצעת באופן ישיר על ידי חלק ממשרדי הממשלה של סין. קיים סרבול ביורוקראטי רב בפעילות הסינית בחלל, ולמשקיף מבחוץ הניזון מחומרים גלויים קשה להעריך במדויק היכן מתחילה הסמכות של גוף אחד והיכן יש חפיפה. בסין קיימים מאות (יתכן ויותר) מכוני מחקר ופיתוח, מתקני ניסוי, מוסדות אקדמיים, מפעלים ומערכי ייצור הקשורים בדרך כלשהי לתוכנית החלל של המדינה. חלק ניכר מהמתקנים מצויים באזור בייג’ין ובאזור שנחאי.[2]

תוכנית החלל הסינית, על יכולותיה בכלל תחומי הפעילות (פיתוח לוויינים, משגרים, שליטה ובקרה) הולידה את תוכניות החלל הצבאיות של סין, המוכוונות ככל הנראה על ידי הדרג המדיני, ומבוצעות בפועל על ידי אותם חלקים מממסד החלל הסיני הכפופים לצבא. ממסמכי המדיניות הספורים שפרסמה סין[3] קשה לעמוד על פיתוח דוקטרינרי מסודר של תפיסות לוחמת חלל. יחד עם זאת, פרסומים שראו אור בהוצאת הצבא הסיני (בסינית בלבד) והגיעו לידיעת חוקרים במערב, מראים כי קיים עיסוק נרחב בצבא הסיני בתוכניות חלל צבאיות, בלוחמת חלל ובתועלות של השגת עליונות חללית, גם אם מתוחמת בזמן ובמרחב.[4]

לוחמת חלל בסין

סין היא המדינה היחידה המבצעת כיום – בגלוי – ניסויים במערכות לוחמת חלל. סין מתפרשת על כל הטווח של אמצעי לחימה חלליים, ובכלל זה חסימות ושיבושים של לווייני תקשורת מסחריים; שיגור לחלל של מיקרו-לוויין למסלול גאוסינכרוני (האירוע חשוד כהצבה בחלל של לוויין טפיל או מוקש חלל מתמרן); סנוור בלייזר של לוויין תצפית אמריקני שחלף מעל סין– פעולה שגרמה ללוויין אי יכולת זמנית לבצע את משימתו; וגולת הכותרת – השמדת לוויין במסלול תוך שימוש בטיל נגד לוויינים.

השמדת הלוויין FY-1C (לוויין סיני ישן ולא מתפקד) בוצעה ב – 11 בינואר 2007, על-ידי טיל המצויד בראש קרבי נפיץ. משהגיע הטיל לגובה המטרה (כ-850 ק”מ) ולקרבתה, פוצץ ראש הנפץ של הטיל ופיזר בחלל רסס מתכתי רב. הרסס פגע בלוויין המטרה והשמידו, תוך יצירת רסס נוסף, המכונה Space Debris. פיקוד ההגנה האווירית של ארצות-הברית, העוקב אחרי רסס ופסולת חלל, זיהה וקטלג עד כה למעלה מ– 3000 פיסות לוויין ורסס בגודל של 10 ס”מ ומעלה, ולמעלה ממיליון פיסות קטנות יותר. זהו האירוע החמור ביותר מאז ומעולם של יצירת שברי חלל ובניסוי האחד שלה, יצרה סין יותר שברי חלל מסוכנים מאשר כל אירועי השברים מאז שיגורו של הספוטניק 1 לפני 50 שנה. בגלל גובהו של הפיצוץ, יישארו בחלל השברים במשך שנים רבות – רובם למשך למעלה ממאה שנים.[5]

הפרסום הראשון בדבר השמדת הלוויין על ידי סין הופיע במהדורה האלקטרונית של כתב העת האמריקני Aviation week and space technology, ב – 17.1.2007 .[6] דעה רווחת היא כי דבר הניסוי היה ידוע לארה”ב זמן קצר מראש, וכי כתב העת דיווח על הניסוי כתוצאה של הדלפה מכוונת מטעם משרד ההגנה האמריקני.[7]

סין הכחישה בתחילה את דבר הניסוי, אולם לאחר שבוע הודיעה כי ביצעה בהצלחה ניסוי במערכת יירוט לוויינים, “לצורכי הגנה” בלבד. יודגש כי הגינוי למהלך של סין היה רפה למדי (ראו להלן), ויש הרואים בכך מעין “הכשר” למדינות נוספות לצעוד בנתיב אל מערכות לוחמת חלל.

מקור:

ראוי לצטט חוקר סיני בשם וואנג הושנג ( Wang Hucheng), אשר פרסם מאמר נוקב בכתב עת סיני בעל אוריינטציה אנטי אמריקנית מובהקת, אשר יש בו כדי לשפוך אור על הסיבות לביצוע הניסוי הסיני:[8]

“For countries that can never win a war with the United States by using the methods of tanks and planes, attacking an American space system may be an irresistible and most tempting choice.”

הציטוט לעיל, שהופיע בעיתון הנשלט על ידי הממשלה, יש בו כדי לתת אף יותר מרמז על המטרה של הניסוי שבוצע בינואר 2007. דומה שברור לסין כי אינה יכולה להתמודד עם ארה”ב כשווה מול שווה בזירה הקונבנציונלית, ובתחום הגרעיני לא רק שידה על התחתונה, אלא שמחיר תגמול גרעיני יהיה בלתי מתקבל על הדעת, וכך נותרה זירת החלל, שבה יתרון אמריקני מובהק על שאר העולם, כזירה בה ניתן לייצר כלי נשק “שובר שוויון” בדמות מערכת ללחימה נגד לוויינים.

יתר על כן, יש הרואים בניסוי הסיני מעין קריאה לארה”ב לשבת עם סין אל שולחן המשא ומתן, בו יידונו סוגיות שונות המציקות לסין בפריסת הכוחות האמריקניים באזור טאיוואן, ובכלל זה נכסי החלל האמריקניים הצופים אל ועל סין.

עיון בכותרות של ספרים שפורסמו בשנים האחרונות על ידי הצבא הסיני מעורר מחשבות על עומק העיסוק באסטרטגיה של לוחמת חלל בסין:[9]

* Military Astronautics
* Introduction to military satellites and their applications
* Advancing into space
* Space armament applications

כל הספרים שצוינו לעיל ראו אור בסין בשנת 2005, ופורסמו בצבא הסיני, על ידי ההוצאה לאור של הצבא, והופצו ביחידות חיל האוויר, שליטה ובקרה, וכמובן ביחידות הצבאיות הקשורות לתוכניות החלל של סין. נוסף על ההקשרים הברורים של לוחמת חלל, מציינים החיבורים הללו את העניין הגובר בסין ב –מהפיכה בעניינים הצבאיים, הידועה כ – RMA, ובליבון התפקיד המרכזי של החלל בתוך מהפיכה תפיסתית זו.[10]

תוצאות פיזיות של הניסוי

מערך ההגנה האווירית של ארה”ב ( NORAD) שאחראי גם על התראה בפני טק”ק, מקיים מזה שנים מערכות עקיבה אחר אובייקטים חלליים. המגבלות הטכנולוגיות הקיימות כיום, מאפשרות לעקוב אחר שברים ורסיסים במסלולים נמוכים ובלבד שגודלם יהיה לפחות 10 ס”מ. נכון ל – 9.7.2007, נעקבים על ידי NORAD 3197 שברים שגודלם 10 ס”מ לפחות. הערכות על שברים בגודל של 10 ש”מ ומטה, נעות בין חצי מיליון לשני מיליון.[11]

הדמיות של הניסוי שהוכנו על ידי מומחי חברת AGI האמריקנית, הראו כי בתנאים מסוימים יכולה תחנת החלל הבינלאומית (ובה צוות של 3 אסטרונאוטים) להיפגע מהשברים של הלוויין. יתר על כן – בגלל העובדה שלוויין המטרה נע במסלול קוטבי, ובגובה רב יחסית ללווייני LEO (כ – 850 ק”מ), הרי שעם הזמן יחולו סחיפות במסלולם של השברים מהלוויין, והם יחדלו לנוע באופן בו הם נעים כעת – מעין טבעת במסלול קוטבי – אלא יסחפו לצדדים, ולבסוף יעטפו את כל כדור הארץ במסלולים מרובים, שישתלבו עם מסלולים של מאות לוויינים הנעים במסלולי LEO לסוגיהם.

