פניו היפות של מאדים

כוכב הלכת מאדים קושר בתרבויות קדומות למלחמה ולמות, אולי בשל צבעו, המזכיר לבעלי-דמיון את צבע הדם

מתוך "מדע" – עיתון מדעי לכל, כרך ל"ב חוברת מספר ,3 .1988
הוצאת מוסד ויצמן לפירסומים במדעי הטבע ובטכנולוגיה.

לידיעה עדכנית יותר מ-2001, שבה צולם האיזור ברזולוציה גבוהה יותר והפנים אבדו

כוכב הלכת מאדים קושר בתרבויות קדומות למלחמה ולמות, אולי בשל צבעו, המזכיר לבעלי-דמיון את צבע הדם: הבבלים, לפני כ-3000 שנה, קראוהו נרגל – ע"ש אלוהי המות והמגפה שלהם. היונים והרומאים כינוהו, כל אחד בשפתו, בשמו של אל-המלחמה ארס או מרס. בהמשך למסורת זו, שני ירחיו של מאדים שהתגלו ב-1877 ע"י האסטורונום האמריקאי אסף הול (Asaph Hall), כונו בשמות הסוסים הרתומים למרכבתו של אל-המלחמה היוני: פובוס (פחד) ודימוס (בלהה).

ב-7/7/88 וב-12/7/88 שולחו מבסיס ביקונור שבקזחסטן שתי חלליות סוביטיות, אשר תגענה למאדים בסוף ינואר .1989 החלליות תערוכנה ממרום מסלולן סקירה גיאוגרפית מקיפה של הכוכב, במשך כ-120 יום. בחודש מאי 1989 תחלוף אחת מהחלליות סמוך לפניו של פובוס, בגובה של כמה עשרות מטרים, תצלם את פניו ותנחית עליו שתי נחתות מלאות מכשירים. כן תשלח החללית קרן-לייזר וקרן-חלקיקים אל פניו של פובוס ותעלינה ממנו יונים ופרודות שיאספו ויחקרו בחללית המרחפת מעל. בהתאם לתוצאות שתתקבלנה, תבצע החללית השניה אף היא ניסויים זהים בפובוס, או שתופנה לחקור באופן דומה את דימוס.
ברוח מדיניות הפתיחות החדשה השוררת בבריה"מ, הוזמנו נציגי העיתונות המערבית בכלל והאמריקאית בפרט, לצפות בשילוח החלליות ולבקר במתקני-החלל שבביקונור. רואלד סגדיב (Roald Sagdeev), העומד בראש מכון-המחקר הסוביטי לחקר-החלל, הסביר לעיתונאים המערביים את המדיניות החדשה שכבר מצאה ביטוי בשיחות שקוימו באפריל 1987 בין שרי-החוץ, האמריקאי והסוביטי, שיחות שהסתימו בחתימה על חוזה ל-5 שנים לשיתוף-פעולה אזרחי בחקר-החלל. בטווח הארוך דובר על שיגור משותף של טיסה מאוישת למאדים בעשור השני של המאה הבאה; בטווח הקצר מדובר, למשל, על התקנת מקלט סוביטי על חללית התצפית האמריקאית שתשוגר למאדים ב-.1992 מקלט זה יוכל לתווך בהעברת שידורים מבלונים שישוחררו לאטמוספרת המאדים מהחללית הסוביטית הבאה, שתשוגר לכוכב ב-1994.
בקרב האמריקאים נשמעים קולות רבים בזכות שיתוף-הפעולה עם הרוסים, כמו למשל של האסטרונום הנודע קרל סגן (Carl Sagan), הטוען כי היתרונות הטכנולוגיים והכלכליים שיצמחו מכך יעלו בהרבה על החסרונות (למשל, האפשרות שידלוף מידע סודי). הנטיה לשיתוף-פעולה מצאה ביטוי בועידת הפסגה האחרונה במוסקוה, שבה חתמו ראשי המדינות, ריגן וגורבצו'ב, על הצהרה משותפת הקובעת כי "שיגור חלליות לירח ולמאדים הם תחומים אפשריים לשיתוף-פעולה בינמעצמתי ובינלאומי". גם המועמדים לנשיאות ארה"ב מפגינים ההלהבות לא מעטה לענין. אפשר לשער כי בכך הם נענים ליועציהם, הערים לרחשי-ליבו של הציבור האמריקאי. אומר המועמד הדמוקרטי לנשיאות מייקל דוקאקיס: "עלינו לחקור עם בריה"מ ואומות אחרות את האפשרות ומידת המעשיות של פעולות משותפות לחקר-החלל, אשר תוכלנה לסלול את הדרך לשיגור מאויש משותף למאדים".
ג'ורג' בוש, המועמד הרפובליקני לנשיאות מבקש "מחויבות לטווח ארוך לחקר מאויש ובלתי-מאויש של מערכת-השמש. יש הרבה מה לעשות – מחקר נוסף של הירח ומשימת שילוח למאדים". אפשר למצוא סמליות בכך ששיתוף-הפעולה בין מעצמות-העל בחקר-החלל לצרכי שלום, יופנה דוקא אל המאדים – כוכבו של אל-המלחמה הקדום…

התנגדות לטיסות מאוישות

מבצע שיגור אדם אל המאדים יהיה יקר מאוד: לפי הערכה ראשונה כ-100 מיליארד דולר (לשם השואה: מחיר פרויקט "אפולו", להנחתת אדם על הירח, היה כ-25 מיליארד דולר). צפויה, ללא-ספק, התנגדות נחרצת לנושא. אחד מראשי המתנגדים הוא הפיסיקאי הנודע מאוניברסיטת איווה, ג'ימס ון-אלן (James Van Allen) אשר ב-1958 מצא מסביב לכדור-הארץ את חגורות הקרינה הנושאות את שמו. לא זו בלבד שון-אלן תוקף את התוכנית לטיסה מאוישת למאדים, הוא אף מתנגד לכל תוכניות החלל המאוישות, כמו הרחבת פעילותן של מעבורות-החלל ובניתה של תחנת-חלל. כנגד זה הוא, ממליץ להפנות את התקציבים העצומים, שייתפנו עם ביטול הפרויקטים הללו, לבנית חלליות "חכמות", בלתי-מאוישות ועמוסות במכשירים, דוגמת שתי חלליות ה"ויקינג" האמריקאיות שהונחתו על המאדים, או חלליות הוויג'ר שחלפו על-פני צדק, שבתאי ואורנוס. ון-אלן מודה שבעת ששולחו טיסות אפולו המאוישות הושגה "מטרה תרבותית" לגיטימית: "תחושת הרפתקה משותפת לאנושות כולה". אולם לדבריו, מתחילת שנות-השבעים, תפקיד זה שמילאה תוכנית-החלל המאוישת בקרב הציבור הרחב הלך והידלדל. לדעתו, מוכח הדבר בהצלחתם של סרטי מדע-בדיוני בנוסח סדרת "מלחמת-הכוכבים": לנוכח הפופולריות העצומה של סרטים אלה בקרב הנוער והקהל הרחב, ודלותם של ההשגים הממשיים של הטיסות המאוישות ביחס למה שמוצג בסרטים, נחלשים מידת האפקטיביות וכוח-המשיכה של השגים אלה: הם כבר אינם יכולים לשמש גורם המעורר את תחושת ההתרגשות-שבהרפתקה והשותפות האנושית. בכך בטל ההשג הייחודי לטיסות-החלל המאוישות.


כוכב לכת מעניין

זו דעתו של ון-אלן ולא ניתן שלא ליחס לה משקל. הגורמים הכלכליים והתעשייתיים בארה"ב, שמעוניינים בתוכניות-החלל המאוישות על תקציביהן העצומים, יודעים שללא דעת-קהל אוהדת, לא יאושרו התקציבים הדרושים למימושה. המאדים הוא כוכב "אטרקטיבי" מאוד מבחינת רתימתה של דעת הקהל לתמיכה בענין: מאז גילה ב-1877 האסטרונום האיטלקי ג'ווני שיאפרלי (Giovanni Schiaparelli) את ה"תעלות" על פני מאדים, לא חדל
הכוככ להצית את דמיונן של הבריות. האסטרונום האמריקאי החשוב פרסיול לוול (Percival lowell) ראה בהן, בתחילת המאה שלנו, רשת תעלות הפרושה על פניו והמובילות מי-השקיה מהקטבים. רק ב-1969 הוכיחו
חלליוח מרינר שאין כל ממש בתעלות אלו.
אולם המאדים ממשיך עדיין להלהיב: הטמפרטורה שלו אינה "נוראה" (בממוצע כ-63 מעלות צלזיוס מתחת לאפס) ויש באטמוספרה שלו גזים הדרושים לחיים (כ-%95 פחמן דו-חמצני, כ-%2 חנקן, ואף עקבות של חמצן ואדי-מים). פרט לטיטן, ירחו הגדול של שבתאי, המאדים הוא גרם-השמים היחיד במערכת-השמש שיש סבירות כלשהי – נמוכה ככל שתהא – לקיומם של חיים מהצורה הידועה לנו, על פניו. המעבדות הביולוגיות של שתי חלליות "ויקינג", שנחתו ב-1976 על פניו, לא מצאו הוכחות לקיומם של חיים
בפיסת האדמה הסמוכה למקום נחיתתן. אך אין להוציא מכלל אפשרות שיש חיים באזורים אחרים על פניו. גם אם לא ימצאו בעתיד צורות חיים, מדברים על האפשרות לבדוק במעבדות שעל כדור-הארץ אבני-מאדים שיובאו ע"י אסטרונאוטים, כדי לנסות ולמצוא מאובנים גדולים או מיקרוסקופיים, מתקופה שבה אולי התקיימו עליו חיים. יש הצדקה מיוחדת לבדיקת אפשרות קיומם של מאובנים: על-פי תוואי הערוצים והואדיות המשתרגים על פני המאדים, בטוחים החוקרים שבעבר זרמו כמויות מים גדולות בכוכב הלכת.

החזרת מימד ההרפתקה

התעניינות הציבור יכולה להתעורר אף מהפרסומים המחודשים על גילוי מעין "פנים" על פני המאדים. ב-,1976 בעת שחלפה החללית ויקינג מעל איזור צידוניה (Cydonia) שבחצי הצפוני של כדור-המאדים, היא צילמה תמונות מתמיהות למדי: גופים-מספר הסדורים כמעגל וביניהם פירמידה מחומשת-בסיס (תמונה 1). בסמוך, מעט למעלה מימין לפירמידה, עומד "מבנה" בגודל של כ-2 ק"מ, בעל קירות ישרים, ובתוכו גוף מוזר בצורת טרפז (תמונה 2). בחלקה הימני העליון של תמונה 1 ניצבת גבעה דמוית פנים בגודל של כק"מ וחצי. בהגדלה גדולה יותר נראים פנים "הלניים" יפים (תמונה 3), המזכירים פניהם של פסלים יוניים מהתקופה הארכאית (תמונה 4).

במשך כ-12 שנה, מאז צילום התמונות ועד היום, התיחסו אליהן רוב המדענים כאל אנקדוטה בלבד. אולם במאמר שפרסם בחודש מאי מרק קרלוטו (Mark Carlotto), איש מחשבים ממסצ'וסטס, בעיתון החשוב "אופטיקה שימושית", הוא מציג תוצאות אנליסות-מחשב מתוחכמות שערך בתמונות הללו. ניתן לראות בתמונות שקיבל אה ארובת העין השניה (בתמונות המקוריות חצי מהפנים היו מוצלים), סימני "שיניים" בפה ושני קוים ישרים אלכסוניים המצטלבים במצח (תמונה 5). קרלוטו נטל את הנתונים הספרתיים המאפיינים כל נקודה ונקודה בתמונה, ו"שינה" בהדמיות-מחשב את כיוון-ההארה וזוית-הצילום (תמונה 6). לדבריו, טופוגרפית פני-השטח במצבים השונים מעידה על-כך שאכן מדובר בתוואי-קרקע ממשיים ולא בהצללה מקרית. קרלוטו טוען שאף שלא ניתן להגיע למסקנה נחרצת, ייתכן ואפיוני-הנוף שתואר "אינם טבעיים".

החלליות הסוביטיות שתסובבנה את מאדים תצלמנה שוב ושוב את פניו. אך ספק אם יהיה בכוחם של צילומי לוין או של נחתת בלתי-מאוישת להגיע למסקנה ודאית. בדומה לאנשים השואפים להביא לארץ אבני-מאדים לצורך בדיקת-מאובנים, כך יהיו כאלה שירצו להנחית עליו "אסטרוארכיאולוגים". זאת לצורך בדיקה יסודית של האיזור העונה על סוג משאלות הלב שהנחיל לספריו של אריך פון-דניקן את הצלחתם המסחררת. לידיהם של שתדלני תוכניות-החלל המאוישות נוסף נוף-כוכבי היכול למשוך את אהדתו של ציבור נרחב ולהחזיר את מימד ההרפתקה לחקר-החלל.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן