הראש מבקש להמריא לחלל, לגוף אין מה לאכול
חדשות וואלה!
שרידי הטיל באתר השיגור, 25 באוגוסט 2003. מאז האסון גברו הקריאות להוציא את תוכנית הטילים מידי חיל האוויר ולהעבירה לגורם אזרחי
קתוכנית החלל של ברזיל יש הישגים בתחום הלוויינים, אבל בתחום הטילים היא צועדת מכישלון לכישלון: באחרון שבהם הסתיים ניסיון שיגור של טיל ב-21 הרוגים. זה מה שקורה כשמדינה מתפתחת שמתקשה להאכיל את תושביה נותנת לצבא שלה לנהל פרויקט כה שאפתני עם תקציבים מדולדלים, בלי שקיפות ובלי ניהול מסודר. כתבה שנייה בסדרה
עשרים ואחד מדענים וטכנאים בכירים מתחום החלל איבדו את חייהם כאשר טיל נושא לוויין תקשורת התפוצץ בכן השיגור בבסיס הצבאי באלקנטארה שבצפון מזרח ברזיל, בסוף חודש אוגוסט. היה זה הכישלון השלישי של ברזיל בניסיונה לשגר לוויין תקשורת על טיל משל עצמה, והאסון החמור ביותר בהיסטוריה של תוכנית החלל שלה.
יותר משעורר האסון שאלות על עתידה של תוכנית החלל של ברזיל, הוא שימש תמרור אזהרה גם בעבור מדינות מתפתחות אחרות, שיש להן שאיפות גדולות להגיע לחלל אבל תקציב מדולדל ביותר בגלל צרכים ארציים. מבקרים טוענים כי מדובר בתוכניות יהירות וחסרות כל היגיון עבור מדינות, שעדיין נאבקות להאכיל את תושביהן. אבל נציגים רשמיים בברזיל, בדומה לאלה שבסין ובהודו, מתארים את מאמצי החלל הגדלים והולכים של מדינותיהם כנחוצים הן מבחינה מסחרית והן מבחינה אסטרטגית ולא רק כעניין של יוקרה לאומית.
תוכנית החלל של ברזיל נולדה לפני יותר משלושים שנה כחלק ממאמצי הדיקטטורה הצבאית ששלטה אז במדינה ליצור את “ברזיל הגדולה”. אך בעוד הממשלות השונות אימצו את חזון החלל מבחינה רעיונית, הן לא דאגו לתמוך בו מבחינה תקציבית. בטקס זיכרון שנערך להרוגי אסון השיגור בעיר סאן חוזה דוש קמפוש שבמזרח המדינה נשבע נשיא ברזיל, לואיש אינסיו דה סילווה, כי ברזיל תשגר את הטיל הראשון שלה לחלל עד סוף שנת 2006. הוא גם הבטיח למשפחות הנספים סיוע בסך 35,000 דולר ומלגות ללימודים גבוהים.
אבל התקציב שמייעד דה סילווה לפרויקט רחוק מלהגיע לעשרות מיליוני הדולרים שמומחים מעריכים כי יידרשו לבנייתו מחדש של אתר השיגור באלקנטארה. גישה קמוצת יד זו, טוענים מבקרי הפרויקט באיגוד המהנדסים של סאו פאולו, הפכה את ניסיון השיגור באוגוסט ל”כרוניקה של מוות ידוע מראש”, ככותרת ספרו של גבריאל גרסיה מארקס.
עיגלו פינות
דעות דומות הובעו במהלך חקירה בת ארבעה חודשים של “ניו יורק טיימס”, שכללה ראיונות עם נציגי ממשל ברזילאים לשעבר, מדענים וקרובי משפחה של הרוגי האסון. כמכלול חשפו עדויותיהם תוכנית חלל שמימונה מצומצם במידה מסוכנת, שחוקריה נאלצו להשתמש בחלקים שאינם עומדים בתקנים סבירים ושנוהלה כמעט ללא שקיפות ציבורית על ידי שרשרת פיקוד מפולגת ולא ברורה. ועדת חקירה ממשלתית שהוקמה בעקבות האסון עדיין לא הגישה את מסקנותיה.
“לצבא לא היה מספיק כסף אך הם לא היו הגונים מספיק כדי לומר שעלינו לעצור”, אמר לואיש קלאודיו אלמיידה, ראש קבוצת קרובי המשפחה, שאחיו נספה באסון השיגור. “במקום זאת לחץ הצבא על האזרחים להמשיך בתוכנית, אף שידעו כי אין להם תנאי עבודה ראויים”.
ברזיל היא המדינה היחידה, מתוך כעשרים מדינות שמפתחות תוכנית חלל, שהתוכנית שלה אינה נתונה תחת פיקוחה של סוכנות ממשלתית אחת. מאמצי שיגור הלוויין מנוהלים על ידי המכון הלאומי לחקר החלל שבסאן חוזה דוש קמפוש. כגוף אזרחי הצליח המכון להרוויח הרבה מהדרישה העולמית הגוברת לשימוש בלוויינים מסחריים. גופים רבים מתפתים לשתף פעולה עם ברזיל בגלל יתרון מיקומו של כן השיגור שלה, שהוא הקרוב ביותר לקו המשווה, עובדה המאפשרת ללוויינים להתרומם יותר בקלות ולצרוך פחות דלק.
לעומת זאת, תוכנית הטילים של ברזיל מנוהלת על ידי חיל האוויר של המדינה. מבקריה טוענים כי היא משתרכת הרבה מאחורי זו של פיתוח הלוויין, עקב חשאיות יתר ומאמצים אמריקאיים למנוע את הפצתן של טכנולוגיות טילים חיוניות.
הפער בין שתי התוכניות מאלץ את ברזיל להשתמש בטילים של מדינות אחרות כדי לשגר את לווייניה לחלל, משימה יקרה וקשה לביצוע. הוא גם הגביר את הלחץ שמופעל על העוסקים בפיתוח תוכנית הטילים לפעול במהירות לצמצום הפערים.
קרובי משפחה של הנספים באסון העידו כי הקורבנות התלוננו לעתים קרובות על כך שקציני צבא שאפתנים, נטולי הבנה בתחום הטכני, דירבנו אותם להתקדם במהירות בעבודתם. חלקם גם טענו שקציני הצבא הכריחו את הטכנאים לעגל פינות בעבודתם, גם בכל הנוגע לציוד חיוני. “בעלי אמר להם יותר מפעם אחת שהם משתמשים בציוד מיושן”, אמרה אלמנתו של אחד הנספים, שביקשה להישאר בעילום שם. “התשובה שקיבל היתה שיש להשתמש במלאי החלקים הקיים בכל מקרה, מכיוון שאין להם תקציב לקנות חלפים מתאימים”.
גורמים רשמיים בחיל האוויר לא הגיבו לבקשות לראיונות עם האחראים לתוכנית פיתוח הטילים. “הנושא נחקר לעומק על ידי ועדת החקירה, ואין זה ראוי לצאת בהצהרות”, נאמר בהצהרה שמסר חיל האוויר לעיתונאים בספטמבר.
חוקרים את עצמם
מבקרי החקירה טוענים שהוועדה שמונתה על ידי הממשלה כוללת חברים בארגונים שמנהלים את תוכנית החלל, והביעו חשש לקיומו של ניגוד אינטרסים. “כשמטוס מתרסק לא כוללים את הטייס שהטיס אותו בצוות החקירה של התאונה”, אמר ז'יימה בושקוב, שהיה מנהל תוכנית פיתוח הטילים בשנים 1992-1980.
רוברטו אמאראל, שר המדע והטכנולוגיה של ברזיל, שהתפטר החודש בלי קשר לבעיות בתוכנית החלל, התייחס לטענות אלה בביטול וקבע שהן “מגוחכות”. נציגים מתוכנית פיתוח הטילים חברים בוועדה, הסביר, מכיוון שאין עודף מומחים בתחום בברזיל. “אלה אנשים מוכשרים ואנו נותנים בהם אמון מלא”, הוסיף.
מאז האסון גברו הקולות הקוראים להוציא את התוכנית לפיתוח הטילים מידי חיל האוויר ולהפקידה תחת ניהולו של גורם אזרחי. עובדים בתוכנית בעבר ובהווה טוענים כי המבנה ההייררכי של הצבא והסודיות הנהוגה בו פוגמים בחופש החקירה הדרוש לקיום מחקר מדעי משגשג. חלקם מוסיפים כי תוכנית פיתוח הלוויין היא מודל יעיל יותר לתוכנית החלל הברזילאית בעתיד.
בנוסף לשיגור לווייני תקשורת לחלל, שיגרה כבר ברזיל לחלל שני לוויינים רבי-תכלית בשיתוף עם סין. באוקטובר נחתם בין שתי המדינות הסכם לשיגור שניים נוספים. לוויינים אלה צפויים לנוע במסלולים שיעברו מעל הקטבים, מה שיאפשר לברזיל ולסין לעקוב בצורה מדויקת יותר אחר חצי כדור הארץ המערבי.
המשמעות בעבור ברזיל היא איסוף מידע רב יותר על קציר התבואה אצל המתחרות שלה בתחום החקלאות, כולל ארה”ב. בלוויינים האחרים משתמשים כדי לאסוף מידע על כריתת העצים ביערות האמזונס ועל דיג בלתי חוקי הרחק מהחופים. ייתכן שייעשה שימוש בלוויינים גם לאיסוף מידע למטרות מודיעין צבאי, אך ברזיל מצהירה שמאמציה נתונים למטרות שלום בלבד.
“מדינתנו בגודל של 8.5 מיליון קמ”ר, עם קו החוף הארוך ביותר בעולם וגבולות יבשתיים נרחבים”, אמר שר המדע והטכנולוגיה לשעבר אמאראל. “אנו זקוקים למידע טוב יותר על השטח שלנו ועל גבולותינו ולתכנון טוב יותר של הקציר החקלאי”.
נטילת השליטה בתוכנית החלל מידי הצבא עשויה לפתוח בפני ברזיל הזדמנויות לשיתוף פעולה בינלאומי, אומרים מומחים. עד עתה חסמה ארה”ב כל ניסיון מצד ברזיל לרכוש טכנולוגיות מסוימות והפעילה לחץ על בעלות בריתה לפעול בצורה דומה, מציינים גורמים בתוכנית החלל הברזילאית. החרם הטכנולוגי הוביל לעסקאות חשאיות רבות, כגון ההסדר של ברזיל עם מדענים רוסים לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1989.
כמה מדענים רוסים הובאו לברזיל להרצות באוניברסיטאות או לייעץ לתוכנית החלל. שיתוף פעולה זה נמשך גם כיום. בנוסף רכש חיל האוויר מרוסיה באמצע שנות התשעים רכיבי טילים חיוניים והעביר אותם בחשאי לברזיל.
שר ההגנה ז'וזה וייגאש אמר בראיון כי הוא היה “מעוניין בחידוש המשא ומתן” עם ארה”ב על הסכם, שיאפשר לחברות אמריקאיות להשתמש בבסיס באלקנטארה, שנהרס באוגוסט, לשיגור לוויינים.
באוקטובר חתמה ברזיל על הסכם דומה, המאפשר לאוקראינה להשתמש בכן השיגור לשיגורו של לוויין על טילים מתוצרתה. ההסכם מחייב את ברזיל להשקיע 80 מיליון דולר ולשקם את כן השיגור.
“אנו נחושים להמשיך”, אמר שר ההגנה וייגאש. כשנשאל מאין יגיע המימון הוא משך בכתפיו והשיב: “ובכן, זו בדיוק הבעיה”.
לארי רוטר
