בריאתנות או אבולוציה

באלפי עבודות הוכיחו מדענים ושכנעו את בית המשפט העליון של ארה”ב ב-1986 להתנגד להוראת התנ”ך כלשונו בתור מדע

מאת ג'ורג' ס. בקנלט (BakkenIt), NATIONAL CENTER FOR SCEINC

לא כולם יודעים שצ'ארלס דארווין התכוון להיות כומר, כאשר החל את לימודיו בקיימברידג', ושהכנסיה האנגליקנית כיבדה אותו בכך שקברה אותו בכנסית ווסטמיניסטר אבי ליד אייזיק ניוטון. רבים מהמדענים החזיקו באמונות דתיות חזקות, אך הם קראו את סיפור הבריאה בספר בראשית כפי שעשה ניוטון בשנת 1681 לתומס בארנט: “באשר למשה, הוא תאר את המציאות בשפה וולגרית. כאשר סיבות טבעיות נתונות לידיו של אלוהים הוא משתמש בהם בעבודתו. אבל אני לא חושב שהם היו מספיקים לבריאה.”

הזרם המרכזי של הנצרות מוצא סביר ומקובל את ההנחה שהמדע צריך רק להסביר את הבריאה במגבלות חוקי הטבע שאלוהים עשוי היה להשתמש בהם ככלי עבודה. הסברים אלו חייבים להיות מכאניסטיים, אך אינם מרמזים כלל על אתאיזם. אי אפשר לצפות להתערבות אלוהית בפתרון בעיות בחשבון, אך אין הדבר עושה את האלגברה אתאיסטית. ההסבר האולטרה-מילולי של ספר בראשית בידי חסידי “תורת הבריאה” מובא בין היתר בידי ד”ר דון גיש ואחרים במכון למחקר הבריאה, מעוות הן את הדת והן את המדע, והיא אינה המקובלת בקרב הבריאתנים.

באלפי עבודות הוכיחו מדענים ושכנעו את בית המשפט העליון של ארה”ב ב-1986 להתנגד להוראת התנ”ך כלשונו בתור מדע. במשפט קודם, הבישופ של ארקנסו, וראשי הכנסיות המתודיסיטיות, האפיסקופלית, הקתולים, המתודיסטים האפסיקופאלים האפריקניות, הכנסיה הפרסטבריטריאנית, הקונגרס היהודי האמריקני, וקבוצות דתיות רבות, תבעו את ארקנסו כדי לאסור את תורת “הבריאה המדעית” בגלל שהוראה זו מאפשרת חדירה של דוקטרינות דתיות ספציפיות לבתי הספר. בצטטו את החוק של ארגנסו, קבע השופט ויליאם ר. אוברטון (5/1/82): “זהו בבירור מאמץ להכניס את הגרסה התנ”כית של הבריאה לתוכנית הלימודים של בתי הספר…. העדויות לביסוס ההגדרה של 'מדע הבריאה' הם 11 הפרקים הראשונים בספר בראשית. הקונספט המוצע הוא קבלה כפשוטה של הגרסה הפונדמנטליסטית של ספר בראשית.” “השיטות של הבריאתנים אינן דוגלות באיסוף נתונים, שקליתם כנגד נתונים מדעיים סותרים, ובסופו של דבר להגיע למסקנה. במקום זאת, הם לוקחים באופן מילולי את הכתוב בספר בראשית ומנסים למצוא לו תמיכה מדעית.” “ההוכחות התומכות במדעי הבריאה כוללות בעיקר מאמצים לדיס-קרדיטציה של תאורית האבולוציה באמצעות מחזור נתונים ותאוריות שעמדו לפני הקהילה המדעית עשרות שנים. הטיעונים שהובאו על ידי הבריאתנים אינם מתבססים על עדויות מדעיות חדשות.”

החלטות מדעיות

יהיה מאוד מועיל לבחון כמה דוגמאות מדוע תהליך קבלת ההחלטות המדעי הוביל את המדענים לקבל את תאורית האבולוציה לעומת “הבריאה המדעית”. המדענים תוקפים בעיה באמצעות המצאת מספר היפותזות – הנחות ספקולטיביות. ואז מגיע שלב בחירת המבחן שינסה להפריך את התחזיות של כל אחת מההנחות במספר תצפיות בלתי תלויות. לאחר ביצוע התצפיות המדענים זונחים או במקרה הטוב עורכים שינויים בכל התאוריות שהניבויים שלהם לא עמדו במבחן הניסויים. ההנחות שאושרו משמשות כעת ליצירת התאוריה שהן מסבירות בדרך הטובה ביותר. התאוריות עשויות להשתנות במהלך הזמן. גם תאוריות שהיו מאוד מקובלות בזמנן. לדוגמא, התאוריה של ניוטון אודות התנועה היתה מקובלת כנעונה עד שנכשלה במהירויות ותאוצות גבוהות ובשדות משיכה חזקים. תורת היחסות של אלברט איינשטיין החליפה את התאוריה של ניטון וכללה אותה בתוכה כגרסה למהירויות נמוכות.

תחזיות ותצפיות נעשות לעיתים בצורה בלתי ישירה, באשר התאוריות המדעיות מערבות גופים מיקרוסוקפיים או רחוקים בחלל או בזמן. לדוגמא, האלקטרון הוא קטן מכדי שניתן יהיה לצפות בו באופן ישיר, אך ההנחה בדבר קיומו של האלקטרון מאפשרת ניבוי נכון של פעולת מכשירים אלקטרוניים וכו'. באופן דומה, אי אפשר לחזור על ההסטוריה, אך ההנחה שהאבולוציה ארעה מאפשרת לנו לנבא נכון לגבי מספר רב של מאובנים המתגלים, מבנים ביוכימיים, וכו'. ואולם, תמיד קיימת אי ודאות לגבי מציאות הן של האלקטרון והן של האבולוציה, אך שניהם מקובלות הרבה מעבר לספק סביר.

מדע הבריאתנות ומודלים של האבולוציה”

האבולוציה אינה התאוריה של הכל, והיא אינה מתייחסת למקור היקום. באופן כללי התאוריה של התפתחות החיים טוענת שכל האורגנזמים הם קרובים ויש להם אב קדמון אחד או מספר מצומם של תאים ראשוניים. באמצעות תהליכים רבים, כולל שונות מקרית בין בעלי חיים מאותו מין, נגרמת גם ברירה טבעית של ואריאנטים מוצלחים, צורות חדשות כמות ומספר רב של מינים מתפתח לאורך הזמן. הבריאתנים לא ניסחו בבירור את המודלים של תאורית מדע הבריאה, אך את נקודת המבט המקובלת ניתן למצוא בתקציר מגליון יולי 1980 של כתב העת של המכון למחקרי הבריאה : פעולות ועובדות .Acts and Facts לפי המאמר התאוריה זהה לזו המובאת בפירוש המילולי של ספר בראשית.

ההסטוריה של כדור הארץ: 4.5 מיליארד שנה או רק 6,000?

המכון למדע הבריאה ברור מאוד בתחום זה: “הדרך היחידה שבה נוכל לגלות את הגיל האמיתי של כדור הארץ היא שהאל יספר לנו בעצמו. מאחר והוא אמר לנו, באופן ברור ביותר בכתבי הקודש, שמדובר בכמה אלפי שנים, ולא יותר מכך. הדבר אמור לסגור אחת ולתמיד את כל השאלות הבסיסיות אודות הכרונולוגיה של כדור הארץ. כדי לתמוך בה הם משתמשים במבחר שיטות תיארוך המבוססות על תהליכים שרמת השגיאה שלהם ידועה. למשל, רבים מהם משתמשים בתהליכים מחזוריים כמו מחוג השעות בשעון. הזמן עליו מורה השעון חוזר על עצמו כל 12 שעות, וכך אינו יכול לשמש כלוח שנה. באופן דומה, אי אפשר להשתמש באירועים מחזוריים לצורך הערכת גיל כדור הארץ. יש המון עדויות לגילו העתיק של כדור הארץ. אבן הצפחה הנמצאת בנהר הירוק במערב וויומינג כוללת 6 מיליון שכבות של Varved אבן סיד. החלקיקים של שכבות אלו הם מיקרוסוופיים ולוקח ימים רבים כדי לייצב אותם במים. משקעים דומים נוצרים היום, וכל מחזור שלהם מייצג שנה אחת. כדי ליצור כל שכבה כזו בסיוע המבול וכדי להכניס את כל ההסטוריה ל6,000 השנים שמקצה לנו התנ”ך יש צורך ליצור שכבה כזו בשניה.

אינדיקציה נוספת היא הנוכחות של איזוטופים רדיואקטיביים בסלעים. כל אחד מהם מראה שהארץ אכן נוצרה בזמן כלשהו. ואולם מתוך 48 האיזוטופים שיש להם זמן מחצית חיים של החל מאלף ועד למאה מיליון שנה, היו רבים צריכים להשאר כאן בכמויות גדולות, לו היתה הארץ בת אלפי שנים בודדות, רק שלושה איזוטופים כאלו, נשארו ובבכמויות מזעריות. חמש אחרים נוצרים בידי הקרינה הקוסמית ואחד נוצר מניוטירונים הנפלטים מאטומי אורניום. כל 23 האיזוטופים האיזוטופים הרדיו אקטיביים שיש להם זמן מחית חיים מעל מאה מיליון שנה עדיין נוכחים כאן בכמויות גדולות יחסית. מכיוון שגם שכבות הסידן וגם הדעיכה הרדיואקטיבית הם תופעות הידיעות היטב, ניתן לשתמש בהם לתיארוך מדויק ועקבי. לדוגמא פ.א. אולסן (סאינס, גליון 234 עמ' ,842-848 משנת 1986) חקר את המשקעים לאורך 40 מיליון שנה באגן ניוארק בניו ג'רסי, ומצא התאמה בין תיארוך האיזוטופים ובין התאריכים שנתן תיעוד המשקעים. במידה ניכרת הוא מצא קשר בין ואריציות בשכבת המשקעים שנבעו מתנועות של קרום כדואר הארץ, המאפינים את לוחות השנה והשעונים. הוא מצא ואריאיציות בעלות מחזורים של125,000 ,25,000, 44,000, 100,000 ואף 400,000 שנה. הדבר תואם את מחזורי מילנקוביץ המדברים על אי רגולריות בתנועת כדור הארץ סביב השמש לפני 21 אלף, 41 אלף, 95 אלף, 123 אלף ו-413 אלף שנים, והם מוסברים כהפרעות קטנות הנובעות מכוכבים חולפים). מחזור מילנקוביץ משפיע על כמות קרינת השמש המגיעה לכדור הארץ. השינויים בקרינת השמש יוצרים גם שינויים בכמות הגשם ולפיכך גם בכמות המאובנים השוקעים.

האם מבול כלל עולמי יכול היה ליצור את תיעוד המאובנים?

ההיפותזה הראשונה שחשבו עליה מדענים כשמצאו משקעים ימיים באיזורים יבשתיים היה כי המבול המתואר בספר בראשית אחראי למרווח גיאולוגי ולתיעוד מאובן. למעשה, זה היה ההסבר לנוכחותם של צדפות ים מאובנות גבוה בהרי האלפים. בכל אופן, בשנת 1757, ניסו ג'יימס פארסונס ואחרים להסיק מסקנה על מועד המבול בעזרת המאובנים. אם הוא התרחש באביב, אזי ניתן היה למצוא שאריות של פרחים ופירות צעירים, פירות בשלים ואגוזים – אם הוא התרחש בסתיו ואולם אף אחד מהשניים לא נמצא. לפיכך הם הציעו שהפירות הבשלים התערבבו והועברו לאיזורים הטרופיים. לפיכך יהיה צורך למצוא שרידים של בעלי חיים ימיים ויבשתיים ביחד. למעשה, הם מצאו מאובנים נפרדים, כצפוי מיצורים יבשתיים שצפו אל הים. קשיים אלו ואחרים הובילו את המדענים לקבל את תאורית הגאולוגיה האוניפורמיטארית (האחידה) של ג'יימס האטון (תאורית הארץ) וצ'ארלס לייל (עקרונות הגיאולוגיה).

המודל של המכון לבריאתנות מדעית מציע שוב את תאורית המבול, וגם הם נכשלים בהסבר עובדות פשוטות. לדוגמא, אם כל המינים נוצרו ברגע אחד לפני המבול, הרי מאובנים עמוקים יותר בתעוד הגיאלוגי (ולפיכך מלפני המבול) צריכים להיות זהים ליצורים מאוחרים יותר. ניתן איפוא לאשר הכחדות, אך לא יצירת יצורים חדשים. כמובן, תעוד המאובנים מראה הן הכחדות והן הופעה של יצורים חדשים, כאשר מספר בעלי החיים הלא מוכרים עולה ככל שמעמיקים לחפור. הגיאולוג התומך בבריאה, איש המאה ה19 ג'ורג' קוביה הציע כי היו מספר אירועי בריאה כדי להשיג זאת. הנרי מוריס, מנהל ה,ICR אמר כי השינוי ההתפתחות מוסבר בידי .1 התפתחות של בתי הגידול; .2 התנגדות להתבססות גרביטציונית במי המבול; ו-3 היכולת להימלט ממי המבול. בכל אופן, תחזיות אלו לפיהם הדולפין והאיכטיוזאורוס, שניהם יצורים ימיים נושמי אוויר בעלי אותו גדול, צורה ויעוד, וחיים באותו בית גידול יכולים להימצא בו זמנית באותו מקום. למעשה, היתה סדרה של מעברי צורה במאובנים מתקופת מסוזויקון שהובילו לאיטיוזאורוס, שכוסו בידי משקעים מתקופת הקנוזויקון, ושוב סדרת יצורים שהובילה לדולפין. מבחנים דומים וספציפיים כמו אלו נכשלו במענה על תאורית המבול, אך הצליחו לעבור את תאורית הגיאולוגיה האחידה.

פערים בתיעוד המאובנים

דואן גיש, הווכחן הראשי של ICR טוען שהפער ברשומות המאובנים (כלומר מספר רב של דוגמאות שבהם לא מוצאים את כל הסדרה של יצורי הביניים בין שני מיניםI( מוכיחה שמינים נוצרו בתהליך נסי. פרשנות זו של רשומות המאובנים יוצאת מתוך הנחה שכדור הארץ הוא עתיק ושמינים חדשים נוצרים באמצעות סדרה של פעולות בריאה. זהו מודל בריאה פרוגרסיבי, ואיננו המודל המקובל על הICR. זה מוזר שגיש משתמש בפרשנות זו משום שהבוס שלו, הנרי מוריס אמר “לכן, בריאה פרוגרסיבית, אפ כי היא נותנת תמונה יותר טובה מאשר הבריאה התאיסטית בטרמינולוגיה שלה היא אפילו גורמת ליותר התנגדות לבריאתנים אמיתיים. גיש משתמש קרוב לודאי בטיעון זה בגלל הסדקים של מודל המבול של ה-ICR. פערים ברשומות המאובנים אינם אפילו ניסוי קריטי לאבולוציה כנגד הבריאה הפרוגרסיבית, משום שגם האבולוציה חוזה פערים. יש כ2 מיליון מינים מתוארים של בעלי חיים הקיימים כיום, אך רק 200 אלף מהם מתוארים ברשומות המאובנים, לפיכך, בלי אפשרי לספק הסטוריה מפורטת של כל היצורים החיים. הדבר נובע בגלל שטרם חשפנו את כל המאובנים. קשה למצוא עצם של דינוזאור, זאת למרות שמחפשים אחריהם כבר 150 שנה, 40 אחוז מהמינים הידועים נמצאו בעשרים השנים האחרונות. יתכן שיש עדיין צורך למצוא סוגים רבים של דינוזאורים. שנית, סלעי משקע נוצרו באופן מקומי באגמים, אוקיאנוסים ודלתאות של נחלים, כך שמינים רבים של יצורים שחיו באיזורים עיליים לא התאבנו מעולם. שלישית, מרבית הממצאים נתכלו בינתיים. לפיכך &#;8211 מציאת כל הרשומות הינה דבר בלתי אפשרי.

בכל אופן, יש מבחן קריטי. האבלוציה מנבאת שניתן יהיה למצוא לפחות כמה סדרות שלמות, בעוד ה-ICR טוען שלעולם לא תימצא אף סדרה. למעשה קיימות סדרות שלמות במצב מעולה. האבולוציה של הסוס.ידועה בפרטים חדים מההירקוטריום Hyracotherium (אהיפוס Eohippus) ועד לסוס המודרני. “מדעני” הבריאה הוכרחו לטעון שהסדרות הללו הם רק ואריאציות בתוך הסוג. אם כך הקרנף, הטפיר והסוס הינם בני אותו סוג, אך זה קורה רק כאשר חוזרים אחורנית בזמן אל ההירקוטריום. כל המאובנים הללו נמצאו בסדר הנכון הן בתיארוך הסטרטיגרפי והם בזה הרדיו-איזוטופי. עוד מבחן קריטי הוא תחזיתו של דארוון ש”אבותנו חיו ביבשת האפריקנית (מוצא האדם, עמ' 158 בגרסה האנגלית). עצמות רבות וכמה שלטים שלמים מחברים כיום את האדם המודרני לאוסטרלופיטקוסים האפריקנים. לכמה מהאוסטרלופיטקוסים היה מוח בגודל ובצורה של השימפנזים.

האם מינים חדשים נוצרים כיום?

מבחן קריטי נוסף לאבולוציה כנגד תורת הבריאה של הICR או גם כנגד הבריאה הפרוגרסיבית היא שהבאולוציה מנבאת את העובדה שמינים חדשים נוצרים גל כיום. שלא כמו ה”סוג” המעורפל של הבריאתנים, ההגדרה של מין היא ברורה: אוכלוסיה שבה (1) ההורים מולידים צעירים דומים להם, (1) הם מתרבים הדדית, ו(3) לרוב הם נראים מיוחדים. מינים חדשים של צמחים נוצרים באופן שגרתי במסגרת עבודת החקלאות. סוגים חדשם ומינים חדשים. הטריקוסקאל (טריטיקל) הוא כיום צמח חשוב לחקלאות. זבוב (Rhagoletis pomonella) הניזון בדרך כלל מפרי העוזרד במהלך שלב הזחל שלו, הוליד גזע הפוגע בתפוחים (רימת תפוחים) לפני כמ170 שנה. גזע זה, שמקורו בעמק נהר ההאדסון, התפשט לכל אורך מזרח ארה”ב והמערב התיכון. מין הזבובים הניזון מעוזרד וזה הניזון מתפוחים כיום מזדווגים ומטילים ביצים בזמנים שונים ולפיכך הם מתרבים ביניהם לעיתים רחוקות. קיימים הבדלים גנטיים ברורים, ורימת התפוחים נמצאת כעת בדרכה להפיכה למין חדש. מרבית האנשים שיש להם כלב שעשועים יודעים אודות סוג חדש של מיקרו אורגניזם – ;Canine parvovirus מחלה קטלנית של כלבים שהתפתחה מוירוס דומה שתקף רק חתולים בשנות השבעים.

'פערים אמיתיים ברשומת המאובנים?

“אבלוציה – המאובנים אומרים לא!” מצטת גיש את סטיבן ג'יי גולד מהאוורד. מאור יותר מצטט גולד: “רשומת המאובנים והשינויים המהירים שבה לא תומכים בשינוי ההדרגתי.” מה שד”ר גולד כתב למעשה היה: “רשומת המאובנים והשינויים המהירים שבה לא תומכים בשינויים הדרגתיים, אך העיקרון של הברירה הטבעית לא דורש זאת – הברירה הטבעית יכולה לפעול במהירות.” וזוהי רק דוגמא שגרתית של שימוש בציטוטים מחוץ להקשרם כדי “לתמוך” בעמדה שלהם. תמיד כדאי לבדוק את המקור. הם גם אוהבים להשתמש במקורות לא מעודכנים או במאמרים שבדיעבד התגלה שנפלה בהם טעות.

העמדה האמיתית של גולד תומכת באבולוציה, והיא נתמכת על ידי הדוגמאות של המינים שהתפתחו לאחרונה. מעברי המאובנים בין מינים בדרך כלל היו פתאומיים כי בעבר, כמו היום מינים חדשים מתפתחים במהירות. צריך להיות ברי מזל כדי כדי למצוא מאובני ביניים מהמקום ומהזמן שבו התפתח המין החדש. יתרה מכך, האבולוציה המהירה וההדרגתית של מספר מיני שבלולים במשך 5,000 עד 50,000 שנה, ידועים לנו בפרטים. שוב, הן הicr והן הבריאה ההדרגתית שוללת כל אפשרות למציאת סדרות מעבר כאלה. הפערים בין המינים הם טריוויאליים בכל מקרא. לדוגמא, פער אחד מהיר כזה הוא החלפתם של הניאדרטלים עם בני האדם המודרנים באירופה. כיום ידוע ששני המינים התפתחו מאב משותף, עשרות אלפי שנים בעברם, בצמידה רבה, קבוצות שלא התרבו ביניהם החיות במקביל יכולות להחשב כל מינים נפרדים. ואולם הניאנדרטלים קברו את מיתיהם בקברים והציעו להם כלים ופרחים, והדבר הצביע על אמונה דתית. ואם דת לא מגדירה יצורים כבני אדם, מה כן?

אנתרופיה

גיש טוען שהחוק השני של האנתרופיה הופך את האבולוציה לבלתי אפשרית. הטיעון מבוסס על התרמודינמיקה הקלאסית, אך היא תקפה רק כשמדובר במערכת סגורה. אם ניקח מערכת שלמה, המערכת דואגת להשוות את התנאים בין מקומות שיש בהם אנרגיה גבוהה לנמוכה. רמת הסדר יורדת במערכות כאלה. אילו הדבר היה תופס לגבי כדור הארץ, החיים היו בלתי אפשריים. אם היתה נוצרת ביצה המתחילה כתערובת מקרית של חלבון וחלמון, אך היא מארגנת את עצמה לבד להפוך לתרנגול אם מחזיקים אותה בחום של 30 מעלות במשך שלושה שבועות. אם החוק השני היה פועל, התרנגולת היתה מורכבת מחומרים כימיים חסרי תועלת, והחלק היחידי שהיה מתארגן, היה הופך לדו תחימוצת הפחמן ולמים. באופן דומה, מערכות תרמודינמיות פתוחות יכולות להיות מאורגנות באמצעות אנרגיה “מיובאת”. חדר השינה שלך נוטה להיות מבולגן, אך הוא עשוי להיעשות יותר מאורגן, כאשר אתה תיבא את האנרגיה שלך ותנקה אותו. האנתרופיה בחדר פוחתת בזכות המאמצים שלך, אך בכמות שווה לכמות האנרגיה שבה השתמשת לצורך הניקוי. כדור הארץ מיבא כמויות אדירות של אנרגיה מהשמש, ורק שיעור זעיר ממנו משמש ליצירת הסדר הביולוגי. איליה פריגוגין (Prigogine) קיבל בשנת 1977 את פרס נובל לפיסיקה כאשר הראה שמערכות תרמודינמיות יכולות ליבא אנרגיה, וכן שהמערכות הפתוחות רחוקות משיווי משקל (כלומר יש להם עודף אנרגיה זמינה) לא רק יכולות אלא לעיתים מוכרחות לייצר מבנים מאורגנים. רק חוקי הכימיה והפיסיקה מספיקים לשם כך. חישבו על טיפת מי מלח המתאיידת בשל החום המיובא. המלח משתנה מנוזל למוצק. התוצאה הכוללת היא עליה באנתרופיה, אך חלקיק המלח עצמו הפך להיות מאורגן יותר. זו תוצאה ישירה של החוק השני של התרמודימיקה. חוק זה, מסתבר, הפך להיות המכשיר לבריאה. קרוב לודאי שהבריאתנים טוענים, כי גם ללא האיסור הנובע מהחוק השני כי הסיכוי ליצירת מולקולות ביולוגיות מתפקדות (אנזימים למשל) הוא בלתי אפשרי. אנזים טיפוסי כולל מאה מיליון חומצות אמינו אך כולן רק קומבינציות של כעשרים מולקולות שונות מתוך מיליארדי אפשרויות, ואולם קרוב לודאי שהסיכוי שסדר מסוים כזה יתפתח בצעד אחד במקרה הוא 1 חלקי עשר ואחריו 130 אפסים, מאוד מרשים, אך צריך לזכור שהחישוב הוא טוב במגבלות ההנחות שהושמו לתוכו. במשך שנים רבות הראו כל החישובים שדבורים אינן יכולות לעוף. נראה שהדבורים משתמשים בטריקים שמומחי האוירודינמיקה הראשונים לא ידעו עליו. כמו שהדבורים עפות למרות התאוריה האירודינמית, גם אנזימים מתפקדים נוצרים כל הזמן. מיקרואורגניזמים רכשו אנזימים חדשים שאישפרו להם לעכל את הפסולת הרעילה שאינה מופיעה בטבע (כלורינטים ופחמימנים פלואורידים), והם מהווים אמצעי חשוב מאוד בבקרה על זיהומים. סוסומי אונו (Sci. 81:2421-2425, 1984 .Proc. Natl. Acad) מצא שאנזים כזה, , oligomer hydrolase, r nylon linear נוצר באמצעות מוטצית הזזת מסגרות. מוטציה מסוג הזזת מסגרות מערבבת את כל המבנה של החלבון, וכך האנזים מסתדר מחדש באופן אקראי. כצפוי, האנזים הזה רחוק משלמות ויעילותו היא רק אחוז אחד מאנזים טיפוסי, אך הדבר החשוב הוא שהוא פעל. הטעות שנעשתה בידי גיש היא להזדקק לרצף מסוים כדי ליצור הכל בבת אחת ולתת תוצאות מושלמות. הוא פוסח על השיפורים ההדרגתיים שבהם האנזימים לא מושלמים אך עובדים, ולפיכך שורדים את הברירה הטבעית. שלבי ביניים יכולים לתפקד משום שרצפי חומצות אמינו רבות נותנות את אותה פונקציונליות אנזימטית.

תורת מיון היצורים (טקסונומיה) ברמת המולקולה

משום שלא משנה באיזו חומצת אמינו משתמשים ברבים מהאתרים בתוך האנזים, קורות לעיתים קרובות מוטאציות “שקטות” שאין להן השפעות ניכרות לעין. אפשר לבחון עצי משפחה עם אנזימים ספציפיים, כמו למשל .cytochrome-c יצורים עם אנזימים השונים בכמה חומצות אמינו ממוקמים בענפים קרובים, בעוד אלו בעלי ההבדלים הרבים ממוקמים בענפים רחוקים יותר. בדרך כלל בדיקה כזו נותנת את אותו עץ כמו רשומות המאובנים. מחקרים כאלו ממקמים את בני האדם והשימפנזים על ענפים סמוכים. זוהי גם דוגמא לתחזית של תאורית דאורוין המאושרת בצורה יפהפיה בהסמך על בדיקות מעבדה.

ביולי 1982 התעמת גיש עם ראסל דוליטל בטלוויזיה הציבורית. בתגובה לטיעון האחרון, טען גיש כי חלבוני דם דומים יותר בין כלבי בולדוג לבין אדם מאשר בין שימפנזות לבני אדם. המקור שלו היה סיפור מאת גארניס קרטיס (Garniss Curtis) בועידת ונר-קרן באוסטריה ביולי .1971 אבל זו היתה סתם בדיחה גרועה – מדובר בשמועה על מחקר, שתוצאותיו לא פורסמו וגם לא הצליחו לחזור אליהם בגלל טרגדיה נוראית – הצפרדע היתה נסיך מכושף. גיש הגן על עצמו באמרו שהוא חשב שקרטיס היה רציני. אני סבור שגיש שעשה את הקרירהשלו מלהסתובב ולספר בדיחות בטענה שמדובר במדע אמיתי, לא יכול היה להבדיל. זוהי רק דוגמא מדוע צריך תמיד לבדוק את המקור לטענות שמעלה המכון למחקרי הבריאה. התוצאות הן לפעמים מאוד מעניינות.