‫מדע הבריאות – העידן החדש של הניטור הרפואי / מרין מ’קנה‬

טלפונים סלולריים וחיישנים זעירים עוזרים להתריע במהירות על מגמות בריאותיות

בכל רגע נתון סביר שמישהו בארצות הברית סובל מהתקף אסטמה (קַצֶּרֶת הַסִּמְפוֹנוֹת). כ-25 מיליון אמריקנים חולים במחלה גוזלת הנשימה הזאת, ובכל שנה כמחציתם מאבדים שליטה על המחלה. מקצתם ימהרו לחדר המיון ואחרים יחפשו במהירות את המשאף שלהם כדי ליטול באמצעותו תרופות מהירות-פעולה שמסוגלות להביא להרפיה של דרכי האוויר המכווצים בתוך דקות. אבל קשה לחשב אילו חולים מצויים בסיכון גבוה ללקות בהתקף כזה מפני שהסטטיסטיקה הדרושה לזיהוי המגמות האלה מבוססת על זיכרונם של החולים עצמם המדווחים על ההתקפים שלהם ימים או שבועות לאחר שקרו.

ייתכן שמצב העניינים הזה ישתנה בכמה ערים בארה”ב בזכות טכנולוגיה חדשה. בלואיסוויל שבקנטקי, באזורים מסוימים בקליפורניה ובמדינת וושינגטון, חולי קצרת משתמשים במשאפים המצוידים בחיישן קטן המשדר באופן אלחוטי נתוני מיקום ותדירות השימוש בו. הנתונים האלה משוגרים באמצעות שרת מאובטח אל טלפונים סלולריים של חולים ואל ממשקים אינטרנטיים של רופאים, ומספקים דיווח מידי על מצבו של החולה. הנתונים גם נאגרים לצורך עיון עתידי.

המשאפים ומערכת ניטור המידע, הקרויים יחד Asthmapolis, ושאושרו לשימוש מטעם מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) ביולי 2012, הם רק דוגמה אחת לאסטרטגיה מתפתחת שהיא חלק ממגמה חדשה שטרם זכתה לשם קליט. המגמה הזאת נושאת הבטחה גדולה משום שהיא משלבת בין התיעוד והפיקוח על בריאות הציבור המקובלים ברפואה זה מכבר, ובין טכנולוגיות של כריית מידע וטלפונים סלולריים. יחד, הכלים האלה מפיקים דיווחים מעמיקים ומעודכנים שיכולים גם לסייע לחולים ולחוקרי הרפואה וגם לשפר את בריאות הציבור ואת ההגנה על הסביבה.

“כשחושבים על הכוחות שיעצבו את הרפואה ב-20 וב-30 השנים הבאות, עולות שלוש מגמות בולטות: הזדקנות ניכרת של האוכלוסייה, גידול רב בשיעור המחלות הכרוניות ומחסור במטפלים,” אומר סטיבן דה-מֶלוֹ, ראש אגף שירותי הבריאות ב”מכון לחקר השימוש בטכנולוגיות מידע לטובת הציבור” של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. דה-מֶלוֹ אומר שהאבחון וההשגחה באמצעות טלפונים ניידים יכולים למתן את השפעתן של המגמות הדמוגרפיות בכך שיזהו מוקדם מצבי משבר בריאותיים, בכך שהם מאפשרים טיפול מרחוק, ובכך שהם מנגישים לחולים מידע המסייע להם לרסן את המחלה שהם סובלים ממנה.

בנשימה אחת

מערך ה-Asthmapolis התפתח בעקבות אי שביעות הרצון של אחד ממייסדיו, דייוויד ון סיקל, מנתוני האסטמה הממשלתיים. תסכול זה גבר לאחר שקיבל תואר דוקטור ושימש כחוקר תחלואה ב”תכנית הלאומית האמריקנית למלחמה בקצרת” של המרכזים האמריקנים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC). “למרות כל הידוע לנו על הקצרת ועל הטיפול בה, רוב החולים, כפרטים, עדיין סובלים מהתפרצויות בלתי מבוקרות של המחלה,” הוא אומר. “הרופאים המטפלים בהם אינם יכולים לעשות ‘תיקוני כיוון’ כי החולים אינם מדווחים על מצבם הרע, ובסופו של דבר הם בסיכון גבוה יותר להגיע לחדר המיון, להתאשפז, להפסיד ימי לימודים וימי עבודה – וכל זה מתחת למכ”ם של בריאות הציבור.”

ואן סיקל הבין שהחולים כבר נושאים מכשירים שיכולים לשמש לדיווח אובייקטיבי על מצבם: המשאפים שלהם. רוב חולי הקצרת נוטלים מדי יום תרופות בעלות פעולה אטית לריסון קבוע של המחלה. שימוש חוזר ונשנה במשאף מלמד על מצב חירום בהתהוות. ב-2006 החלו ואן סיקל וכמה שותפים לפתח חיישן אלחוטי, שהיום בוחנים את פעולתו בכל מיני תנאים. בלואיסוויל, לדוגמה, חוקרים נעזרים בו לזיהוי גורמים סביבתיים מקומיים המחוללים התקפי קצרת; בסקרמנטו מתרכזים בטיפול ובמעקב יעילים לאחר התקף.

את הפרויקט בלואיסוויל מממנת הרשות המקומית. טד סמית, האחראי על החידושים בעיריית לואיסוויל מקווה לפרוס 500 חיישנים לפחות ולהרכיב תמונה שנתית של השפעת המחלה על האוכלוסייה ושל התפקיד שממלא זיהום האוויר הידוע לשמצה של לואיסוויל בהחמרתה. הפרויקט בסקרמנטו ממוקם במרכזים הרפואיים של ווּדלֶנד הֶלתְ’קֶר ומֶרסי מדיקל גרופ, ארגונים המסונפים לספק שירותי הבריאות דיגניטי הלת’. המטרה היא לבדוק אם דיווח לרופאים על תסמינים, בזמן אמת, מיטיב עם החולים. מייקל פַּטְמַס, הרופא הראשי בוודלנד, אומר שהפרויקט עשוי להועיל גם לחולים אחרים. ראשית, רבים מחולי האסטמה באזור הם חקלאים שעבודתם בחוץ, באבק, גורמת להתקפים. ניהול טוב יותר של בריאותם יכול למנוע את הגעתם לחדרי המיון ולהפחית את העומס בהם. שנית, השוואת הנתונים המצטברים שבאים מחיישני המשאפים כנגד דיווחי מזג האוויר באזור, יכולים לאפשר לבתי החולים להתריע מפני גורמי סיכון צפויים באמצעות מסרונים למשל. “אם יבש וחם והרוח נושבת בכיוון מסוים, נוכל לשלוח אזהרה: ‘תנאי מזג האוויר גרועים היום'”, אומר פטמס.

מעקב אחר מגמות

פיתוחים טכנולוגיים כדוגמת Asthmapolis משקפים התמזגות של שתי מגמות ששתיהן בעצמן חדשות: ניטור מרוחק של חולים ואיסוף תצפיות ממקורות חדישים.

מכרה מידע: הסיכות האדומות במסך ה-Asthmapolis שבתמונה מסמנות את המקומות שבהם השתמש החולה במשאף. באזורים הכתומים חולים אחרים השתמשו במשאפיהם.

הניטור המרוחק משגיח על חולים במחלות כרוניות כמו אי ספיקת לב למשל, העלולות להתפרץ ולהיעשות מצב חירום רפואי. החולים מחזיקים בביתם או על גופם מכשירים המשדרים באופן אלחוטי או אלקטרוני התרעה לגורמים המטפלים כשנרשמים שינויים שיכולים להורות על סכנה. “מִנהל בריאות הקשיש” (VHA) של ארה”ב עורך ניסויים בניטור מרוחק כזה זה יותר מעשר שנים. המכשירים המחוברים למערכת הניטור מגוונים: ממדי-סוכר של חולי סוכרת ועד מאזניים ביתיים – שכן שינויים במשקל הגוף יכולים ללמד על החרפה של אי ספיקת לב. מלבד הניסויים של VHA, נערכו גם ניסויים שבהם חיברו רַשַּׁם-לֵב חַשְׁמַלִּי (EKG) לטלפון ביתי כדי לזהות סימנים מקדימים להתקף לב, ניסויים בערכות להנפקת תרופות באופן יום-יומי שמדווחות אם נעשה בהן שימוש או לא, ניסויים ביישומונים סלולריים המאפשרים לחולי סוכרת לדווח מה אכלו וכמה אינסולין נטלו, וניסויים במדי זרימת-שיא בעלי חיבור בלוטות’ המאפשרים לחולי קצרת לאבחן התחלה של היצרות בדרכי הנשימה שלהם.

מאחר שרוב הטכנולוגיות האלה חדשות, עדיין אין הרבה מחקרים מקיפים הבוחנים אותן. מעט המחקרים שנעשו עד כה מלמדים שהחולים מרגישים שהם שולטים טוב יותר במחלתם והם יותר שבעי רצון מן הטיפול באופן כללי. ייתכן שהטכנולוגיה הזאת תוכיח את מלוא ערכה הרפואי רק כשקבוצות גדולות יותר של חולים ישתמשו בחיישנים השונים.

רוב המידע הנאסף בניטור המרוחק משוגר מחולה לרופא או לצוות מטפלים, כך שהוא מתמקד בטיפול באותו חולה יחיד. במגמה השנייה שהביאה להמצאת ה-Asthmapolis, זרימת המידע היא מרבים לרבים: כלומר, המידע בא ממקורות רבים והוא נגיש למשתמשים רבים, החל בשירותי בריאות ציבוריים וכלה בפרטים באוכלוסייה הכללית.

עד היום נתונים של פיקוח על מחלות נבעו מתוך עולם הרפואה ובריאות הציבור ונשארו בו. רופאים סיפקו את הנתונים והם זרמו בצינורות של שירותי הבריאות ופורסמו בידי גופים ממשלתיים. הגרסה הראשונה של אופן המעקב החדש הזה, המבוסס על מיקור המונים (crowdsourcing), היתה כנראה ProMED-mail (ראשי תיבות: “תכנית לניטור מחלות מגיחות”) – רשימת דיוור אלקטרוני שניהלו אקדמאיים בהתנדבות, שהחלה לפעול ב-1994 והיום רשומים בה כ-60,000 מכותבים. ל-ProMED-mail כותבים רבים ומגוונים והיא מקבלת נתונים ממקורות רשמיים, כמו למשל רשויות ממשלתיות, וממקורות בלתי רשמיים כמו דיווחי חדשות. הדור השני למתווה הזה היא ה-HealthMap שייסדה ב-2006 קבוצה מבית החולים לילדים של בוסטון. המערכת הזאת משלבת תרומות פעילות של קוראים, כפי שעושה גם ProMED-mail, עם עיבוד סביל, אוטומטי, של נתונים ממקורות ממשלתיים, מדיווחי חדשות, ומטקסטים ברשתות החברתיות באינטרנט, ומייצרת מכל הנתונים האלה, בזמן אמת, מפות המסמנות התפרצויות של מחלות ברחבי העולם.

שני המיזמים האלה הראו שבכוחם לזהות התפתחויות חשובות מהר יותר משיטות הפיקוח הרגילות. בפברואר 2003, פרסמה ProMED-mail שאילתה ששברה את חומות השתיקה שהציבה הרפובליקה העממית של סין סביב מגפת ה-SARS המתפרצת. ובאפריל 2009 גילו כלי דליית המידע המקוון של HealthMap דיווחים על מחלה של דרכי הנשימה בעיתונים במקסיקו כמה שבועות לפני שהכריזו ב-CDC על המקרה הראשון של מגפת השפעת H1N1.

בינתיים מפתחים אחרים עובדים על דור חדש של מכשירים ניידים שילקטו נתונים רפואיים. חברת FitBit בסן-פרנסיסקו לדוגמה, מייצרת קשת של חיישנים לבישים המשדרים מידע על שינה ועל פעילות גופנית לישומון סלולרי ולממשקי מחשב מקוונים. ה-Scout שחברת סְקַנַדוּ ממוֹפֶט פילד שבקליפורניה הכריזה על השקתו בסוף 2012 הושווה ל-medical tricoder מ”מסע בין כוכבים”, על שום היותו כלי ידני המודד גם דופק, גם חום גוף וגם את רמת החמצן בדם בעת ובעונה אחת. האתגר שניצב לפני המכשירים החדשים האלה, בדומה לזה שניצב לפני רשימות הדיוור ומערכות הניטור המרוחק הראשונות, הוא לשכנע אנשים להשתמש בהם. מבחינה זאת, אומר דה-מֶלו, לצעצועים החדישים ביותר יש יתרון מסוים. “הרעיון הוא שיש לך ליבה של טכנולוגיית ניטור העטופה במעטפת של מוצר, ואם אפשר מעוצב יפה וקומפקטי, העטוף במעטפת של שירות,” הוא אומר. “כל אלה דרושים כדי שהשיטה תצליח.”

אבל עיצוב יפה עולה כסף. המכשיר הזול ביותר של FitBit, הקרוי Zip, עולה 59.95 דולר אמריקני, ובסקנדו אומרים שהצרכנים ישלמו “פחות מ-150 דולר” בשביל Scout. ואם מראש רק חלק קטן בציבור ידו משגת לרכוש לעצמו את המכשירים, הרי שההבטחה הגדולה הגלומה בהם: אספקה של נתוני בריאות מעמיקים של קבוצות גדולות באוכלוסייה – עלולה שלא להתקיים.

על המחברת

מרין מ’קנה (McKenna) היא עיתונאית ובלוגרית שכתבה שני ספרים בנושא בריאות הציבור. היא כותבת על מחלות מידבקות ועל נושאי בריאות ומדיניות המזון בעולם.