הולך לאיבוד: ביקורת ספר על 'מסעות בלי קנה מידה'

'מסעות ללא קנה מידה' אינו מצליח לממש את ההבטחה הטמונה בו. הוא אינו מעמיק מספיק כדי לספק את סקרנותם של חובבי המפות המושבעים- ואינו מהודק מספיק כדי לגרום לקורא להתאהב בדמויות המופיעות בו.

עטיפת הספר מסעות בלי קנה מידה
עטיפת הספר מסעות בלי קנה מידה

האהבה למפות היא אהבה מיוחדת.
מי שאוהב מוסיקה, למשל, בדרך כלל אוהב להאזין לז'אנר מסוים מתוך המגוון הרחב של הז'אנרים הקיימים. אוהבי המפות, לעומת זאת, אוהבים מפות. מכל סוג- ולא משנה איזה חבל ארץ משורטט עליהם. זו יכולה להיות, לצורך העניין, מפת הרכבת התחתית של לונדון. הם אוהבים את המפות כי הן שם. אני יודע זאת מניסיון: יש לי מפה של מיצרי טיראן תלויה בחדר העבודה כקישוט, על אף שאין לי רגשות עזים במיוחד לקצהו הדרומי של הים האדום.

ניכר במשה גלעד, מחבר הספר 'מסעות ללא קנה מידה' (הוצאת עם עובד, 2010, עריכה: תלמה אדמון) כי הוא אוהב מפות. 'מסעות' הוא אוסף של סיפורים מסעות אישיים והומוריסטים העוסקים כל אחד בסוג אחר של מפה: מפה גיאוגרפית, מפת רכבות, מפת אקלים, אפילו מפת בוב מארלי (כן, יש אחת כזו). בין סיפור לסיפור מביא משה דוגמאות למפות בעלות חשיבות היסטורית ניכרת ומעט פרטים על האישים שיצרו אותן. למזיגה כזו של תוכן היסטורי-עובדתי ותוכן אישי-הומוריסטי יש פוטנציאל אדיר- אך לצערי, פוטנציאל זה אינו ממומש בספר.

הסיפורים האישיים, כל אחד בפני עצמו, משעשעים למדי. הנה דוגמא מייצגת:
גלעד מספר על מפת עולם שצייר הקרטוגרף היהודי אברהם קרשקש באי פלמה דה מיורקה בשנת 1377. קרשקש נחשב לאחד מציירי המפות המעולים של זמנו, וכשביקש הנסיך הספרדי דון חואן לרכוש לעצמו מפת עולם עדכנית הוא ידע למי לפנות. קרשקש איגד את הידע שצברו הימאים הרבים של פלמה דה-מיורקה- וגם ידע ממקור חדש ומרתק: תיאוריו של מרקו פולו, הסוחר האירופאי המפורסם אשר הכיר לנו את סין והמזרח הרחוק.

זמן מה לאחר שקיבל לידיו את מפת העולם של קרשקש, שלח אותה דון חואן למלך צרפת- ושם היא נמצאת עד ימינו, בספרייה הלאומית של פריז.

גלעד מספר על יעקב ריבוס, אחד ממכריו, שנסע ברכבת מברצלונה לפריז. ריבוס, מומחה למפות עתיקות, היה בדרכו להעביר הרצאה על המפה של קרשקש.

לפתע עלו על הרכבת שלושה גברים ממוצא איטלקי. אחד מהשלושה שאל את יעקב אם הוא יודע, במקרה, איך מגיעים לספרייה הלאומית בפריז. יש להם עניין חשוב במחלקת המפות העתיקות.
כששאל אותם יעקב כיצד הוא יכול לסייע להם בעניין, סיפרו לו השלושה שהם צאצאיו הרחוקים של מרקו פולו. הם בדרכם לפריז כדי לתבוע חזקה על המפה של קרשקש- כן, אותה המפה שיעקב עמד להרצות עליה. לטענתם, המידע שסיפק פולו לאברהם קרשקש הוא נכס משפחתי, והמפה העתיקה שייכת להם בזכות. נסיעת רכבת אחת שהיא כל כולה צירוף מקרים נדיר ומרתק.

סיפורים כגון אלה הם בהחלט משעשעים, אבל 'מסעות ללא קנה מידה' סובל משתי חולשות בסיסיות.

הפרקים העוסקים בהיסטוריה חסרים עומק. בפרט, אין מספיק רקע היסטורי על כל מפה כדי לתת לקורא תחושה אמיתית של חשיבותה על ציר הזמן. אנחנו מבינים שהמפה של קרשקש היא אחת מהמפות החשובות של זמנה- אבל מדוע? מה מיוחד בה ביחס למפות אחרות? מה יש בה, אילו מקומות ואילו קווים, שאין במפות אחרות? הסוגיה הזו עולה שוב ושוב: המפה בה עוסק הפרק נמצאת במרכז העניינים, אבל נטולת כל רקע היסטורי שיעזור לקורא להבין על מה כל המהומה.

החולשה השניה קשורה דווקא לסיפורים האישיים ההומוריסטים. ספרים הכתובים בסגנון כזה עשויים להיות נפלאים, כשהם כתובים היטב. דוגמא קלאסית היא 'כל היצורים גדולים כקטנים', של ג'יימס הריוט (שם העט של הסופר ג'יימס אלפרד וייט). אינספור וטרינארים-לעתיד גדלו על קורותיו המשעשעים, ההזויים והמקסימים של הוטרינר הכפרי ביורקשיר של שנות השלושים.

הגדולה בספרו של הריוט היא האופן שבו הוא משרטט, באמצעות פסיפס של עשרות סיפורים קטנים ובלתי תלויים, תמונה אחת שלמה של יורקשייר על טיפוסיה המרתקים. ב'מסעות', לעומת זאת, התמונה נותרת פאזל. אין שום קשר בין סיפור לסיפור. ההומור הוא מקרי, הדמויות מרפרפות ונעלמות. אפילו דמותו של הסופר לא מצליחה לקרום עור וגידים: אין לנו שום פרט מזהה עליו ועל הסיבה לטיולים הרבים שהוא עובר ברחבי הגלובוס. בחלק גדול מהזמן התחושה שמקבל הקורא היא כמו התפרצות למסיבה פרטית: נדמה שכולם יודעים מה קורה, חוץ ממך.

לסיכום, 'מסעות ללא קנה מידה' אינו מצליח לממש את ההבטחה הטמונה בו. הוא אינו מעמיק מספיק כדי לספק את סקרנותם של חובבי המפות המושבעים- ואינו מהודק מספיק כדי לגרום לקורא להתאהב בדמויות המופיעות בו. אוצר לא נמצא במפה הזו.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן