ד”ר אשר עידן, מנהל תוכנית ניהול העתיד של להב, הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב מסביר על הצורך של ישראל להערך למלחמת הרשת
לפני חמש שנים הרציתי בפני המטכ”ל על הצורך למעבר מיידי לטכנולוגיות לחימה דיגיטליות, שיטות ארגון וערכים צבאיים פוסט מודרניים, ואסטרטגיה גלובלית. באותו קיץ בו הרציתי במטכ”ל נסעתי לטיול בתורכיה. במהלך שיט במיצרי הבוספורוס באיסטנבול, המדריכה הסבירה לנו על “המבצר שהשולטן התורכי הקים כדי להתמודד עם אתגרי העתיד”. אז הבנתי פתאום לאן ישראל מדרדרת מבחינת הפחד מהפרדיגמה הצבאית החדשה שהצבא האמריקני פיתח: פרדיגמת מלחמת הרשת.
בסרטון זה רואים איך לאמן את צה”ל ושירותי הבטחון, ואיך לאפשר להם להילחם, בעזרת טכנולוגיה חדשה וערכים חדשים מסוג סקונד לייף. זאת תרומתי הצנועה לפחד של ברק ואשכנזי ורוב צה”ל מהפלזמות. הטיפ הראשון שאני מנדב להם הוא: פלזמה לכל חייל גולני ולכל נהג טנק.
מחדלי קונספציה ופרדיגמה
פרדיגמה זו מתוארת בפרוטרוט בספרו של אלווין טופלר “מלחמה ואנטי מלחמה”, שיצא בעברית ב-1994, ובספרי שיצא בשנת 2000 – ,מדריך למאה ה21″. אז מה אפשר ללמוד ממחדל הקונספציה של האימפריה העותמנית, עשור לפני נפילתה ב-1917, לאור הסיפור של מדריכת הטיול באיסטנבול? המדריכה סיפרה שכאשר הסולטן התורכי שמע על כך ש”אי הטרוריסטים הפירטים, הקרוי אנגליה” פיתח סוג חדש של צבא, “עם ציפורי ברזל” שיורקות אש מהאוויר, הוא התגונן באמצעות עיבוי חומות מבצר איסטנבול לארבעה מטרים.
אבל עיבוי חומות מול מטוסים הוא כמו כוסות רוח למת. אבל את זה הרמטכ”ל העותמני והסולטן ושר המלחמה שלו לא יכולים היו בשום פנים להבין. זה מחוץ לטרמינולוגיה שלהם ומחוץ לפרצפציה שלהם.
סיפור דומה קראתי במגזין צבאי על התרסקות הצבא הפולני במלחמת העולם השנייה, בשל מחדלים פרדיגמטיים. הצבא הפולני הסתער בסוסים וחרבות נגד הטנקים ומכונות הירייה הגרמניות. הכבוד הפולני אמר שאין תחליף לאציל הלוחם ואין תחליף למשרתו הנאמן, הסוס.
החרב, מכונת הירייה, וה-Wiki
טופלר בספרו “הגל השלישי” מ-1980, מתאר את הקרב בראשית המאה ה-20 שבו הצבא העותמני נלחם בצבא האנגלי ב”קרב חרטום”. העותמנים עם הפרדיגמה המסורתית-חמולתית-חקלאית נלחמו באנגלים עם הפרדיגמה המודרנית-לאומית-תעשייתית.
תוצאות הקרב, לפי טופלר, היו 400 הרוגים עותמנים על כל הרוג בריטי. אריתמטיקה מאוד אכזרית. לאור הכישלון הראשון מול הבריטים, הצבא העותמני שלל את החידוש של מכונות הירייה והעמיק אחיזתו בחרבות. כך גם כיום בגלל ההצלחה החלקית של הפלזמות, הצבא יתחפר יותר במלחמת השטח של המאות ה-19-20.
אלה הם מנופי הטכנולוגיה. מכונת ירייה אחת שווה 400 חרבות, כמו שטרקטור אחד שווה מאה מעדרים ועשר מחרשות, כמו שפעולה אחת בנקאית באינטרנט זולה יותר מפי 100 מאשר אותה פעולה בסניף הבנק המיושן עם טפסי הנייר הדהויים שלו.
אכן מקלוהן מאוד צדק: טכנולוגיה היא מגבר של האדם. המחרשה והמעדר הם מגברי היד העובדת. החרב ומכונת הירייה הם מגברי היד הלוחמת.
ה-Wiki מחליף את מכונת הירייה, והרשתות החברתיות מחליפות את החטיבות.
מה מגבירים המחשב והאינטרנט? המחשב הוא מגבר של המוח. האינטרנט היא מגבר של הארגון או הקבוצה. המחשב הופך את הלוחם והמפקד להרבה יותר חכם ובעל ידע ומידע. רשת חברתית עם שיתוף קבצים, מסרים מיידיים, תגיות וכו', הופכת את החטיבה או האוגדה למלוכדת יותר ומעודכנת בזמן אמת, כך שלוחם הגולני הבודד או נהג הטנק יודע כמעט כמו הרמטכ”ל או מפקד הטייסת.
בספרו “רשתות ומלחמות רשת” טוען תיאורטיקן המלחמה הדיגיטאלית “הקלאוזביץ של מלחמת האינטרנט”, ג'ון ארקילה, כי הפרדיגמה של הצבא הקדם-דיגיטלי רק תשקיע את ארה”ב יותר ויותר בבוץ העירקי. האם אותו דבר מסכן את צה”ל בשקיעה שנייה בבוץ הלבנוני?
החיזבאללה ואל-קעידה הם ארגוני רשת מבוזרים. צה”ל וה-CAA הם ארגונים הירארכיים פיראמידליים. כשצה”ל חיסל את שיך יאסין הוא רק הועיל לחאמס. הנה החאמס הגיע לשלטון. אם צה”ל יחסל את נסראללה, הוא יחזק את החיזבאללה. עיראק היא פירמידה הירארכית, לכן חיסול סאדם מועיל. אולם החאמס, החיזבאללה ואל קעידה הם רשתות. כל חלק ברשת יכול לפעול ללא קשר למפקדיו. ההיפך הוא הנכון. המפקדים רק מזיקים.
השאלה הגדולה שישראל עומדת בפניה כיום היא איך להיהפך לציביליזציית רשת בכל התחומים: איך צה”ל, המוסד והשב”כ ייהפכו לארגוני רשת? איך להפוך את האוניברסיטאות וכיתות בית הספר ל-Wiki-למידה?
המחדל הקונספטואלי: האם החיזבאללה הוא אוגדת קומנדו איראנית?
כמו שאמר לי סטודנט שלי, לוחם ביחידה מובחרת במלחמת לבנון השנייה: “לא נלחמנו נגד החיזבאללה, אלא נגד דויזיית קומנדו איראנית”. החיזבאללה הוא שליח של איראן כפי שאיראן ואל קעידה הם שליחים של סין. סין זיהתה את העובדה, כי הכלכלה שלה תעבור את הכלכלה האמריקנית תוך עשור או שניים. התמיכה שלה באיראן ובאל קעידה, היא חלק מגישושיה לגילוי נקודות התורפה של האמריקנים והאירופיים, לקראת הקרבות העתידיים במאה ה-21 על ההגמוניה הגלובלית.
כך גם האמריקנים ראו במלחמת לבנון השנייה מבצע לגילוי שיטות הלחימה האיראניות סיניות. רוב מקבלי ההחלטות בישראל עדיין רואים את האירועים הצבאיים והפוליטיים כהתרחשויות לאומיות או אזוריות במקום להבין אותם מפרספקטיבה גלובאלית.
המחדל הארגוני: שלושה סוגי צבא: חקלאי, תעשייתי ודיגיטלי
כל החשיבה הצבאית שלנו מבוססת על העולם החלף של העידן התעשייתי: מכונות יריה, מכונות משוריינות (טנקים נגמשי”ם) ומכונות תעופה (מטוסים).
אכן, מאז מלחמות נפוליאון, הצבא של העידן התעשייתי ניצח את הצבא של העידן החקלאי. מכונת ירייה שווה מאה חרבות, כמו שטרקטור אחד שווה מאה מעדרים.
אולם מאז מהפכת האינטרנט, הטכנולוגיה הדיגיטאלית עושה למכונות המלחמה, מה שהטכנולוגיה המכנית-תעשייתית עשתה במאות השנים האחרונות לטכנולוגיה החקלאית.
האסטרטגיה, הטכנולוגיה וביטחון המדינה
א. כוח אדם:
– צבא פרטי: קצונה מהאצולה וחיילי אספסוף מזדמן המתקיים מהכיבוש (תגמול בצורת קרקעות, עבדים, רכוש).
– צבא לאומי: צבא עממי המתקיים מתשתית תעשייתית בעורף. בירוקרטיה צבאית הנזונה מהממשלה.
– צבא רשת: צבא דיגיטלי הבנוי על תשתית תקשורת ודיגיטיזציה אזרחית. מבנה אירגוני של רשת של צוותי קרב.
ב. מוקד הפגיעה:
– הרס תשתית הייצור החקלאי, לקיחת אדמות ולקיחת עבדים או הרס האדמות והריגת האנשים, באמצעות חרבות, חיצים וכו'.
– הרס תשתית הייצור התעשייתי הצבאי והאזרחי, באמצעות חומרי נפץ או חומרים גרעיניים, כימיים וביולוגיים.
– שיבושי תוכנה באמצעות וירוסים במערכות מיחשוב ותקשורת, של הצבא ושל התשתית האזרחית (בנקים, טלוויזיה, מסחר). שיבושי חומרה באמצעות מיגנוט של המערכות הנ”ל.
ג. המודיעין:
עיקר המודיעין היה בדיקה פיסית של תשתיות מזון ותחבורה. כמו סיפורי מרגלים מהתנ”ך ומהאודיסיאה. עיקר המודיעין הוא בדיקה פיזית של תשתיות תעשייתיות, פיננסיות ותחבורתיות. מוטה מנהיגים, מוטה כוונות של מנהיגים. מודרניסטי (פוזיטיביסטי או פופריאני), אובייקטיביסטי, מדעניסטי, פראקטלי, מוטה מערכות וקולקטיבים, פוסטמודרניסטי, דיאלוגי, רב-פרדיגמאטי.
10 תגובות
הדוגמאות מהעבר תקפות אבל איך נתווה הקשר בין אותן דוגמאות למצב שעומד בפנינו היום לא הבנתי כלל.
אני יכול עוד להבין שיש עדיפות לנהל את הכוחות שלך בשטח בסיגנון משחקי האסטרטגיה, שהכל נמצא בתוך רשת וכולם מודעים לכולם בזירת הלחימה. ומחוץ לאותה זירה ניצב השחקן (שהוא ככה”נ בכירי הצבא).
עד כמה שזה נשמע טוב, כאילו כל מדינה עובודת כמו כברת או נחיל של נמלים, יש לזכור ששיטות טכנולוגיות עבודות על אויב שיש לו תשתיות דומות. נגד לוחמי גרילה בג’ונגלים בקולומביה אין לך כתובת IP ולא דלת ולא כתובת.
חיזבאללה אירגון הבנוי כרשת? חיסול נאסרללה לא יעזור? כן לחסל דמויות בעלות אופי פוליטי שתפקידן הוא שליטה ברטוריקה, כנירא לא יעזור.
לחסל דמויות בעלות רקע צבאי וידע אופרטיבי זה מה שאחנו מחפשים. אל תגיד לי שפגיעה במורנייה חיזקה שם משהו חוץ ממוטיבציה לנקום (אלה אם יש לך נימוקים). כשאתה מחסל את ה-“ניסיון” אין דרך להחליפו כיש מאין, אתה חייב לרכוש אותו מחדש.
לדוגמא האתר הזה
http://www.metooweb2.info/the-asher-idanizer.html
על אשר עידן….
על אשר עידן כבר דיברו רבים מספור, בבלוגים רבים (ראה אצל וולווט
מאבד התמלילים ועוד.) מי שמעונין יקרא שם ויבין עם מי יש עסק…..
לאבי בליזובסקי , אנא עשה לעצמך טובה הבחור הזה הוא לא ממש מקור מדעי מדויק.. לא מומלץ לפרסם מאמרים משלו (פן תחשב כמוהו..)
אמירות ילדותיות מאוד, מעורפלות מאוד, תלושות. ג’יבריש פוסטמודרניסטי. אפילו לא הבלים.
אני מסכים עם שגיא. איך ה-Wiki מחליפה את מכונת הירייה? ואפילו אם נקבל את הטענה שהחמאס והחיזבאללה הם אירגונים מבוזרים שפועלים ב"פרדיגמה" חדשה (אני בספק אם היא כוללת פלזמות, שעולות הרבה מאוד כסף), איך צה"ל ירוויח מכך שגם הוא יהפוך ל"מבוזר"? ואיך זה מתקשר ל"גלובליזם" של העימותים באיזור שלנו? ההקבלות עם העותמנים והפולנים דרמטיות, אבל הן פשוט לא תקפות (או לפחות כותב המאמר לא טרח להוכיח את תוקפן).
יש הרבה מה להגיד בתחום התעדכנות זמן-אמת של מפקדים על מצב כוחותיהם וכוחות האויב, אבל זו לא תרופת פלא. לפני כמה חודשים היו כתבות בעיתונים על כך שמפקדים בשטח לא היו מרוצים ממחשבי כף היד שסופקו להם למטרה זו בגלל סיבות כאלה ואחרות. אין להם זמן להתעסק עם מחשבים יעודיים באמצע קרב. והכותב רוצה לדחוף להם פלזמות?
ומה זה "[מודיעין] מודרניסטי (פוזיטיביסטי או פופריאני), אובייקטיביסטי, מדעניסטי, פראקטלי, מוטה מערכות וקולקטיבים, פוסטמודרניסטי, דיאלוגי, רב-פרדיגמאטי"? מה זה אומר? מה הקשר לפרקטלים?…
יותר מדי מילים, מעט מדי תוכן.
לא הבנתי את הכתבה,
אז חיילים צריכים לשבת ליד מחשב ולדבר במסנג’ר ולקרוא בWIKI בשביל לדעת מה שהרמטכ”ל יודע?
מה זה השטויות האלה? זה נראה שהכובת לא ממש מבין בפרדיגמות לחימה.
בלחימה יש שתי חלקים עיקריים:
1. התגוננות – את זה אפשר לעשות באופן דיגיטלי מאחורי מסך מחשב עם מל”ט וטילים וכדומה.
2. התקפה – כשאתה יושב בבונקר בקריה קצת קשה לגרום לאוייב שלך להיכנע, אתה צריך לקחת רובה וטנק וארטילריה ולדפוק לאוייב בדלת.
הבעיה עם החיזבלה והחמאס זה לא שהורגים את הראש ואחד אחר מתרומם, זה נכון בכל אירגון, הבעיה שאין דלת לדפוק עליה.
ובכלל, האמירה הזאת “כל חלק ברשת יכול לפעול ללא קשר למפקדיו. ההיפך הוא הנכון. המפקדים רק מזיקים.” מראה על חוסר הבנה בסיסי של פעולה של אירגון (וזה לא משנה אם זה אירגון גרילה, צבא או אירגון כלכלי-אזרחי).
ודבר אחרון, חייל פשוט לא צריך לדעת מה שהרמטכ”ל יודע, ההפך אפילו, הדבר היחיד שהוא צריך לדעת זה את המשימה שלפניו הוא אפילו לא צריך לדעת למה הוא יוצא למשימה הזאת דווקא (אני אתן לכם לחשוב למה)
אחלה כתבה, מעוד מעניין. היישר כוח
לשימי –
לגבי אירן – אין לסין דווקא צורך בצבא אירני חזק, אלא בכלכלה שלה (בדוגמא זו בעיקר שדות נפט שפועלים מסביב לשעון).הרי אם ארה”ב תשמיד חצי מהצבא האיראני ואת כל תוכנית הגרעין אך לא תפגע בנפט, הסינים יתמוגגו!.. ובכל מקרה אלו לא עובדות אלא דעות עליהן ניתן להתווכח 🙂 אגב, ארה”ב וישראל עושות מספיק בוכטות מהפצת נשק כך שקשה להאשים את סין אם היא מצאה לקוח טוב..
בסדר העולמי הנוכחי אני אקרא למקבל החלטות פוליטי מרכזי (פוטין, בוש, אחמדיני, וכו’) “האדיוט המזליסט התורן”.
נכון, פעם בכמה עשרות מנהיגים יש מישהו עם שכל (שלא תמיד מנוצל לטובת עמו..) אבל בעיקרון היחסים ביניהם הם בערך כמו יחסים של חבורת ערסים בינה לבין עצמה, והם צפויים לפוצץ אחד לשני את הצורה (האוכלוסייה) כאשר שניהם רוצים את אותה אישה (שטח) או אפילו בגלל שסתם אחד לא כ”כ אוהב את השני (איפה הגמד הגזען הזה? בטהרן? יש ניידת של אברבנל באיזור?).
תגובה ל-1
אל קעידה נתמך ע"י אירן שנתמכת ע"י סין ומכאן הקישור,סין לא מספקת כסף לאלקעידה אבל בהחלט משתמשת במידע שנצבר
לגבי האינטרס הסיני בצבא אירני חזק,הוא קיים והוא שם
כל תנופת הבנייה של סין תיעצר ברגע שאירן מסיבה זאת או אחרת תפסיק את הזרמת הנפט
יש להם תוכניות רב שנתיות שכוללות הרבה כסף ודומיננטיות בעולם,אז כן יש מצב טוב שסין מחמשת את אירן ע"מ שהעולם יידע שאם מישהו מתעסק עם האירנים (דהיינו ספקי החמצן שלנו) שיידע שאנחנו מגבים אותם
לגבי מקבלי ההחלטות-בדיוק כמו שסוריה היא בובה של אירן, ישראל היא בובה של ארה"ב
עכשיו תבין לבד מי מקבל החלטות (טיפ-"בעל המאה הוא בעל הדעה")
מאמר מעניין מאוד,
ההדגמה של מבנה הרשת וההיררכיה הייתה מאלפת, אך ישנם גם חלקים שאיני מקבל ועליהם אתרכז:
1. חלקים המוצגים כעובדות אך אינם עובדות אלא השערות פוליטיות :"החיזבאללה הוא שליח של איראן כפי שאיראן ואל קעידה הם שליחים של סין." – שליחים של סין למה? כיוון ש "התמיכה שלה באיראן ובאל קעידה, היא חלק מגישושיה לגילוי נקודות התורפה של האמריקנים והאירופיים, לקראת הקרבות העתידיים במאה ה-21 על ההגמוניה הגלובלית."
בקשר לאל-קאידה, אין לי מושג מאיפה הבאת את זה..
בקשר לאיראן, אני חושב שסין מרוצה מהמבחן של העולם המערבי (והערבי) אל מול איראן ותלמד מכך, ואולי לכן הם גם מוכנים לשבת בצד ולא להתנגד בתקיפות לגרעין האיראני – שהמערב יתקוף.
סין בטח לא בבנק המטרות המיידי של איראן.
לעומת זאת, הדבר אינו מהווה "תמיכה" באירן – אין אינטרס (צבאי) סיני להתחמשות איראן בנשק גרעיני למרות שיש אינטרס (צבאי) סיני לראות את המאבק של המערב נגד איראן וללמוד ממנו.
בסיכום הדברים הסינים רוצים לשבת בצד, לראות את השניים רבים, אבל לא להיות נגד איראן כדי להרוויח כלכלית, גם מה"מצור" המערבי.
2. חלקים אבסטרקטיים כמו: "רוב מקבלי ההחלטות בישראל…"
מה זה "מקבלי החלטות בישראל"?! אפשר להיות יותר אבסטרקטי?
מקבלי החלטות בקנה מידה גדול כמו הממשלה? הכנסת? המטכ"ל? ורטהיימר? גאידאמאק? האחים אבוטבול? מקדונלדס? אינטל? WWWבוש?
או אולי אתה מדבר על כל העם שמקבל החלטות בישראל? אני מקבל החלטה ללכת לישון עוד מעט. לא יודע מה עם אחרים.
3. Wiki מחליף את מכונת הירייה דווקא? לא את האינציקלופדיה?
כפתורים וטילים מחליפים את מכונת הירייה.
בקיצור, אתה מקבל 82. מ 100.
ערעורים לא יידחו בלי הסבר 😉