אווטאר: אינדיאנים כחולים וננסים אנושיים

ההתאמה שלנו לטבע לא כזאת מושלמת כמו שמנסים אנשים וארגונים מסוימים לתאר. לדוגמה הקרטינים = בני אדם ננסיים ומעוותים, הנותרים בגודל של ילדים במשך רוב חייהם * אם לא שמעתם מעודכם על הקרטינים, הרי שאתם יכולים רק להודות למדע הרפואה שפיענח את חשיבות היוד בהתפתחות העובר והילד

כרזת הסרט אוואטר
כרזת הסרט אוואטר
ראיתי את הסרט אווטאר לפני כמעט שלושה שבועות, ואני מוכן לומר בפה מלא שזהו אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי. למרות שאורך הסרט מגיע לשעתיים וחצי (לא כולל פרומואים בהתחלה), ומשקפי התלת-מימד עושים לי כאב ראש רציני, הוא היה כל-כך סוחף שכמעט ולא הרגשתי איך הזמן עובר. הבמאי ג`יימס קאמרון הוא אומן אמיתי, והצליח ליצור עולם מהמם ומרתק לתוכו נשאבתי עם כל חמשת חושיי.

ובכל זאת… היתה רק בעיה אחת שהפריעה לי בסרט והיא, כמובן, התסריט. הירח עליו מתרחשת העלילה, המכונה גם בשם פנדורה, יכול להיות מזוהה גם עם בירת הקיטש העולמית. אני יכול רק לנחש שקאמרון דחף בגסות את השקפת עולמו לתוך העלילה, וכך אנו מקבלים אינדיאנים חייזריים כחולים הנאבקים על זכותם לחיות בהרמוניה עם הטבע, למול הקפיטליזם הדורסני של בני האדם המבקשים לכבוש את הכוכב ולכרות את מחצביו.

ההרמוניה של פנדורה אינה רק אשליה של היפים כחולים מחבקי-עצים ורודים. כל אורגניזם על פני אותו ירח מסוגל להתחבר לתוך רשת עצבית הקיימת במעמקי הכוכב ולצרף את מחשבותיו ורצונותיו למוח הקולקטיבי, המכונה גם בשם `אמא אדמה`. למעשה, מדובר בסוג של אל המפקח על האיזון שבכל הדברים המתרחשים על הכוכב: מי טורף את מי, כמה, למה ומתי. האל הזה מסוגל גם לכוון את מהלך האירועים כרצונו באמצעות שיגור מסרים דרך האורגניזמים אותם הוא מנחה. בשלב מסוים בסרט מגיע ג`ק סאלי, חייל אנושי שמזדהה עם סבלם של דרדסי הענק הפלורסנטיים, ומסביר לאל-ירח שבני האדם רוצים להרוג את הכוכב. ואני מצטט את רוח הדברים –

"הם כבר הרגו את אמא-אדמה שלהם, בכוכב שלהם. זה יכול לקרות גם כאן!"

התוצאה, שלא במפתיע, היא שאל-ירח מתעצבן ורומס את בני האדם החצופים. הטבע וההרמוניה ניצחו. הצופים מריעים בקול, ואז הולכים הביתה ותורמים מרשרשים ירקרקים לגרינספיס או לכל אחד מהארגונים הירוקים האחרים. למה? כי הארגונים האלו מתנגדים לגלובליזציה, להרס של הטבע, ובגדול – לרוב הסוגים של קדמה מדעית שעלולים לזהם את כדור הארץ. חלקם, ההזויים יותר, מאמינים שהטבע סיפק לבני האדם את כל מה שהיו צריכים כדי להתקיים – וכל פגיעה במאזן החיים העדין הזה יכול למוטט את כל המערכת.

והאמת? הם צודקים למחצה. יש מאזן חיים על פני כדור הארץ, אבל הוא משתנה כל הזמן. המאזן הזה הוא למעשה מלחמת קיום של כל האורגניזמים הקיימים בכל האורגניזמים האחרים ובסביבה עצמה. המלחמה הזו היא הסיבה לכך שמיליונים בלתי-ספורים של מיני בעלי-חיים נכחדו בעבר, כשלא הצליחו לעמוד בתחרות עם מינים אחרים. המלחמה הזו היא גם הסיבה לכך שקיימים איים בהם הטורפים חיסלו את כל חיות הטרף – ולבסוף נכחדו בעצמם לאחר שלא נותר להם מזון משלהם. עד כמה שהייתי שמח לראות עדויות ל- `מעגל חיים` גדול יותר המונחה בידי תבונה עילאית, כל הראיות מצביעות בדיוק לכיוון ההפוך: מלחמת קיום בלתי פוסקת, כולם נגד כולם.