דיווחים על כך שתחנת החלל הבינלאומית הייתה צריכה לבצע תמרוני התחמקות מהשברים פורסמו במספר אתרי אינטרנט העוסקים בתחום החלל, וזכו להכחשה מצד סוכנות החלל האמריקנית נאס”א. התמרון, שהתבצע בראשית פברואר, כשלושה שבועות בלבד לאחר הניסוי הסיני, זכה מאוחר יותר לאישור מטעם מרכז הבקרה של סוכנות החלל הרוסית.[12]

אישור לכך שגם לוויינים אמריקניים מוסטים ממסלולם הרגיל על מנת להימנע מהתנגשות עם שרידי הלוויין הסיני, ניתן על ידי מרכז החלל גודארד של נאס”א: לוויין המחקר TERRA הוסט ממסלולו, כיוון שמרכז הבקרה חישב ומצא כי יש סיכוי של 7% כי יפגע משברים, באם לא יבוצע תמרון באופן מהיר. ידיעה זו זכתה להבלטה והייתה הכותרת של השבועון הנפוץ Space News בגליון ה – 9.7.2007.[13]

מבחינה מדוקדקת של מסלולי השברים, ברור כי התנגשויות עם לוויינים הן בלתי נמנעות. השאלה היא רק מתי ובאיזה לוויין יפגעו השברים. ניתן לקבוע בוודאות גבוהה, כי יש סבירות רבה שכבר אירעו התנגשויות בין שברי הלוויין הסיני ללוויינים אחרים, אך טרם נגרם נזק משמעותי ללוויינים אלה ולכן הנושא לא זוכה לפרסום. (ייתכן גם ופגיעות עתידיות בלוויינים וגרימת נזק, יביאו להסדר מסוים עם סין, בבחינת פיצוי תמורת מניעת הפרסום).

מעיון בתחזית השארות השברים במסלול (איור 4), ניתן להבין כי תוצאותיו של האירוע מה – 11.1.2007 ימשיכו להוות בעיה ומטרד בחלל למאה השנים הבאות לפחות. אפשרויות שונות לניקיון החלל הועלו בעבר פעמים רבות, לרוב בכנסים מדעיים שונים, אולם נכון לזמן זה, אין תוכניות אופרטיביות לניקוי החלל מפסולת ושברים.

תגובות בינלאומיות לניסוי הסיני

שבוע חלף מאז בוצע הניסוי ועד שדבר קיומו פורסם. התגובות לניסוי היו רפות למדי, ולא כללו התבטאויות בדרג גבוה של ראשי מדינות, אלא של דוברים בלבד (כך למשל הייתה הודעה מהוססת משהו של דובר הבית הלבן, וכן דובר מטעם ראש ממשלת בריטניה). ההודעות הביעו “דאגה” מהניסוי, אך לא היה בהן משום הבנה כי נחצה “קו אדום”, מה גם שהניסוי כוון כנגד לוויין של סין עצמה. התייחסות לסוגיית הרסס ופסולת החלל הרבה שיצר הניסוי קיבלה ביטוי נרחב הרבה יותר בעיתונות החלל המקצועית, וגם בה, הדרגים הפוליטיים שהיו מוכנים להתבטא לא היו בכירים במיוחד.

אם מביאים בחשבון את הפרסומים שסין סנוורה בלייזר לוויין צילום אמריקני, וגרמה לנטרול זמני של יכולת הצילום שלו בחולפו מעליה, ואת העדר התגובות הרשמיות מצד ארה”ב (לפחות במישור הפומבי), יש לראות את חוסר התגובה בעולם באור עגום, שכן מדינות נוספות יכולות לראות בכך מתן הכשר לפעילות אנטי לוויינית, כולל כזו היכולה להתבצע בעל ידי מדינה לא מתקדמת במיוחד, אך המצוידת בטק”ק ארוך טווח, אותו ניתן להסב לנשק אנטי לווייני מאולתר, שיפזר רסס רב בשיא הקשת הבליסטית שלאחר שיגורו. נשק כזה יוכל – באם יפותח ויעשה בו שימוש – לשלול שימוש בחלל ממדינות רבות, כיוון שאינו מבחין ומדויק – יש ביכולתו ליצור כמות שברים ורסס רבה מאוד, היכולה להפוך את הסביבה הצפופה ביותר של לוויינים – מסלולי ה – LEO – לבלתי שמישה למשך שנים. מובן, כי התגמול הבינלאומי על פעולה שוללת מרחב בקנה מידה גלובלי צפויה להיות קשה במיוחד, אולם העדר תגובה מעשית אל מול הניסוי הסיני, יש בו כדי להדאיג.

מדוע ביצעה סין את הניסוי?

השאלה המסקרנת ביותר בסוגיית הניסוי, היא מדוע הוא בוצע. לו רצתה סין להדגים את יכולותיה בתחום לוחמת החלל, יכלה להסתפק בהודעה מוקדמת חשאית לארה”ב, ובחליפה קרובה ליד לוויין המטרה, ללא פיצוץ הטיל המיירט. חליפה זו הייתה נעקבת על ידי ארה”ב והיה בה די לאותת על היכולת של סין בתחום לוחמת החלל נגד לוויינים. יתר על כן, ניסוי בחתימה גבוהה, כפי שבוצע, שנה וחצי לפני האולימפיאדה בבייג’ין, יש בו כדי לאותת על מידת הביטחון העצמי הרב של סין, שאינה חוששת מתגובה חריפה בינלאומית.

קיים ויכוח בין מומחי חלל ומדיניות ברחבי העולם, באשר לסיבות שהניעו את סין לבצע את הניסוי כפי שביצעה. יש לזכור גם, כי סין מוליכה מזה שנים קו נוקשה של יצירת משטר בינלאומי שיאסור ניסויים בחל והצבת מערכות לחימה שונות בו. שותפה לדרך זו בזירה הבינלאומית, ובמיוחד באו”ם, היא רוסיה.

דומה, שביצוע ניסוי כזה, עם השלכות ארוכות טווח וגלובליות, אינו משרת את האינטרסים של סין, בבקשה למנוע מארה”ב הצבת מערכות לחימה חלליות, והשגת העליונות המוחלטת שלה בחלל, כפי שהצהירה כי בכוונתה לעשות.

דעה מעניינת הובעה לאחרונה[14] ולפיה פעילותה הבוטה של סין בתחום לוחמת החלל, ותגובותיה לאחר מעשה, באו על מנת להסתיר את חולשותיה הצבאיות ונחיתותה האסטרטגית אל מול ארה”ב. טיעון מרכזי שיכול לתמוך בדעה מסוג זה, הוא העובדה שסין מגלה פתיחות יחסית בפרסומים הרואים אור בסין (ומגיעים לידיעת המערב) בדבר התפיסות המפותחות בנושא לוחמת החלל, וההדגמות של יכולת הסנוור בלייזר והפגיעה הישירה בלוויין (ניסוי ינואר), בעוד שבנושאים אחרים היא מאמצת מדיניות עמימות, הונאה והסתרה (כך לגבי מדיניות הגרעין שלה, או ליחסה לסוגיית טייוואן). יתכן, ויש בהצהרות הסיניות המגובות במעשים, כדי לרמוז לארה”ב כי עימות עתידי באזור טייוואן לא יהיה קל לארה”ב, כמדינה השמה את יהבה על נכסי החלל שלה, לניהול מהלכיה הצבאיים. אולי לא ניתן לנטרל את כל יכולות החלל של ארה”ב אל מול עימות עתידי מול סין, אך ניתן יהיה לגרום נזק מספיק על מנת להפוך עימות כזה לקשה יותר מבחינת ארה”ב.

לארי וורצל, ( Larry Wrtzel ), קולונל בדימוס ומי שכיהן כנספח צבאי של ארה”ב בסין, העלה לאחרונה[15] סוגיה מעניינת נוספת, שיש להביאה בחשבון כללי של ניסיון התחקות אחר מניעיה של סין בביצוע ניסוי השמדת הלוויין. וורצל מציין כי בסין נערכים דיונים בין אנשי חוק ומשפט החלל לבין גורמים בצבא, בסוגיות הקשורות למידת החוקיות שבתקיפת נכסי חלל תומכי לחימה, כגון לווייני תקשורת או לוויינים מטאורולוגיים. קיים ויכוח בתוך הצבא הסיני, באשר לדרכים ליישם את מדיניותה המוצהרת של סין בתחום החלל, ותחום לוחמת החלל הוא אחד מהכלים בדרך להפיכה של סין למעצמת חלל.

בהקשר לעיסוק בחוק החלל, מעניין לציין כי אנשי משפט בסין מנסים להוליך מהלך שירחיב את תחום הריבונות של מדינות מעל שיטחן גם לחלל, ובכך למעשה מרמזת סין על רצונה למנוע מעבר לוויינים זרים מעליה, ולמזער את יכולתה של ארה”ב להפיק מודיעין ולתמוך בכוחותיה הצבאיים באזור סין.

כשסין מתבוננת בחלל, היא רואה בעיקר נכסי חלל ויכולות מתקדמות של ארה”ב. סין רואה בדו”חות האמריקניים המוגשים לקונגרס, לניירות העמדה הנכתבים בחיל האוויר ובפיקוד החלל של ארה”ב איום עליה, ועל פעילותה בחלל.[16] משחקי המלחמה שמנהל פיקוד החלל האמריקני (משחקי שרייבר, הקרויים על שם גנרל שרייבר, אבי כוח הטילים הבליסטיים של ארה”ב) נתפסים על ידי סין כאיום, ולא בכדי – בחלקים הבלתי מסווגים של המשחקים, שפורסמו על ידי ארה,ב, איום הייחוס ללוחמת חלל הוא סין, והזירה לפעילויות היא טייוואן.

החשש הסיני מפני איום חללי אמריקני יכול להוביל למסקנה כי עימות בין שתי מעצמות חלל אלה הוא בלתי נמנע. אני סבור, כי ניתן לראות בכתובים הסיניים ובמעשים של סין בחלל איתות וקריאה להדברות עם ארה”ב, ויכולת להגיע לדו קיום חללי שידאג גם להיבטי היוקרה הבינלאומית של סין, כמעצמת חלל מובילה (ועל רקע זה, ביקור היסטורי של ראש נאס”א בבייג’ין יכול לסמן כיוון עתידי חיובי לקשרי החלל בין המדינות).

הוויכוח על לוחמת החלל בארצות-הברית

אחת לכמה שנים מתלהט בארצות-הברית ויכוח פומבי בין מכוני מחקר עצמאיים לבין הצבא ומשרד ההגנה. ויכוח ותיק ומוכר הוא הוויכוח על נחיצותן של מערכות להגנה נגד טילים בליסטיים. ויכוח “צעיר” יותר, אך קולני, עוסק בנחיצות ובהיגיון של מערכות ללוחמת חלל.

הטיעון המרכזי של שוללי נשק החלל שארצות-הברית מעוניינת לפתח ולהציב הוא, שאין כיום איום אמיתי על נכסי החלל האמריקניים, ואילו כניסה של ארצות-הברית לתחום תגרום למרוץ חימוש חללי, שיסכן את כלל הפעילות הלוויינית בחלל, גם של מדינות אחרות.

מכוני מחקר אחדים מציעים “קוד התנהגות בחלל”, שלפיו יימנעו מדינות מפיתוח ומהצבה של מערכות נשק חלליות. כמה ספרים שראו אור לאחרונה מציגים את הדעות הללו, ומנמקים כי העליונות האדירה של ארצות-הברית בחלל מחד גיסא, ובמערכות נשק על הקרקע מאידך גיסא, מייתרת את הצורך במערכת הגנה חללית ובמערכות לוחמת חלל, שכן כל מדינה רציונאלית תורתע מלתקוף לוויינים אמריקניים. יתר על כן, עלה גם הטיעון שארצות-הברית עלולה להגיב על תקיפת נכסיה החלליים בתקיפה גרעינית (טיעון בלתי סביר לחלוטין, שגם הוכח כלא-נכון, כאשר הלוויין האמריקני סנוור על-ידי לייזר סיני וארצות-הברית נמנעה מלהגיב על כך).

הן תומכי חימוש החלל, והן מתנגדיו, מוצאים בהתנהלות הסינית סביב ניסוי ינואר 2007 אישוש ואישור לטענותיהם המקדמיות. אולם דומה, שעצם הנחת היסוד של שוללי החימוש בחלל, לפיה מדובר בבעיה עתידית ותיאורטית, ספגה מכה קשה בעצם הביצוע של הניסוי. יחד עם זאת, ממשיכים מתנגדי החימוש בחלל לטעון כי אין דין סין כדין מדינות אחרות, ועל כן פיתוחי חלל צבאי של ארה”ב יש בהם משום סכנה ועידוד למדינות אחרות לפנות לדרך של לוחמת חלל. מפאת קוצר היריעה, לא הרחבתי בנושא העימות בתוך ארה”ב, וגם הוא יורחב במסגרת מחקר עתידי.

מבט לעתיד

אין ספק שהניסיונות להפוך את החלל לאזור פעילות אנושי חופשי לחלוטין מנשק הוא נאצל וראוי, אולם המציאות ההיסטורית מראה שאיננו מעשי. בשנים הקרובות נראה יותר ויותר סוגים של מערכות ללוחמת חלל, תחילה של מעצמות דוגמת ארצות-הברית, סין ורוסיה, ולאחר מכן של מדינות נוספות. אגב, כל מדינה המצוידת בטילים בליסטיים פשוטים יכולה להפכם בקלות רבה לנשק פרימיטיבי נגד לוויינים – עלינו לזכור שבשיא הגובה של מעוף הטיל הבליסטי, הוא מצוי בחלל, ואם יצויד בראש נפיץ בעל רסס רב, יוכל הטיל לפזר ענן שברים שיקיף את כדור-הארץ ויפגע בלוויינים רבים, בלא אבחנה. מדינות הרואות בחלל נדבך חיוני בתפישת הביטחון שלהן ייטיבו לעשות אם ייערכו מבעוד מועד לקראת לוחמת החלל על מאפייניה השונים, למשל: בניית מערכות נגד סנוור בלווייני תצפית; מיגון והקשחת חלקים חיוניים בלוויינים; השגת יכולת התאוששות מהירה מהתקפה על נכסי החלל שלהן (למשל על-ידי הכנת לווייני גיבוי, על הקרקע או בחלל); ודרכים אחרות, על פי הצורך המבצעי והמצב המדיני במדינות אלו.

ביבליוגרפיה

ספרים

David Hobbs, Space Warfare, Salamander press, London, 1986

Cosmic study on space traffic management , International Academy of Astronautics, France, 2006

China’s space program, from conception to manned spaceflight, Brian Harvey, Praxix/Springer, London, 2003

Joan Johnson-Freese, Space as a strategic asset, Colubia university press, NY, 2007

דו”חות

Outer space and global security, UNIDIR, UN press, 2003

Technical problems in the verification of a ban on space weapons, UNIDIR, UN press, NY, 1993

Prevention of an arms race in outer space: a guide to the discussions in the conference on disarmament, UNIDIR, UN Press, NY, 1991

מחקרים

דגנית פייקובסקי, ישראל בחלל- תרומתה של תוכנית החלל לביטחון הלאומי של מדינת ישראל, הוצאת אוניברסיטת ת”א, 2005

כתבי עת

“מלחמת הכוכבים – מבט עדכני/מפוקח”, מאת טל ענבר, “גלילאו – כתב עת למדע ולמחשבה”, גליון 107, יולי 2007

China Security, world security Institute, Washington DC, 2006

עיתונים

NASA moves Terra satellite to avoid debris caused by Chinese A-Sat Test, by Brian Berger, Space News, July 9 2007

Will China construct a great wall in space? Defense news, July 9, 2007

אתרי אינטרנט

http://www.astronautix.com/craft/asat.htm

http://www.astronautix.com/lvs/asat.htm

http://www.unoosa.org/pdf/publications/STSPACE11E.pdf

http://www.orbitaldebris.jsc.nasa.gov/library/2007_STSC_SD_Mitigation_Guidelines.pdf

http://news.xinhuanet.com/english/2006-10/12/content_5193446.htm

http://celestrak.com/events/asat.asp

http://celestrak.com/NORAD/elements/1999-025.txt

http://www.thespacereview.com/article/907/1

ראיונות

פגישה של המחבר עם מייג’ור ג’נרל (בדימוס) קנת’ ישראל, כיום סגן נשיא לוקהיד מרטין, שנערכה בז’נבה ב- 19 וב – 20יוני 2007

[1] China’s space program, from conception to manned spaceflight, Brian Harvey, Praxix/Springer, London, 2003, pp 25-27

[2] הנתונים לקוחים ממחקר שמתבצע בימים אלה על ידי המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, וטרם פורסם.

[3] למשל China’s Space Activities in 2006, מסמך רשמי שפורסם על ידי סוכנות הידיעות הממשלתית של סין: http://news.xinhuanet.com/english/2006-10/12/content_5193446.htm

[4] ראו למשל China’s space mission ו – Security in space, בתוך China Security, world security Institute, Washington DC, 2006

[5] ראו מעקב מתמשך על תוצאות הניסוי הסיני באתר: http://celestrak.com/events/asat.asp

[6] ראו: http://www.aviationweek.com/aw/generic/story_channel.jsp?channel=space&id=news/CHI01177.xml

[7] בפגישה של המחבר עם מייג’ור ג’נרל (בדימוס) קנת’ ישראל, כיום סגן נשיא לוקהיד מרטין, שנערכה בז’נבה ביוני 2007, טען הלה כי ידוע לו שסין הודיעה לארה”ב על כוונתה לקיים את הניסוי לפחות ימים אחדים לפני שנערך. הגנרל הביע את פליאתו מדוע לא הסתפקה סין בחליפה קרובה ליד לוויין המטרה, והחליטה בכל מקרה להשמידו.

[8] Joan Johnson-Freese, Space as a strategic asset, Colubia university press, NY, 2007, p 96

[9] Chen Yali and Eric Hagt, China book shelf, in China Security, world security Institute, Washington DC, 2006, pp 128-138

[10] בעניין הקשר בין מרכיב החלל ל – RMA, ראו למשל דגנית פייקובסקי, ישראל בחלל- תרומתה של תוכנית החלל לביטחון הלאומי של מדינת ישראל, הוצאת אוניברסיטת ת”א, 2005, עמודים 22-24

[11] לקטלוג השברים המעודכן של NORAD ראו: http://celestrak.com/NORAD/elements/1999-025.txt

[12] ראו: http://celestrak.com/NORAD/elements/1999-025.txt

[13] NASA moves Terra satellite to avoid debris caused by Chinese A-Sat Test, by Brian Berger, Space News, July 9 2007, וכן במהדורת האינטרנט בכתובת: http://www.space.com/news/070706_sn_china_terra.html

[14] באתר האינטרנט The Space Review : http://www.thespacereview.com/article/907/1

[15] Will China construct a great wall in space? Defense news, July 9, 2007, p. 21

[16] The ambitions of China, in Joan Johnson-Freese, Space as a strategic asset, Columbia university press, NY, 2007, p 223

* טל ענבר הוא מ”מ ראש המרכז לחקר החלל, מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל