17 שנים לאחר אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר, סופגת סוכנות החלל האמריקאית מכה נוספת, שהשלכותיה על תוכנית החלל האמריקאית ועל תוכניות החלל הבינלאומיות עלולות להיות הרסניות
מאת: ראובן פדהצור
ארבעה מאנשי קולומביה, בשבוע שעבר. בשל הגובה הרב לא היה לאסטרונאוטים סיכוי לצנוח
17 שנים לאחר אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר, סופגת סוכנות החלל האמריקאית מכה נוספת, שהשלכותיה על תוכנית החלל האמריקאית ועל תוכניות החלל הבינלאומיות עלולות להיות הרסניות.
מה שהחל כמשימה שהפכה לשגרה – השיגור ה-107 של מעבורות חלל – ואמור היה להסתיים בעוד נחיתה שגרתית ובטוחה של מעבורת החלל קולומביה, הסתיים באסון לא צפוי. קשה, כמובן, בשלב זה לקבוע את הסיבה או הסיבות שגרמו להתפרקותה של הקולומביה, וייתכן אף שחוקרי נאס”א יתקשו לקבוע זאת גם בהמשך, משום שחלקים גדולים של המעבורת נשרפו בדרכם אל הקרקע, ואחרים נפגעו קשות בעת הפגיעה בקרקע.
ניתן להעריך שהאסון יכל להיגרם בשל ארבע סיבות עיקריות. כולן קשורות למיקום ולעיתוי שבו אירעה התפרקות המעבורת, שהיא הנקודה המסוכנת ביותר בתהליך חזרתה לארץ. הכוונה היא לרגע הכניסה מן החלל אל האטמוספירה. המעבורת עוברת מהחלל – אזור שבו לא קיימים התנגדות וחיכוך לגוף הטס בתוכו – אל האטמוספירה שבה היא נתקלת בהתנגדות ובחיכוך עצומים, דבר הגורם להתחממות רבה מאוד. הטמפרטורה של המעבורת בשלב הכניסה לאטמוספירה מגיעה לכ-1,200 מעלות. בשל החיכוך, החום סביב המעבורת הוא גדול, עד שהוא מונע אפילו את היכולת לשדר שידורי רדיו מן המעבורת החוצה.
כדי למנוע את שריפת המעבורת, היא מצויידת בחלקיה החיצוניים, הבאים במגע עם האטמוספירה, באריחי קרמיקה, שאמורים לספוג את החום ולבודד את גוף המעבורת. אחת האפשרויות התיאורטיות בשלב זה, היא שאריחי קרמיקה רבים נפלו מהמעבורת בכניסה לאטמוספירה או אפילו קודם. במקרה כזה, עלול החום העצום לגרום לפגיעה חמורה במעבורת, ואפילו לגרום להתפרקות חלקים ממנה.
בצילומים של המראת הקולומביה נראה בבירור אחד מאריחי הקרמיקה נופל ממקומו. ואולם, אין זה מקרה ראשון של נפילת אריח ממעבורות בזמן ההמראה, ובנאס”א החליטו שאין הדבר מסכן את הקולומביה. עם זאת, ייתכן שנפילת האריח הזה היתה רק תחילתו של תהליך שרשרת, שבמהלכו נפלו אריחים נוספים, דבר שחשף את החללית לטמפרטורות הגבוהות והמסוכנות בעת הכניסה לאטמוספירה.
אפשרות תיאורטית נוספת קשורה בכך שהקולומביה היא מעבורת החלל הוותיקה ביותר שהמריאה לראשונה לחלל – כבר לפני 21 שנים ב-.1982 גילה “המופלג” של הקולומביה העלה באחרונה סימני שאלה בארה”ב, ולא מעט מומחים הזהירו מפני שימוש נוסף במעבורת חלל כה ישנה, בשל החשש מהשפעות עייפות החומר על שלמות גופה. ייתכן, לפיכך, שבמהלך הכניסה לאטמוספירה נכשל ונשבר אחד מחלקיה של המעבורת.
אפשרות שלישית שניתן להעלות, היא שהמחשב שקובע את נתיב הטיסה וזווית הכניסה לאטמוספירה כשל, והמעבורת נכנסה לאטמוספירה בזווית “לא נכונה”, דבר שגרם להתפרקות.
ניתן להעלות אפשרות נוספת, אם כי סיכוייה נמוכים יותר, שהמדובר הוא בטעות אנוש. על פי סברה זאת, פעולה של אסטרונאוטים היא שגרמה לסטיית הקולומביה מהמסלול המתכונן, ולכניסה “לא חלקה” לאטמוספירה, דבר שעלול לגרום נזק.
ההתפרקות אירעה בגובה של יותר מ-60 ק”מ, בדיוק לאחר שהקשר עם המעבורת נותק בשל מעטה החום הגבוה. הקשר, שאמור היה להתחדש זמן קצר לאחר מכן, לא חודש ככל הנראה כלל, והדבר יקשה עוד יותר על מציאת הסיבה לאסון. זאת, משום שהאסטרונאוטים לא הספיקו לדווח על בעיה כלשהי.
בשל הגובה העצום שבו אירע האסון, לא היה לאסטרונאוטים כל סיכוי לצנוח, גם אם נותרו בחיים לאחר ההתפרקות. היכולת לצאת מהמעבורת ולצנוח, יכולת שפותחה על ידי נאס”א למקרים שבהם תהיה תקלה במעבורת, קיימת בפועל רק בגובה נמוך יחסית של 30 אלף רגל (כ-9 ק”מ) ומטה. הסיכוי להישאר בחיים היה קטן ממילא, משום שמהירות המעבורת בשלב שבו התפרקה היתה בערך פי 26 ממהירות הקול, וכמובן שלא ניתן לשרוד במהירות כזאת, גם אם מצליחים לצאת מן המעבורת.
לאסון תהיה השלכה חמורה מאוד על תוכניות החלל האמריקאיות, וייתכן שהפגיעה בתוכנית השיגורים המאויישים תהיה אנושה. בכל מקרה, יקורקעו מעבורות החלל לזמן ממושך, עד שתימצא הסיבה להתפרקות הקולומביה. מאחר שלא ברור אם הסיבה תימצא, ייתכן שלא ניתן יהיה לבטל את הקרקוע.
האסון יפגע קשה גם בפרוייקט תחנת החלל הבינלאומית, שבנוסף לארה”ב שותפות לו מדינות אחרות. מעבורות החלל היו אמורות לשמש ככלי הקשר בין כדור הארץ לבין תחנת החלל, ולהוביל אליה אסטרונאוטים וציוד. עכשיו יצטרכו בנאס”א למצוא לכך תחליף.