החלק הגרוע ביותר בכל העניין הוא שההתאמה שלנו לטבע לא כזאת מושלמת כמו שמנסים אנשים וארגונים מסוימים לתאר. מי שמכיר את ההיסטוריה של הרפואה יודע בוודאי על הקרטינים. קרטינים הם בני אדם ננסיים ומעוותים, הנותרים בגודל של ילדים במשך רוב חייהם, לעיתים מבלי שיגיעו לעולם לבגרות מינית. חלקם חירשים, אחרים עיוורים ורובם לוקים בפיגור שכלי ברמה זו או אחרת.

כדי להמחיש עד כמה היתה נפוצה המחלה, נספר רק שנפולאון בונפרטה הורה ב- 1810 לערוך סקר של תושבי אחת הפרובינציות השוויצריות, ולאיס. מדעניו מצאו כארבעת-אלפים קרטינים מתוך שבעים-אלף תושבי הפרובינציה. כלומר, כמעט שלושה אחוזים מהתושבים היו קרטינים, במצב חמור פחות או יותר של המחלה. למעשה, המחלה היתה נפוצה כל-כך באזורים מסוימים באירופה עד שנחשבה לגנטית, או כתוצאה מה- `אוויר הרע` של העמקים שבהרים. סיבה זו אינה רחוקה מהאמת. האזורים בהם נמצאו הקרטינים בשכיחות גבוהה במיוחד היו מאופיינים כולם במיעוט של יוד באדמה.

כל בני האדם ובעלי החיים זקוקים לאספקת יוד במזון שלהם, שמגיע בדרך כלל מהצמחים שממצים אותו מן האדמה. אלא שבאזורים מסוימים בעולם, האקלים והגשמים מביאים להתנקזות היוד מן האדמה, וכך לא נשאר די ממנו לבני האדם. היוד משמש כמרכיב מפתח בייצור של שני הורמוני גדילה חשובים: T3 ו- T4. אם האמהות ההרות לא מקבלות מספיק יוד בשביל העובר, הוא לא יתפתח כראוי. המצב יחמיר עוד יותר לאחר הלידה, כאשר הוא אינו מסוגל לגדול ולצמוח כאדם רגיל בשל החוסר המתמשך ביוד, ויוגדר כקרטין. והכל בחסות אמא טבע.

אם לא שמעתם מעודכם על הקרטינים, הרי שאתם יכולים רק להודות למדע הרפואה שפיענח את חשיבות היוד בהתפתחות העובר והילד. מאז אמצע המאה העשרים, חלק גדול ממלח השולחן שבאירופה הועשר ביוד, כך שכל אדם קיבל את מנת היוד היומית שלו מבלי לשים לב בכלל, וכך כמעט ומוגרו הקרטינים מן המערב. במדינות מתפתחות כסין והודו עדיין קיים מחסור ביוד באזורים מסוימים. לפי חלק מההערכות, כשני מיליארד בני אדם נמצאים כרגע במצב של חוסר ביוד. אצל חלקם החוסר חמור עד כדי כך שיוביל להתפתחות מוחית לקויה ולפיגור מוחין. הסיכוי היחידי של אותם אנשים הוא להשתחרר מהטבע, שאותו מהללים כל-כך במערב, ולהסתמך על הגלובליזציה שתספק לידיהם את היוד לו הם זקוקים.

ולסיכום – מי שרוצה לחזור לטבע חייב לקחת בחשבון שהחיים הם לא כמו סרט, ובמקום אינדיאנים כחולים וחסונים, ילדיו עלולים ללקות במחלת הקרטינים.

עוד בנושא באתר הידען
הירח של אוואטר – פנדורה – עשוי להתקיים במציאות

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

29 תגובות

  1. זה כמו המזוודות שהלכו לישון מתי שהשימפנזים אכלו את כל השלטרים של הצפרדעים במלחמת העולם ה17
    אכן. כל מה שקראת לא היה קשור. ממש כמו הכתבה שלך

  2. אחד הסרטים הטובים ביותר שראית? מעניין איזה סרטים ראית בכלל.
    ומן הסתם החיים הם לא כמו סרט. מי שחושב ככה, חי בסרט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן