האם המדע הוא הדבר החם הבא?
בדיווחים במגזינים (ואולי גם בבלוגים בנושאי מדע), מקובל לומר שדי בשלושה אירועים כדי לסמן מגמה. ובכן, הרשו לי לבשר על מגמה חדשה: כוכבי תעשיית הבידור האמריקניים נחלצים לעזרת המדע. לפניכם שלושה בדרנים מובילים שנרתמו למשימה.
במאמר מערכת שהתפרסם בגיליון מארס 2012 של כתב העת Science הכריז שחקן הקולנוע, הבמאי והתסריטאי אלן אלדה על תחרות בתקשורת המדע, שהשופטים בה יהיו ילדים בני 11. אלדה הציב למדענים אתגר: לכתוב מאמר המסביר מהי להבה, “שיהיה מובן לילד בן 11 ורצוי שיהיה גם כיף לקרוא אותו.” בין שאר עיסוקיו, אלדה הוא חבר מייסד בהנהלת המרכז לתקשורת המדע באוניברסיטת סטוני ברוק המארחת את התחרות.
כוכבת הפופ האיסלנדית ביורק הופיעה בפברואר 2012 בסדרת קונצרטים ב”היכל המדע של ניו יורק” לקידום האלבום החדש שלה “ביופיליה” (Biophilia). היא סייעה גם בפיתוח סדרת שיעורים לתלמידי חטיבת הביניים העוסקים במושגים המדעיים המוזכרים באלבום, כמו מבנים גבישיים, מופעי הירח ונגיפים.
בתחילת 2012, חָבַר הראפר האמריקני will.i.am לענקית התקשורת טיים וורנר להשקת תחרות ושמה “האם זה לא יהיה מדליק אם…” (www.wouldntitbecoolif.com), שמטרתה לעודד ילדים בני 10 עד 15 להציע רעיונות להמצאות המבוססות על מתמטיקה או מדע ויעשו את העולם ל”מקום נפלא עוד יותר.” בקיץ 2011 השתתף will.i.am בהפקה של תכנית טלוויזיה מיוחדת לקראת החזרה לבית הספר שנקראה בשם “אני ראשון i.am FIRST)) – מדע זה רוק’נ’רול” שמטרתה לעודד לימודים, מדע וטכנולוגיה. במהלך הכנת התכנית, הצליח לשכנע את הזמרת ריהאנה לשלוח למיליוני מעריציה הודעה בטוויטר: “מדע הוא סם משכר” (“science is dope”).
אמנם, עדיין ארוכה הדרך להשבת המדע למקומו הראוי בחברה האמריקנית [ובחברה בכלל]. ועם זאת, אני תוהה עם העבודה הטובה שעושים הכוכבים האלה מבשרת את תחילתו של שינוי עמוק בתרבות שלנו. האם, באמת, המדע חוזר להיות מדליק?
לא בטוח. עתיד המדע נראה קודר למדי. בכנס השנתי של האגודה האמריקנית לקידום המדע (AAAS), שנערך בפברואר 2012 בוונקובר שבקנדה, אמרה יושבת ראש האגודה, נינה פדורוף, שהיא “מפוחדת עד מוות” לנוכח עליית כוחה של התנועה האנטי-מדעית. “אנו מחליקים במדרון חזרה לתקופה חשוכה,” אמרה פדורוף, “ונראה שאין ביכולתנו לעשות הרבה בנדון. אני מדוכאת עד עומק לבי.”
עלה אפוא על דעתי שאנו, המדענים, תורמים להתעניינות הידוענים במדע. אולי הם פשוט נוטים לגלות אהדה לקבוצות חסרות אונים הנלחמות על קיומן, כמו חיות בסכנת הכחדה או ילדים נטושים, והמדענים הם המזמינים, ביודעין או שלא ביודעין, סוג כזה של אהדה.
פדורוף מצטרפת למקהלת מדענים המתחננת לעזרה. בפברואר 2012, למשל, פרסם “ארגון המדענים המודאגים” דוח שכותרתו “עץ או פלי – או שהם ינצחו או שאנחנו נפסיד: איך תאגידים מסחריים פוגעים במדע על חשבון הציבור”. וב-2010 ראה אור בהוצאת האקדמיות הלאומיות האמריקניות עדכון לדוח מ-2005 בכותרת: “לטוס מעל לחשרת הסופה, חלק ב’: הוריקן בדרגה 5 מתקרב במהירות” החוזה שחורות לעתידה המדעי והטכנולוגי של ארה”ב.
מיתוג מדענים כזן נדיר המצוי בסכנת הכחדה הוא אסטרטגיה שיווקית מפוקפקת שלא הייתי ממליץ עליה לשימוש בתנאים רגילים. אך במצב העניינים כיום, נראה שבהוליווד, לפחות, השיטה עובדת.
מארק קוצ’נר על פי בלוג האורחים של סיינטיפיק אמריקן:
תגובה אחת
דומני כי המדע נתפס על ידי אמנים אלה כמייצג של הומניזם ונאורות – דהיינו, קו מחשבה השם את יהבו על רציונליזם מחד, ואמונה בכוחו של האדם להשפיע על גורלו מאידך.
לא קשה לראות כיצד צורת מחשבה זו מתחברת לסובלנות לרעיונות, לסלידה מציוויים דתיים, לאהדה לאוניברסליזם.
כל אלה עומדים בניגוד לכוחות שמרניים המתנגדים לקידמה, השואבים צידוקים מוסריים מכתבי קודש למיניהם, המנסים לשלוט במאמיניהם ובאורחות חייהם.
בעיני החלוקה ברורה – ולכן תופעה זו אינה מפליאה כלל.