להוציא דם ממאובן

מדענים מאוניברסיטת מונטנה אומרים, כי הצליחו למצות שרידי דם מעצמותיו של טירנוזאורס רקס שמת לפני כ-65 מיליון שנה

מדענים מאוניברסיטת מונטנה אומרים, כי הצליחו למצות שרידי דם מעצמותיו של דינוזאור שמת לפני כ-65 מיליון שנה. זו הפעם הראשונה שהדבר נעשה. בכך מתקרב המדע – במידה שעוד לא היתה כמוה – לפנטזיית המדע הבדיוני על יצירה מחדש של יצורים שחיו פעם, באמצעות המידע הגנטי המצוי בתאי הדם שלהם. בניגוד לרוב המאובנים שנמצאו עד כה, שלד הדינוזאור, טירנוזאורוס רקס כמעט שלם שנמצא במזרח מונטנה, היה קבור בתנאים שמנעו את התפרקות עצמותיו למינרלים, וכך נשמר פנים העצם ברובו במצבו המקורי.

בגלל המצב הטוב שבו נשמרו העצמות החליטה ד"ר מרי ה. שוויצר, חוקרת מאובנים באוניברסיטת מונטנה, לחפש אחרי סימני חיים ישירים, כמו תאים, ד-נ-א וחלבונים.

העיסוק במיצוי של מולקולות עתיקות הוא תחום מרתק אך בוגדני ביותר, ומדענים רבים מעדו בו. ככל שטכניקת המיצוי רגישה יותר, כך גדל הסיכוי ל"גלות" מולקולות שזיהמו את המקור. למשל, הטענה של צוות חוקרים מיוטה כי הצליחו להפיק ד-נ-א מעצמותיו של דינוזאור בן 80 מיליון שנה נסתרה מאוחר יותר על ידי חוקרים אחרים, שטענו כי מדובר בצופן גנטי של בני אדם. בשל חששות מן הסוג הזה, פעלו ד"ר שווייצר ועמיתיה בזהירות והמתינו כמה שנים לפני שפירסמו את ממצאיהם. ד"ר שווייצר הדגישה, כי היא לא הצליחה למצוא כל עדות ישירה להימצאות תאים, אך חומר כימי שבו משתמשים לזיהוי ד-נ-א הצליח לקלוט דבר מה בחורים שבו היו אמורים להיות תאי הדם. לדבריה, היא לא הצליחה למצוא ד-נ-א שאפשר לזהותו בבירור כשייך לדינוזאור. עם זאת, היא ועמיתיה הצליחו יותר בחיפוש אחר המוטין מחוזר – חלק ההמוגלובין המשמש כנשא החמצן בדם. בגיליון יוני של כתב העת Academy of Science The Proceedings of the National הם מדווחים, כי הצליחו למצוא עדויות לנוכחות ההמוטין המחוזר בשש בדיקות כימיות נפרדות. באחד הניסויים הם הזריקו עצם דינוזאור מרוסקת לעכברים בניסיון לבדוק אם הם יפתחו חיסון נגד דמו של הדינוזאור. מאחר שלא יכלו להשיג דינוזאור כדי לקחת את דמו, בחרו המדענים בתחליף בדמות תרנגול הודו. הבחירה הסתמכה על התיאוריה שמוצא הציפורים הוא מהדינוזאורים ולכן תרנגול ההודו הוא קרוב משפחה רחוק של טירנוזאורוס רקס. העכברים אכן הגיבו לדם, עדות לכך שהם פיתחו נוגנים לחלק כלשהו של מולקולת ההמוגלובין.

לדברי ד"ר שווייצר, המערכת החיסונית של העכברים הגיבה ככל הנראה לחלק קטן ממולקולת ההמוגלובין ולא לכולה. בדיקה כימית נוספת העלתה את האפשרות שההמוטין המחוזר מחובר לחלקיק חלבון.

ד"ר ס. בלייר הדג'ס, ביולוג אבולוציוני באוניברסיטה של מדינת פנסילבניה, אומר כי מאמרה של ד"ר שווייצר שיכנע אותו, מאחר שהוא עצמו הצליח לאסוף "גוף עדויות משמעותי למדי התומך באפשרות שימור מולקולות ביולוגיות בעצמות הדינוזאור".

ד"ר נורמן ר. פייס, חבר באקדמיה הלאומית למדעים, שהמליץ על פרסום מאמרה של ד"ר שווייצר בכתב העת של האקדמיה, אומר כי לדעתו "היא עשתה עבודה זהירה מאוד, הטובה ביותר שאפשר לעשות בהתחשב בטכנולוגיה הנוכחית". חשיבות עבודתה של שווייצר טמונה, ככל הנראה, במסר שהיא מעבירה לחוקרי מאובנים אחרים, ושלפיו יש טעם לחפש אחר מולקולות ביולוגיות במאובנים, הגם שיש לעשות זאת בזהירות. ד"ר שווייצר סבורה, שהעובדה שעצמות הדינוזאור כמעט לא עברו תהליך מינרליזציה היא יוצאת מגדר הרגיל, אבל אינה ייחודית, ואפשר למצוא עדויות מולקולריות שהשתמרו גם במאובנים אחרים.

חשיבותו של מיצוי ד-נ-א ממאובנים היא בכך שהוא עשוי לסייע בשחזור ההתפתחות האבולוציונית. חלבונים, למשל, עשויים לספק מידע חיסוני שיכול להבהיר את היחסים בין מינים שכבר נכחדו.

הארץ, 10/7/97 אתר הידען היה עד שנת 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן