האצטקים – מחנית השמש לחניתות שבורות

קטע מהספר האצטקים – מחנית השמש לחניתות שבורות, סדרת מה?דע! הוצאת דביר, 1996

נחום מגד

ראשית דבר

ב-1519 הגיעו הספרדים, שבראשם עמד הרנאן קורטס, לעיר טנושטיטלאן, היא מקסיקו, בירת ממלכת האצטקים, ממלכה זו שלטה על 371 שבטים וממלכות באזורים הנמצאים כיום בארצות-הברית, במקמיקו וגואטמלה, הספרדים עמדו משתאים נוכח העושר, הסדר והשפע של הממלכה. לעומת מקסיקו נראו ערי ספרד ואירופה כולה כעיירות קטנות, בירת האצטקים שכנה בתוך אגם, על שפת
האגם היו עדים מרשימות, ובאגם עצמו, על איים, בחלקם מלאכותיים, שכנו ערים גדולות, שכל אחת מהן היתה גדולה מכל עיר ספרדית, ערים אלו, שדמו לוונציה האירופית בתעלות, בסירות שהיו בכל בית, בסירות הציבוריות ובגשרים – היו מחולקות לארבעה אזורים ובמרכזן התנוססו מקדשים שנבנו על פירמידות ענקיות, כל פירמידה היתה צבועה בשלל צבעים. על הקירות היו דמויות מצוירות
וליד הפירמידות עמדו פסליםץ
גם בכל רובע היו מקדשים ומאחר שכל מקדש היה מוקדש לאל אחר, לא חסרו ימי חג בבירה ובערים הגדולות האחרות. במרכזי העיר פעלו במשך כל השבוע שווקים צבעוניים, בהם מכרו מטוב הארץ : מעשי אומנות מכסף, מזהב, מאבנים יקרות ומנוצות; פירות שהגיעו מאזורים שונים, בשר, דגים, ירקות ועשבי מרפא, עבדים ושפחות, . ברנאל דיאס דל קאסטיו, היסטוריון ספרדי שהתלווה
לצבאות קורטס, תיאר אותם כך :
בינינו היו חיילים שהכירו מקומות שונים בעולם, כולל קונסטנטיכופול, ערי איטליה ורומא. הם אמרו שכיכר כה גדולה, המולה כזאת, שפע כזה של מצרכים וכמות אנשים כזו לא ראו בשום מקום אחר.

בראש הממלכה עמד מלך שנחשב לאל. באותה שנה מלך מוקטסומה השני. לפי תאורי הספרדים בישלו טבחי המלך למעלה מ-300 תבשילים שונים עבור המלך וב-1,000 תבשילים עבוד שומרי ראשו ועבור חיל המשמר המלכותי, במגשי ענק הביאו לו פירות מכל הארץ. המלך, שהיה סגפן מטבעו, אכל מעט מן המזון שהוצע לו ורובו נשרף. בקרבת הארמון פעלו : גן חיות ובית נשרים ; בתי מלאכה בהם הכינו את הקישוטים לארמון ולמקדשים מכסף, מזהב, מאבנים יקרות ומנוצות ; מרכזי כתב בהם הנציחו בכתב את תנועת הסחורות בארמון, המסים ששולמו, הנתינים והממלכות החייבים במס וכמובן את תולדות המקומות, האלים ואת הטקסים והחגיגות. בימי החג ובעתות שנחה על המלך רוח רעה, הנעימו את זמנו מאות רקדנים וזמרים, אותם רקדנים וזמרים שרו ורקדו גם במקדשים ובשווקים, לפני או אחרי משחק הכדור שהוקדש לאל המוות.
המלך, שקבע בהתייעצות עם יועציו את סדרי הממלכה, היה גם הכוהן הגדול של שני האלים המרכזיים. בתפקיד זה פתח את הטקסים הדתיים בתאריכים החשובים, טקסים שבהם הוקרבו אנשים רבים לאלים, לרשותו עמדו כוהנים וחיילים שהיו נאמנים לו ולמסורת השבטית. עוצמת הממלכה היתה כה גדולה
עד שמאות העמים שבכבשו, כולל עמים ששמרו על עצמאות מוגבלת והעלו מסים בסחורות ובעבדים, לא העזו למרוד. כולם האמינו שהאצטקים הם עם בלתי מנוצח, שהאל השבטי שלהם מכוון את דרכם ושומר עליהם מכל צרה והוא העליון מכל האלים.
לאור מעמדם של האצטקים בקרב עמי היבשת, מעוררת נפילת הממלכה שאלות רבות. המשיקאס, גם בשם זה כינו את עצמם, היו עם שהגיע זה מקרוב. הם הגיעו לעמק מקסיקו רק בשנת 1299, זיכרונם השבטי מתחיל מתאריך מוקדם יותר, אך בכל זאת חדש במונחים היסטוריים :1168. ב1428, לאחר שנים רבות של שעבוד, הצליחו האצטקים להשתחרר מעול זרים –וב-1521 נפלה ממלכתם, שלא התקיימה אף מאה שנה. עובדות אלו מעוררות שאלות : איך הפכו תוך זמן קצך כל כך משבט בלתי ידוע ומשועבד לממלכה כל יכולה השולטת על עמים רבים כל כך?' ואיך לא עמד להם כוחם לנצח אויב שחייליו היו כה מעטים? לאצטקים היו עשרות אלפי חיילים טובים, שידעו את “אומנות הלחימה”
והספרדים מנו פחות מ-400 חיילים.
מי היו האצטקים ? מה היה סוד כוחם ? מה היתה אמונתם? איך עלו ואיך נפלו ? קורותיהם מגלים סיפור מופלא, ששזורה בו אמונה שהצעידה אותם קדימה ; אך בשעה היסטורית אחת, גרמה אותה אמונה עצמה לאובדנם. תולדות האצטקים מספרים על נסיך, שהמציא את העם ובנה אותו בתבנית רוחו. נסיך זה, טלאקאאלל, הניח את היסוד הדתי, הלאומי והשבטי. הוא קבע את צורת השלטון ואת דרכי החינוך, הוא כתב מחדש את ההיסטוריה של עמו, משחש שרק בדרך זו יוכל ללכד אותו סביב זיכרון משותף ותכלית משותפת. מייסד השבט בצורתו החדשה לא יכול היה להעלות בדמיונו שעמו, הנושא את חנית אל השמש ומציל את העולם כמגן השמש, ישיר לאחר שנים מעטות כל כך על החניתות השבורות ועל חורבן הממלכה והעם.