ד”ר אבי מסיקה ופרופ' תמיר אגמון מבית הספר למוסמכים במינהל עסקים במכללה למינהל, סבורים כי מדיניות הקצאת המשאבים של המדען צריכה להיות אנטי מחזורית, כלומר בתקופות שיא יש לצמצם את התקציבים ובתקופות שפל – להגדילם ● מעריכים: בשני העשורים האחרונים שרפה ישראל את כל פוטנציאל היזמים הקיימים בישראל, ולכן לא צפוי גידול במספר החברות החדשות שיקומו בענף
יהודה קונפורטס, מערכת DailyMaily, אנשים ומחשבים
מחקר חדש שנערך על ידי ד”ר אבי מסיקה ופרופ' תמיר אגמון מבית הספר למוסמכים במינהל עסקים של המכללה למינהל, מוביל למסקנה לפיה מדיניות התיקצוב הלאומית של כספי המדען הראשי במשרד התמ”ת צריכה להשתנות – ועליה להיות אנטי מחזורית. זאת, בניגוד לשיטה הקיימת כיום, לפיה תקציב המדען, כמו תקציבים רבים אחרים, הם אחוז קבוע מתקציב המדינה.לדעת עורכי המחקר, המדיניות הזו גורמת לכך שלא מעט חברות שקמו ונסגרו בתקופת בועת ההיי-טק יכלו להמשיך ולפעול לו המדיניות היתה דינאמית יותר והיתה פועלת על פי מגזרים ולא על פי כלל חשבונאי אחיד. אותן חברות, הם מסבירים, לא נהנו מסיוע של הקרנות בגלל עודף היצע. לדברי ד”ר מסיקה, מדיניות זו נהוגה במרבית המדינות בעולם, וההמלצה של המחקר היא אמפירית-כוללת ואינה מתייחסת רק למדינת ישראל.
ד”ר אבי מסיקה הינו יזם סדרתי בתחומי התקשורת, המוליכים למחצה והננו-טכנולוגיה. בעבר שימש במספר תפקידי ניהול בכירים, בין היתר בחברות טאואר סמיקונדאקטור ושל-קייס וכמנכ”ל חברות הסטארט-אפ ממלינק וקליראו-פוטוניקס. ד”ר מסיקה משמש כיועץ למספר קרנות הון סיכון בארץ ובחו”ל, ביניהן Executive-in-Residence, ג'רוזלם גלובל ונצ'רס, כחבר במועצה מייעצת של מספר חברות סטארט-אפ וכיו”ר ההנהלה הציבורית של ענף הסטארט-אפ בחטיבת ההיי-טק של מכון היצוא הישראלי. פרופ' תמיר אגמון הוא דיקן לבית הספר למוסמכים במינהל עסקים במכללה למינהל.
המחקר, שנערך במספר שלבים במהלך השנים האחרונות, בדק את נושא ההשקעות בהיי-טק בעולם, כולל בישראל, על פי פקטור של מחזוריות מוכרת ומוכחת, שאירעה בעולם מאז החל ההיי-טק לפרוח בשנות ה-80'. מובן שניתן דגש מיוחד על תקופת הבועה, שגרמה לשינויים רבים בתהליכים. המחקר ערך אנליזות על התנהגות תעשיית ההון בארצות הברית, הכוללת כ-400 קרנות הון סיכון כמו גם קרנות שפועלות בישראל – שמספרן נע בין 35 ל-40.
“המחזוריות הזו קשורה כמובן לתהליכים כלכליים רחבים יותר”, מסביר ד”ר מסיקה. “ראינו שבארצות הברית, בין השנים 1980 ל-1995 הייתה גאות עצומה, בעיקר גידול בתל”ג, בין היתר בגלל הפריצה של תחום ה-ICT. באותה מידה גדלו גם תקציבי ההשקעה במו”פ מצד הממשלות. בניגוד למה שאפשר להתרשם מפרסומים שונים בכלי התקשורת, חלקו של המדען בתקציב המדינה הוא קבוע – בערך כחצי אחוז. המספרים משתנים בהתאם לגודל התקציב הכולל של המדינה. אבל התקציב גדל ללא שום התייחסות למצב בענף”.
לדברי ד”ר מסיקה, “סביר להניח שבתקופת גאות אין צורך במימון ממשלתי של כספי המדען, כי הקרנות עושות את זה בעצמן, ואת הכסף הזה יש להפנות לאותן חברות אשר נופלות בין ההגדרות – הן קמות מסיבה זו או אחרת אבל נסגרות תמיד בגלל אותה הסיבה – מחוסר במימון. בתקופת שפל יש להגדיל את תקציבי המדען, ולסייע לחברות שלא יכולות לחיות ללא המימון. נכון הוא שמקובל לחשוב שחברה שנסגרת היא חברה שלא ראויה להתקיים, אבל אם מדיניות התיקצוב הייתה יותר גמישה, יכול להיות שאותה חברה היתה ניצלת”.
במחקר עצמו, שכבר פורסם בכמה מקורות אקדמיים בעולם, יש מודלים מוכחים המתייחסים לסך כל הכספים שהושקעו, לקצב הגידול ביזמות ובחברות חדשות ופרמטרים נוספים אחרים. מכל אלו עולה, כי בתקופת גאות הממשלה לא חייבת להגדיל את התקציבים, ולשמור אותם לתקופת שפל, ובכך להציל עוד חברות. “הסטטיסטיקה אומרת שדולר אחד בהון סיכון מניב החזר השקעה ואפילו רווח כבר אחרי שלוש שנים, ואילו דולר ממשלתי – רק אחרי חמש שנים”, אומר ד”ר מסיקה.
המאגר האנושי נוצל
נושא אחר שנחקר על ידי מסיקה ואגמון הוא צמצום פוטנציאל היזמות במדינת ישראל, כמו במדינות רבות אחרות. לדברי מסיקה, הגאות לכאורה שקיימת כעת, בעקבות פרסום הנתונים לשנת 2006 על היקפי הגיוסים והאקזיטים שהיו בשנה זו, כ-60 חברות שנמכרו או הונפקו לא משקפים נכונה את מצב הענף. “רוב החברות הן בנות שש או שבע שנים”, הוא מסביר, “כלומר שהן חברות שנולדו עוד בזמן הבועה. עקבנו אחר המגמות של ההשקעות בשנים שאחרי הבועה, וגילינו שביחס הפוך לשיפור במצב הענף והכלכלה, לא חל גידול בהיקף ההשקעות בישראל ולכאורה מצב לא הגיוני”, אומר מסיקה ומציין שבבדיקה שנערכה, נלקחו בחשבון גורמי השפעת הזמן, כלומר שסביר להניח שב-2002 או ב-2003 עדיין הייתה האטה מסוימת, אבל מדוע בשנים האחרונות אין גידול?! נתון חמור יותר הוא שב-2006 הוקמו רק 10 חברות.
הסיבה הישירה שמאגר היזמים בישראל הידלדל, על פי המחקר, היא שבישראל יש היום 70 אלף מהנדסים בסך הכול. על פי המקובל, נכתב במחקר, כ-8% מכל אוכלוסיה, ולא משנה באיזה מגזר, הם יזמים. כלומר שסך כל מאגר היזמים בישראל מגיע ל-5,000. על פי המחקר, התעשייה בישראל השקיעה עד היום ב-5,000 חברות, “כלומר שמיצינו את מאגר היזמים”, אומר ד”ר מסיקה. הוא מדגיש, כי בקרנות לא חסר כסף, אלא דווקא להיפך. “המצב הוא כיום שכסף רודף עסקאות ולא להיפך – ועל פי הערכות של IVC, היקף הכסף הפנוי להשקעות הוא שלושה מיליארד דולרים, אבל זאת בלי יזמויות”.
לעורכי המחקר אין פתרונות קסם למציאות זו. הפתרונות, לדבריהם, צריכים להיעשות בעיקר על ידי הגדלת מספר המהנדסים ובהשקעה גדולה ומסיבית יותר בחברות SEED, אבל הבעיה היא שחברות כאלו לא קיימות, כי היזמים לא ממהרים להקים אותן – מסיבות רבות. אחת מהן היא העניין של המשאב האנושי. “בעוד שלוש שנים יהיו כאן 40 חברות חדשות”, מסכם מסיקה, “זה מציב את ישראל במצב מסוכן מאוד מבחינת התפתחויות התעשיה – בעיקר בגלל משאבי האנוש”.
