טיול ארוך בדרך למאדים; נאס"א שולחת תאום זהה ובוחנת כיצד משפיעה שהות של שנה בחלל על האסטרונאוטים

אסטרונאוט וקוסמונאוט יצאו לשנה שלמה לחלל

ראו גם: שיגור מוצלח של אסטרונאוט וקוסמונאוט שישהו שנה בתחנת החלל

טיסה מאויישת למאדים היא האתגר הגדול הניצב לפני סוכנויות החלל בעולם. נוסף על הקשיים הטכנולוגיים והלוגיסטיים, אחת משאלות המפתח היא כיצד יעמוד גוף האדם באתגר של מבצע כזה ושל שהות כה ממושכת בתנאי חוסר כבידה. כיום אסטרונאוטים נשלחים לתחנת החלל לתקופות של ששה חודשים, אבל משימה למאדים תימשך לפחות שנתיים וחצי. כדי לנסות להתמודד עם הבעיה, שיגרו נאס"א וסוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס שני אסטרונאוטים, אמריקני ורוסי, למשימה מיוחדת: שנה שלמה בתחנת החלל הבין לאומית. "רוב השינויים הפיזיולוגיים שעוברים על אסטרונאוטים בתחנת החלל מתרחשים די מהר – בימים ובשבועות הראשונים בתנאי חוסר כבידה", מסביר דוקטור ג'ון צ'ארלס, ממכון הטיסות המאויישות של נאס"א. "אבל אחרי שלושה, ארבעה או חמישה חודשים בחלל, הגוף מסתגל במידה רבה לתנאים האלה. האתגר לקראת משימה של שנתיים וחצי, היא לזהות את הבעיות שיצוצו בחודש השלושה-עשר או העשרים, כדי למנוע אותן מראש".

ותיקים ומנוסים
למשימה המאתגרת נבחרו שני אנשי חלל ותיקים ומנוסים. לסקוט קלי (Kelly), בן 51, זו תהיה טיסת החלל הרביעית, לאחר שתי טיסות מעבורת ועוד חצי שנה בתחנת החלל. עמיתו הרוסי, מיכאיל קורניינקו (Kornienko), בן 54, בילה גם הוא חצי שנה בתחנת החלל. במהלך השנה ייבדקו בין השאר הכושר הגופני שלהם, תפקוד הלב, שינויים בראייה, מוטוריקה עדינה, שינויים מטבוליים ומערכת החיסון. כמו כן ייבדקו שינויים נפשיים והתנהגותיים. "בעיות פסיכולוגיות וחברתיות עלולות להיות בין הבעיות הקשות שניתקל בהן בטיסה למאדים. ומה שמצחיק בבעיות כאלה זה שרוב הזמן הן לא קיימות, ולפתע הן צצות במלוא חומרתן". מסביר צ'ארלס.

מצא את ההבדלים
בשיגורו של סקוט קלי למשימה, קיבלה נאס"א בונוס נוסף: הזדמנות להשוות בין שני תאומים זהים, כשאחד מהם בחלל והאחר – על כדור הארץ. זאת בעזרת אחיו התאום של סקוט, מארק קלי, גם הוא אסטרונאוט לשעבר. התאומים יעברו בדיקות שונות במהלך השנה, כמו למשל קבלת חיסון לשפעת בו בזמן, והשוואת התגובה של מערכת החיסון שלהם. "אפשר להסיק ממחקר כזה בעיקר מסקנות כלליות, כי זוג אחד של תאומים הוא מדגם קצת קטן, אבל גם המסקנות הכלליות יכולות להיות מעניינות מאוד, בעיקר בבדיקה אם נוצרים הבדלים גנטיים בין התאומים", אומר סקוט קלי. בין השאר מתכוונים צוותי המחקר לבדוק אם יש הבדל באורך הטלומרים אצל שני התאומים. הטלומרים הם מעין זנבות של DNA, הקושרים את קצה אריזת ה-DNA (כרומוזום), ומונעים את התפרקותה. מחקרי הראו כי ככל שהטל ומרים מתקצרים, התא מתקרב לסוף חייו. עוד נושא שייבדק הוא הרכב החיידקים במעיים של שני האחים. כיום ידוע כי להרכב הזה יש חשיבות עצומה על תפקוד הגוף במצב בריא ועל מחלות שונות, והחוקרים מתעניינים אם חוסר כבידה עשוי להשפיע על אוכלוסיית החיידקים.

יורדים לקרקע
מייד לאחר הנחיתה, בתום שנה בחלל, יעברו קלי וקורניינקו סדרת בדיקות ומבחנים, כדי לבדוק איך השהייה הממושכת מאוד בחלל השפיעה על יכולתם לתפקד על כדור הארץ. כיום, אסטרונאוטים שחוזרים אחרי חצי שנה אינם מסוגלים לעמוד על הרגליים בימים הראשונים, בשל אובדן מסת שריר וחשש לפגיעה בעצמות. "המטרה היא לעזור לתכנון של החלליות למאדים, כך שמתכנני המשימה יידעו מה דרוש לאסטרונאוטים במצב הזה, ולאיזה תפקוד אפשר לצפות מהם מייד לאחר הנחיתה", אומר צ'ארלס.

צעד בדרך
קלי וקורניינקו, אמורים להמריא למשימה ביום שישי (27.3) מקזחסטאן, בחללית הרוסית "סאיוז", עם איש הצוות הנוסף גנאדי פדאלקה (Padalka). במאי יתחלפו שלושה מאנשי הצוות, בספטמבר יוחלף גם פדאלקה, ואילו קלי וקורניינקו אמורים לשוב לכדור הארץ רק במארס הבא. הם אמנם לא יהיו הראשונים במשימה כזו – ארבעה קוסמונאוטים כבר בילו שנה ויותר בתחנת החלל מיר – ואולם המעקב המדעי אחריהם יהיה מסודר ומשוכלל בהרבה ממה שהיה אפשר לפני עשרים שנה.
המשימה הזו שונה מאוד כמובן מטיסה אמיתית למאדים. בתחנת החלל, בניגוד לטיסה למאדים, אפשר לתקשר כל הזמן עם כדור הארץ, למצוא פינה להתבודד ואפילו – במקרה חירום – לברוח הביתה. כמו כן נראה כי הסכנות בטיסה כה ארוכה, כמו חשיפה לעוצמות קרינה גבוהות בהרבה, גדולות במידה ניכרת מאשר שיוט בחצר האחורית של כדוה"א. ואולם, גם מסע ארוך מתחיל בצעד קטן אחד, או במקרה הזה: עוד צעד של שני אנשים בדרך לזינוק ענקי של האנושות כולה.