אפולו 15 – הקמת אנדרטה לזכר האסטרונאוטים והקוסמונאוטים שנהרגו במילוי תפקידם, והמחשת חוקי ניוטון

העבודה הרבה שהוטלה על דיוויד סקוט ועל ג'יימס ארווין כללה מדידות כימיות של קרקע הירח, כוח המשיכה שלו השדה המגנטי . המבנה הפנימי אטמוספירה במידה ויש כזו, רוח השמש, אבק הירח, פליטת החום מהירח ועוד

סמליל משימת אפולו 15
סמליל משימת אפולו 15

מותם של דוברובולסקי, וולקוב ופטסאיב טייסי סויוז 11 לא הרתיע את סוכנות החלל האמריקאית מלשגר את אפולו 15 לירח למרות הסכנות הרבות הכרוכות בטיסה של צוות אפולו 15 שכלל את דיוויד סקוט, ג'יימס ארווין ואלפרד וורדן. שניים מהם דיוויד סקוט וג'יימס ארווין נבחרו לנחות ב"חופו" המזרחי של ים הגשמים ליד רכסיהם של הררי האפנינים. תא הפיקוד קיבל את השם אנדוור (מאמץ) על שם ספינת המחקר של ג'יימס קוק והנחתת קיבלה את השם פלקון(נץ).

האפנינים הם הרים גבוהים ביותר ומתנשאים לגובה של 3.5 ק"מ. כמו בטיסת אפולו 14 כך גם הפעם קיוו מדעני החלל לאסוף מדגמי קרקע ראשוניים. ההשערות שהיו בידי הגיאולוגים אמרו כי הרי האפנינים הם החומר הסלעי החשוף ביותר על הירח. לכן אפשרית הפעם צבירת מידע רב ביותר על המבנה וההרכב הפנימי של הירח. ליד הרי האפנינים נמצא קניון האדלי. קניון זה דומה לנהר ארוך וצר המשתרע לאורך 100 ק"מ ועומקו 360 מטר. הועלו שתי השערות ביחס לטיבו של קניון זה. השערה אחת אומרת כי במקום זה זרמו מים. לעומת זאת ההשערה השניה אומרת כי היה זה נתיב של לבה לוהטת . על טייסי אפולו 15 הוטל לחקור גם מקום מסתורי זה וליטול משפת הקניון מדגמי קרקע. נחיתה סמוך לקניון היתה מסוכנת. טעויות במחשב הנחתת עלולות לגרום לנחיתה בתוך הקניון ללא יכולת לעזוב אותו.

צפונית לאתר הנחיתה מצויות מספר מהמורות עמוקות וגדולות אשר יתכן והיתה בהן זרימת לבה. אזור זה נקרא "התשלובת הצפונית" והוא נכלל .במסגרת המחקרים אשר הוטלו על טייסי אפולו 15.

חברי צוות אפולו 15. מתוך ויקיפידיה
חברי צוות אפולו 15. מתוך ויקיפידיה

העבודה הרבה שהוטלה על דיוויד סקוט ועל ג'יימס ארווין כללה מדידות כימיות של קרקע הירח, כוח המשיכה שלו השדה המגנטי . המבנה הפנימי אטמוספירה במידה ויש כזו, רוח השמש, אבק הירח, פליטת החום מהירח וכו'. תוכנית עבודה זו תוכננה ל–20 שעות כשהיא מחולקת ל – 3. שני חלקים כל אחד 7 שעות וחלק אחד 6 שעות. העבודה מבוצעת תוך כדי הליכה ונסיעה ברכב מיוחד "הרובר" שצורף זו הפעם הראשונה לטיסה ירחית. 67 שעות מהטיסה הוקדשו לשהייה על הירח. סך הכול היה על האסטרונאוטים לעשות דרך של 35 ק"מ ולאסוף 80 ק"ג מדגמי קרקע. בכדי להוציא לפועל את תפקידם הם צוידו ב – 600 ק"ג ציוד מדעי. הציוד שנשאה איתה החללית היה משוכלל מזה של קודמותיה והוא כלל:
1. מצלמת טלוויזיה ירחית הניתנת להכוונה ולפיקוח מרחוק. שני מהנדסים במרכז הבקרה יכולים לסובב את המצלמה, לכוון אותה כלפי מעלה וכלפי מטה ולמקד אותה כדי שתוכל לצלם מקרוב.
2. מצלמות ומכשור מדעי הממוקמים בדופן תא השירותים שנשאר יחד עם תא הפיקוד במסלול סביב הירח לאחר שהנחתת נותקה מתא הפיקוד.

  • א. מצלמה פנורמית המכילה למעלה מ – 2.2. ק"מ של סרט צילום ברוחב 12.5 ס"מ. כמות זו מיועדת ל – 1350 תצלומים שכל אחד מהם מכסה אזור מלבני באורך 292.6 ק"מ וברוחב 20.8 ק"מ. כושר ההפרדה של המצלמה הוא 2 מטר.
  • ב. מצלמת מיפוי – מצלמה זו מכילה גליל סרט באורך 63 מטר ברוחב 12.5 ס"מ עבור 3000 תצלומים. כל תצלום מכסה שטח של 168 ק"מ. המצלמות נדרשו למיפוי גיאוכימי של 20% מפני הירח.
  • ג. מצלמת כוכבים – מצלמה זו מצלמת אוטומטית את השמים כל אימת שמצלמת המיפוי מצלמת את הירח על ידי בדיקת מיקומם של הכוכבים.. בתצלומים אלה יכלו המדענים לקבוע בדיוק את מעמדו של הירח ואת מיקומו של האזור שנקלט במצלמת המיפוי.
  • ד. בתיאום עם מצלמת המיפוי פועל מכשיר לייזר המודד את המרחק המדויק בין החללית לירח בכל רגע בו מתבצע תצלום מסוים. תוצאות המדידה מודפסות מיד על קטע הסרט המתאים.
  • מחשב גדול הנמצא במרכז הבקרה, יוסטון, ממזג אחר כך את כל הנתונים ומנתח את החומר המופק מהמצלמות, ממכשיר הלייזר וממידע המצטבר בתחנות מעקב על כדור ארץ. בהסתמך על מידע זה קובע המחשב את נתיב מסלולו של הירח, את מסלולה של החללית ואת מיקומם המדויק של אתרים בולטים על הירח.
  • ה. ארבעה ספקטרומטרים למדידת קרינה כדי ללמוד על הרכב פני הירח וסביבתו. 2 ספקטרומטרים עובדים על קרני X. החזרה של הקרינה משתנה על פי הרכב הקרקע ועל סמך אלה אפשר לחשב את הכמויות היחסיות של סיליקון ומגנזיום על פני שטחים נרחבים בשני צידי הירח.
  • ו. ריכוזם של חומרים מפיצי קרינה על הירח מאובחנים ונמדדים בעזרת ספקטרומטר חלקיקי אלפא וספקטרומטר קרינת גאמא. כדי להקטין את האפשרות של עיוות נתונים על ידי גזים הנפלטים מהחללית הוצבו המכשירים על מוט מתקפל באורך 25 מטר הצמוד לתא השירות המוצב רחוק מהגזים הנפלטים מהמנוע.
  • ז. שני טלסקופים של קרינת למדידת X למדידת פולסארים . מכשירים אלה הופעלו על ידי וורדן כאשר הקיף לבדו את הירח ובמשותף עם רעיו סקוט וארווין לאחר המראתם מהירח והתחברותם עם תא הפיקוד.

מכשירים אלה הופעלו על ידי וורדן כאשר הקיף לבדו את הירח ובמשותף עם רעיו סקוט וארווין לאחר המראתם מהירח והתחברותם עם תא הפיקוד. המפות שהופקו באמצעות מכשירים אלה לאחר הטיסה הציגו בצורה גרפית את הנתונים הבאים:

נתונים גיאוגרפיים עם ממדיהם המדויקים של המכתשים, הגבעות, שרשראות ההרים, הנקיקים ושדות הטרשים.  אפיון גיאולוגי וכימי של פני הירח והשכבה שמתחתיהם – כמה אורניום, תוריום ואשלגן יש בסלעי הירח.  התכונות המגנטיות של פני הירח, השכבות שמתחתיה והחלל שמעליו.  חלקיקים אטומיים וגזים בחללו הירח.

חקר הירח בוצע גם באמצעות גלי רדיו. האסטרונאוטים שידרו 2 גלי רדיו בעת ובעונה אחת אחד לכדור הארץ והשני לעבר הירח. על ידי מדידת השינויים בהחזרם של גלי הרדיו ארצה קיוו החוקרים ללמוד על תכונות חשמליות, מידת חספוסם של פני הירח ועובדות אחרות עליו.
החוקרים העריכו כי בין השמש וכדור הארץ ובין הירח לכדור הארץ, קיימים אזורים בהם כוחות המשיכה של גרמי שמיים אלה מבטלים זה את זה כך שאבק כוכבים וחומרים אחרים נשארים "תקועים" באזורים אלה. הועלתה סברה כי קני השמש המשתקפות מחומרים אלה הן הגורמות לאור המסתורי המופיע בין כדור הארץ לבין השמש והנקרא "גגנשיין". על האסטרונאוטים הוטל לצלם תופעה זו.
בטיסה זו הופעלה שיטת תקשורת חדשה המאפשרת קשר עם האסטרונאוטים גם כשהם מתרחקים מהנחתת והיא לא נמצאת בשדה הראיה שלהם. קסדותיהם של האסטרונאוטים צוידו בתכשיר מיוחד המונע היווצרות אדים שיש בכוחם להגביל את שדה הראיה. תכשיר זה אפקטיבי ל – 5 שעות הוא זול, אינו רעיל ואינו דליק. מותם של טייסי סויוז 11 הביא לשינוי תקנה ברגע האחרון לפני ההמראה. על האסטרונאוטים ללבוש את חליפות החלל שלהם כשהם ממריאים מפני הירח וכשהם נכנסים לאטמוספירה בדרכם הביתה.
לקראת הטיסה טייסי אפולו 15 הוכנסו לתקופת בידוד של 20 יום וב – 9.7.1971 שוגר לוויין למדידתה של קרינת השמש כדי לוודא שאין נשקפת סכנה לחיי האסטרונאוטים מרוח השמש. לא חסרו גם תקלות לקראת השיגור. מגדל השיגור נפגע 4 פעמים על ידי ברק ונגרם נזק לציוד קרקע. התגלו שבבי מגנזיום במצברי החללית. בוצעה חבלה בחגורות ההצלה הענקיות שנועדו לסייע במשיית האסטרונאוטים מהאוקיינוס. תקלות אלה תוקנו ולא גרמו לשיבושים בלוח הזמנים ולדחיית השיגור. אפולו 15 שוגרה ב – 26.7.1971.

26.7 – היום הראשון לטיסה

ב-26.7 יצאה אפולו 15 לדרכה. 12 דקות לאחר השיגור נכנסה החללית למסלול ארצי בגובה 167 ק"מ. כעבור 3 שעות הפנתה את חרטומה לנתיב הטיסה הירחי, ניתקה עצמה מהמסלול והחלה בדרכה לירח. תמרון ההצמדות עם הנחתת עבר בהצלחה רבה ללא תקלות. החללית הגיעה למהירות הבריחה 2-3 שניות לפני הזמן.

כעבור שלוש שעות נוספות התגלתה תקלה. שתי נורות אזהרה נדלקו ביוסטון- מרכז הבקרה ובתא הפיקוד של החללית. אותות אלה הראו שהמנוע פעל ללא הוראה מהמחשב. פירושו של דבר קצר במערכת הבקרה של השסתומים המובילים דלק למנוע. מבדיקות שנעשו התברר כי האורות נדלקו בגלל פגם במפסקים בלבד. בזמן ההמראה עלה דופק הלב של ארווין.
27.7 – היום השני לטיסה

לאחר שינה של 8 שעות ו-20 דקות התעוררו טייסי אפולו 15 והפעילו את מנוע חלליתם לשניה אחת בלבד. הפעלה זו היתה הכרחית לתיקון קל בנתיב הטיסה. עם הפעלתו המוצלחת של המנוע הוסר החשש לגורל הטיסה. התקלה שארעה במפסק ביום השיגור העלתה חשש שמא בכל זאת חלה תקלה במערכת הבקרה של שסתומי הדלק. בעקבות זאת התעוררה דאגה לגורל הנחיתה על הירח. כאמור חששם של האסטרונאוטים ומדעני החלל לעתידה של הנחיתה התבדה וניתן אישור להמשך הטיסה.
התקלה במפסק היתה ידועה לפני הטיסה. בדיקות רנטגן במפסק גילו חוטים חשודים. למרות זאת הוחלט לשגר את החללית. במקרה הגרוע ביותר הפעלת השסתומים היתה מבוצעת באופן ידני. המנוע הופעל שעה לפני הזמן. ההפעלה המוצלחת של המנוע יצרה מצב של הפרש של – 15 ס"מ לשניה מהמהירות הרצויה. הפרש זה אפשר את ביטולם של שני תיקוני נתיב בהמשך הטיסה.

בעת מנוחתם של האסטרונאוטים הוכנסה החללית לתנועה סיבובית איטית סביב עצמה כדי לווסת את החום והאור אותם היא מקבלת מהשמש. מהירות הסיבוב של החללית היתה 3 פעמים בשעה.

מה שהוא מרוח התקופה אפשר ללמוד מהודעתו של נשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון לאסטרונאוטים עם קומם מהשינה :"אפולו 15 מתקדמת בבטחה אל הירח והאדם נמצא בדרכו אל צעד נוסף אל מעבר לסף השמיים. האדם השקיף תמיד אל השמיים בשפלות רוח. אולם הוא גם השקיף אליהם בסקרנות ובאומץ עד שהללו גברו על חוקי הטבע ומשכו את האדם אל מעבר לכוח המשיכה אל מעבר לפחדיו, לתוך חלומו, אל יעודו".
28.7 – היום השלישי לטיסה
דיוויד סקוט וג'יימס ארווין עברו לנחתת לבדוק אותה. זכוכית המגן של מד הגובה נמצאה שבורה כשרסיסיה מתגלגלים על רצפת התא. שברי הזכוכית סולקו באמצעות שואב אבק. לאחר מכן נערכה בדיקה מקפת בתא כשהיא משודרת בטלוויזיה. הנחתת נמצאה תקינה וטייסיה העבירו אליה ציוד אלקטרוני לקראת הנחיתה על הירח. טיסתה החלקה של החללית אפשרה הקצבה של 70 דקות נוספות לשינה. תקלה חשמלית גרמה לכיבוי הנורות הפנימיות במספר מכשירים אולם היא תוקנה במהירות.
29.7 – היום הרביעי לטיסה
סקוט וארווין ערכו בדיקה בת שעתיים בנחתת ומשנמצאה תקינה חזרו לתא הפיקוד. כאן ציפתה להם ולחברם וורדן הפתעה קטנה ובלתי נעימה. תאם של האסטרונאוטים הוצף במים בשל דליפה. המים חלחלו מאחורי לוח הפיקוד. הועלו שתי הצעות להפסקת הדליפה אך הן לא עזרו. לבסוף סקוט הוציא מארגז הכלים מפתח אומים והידק את החיבור שהתרופף במערכת הכלוריזציה. האסטרונאוטים עוד הספיקו להירטב עד לתיקון הדליפה. למקרה של סגירה זמנית של אספקת המים, מילאו האסטרונאוטים נאד מים מצינור מי השתייה. לאחר התיקונים הם נרדמו למספר שעות. הם היו זקוקים למנוחה לקראת כניסתם למסלול ירחי.
81/100 השניה נדרשו למנוע החללית כדי להכניסה למסלול ירחי. הפעלה זו של המנוע בוצעה על פי שיטה חדשה. אפולו 15 הקיפה את הירח במסלול אליפטי שמרחקיו מהקרקע 83-270 ק"מ. המנוע הופעל כאשר החללית היתה בצידו המוסתר של הירח ולפיכך הקשר באותה עת עם יוסטון היה מנותק. על פי שיטה חדשה חודש הקשר עם החללית כעבור 24 דקות ולא 36 דקות כבטיסות קודמות.
עם כניסתם למסלול תיארו האסטרונאוטים את מראה הירח. סקוט אמר כי "ממש מבלבל, קשה למחשב של המוח למיין את הכול"

בהמשך תיאר מרחבים אדירים של נוף אפור, מלא מכתשים אשר דפנותיהם הפנימיים לבנים וכן סיפר סקוט על אזור שנראה כמדבר גדול וניתן להבחין בו בסופות אבק ובעקבות של מערבולת של אבק לאחר הסופה. טייסי אפולו 15 המשיכו במחקר של עמיתיהם לטיסה הקודמת – אפולו 14 במהותם של ההבזקים המסתוריים. בניסיונות שערכו במשך שעה הבחינו ב – 54 הבזקים.
30.7 – היום החמישי לטיסה
לקראת הנחיתה על הירח הופעל מנוע החללית בפעם השניה בכדי להקטין את גובה הטיסה. מסלולה של החללית עתה היה 17.5 – 103 ק"מ . שינוי נתיב הטיסה נעשה בצד בנסתר של הירח. לאחר מכן נרדמו ארווין וסקוט למספר שעות. לאחר התעוררותם מהשינה לבשו את חליפות החלל, נכנסו לנחתת הנחתת ובדקו אותה אינטנסיבית במשך 3 שעות. בהקפה ה- 12 התכוננו טייסי הנחתת לניתוקה מתא הפיקוד בצידו הנסתר של הירח. הניסיון הראשון לא הצליח. כישלון הניתוק נגרם בשל תקע שלא הוכנס למקומו במידה מספקת ובעקבות זאת נותקה מערכת הכוח ממערכת ההפרדה. וורדן טייס תא הפיקוד דחף את התקע למקומו. משחודש הזרם במערכת ההפרדה לחץ סקוט על הכפתור והנחתת נותקה בהצלחה מתא הפיקוד. הינתקותן של שתי החלליות זו מזו נעשתה באיחור של 25 דקות.

במשך שעה ומחצה הקיפו שתי החלליות את הירח ביחד זו ליד זו. בתום ההקפה המשותפת הגביה וורדן את תא הפיקוד למסלול גבוה יותר. מרחקיו של תא הפיקוד מהקרקע היו 120 – 100 ק"מ. שעה לאחר מכן ב -31.7 נגעו רגלי הנחתת בקרקע הירח. גם לוורדן שנשאר לבדו בתא הפיקוד לא חסרה עבודה. הוא עסק בצילום ובחקירת הירח בעזרתם של המכשירים שהיו בחללית.

וורדן היה תחת מעקב רפואי קפדני ביותר. הוא היה האדם הראשון שהוטל עליו להקיף את הירח 6 ימים רצופים. רופאי החלל היו מעוניינים לדעת מהי השפעתה של השהייה הממושכת במסלול ירחי, על התפקודים הפיסיולוגיים של גוף האדם, איברי הגוף ומחזור הדם. נושאים אלה התעוררו לאחר טיסת אפולו 14. בטיסה זו חלה ירידה בפעולת שרירי הלב של סטיוארט בשעה שהקיף לבדו את הירח. לעומת זאת אצל שפארד ומיצ'ל שעבדו על הירח, אותה עת השינויים היו מזעריים.
31.7 – היום השישי לטיסה, היום הראשון על הירח
חרף הפיגור של 25 דקות שנוצר עקב ניסיון הנפל בהינתקות הראשונה, נחתה החללית באיחור של 8 שניות וכשהיא מחטיאה את המטרה ב- 450 מטר בלבד. הנחיתה היתה 450 מטר צפונית מזרחית לאתר הנחיתה. בגובה 30 מטר מהקרקע דיווח סקוט על ענני אבק המונעים קשר עין עם הקרקע. הנחיתה בוצעה בצורה עיוורת כשכול פקודה בפיקוח מכשירים בלבד. וורדן בתא הפיקוד עבר מעל הנחתת אבל לא יכל לראותה.
20 דקות לאחר הנחיתה פתח סקוט אשנב בתקרת הנחתת ובמשך חצי שעה העביר ליוסטון דיווח מפורט על הנוף במקום הנחיתה. סקוט תיאר את המקום כחלק ושטוח. במרחק 20 מטר הבחין במספר סלעים טריים ובמרחק 60 מטר בסלע ישן. הוא לא שכח גם להעניק שמות למספר מכתשים. מכתש אחד קיבל את השם סוליוט לזכרם של דוברובולסקי, וולקוב ופטאסייב טייסי סויוז 11 שנספו באורח טרגי בזמן שובם ארצה. מכתש אחר נקרא ג'ורג' הקדוש על שם היין זואי סנט ג'ורג' אותו שתו גיבורי ספרו של ז'ול וורן בטוסם לירח.
ההתרגשות בה נמצאו סקוט וארווין כאשר צפו בנוף שהשתקף מהחלונות, מנעה מהם מלהירדם בקלות. היה עליהם לישון 7 שעות ומחצה. תקלה במערכת החמצן של הנחתת חייבה אותם לקום משנתם שעה וחצי לפני הזמן. הדליפה היתה בשסתום השתן בצינור המוביל מחליפות החלל שלהם לצד החיצון של התא. השסתום נסגר והלחץ בתא חזר למידתו התקינה. הוצע לאסטרונאוטים להירדם לחצי שעה נוספת. סקוט וארווין העדיפו להישאר ערים בכדי להתכונן לסיורם הראשון. סך הכול איבדה הנחתת 4 ק"מ חמצן מתוך 43 ק"ג שהיו ברשותה.

סקוט יצא ראשון ואחריו ארווין. הפעולות הראשונות אותם ביצעו עם צאתם מהנחתת כללו איסוף מהיר של מדגמי קרקע, למקרה בו יאלצו לחזור לנחתת ולעזוב את הירח. סקוט הציב מצלמת טלוויזיה צבעונית במרחק כמה עשרות מטרים מהנחתת. התצלומים שנקלטו בכדור הארץ היו באיכות גבוהה ביותר. ניתן להבחין בהם בכל פרט ופרט.
סקוט וארווין התקשו בהוצאת רכב הנסיעה ה"רובר" ממקום אחסונו בצידה של הנחתת. בשלב מסוים נתקע הרכב והם נאלצו להוציאו בכוח ממקומו. כשהוצא התגלו קשיים בהפעלתו. ברגעים הראשונים נאלצו לדחוף אותו בידיהם. תקלה במערכת ההיגוי הקדמית ובמערכת החשמל אילצו את האסטרונאוטים להסיעו בכוח גלגליו האחוריים. מהירותו של ה"רובר" הצטמצמה בעקבות זאת ל – 10 קמ"ש.

תוך כדי ישיבה מעל הגלגלים הגדולים שהתיזו סביב אבק ירח, התרגל סקוט חיש מהר לנהוג ב"רובר". על כך תעיד השיחה הבאה בינו לבין עמיתו ארווין:

"שמע בחור, לזה קוראים נסיעה" צעק סקוט והמשיך "הו, זה באמת מסלול נהיגה ספורטיבי, שמע, בן אדם, שמע, זו תחרות מכוניות אמיתית".
"החזק היטב" הזהיר סקוט את ארווין "אני עומד לנסוע כאן קצת בזיג זג"
השיב ארווין :"אנחנו זקוקים לחגורות בטיחות לא כן? זה ממש פרד משתולל"
סקוט: "זו באמת נסיעה של טלטולים וחבטות, לא כן? מעולם לא הייתי בנסיעה כזאת לפני כן".
כעבור זמן מה קרא סקוט: "הבט כיצד המותק הזאת מטפסת על הגבעה".
ארווין דיווח: "אנחנו נוסעים במהירות ממוצעת של כ- 8 קמ"ש…כאשר צריך לעשות תפנית חדה, אני יכול לעשות זאת היטב".
בשלב אחר של הנסיעה קרא סקוט לארווין :" או, הבט אחורה לשם, ג'ים, או הבט בזה, האם זה לא משהו? אנחנו נמצאים על מדרון ואנחנו מסתכלים אחורה לתוך העמק".
ארווין : "זה יפה להפליא".
סקוט :"זה נהדר"
ארווין :" זה לא מציאותי, זה הדבר היפה ביותר שראיתי בחיי".
במסעם הראשון עברו סקוט וארווין 8 ק"מ כשהם מלקטים מדגמי קרקע ומצלמים תוך כדי מעבר ליד רכסי האפנינים, מספר מכתשים וקניון האדלי – המסע לקניון ארך שעתיים ורבע. ולפי דבריהם בתצלומים נראים הרי האפנינים בחזית כגבעות ענקיות ומעוגלות דומות מאוד למדרונות הסקי של "עמק השמש" במדינת איידהו שבארה"ב. כשהמצלמה הופנתה צפונה נדמה היה שהמכתש הוא זוג של תילי שלג ענקיים מוערמים זה כלפי זה בנוף הירחי.
סקוט וארווין גילו כי שתי דפנותיו של ערוץ האדלי אינן דומות זו לזו. בצידו האחד של הערוץ מפוזרים גושי סלע מחודדים גדולים ואילו בצידו האחר אין סלעים גדולים. הערוץ תלול מאוד בצידו האחד ומשופע שיפוע קל בצידו האחר. בדפנות הערוץ נראים בבירור שכבות שמהן ניתן ללמוד רבות על התהוות הירח.

סקוט וארווין בדקו את מכתש המרפק ולקחו ממנו מדגמי קרקע. זהו המכתש היחיד שנוצר בצידו של קניון האדלי. החוקרים הניחו כי ימצאו בו סלעים שהועפו ממעמקי הקניון. פעמיים נפל ארווין מהרכב תוך כדי נסיעה. 90 הדקות האחרונות של הסיור נעשו בקרבת הנחתת והוקדשו להצבת מכשירים ולקידוחים. המכשירים שהוצבו הם:

  • סייסמוגרף פסיבי למדידת רעידות אדמה וזעזועים הנוצרים כאשר מטאוריטים פוגעים בקרקע הירח.
  • מגנטומטר למדידת השדה המגנטי של הירח- עצם קיומו של שדה מגנטי היה בבחינת הפתעה לחוקרים. מכשיר זה מודד גם תופעות מגנטיות אחרות המשתנות באופן בולט עם הזמן וניתן לייחס אותן לחלקיקים אלקטרומגנטיים החולפים על פני הירח. המגנטומטר מסוגל למדוד שינויים בעוצמה. בתדירות ובכיוונו של השדה המגנטי באמצעות מכשירי מדידה רגישים המוצבים על 3 מוטות הקבועים בכיוונים שונים.
  • ספקטרומטר למדידה של זרמי הגזים מהשמש כדי לקבוע את השפעת זרימתם של החלקיקים הבאים מהשמש.
  • רפלקטור גדול למדידה מדויקת יותר של המרחקים בין כדור הארץ לירח.
  • מכשיר למדידת רוח השמש – לוח אלומיניום דק נפרש על פני הירח וקולט את חלקיקי רוח השמש הפוגעים בו. לקראת ההמראה מהירח הוחזר הלוח לנחתת.
  • להפעלתם של מכשירי המדידה הוצבה על הירח תחנת כוח ושידור גרעינית. בכור של התחנה נמצא הרדיואיזוטופ פלוטוניום 238. ההתפרקות הרדיואקטיבית יוצרת חום ההופך לכוח חשמלי בהספק של W70 .

מדידות ותצפיות שונות נערכו בסיור זה ובשני הסיורים הבאים באמצעות מכשירים ניידים:
1. גנומון – מכשיר זה מכיל אנך מיוחד לסימון יחידות אורך ומשטחים צבועים לשם השוואה בשחור, בלבן ובדרגות ביניים שונות של אפור, ירוק ואדום.
2. פנטומטר למדידות חוזק הקרקע.

בוצעו תצפיות וניסויים לקביעת התכונות המכניות של קרקע הירח, הערכה איכותית של כמות האבק העולה מפני הירח בזמן הנחיתה וההמראה ובזמן הנסיעה ב"רובר" ושל העומק בו שקעו רגלי האסטרונאוטים בזמן ההליכה.
על סקוט היה לקדוח 3 חורים לעומק 3 מטר. בשל קשיים בקידוח ועייפות הוא הגיע לעומק של 1.5 מטר והמשך הקידוח נדחה לסיור השני. תוכנית הקידוחים כללה שני קידוחים במרחק 10מטר אחד מהשני כשלתוכם מורדים מדי חום אלקטרוניים זעירים בעלי רגישות גבוהה ביותר. מכשירים אלה המחוברים למשדר הנתונים המרכזי צריכים לפעול במשך שנה ולהעביר ארצה נתונים על שיעור זרימת החום מתוך הירח אל פני השטח ועל ההולכה התרמית של החומר ממנו מורכב הירח. הקידוח השלישי נעשה במקדח חלול הצריך לקלוט לתוכו סלע מפורר וחול.

סקוט וארווין סיירו על הירח 6 שעות 34 דקות ו – 14 שניות כחצי שעה פחות מהמתוכנן. קיצורו של הסיור נבע מהתאמצות יתר וצריכה של חמצן ב – 17% מעל המתוכנן. בדרכם לנחתת התמוטטו לא אחת ונראו בשידורי הטלוויזיה כנופלים בשל עייפות . אפילו הגניחות שלהם נשמעו. משנכנסו לנחתת גילו דליפת מים בשיעור של 11 ליטר. התקלה תוקנה. סקוט התלונן על כאבים באצבעות. שניהם טענו כי עור אצבעותיהם נשחק בשל השפשוף המתמיד בתוך כפפות המגן המיוחדות. הריח החריף של מדגמי הקרקע לא מנע מהם מלהירדם סקוט וארווין איחרו לישון בשעתיים.

1.8 – היום השביעי לטיסה, היום השני על הירח
סקוט וארווין ישנו 16 שעות כשהתעוררו עבדו שעתיים בהכנות לקראת סיורם השני, באכילה ובניקויה של רצפת התא משלולית מים. אבל התגלתה תקלה חמורה במערכת הקיום של סקוט( בחליפת החלל) ובעתיה עזבו האסטרונאוטים את הנחתת שעה וחצי מאוחר יותר. התברר כי בועת אוויר צפה בחליפת החלל של סקוט. הבעיה נפתרה על ידי הקזת המים בטעינת חליפת החלל, כשם שמתיזים אוויר ממערכת הבלימה של מכונית.

 

הפעולה הראשונה אותה ביצעו טייסי הנחתת עם צאתם לסיורם השני היתה תיקונו של ה"רובר". טכנאי החלל גילו שההיגוי הקדמי השתבש כאשר נסגרו הגלגלים הקדמיים. משתוקנה התקלה סקוט הפעיל את ההיגוי הקדמי והאחורי בלבד. נהיגה זו לא היתה לרוחו- הרכב התנועע כמו סרטן. בשל כך המשיך סקוט להניעו, כשהוא מפעיל מערכת אחת. הפעם מהירות הרכב הגיעה ל – 13 קמ"ש.

הסיור השני נעשה ברכסי האפנינים והוא נמשך 7 שעות ו – 12 דקות. ניצול החמצן היה סביר ונותרה כמות מספקת במיכלים. ה"רובר". עשה דרך של 14 ק"מ. בדרכו האסטרונאוטים התעכבו ליד "ביצת הכיוון". מסע זה היה ארוך יותר מהראשון. במסעם הרגלי טיפס סקוט על סלע של אחת הגבעות כדי לצלם את ארווין חופר אולם הוא נפל. ארווין בא לעזור לו לקום על רגליו. התעורר חשש שפעימות הלב של סקוט גברו ולכן יעצו לו לא להתאמץ יתר על המידה. מספר דקות אחרי כן התברר שליבו של סקוט פעל כשורה. מקורו של החשש נבע מקלקול במכשיר הבודק את פעימות ליבו.

 

מדגמי הקרקע כללו הפעם סלעים בסדר גודל של כדורגל. אחת האבנים נראתה בצבע ירוק. כאשר הרימו את קסדותיהם נוכחו לדעת כי צבעה של האבן אפור בהיר. שיאו של הסיור הגיע לידי ביטוי בסלע מטמורפי אותו מצאו ליד מכתש הדורבן. הקריסטליזציה העידה כי מקורו של הסלע במעבה הירח. סלע זה הצית תקווה בקרב הגיאולוגים. הם ציפו למצוא באבן זו את סוד הבריאה של מערכת השמש. כל הסלעים שנאספו על ידי האסטרונאוטים כוללים סלעים שמקורם בהרים, מכוסים באבק. באחד המקומות גילה סקוט שכבה חולית בצבע ירוק בהיר.

 

לפעמים האסטרונאוטים דילגו כקנגורו כאשר נעו מסביב לסלעים ולדגימות האבק שאספו. פעמים אחרות העפילו אחורנית מתוך מכתשים או מהמורות רדודות שחפרו וקפצו לעבר כלי הרכב כדי להניח בו את ממצאיהם.

 

הנוף השתנה לעיתים תכופות- רכס הרים מעוגל, מישורים מאובקים, קבוצות של מכתשים. כל אלה היוו תצוגת טלוויזיה נדירה מהחלל. הצילומים היו טובים מהצילומים שנעשו ביום הראשון. הפעם השמש היתה גבוהה יותר וכך נשמרה פעילותן של עדשות המצלמה.

 

בדרכם חזרה לנחתת הגדיל סקוט את מהירות הרכב שניתר וקיפץ על האבנים הקטנות לאורך הדרך. הסייסמוגרף קלט את טרטור גלגליו העבים רכב הירח. כשחזרו לנחתת המשיך סקוט בקידוח אותו התחיל ביום הקודם ולא סיימו. הפעם השתמש במקדחה מיוחדת. אמנם עלה בידו להעמיק את החפירה ולהכניס לתוכה חלק נוסף של המתקן למדידת טמפרטורות תת-קרקעיות, אך המקדחה התכופפה מספר פעמים.
בקידוח אחר בו נטלו חלק שני האסטרונאוטים, סקוט דיווח על כך שקירות השוחה שלו חלקים וסמיכים מאוד. הוא מצא חתיכות לבנות קטנות ובעומק 30 ס"מ מצא קרקע קשה יותר, אבל זה לא מנע ממנו מלהגיע לתשתית הסלע. סקוט השתמש במקדחה כדי להכניס לתוך הקידוח מספר נוסף של מתקנים וארווין מדד את טביעות גלגליו של הרכב בקרקע הירח.

 

הפעולות האחרונות לפני הכניסה לנחתת כללו את העברת הממצאים לתוכה והנפת דגל ארה"ב. בתום פעילותם נכנסו סקוט וארווין לנחתת, ערכו הכנות לקראת סיורם השלישי ונרדמו.

 

2.8 – היום השמיני לטיסה היום השלישי על הירח
לאחר שינה שארכה יותר מהמתוכנן המשיכו סקוט וארווין במלאכת הקידוחים. קידוחים אלה עוררו קשיים מסוימים אשר גרמו לפיגור בלוח הזמנים. תחילה לא יכלו למשוך החוצה את הצינורות התקועים בקרקע. משהצליחו להתגבר על תקלה זו התברר כי מכשיר המפרק החלקי של הצנרת אינו פועל. בקושי רב הצליח ד"ר אלן, איש הקשר, לשכנע אותם להמשיך בעבודתם. ואמנם כשהוציאו סקוט וארווין דגימת קרקע מעומק 2.8 מטר מצב רוחם השתפר.

 

בתום מבצע הקידוחים עלו סקוט וארווין על רכבם וערכו את מסעם האחרון. במסע זה הם עברו דרך של 8 ק"מ בזמן של 4 שעות ו – 50 דקות. המסע נערך לאורך רכס האפנינים תוך התעכבות ליד מספר מכתשים ביניהם מכתש סקארפ. במרכז המכתש מצאו עפר מתפורר העשוי מזכוכית מזוותת בגדלים שונים.

פעילותם הרבה של האסטרונאוטים עייפה אותם מאוד. תעיד על כך מעידתו של סקוט על סלע גדול. סקוט נפל על פניו בקרבת ערוץ האדלי והתגלגל מספר מטרים על מדרון. גם המצלמה נפלה מידו. ארווין בא לעזרתו, אך סקוט הצליח להתרומם בכוחות עצמו. בדרכם חזרה בדקו את הרגוליט.

בתום סיורם פתח סקוט משרד דואר על הירח כאשר הדביק שני בולים בערך נקוב של 8 סנט כל אחד, המוקדשים להישגי ארה"ב בחלל. ארווין נשא נאום קצר על שירות הדואר הראשון בחלל ולאחר נאומו החתים את הבולים במתקן מיוחד. רכב הירח הועמד במרחק 100 מטר מהנחתת ומצלמתו כוונה מהקרקע מאוחר יותר כדי לצלם את ההמראה. לפני היכנסם לנחתת אמר ארווין מספר פסוקים מספר תהילים.

סקוט הוכיח בצורה מוחשית כי התיאוריה של גליליאו האומרת כי גופים בעלי צורה ומשקל שונים הנזרקים כלפי הקרקע יגיעו לשם בו זמנית היא נכונה. ביד אחת החזיק סקוט פטיש וביד השניה באותו גובה החזיק נוצה של בז. הוא זרק את שני הגופים ואמנם הם הגיעו לקרקע יחדיו. וורדן אשר נשאר לבדו בתא הפיקוד דיווח על גילוי פסגות עפר על הירח העשויות לשמש הוכחה לפליטת גזים מהשכבות הפנימיות.

לאחר שהייה של 66 שעות ו – 55 דקות על הירח כשבידיהם כ- 80 ק"ג מדגמי קרקע מהעתיקים ביותר ואולי הראשוניים באבני הירח ואינפורמציה מדעית גם היא חשובה ביותר, המריאו סקוט וארווין לקראת התחברות עם תא הפיקוד. ההמראה נעשתה כשברקע בוקע מרשם הקול שבנחתת ההמנון של חיל האוויר האמריקאי :"אנו נוסקים למרחבי התכלת הפראית". היה חשש שמא ינשאו תימרות אבק ויטשטשו את עדשות המצלמה של ה"רובר", אך מאומה לא קרה.

8 דקות לאחר ההמראה נכנסה הנחתת למסלול ירחי. כעבור 10 דקות נוספות הבחין סקוט באנדוור – תא הפיקוד. שעה וחצי לאחר ההמראה הוצמדו הנחתת ותא הפיקוד. ההתחברות צולמה מתא הפיקוד ושודרה ארצה. הפעולה הראשונה אותה ביצעו טייסי אפולו 15 היתה העברת מדגמי הקרקע והאינפורמציה המדעית לתא הפיקוד. לאחר מכן עברו גם הם לתא הפיקוד. בשלושת הסיורים על קרקע הירח התרחקו סקוט וארווין למרחק של לא יותר מ – 8 ק"מ מהנחתת. אסטרונומים במצפה הכוכבים שליד אוניברסיטת טקסס הצליחו לכוון קרן לייזר לעבר הרפלקטור שהושאר על ידי צוות אפולו 15 על הירח.

רופאי מחלקת המבצעים של סוכנות החלל הביעו את התפעלותם מכושר ההסתגלות של האסטרונאוטים לתנאים הפיזיים השוררים על הירח. הרופאים עקבו אחר שיפור הדרגתי ומהיר בצורת צעידתם של האסטרונאוטים על הירח. כדי לצמצם עד כמה שאפשר את רוחב וגובה דילוגיהם למדו סקוט וארווין למעט בתנועות פרקי ברכיהם וכיוונו את פסיעותיהם בעיקר בעזרת פרקי הקרסול וכפות הרגליים. ככל שנמשכו סיוריהם על הירח שופר מצבם הגופני וקטנה צריכת החמצן.

סקוט וארווין השאירו על הירח אנדרטה קטנה לזכרם של 14 אסטרונאוטים אמריקאים ורוסים אשר נפלו במילוי תפקידם. האנדרטה עשויה מטבלת מתכת פשוטה עשויה בצבעי כסף ושחור ומוקמה בתוך לוע געש קטן. על הטבלה חקוקים שמותיהם של האסטרונאוטים שנספו. ליד הטבלה הציבו פסלון מתכתי מבריק, המייצג אסטרונאוט שנפל.

3.8 – היום התשיעי לטיסה

דליפת חמצן במנהרה המקשרת בין שתי החלליות הביאה לדחייה בשעתיים של ניתוק הנחתת מתא הפיקוד. על האסטרונאוטים היה לבצע הקפה נוספת של הירח בכדי לתקן את הדליפה. לאחר הניתוק הנחתת כוונה להתרסקות על קרקע הירח. הדי ההתרסקות (כ – 85 ק"מ מאתר הנחיתה) נקלטו על ידי הסייסמוגרפים שהוצבו על ידי טייסי אפולו 12, אפולו 14 ו– אפולו 15 במשך שעה..

לאחר ניתוקה של הנחתת נטלו האסטרונאוטים גלולות "סוקונאל" ונרדמו ל – 10 שעות. לפני השינה ארווין הפעיל את המכשירים הביו – רפואיים כדי לדווח על מצב שנתו. בהתעוררם המשיכו האסטרונאוטים בניסויים ובצילום פני הירח. הם בדקו גם את הגורמים לסטיות קלות הנגרמות לחלליות במסלול ירחי. 20% מהתצלומים הפנורמיים התקלקלו ומספר מכשירים יצאו מכלל שימוש. בחקר מהותם של הבזקי האור כיסה וורדן את עיניו במגן מיוחד ולמרות זאת ראה אותם.

 

4.8 – היום העשירי לטיסה
אחרי שינה של מספר שעות המשיכו האסטרונאוטים בחקר ובצילום הירח. הם ניסו לשווא לצלם מספר פעמים את רכב הירח הרוסי לונחוד 1. בהקפה ה- 74 נערך שינוי קל במסלול כדי להבטיח מסלול בטוח יותר ללוויין אותו שיגר וורדן לאחר מכן מהחללית להקפת הירח במשך שנה. בתום ההקפה ה- 74 בצד הנסתר של הירח הופעל מנוע החללית, הוציאה ממסלולה והעבירה לנתיב טיסה ארצי.

 

מבנה הלוויין
הלוויין אותו שיגר וורדן הוא בעל צורת משושה, אורכו 78 ס"מ , רחבו 35 ס"מ ומשקלו 36 ק"ג. הלוויין מכיל משדר רדיו להפעלת מכשירים ולשידור נתונים לכדור הארץ,. יחידת בקרה, מצברים וסוללות שמש.
תפקידו של הלוויין היה לחקור את מבנה אדמת הירח, מדידת השדה המגנטי שלו ומדידת חלקיקים קוסמיים. כמות מסוימת של החלקיקים נקלטת בקרקע הירח. באמצעות לוויין זה רצו החוקרים לערוך השוואה עם השמש וגרמי שמיים אחרים. החוקרים קיוו למצוא את מקורם של החלקיקים האלה.
5.8 – היום האחד עשר לטיסה
גולת הכותרת של יום היוו שני מבצעים מדעיים. האחד תצפיות בכוכבי X – פולסארים והשני. פעילותו החוץ רכבית של וורדן. התצפיות כוונו לעבר הפולסארים נעשו במשותף עם אוניברסיטת תל אביב. הבחירה בישראל נבעה מכך שישראל( חוץ מברה"מ) היתה בזמן הניסוי, המקום היחידי על כדור הארץ בו שררה חשיכה. המדידות נערכו בעת ובעונה אחת בחללית ובאוניברסיטת תל – אביב. הניסויים בחללית נעשו באמצעות 2 טלסקופים של קרני X. ובאוניברסיטת תל אביב באמצעות הטלסקופ שבמצפה רמון. הנתונים שהתקבלו משני הניסויים שימשו מאוחר יותר להשוואת התוצאות במסגרת מחקר של קרני X מהחלל. במבצע השני וורדן יצא מהחללית לעבר תא השירותים בו היו המכשירים המדעיים. פעילותו החוץ רכבית נמשכה 20 דקות. כמתוכנן. הוקצבו לו 60 דקות למקרה של תקלות בלתי צפויות. היו 3 פעולות. בפעם הראשונה וורדן החזיר לתא הפיקוד סרטי צילום, בפעם השניה הכניס סרטים חדשים ובפעם השלישית ביצע בדיקות במכשירי המדידה.
בכדי לעזור לוורדון בעבודתו נעמד ארווין כך שמחצית גופו העליונה היתה מחוץ לחללית וורדן היה מחובר בחבל שאורכו 8 מטר והתקדם לעבר המכשירים תוך שימוש במעקה מיוחד אשר שימש לו לאחיזה. כל אותה עת נהג סקוט בחללית. שלושת האסטרונאוטים לבשו את חליפות החלל בזמן ריחופו של וורדן. דאגה קלה התעוררה ביוסטון כשלא נראו צעדיו הראשונים של וורדן מחוץ לחללית בטלוויזיה. כעבור מספר שניות התמונה התבהרה. החבל אליו היה קשור וורדון לחללית היה אמצעי טוב לתיקונים מחוץ לחללית. למקרה של תקלות כדוגמת התקלה שארעה בטיסת אפולו 13. עם סיומה של פעילות זו האסטרונאוטים ישנו מספר שעות.
6.8 –היום השנים עשר לטיסה
האסטרונאוטים צילמו את ליקוי הירח שהתרחש אז. הם ערכו מסיבת עיתונאים בת חצי שעה ושבו לצלם את הליקוי. צילומי של הליקוי מהירח לא יצא לפועל בגלל התקלקלותה של מצלמת ה"רובר" ביום הקודם. על הליקוי אמר סקוט :" הירח משתנה והולך מצבע תפוז חיוור מאוד לצבע תפוז עמוק בצידו האחד תוך שינוי הדרגתי".
7.8 – היום השלושה עשר לטיסה
סקוט, ארווין וורדון ישנו ולאחר מכן התכוננו לנחיתה. המנוע הופעל לשניה אחת לביצוע תיקון קל בנתיב הטיסה. החללית נחתה 500 ק"מ צפונית לאיי הוואי. הנחיתה היתה כבדה במקצת מהמקובל . נזילת טטרוטקסיד הנתרן ( 4O 2 N ) איכלה את המעטה של אחד המצנחים והוא לא נפרש במלואו. תקלה זו לא מנעה נחיתה מוצלחת של החללית.
אפולו 15 שהתה בחלל 12 יום 8 שעות ו – 12 דקות. כמו בזמן ההמראה כך גם בזמן החדירה לאטמוספירה הדופק של ארווין עלה.

 

השפעות רפואיות
במהלך דרכם הביתה סבלו סקוט וארווין מפעימות לב כפולות בשל סגירה מוקדמת מדי של שסתומי הלב. בנוסף לכך ארווין סבל מסחרחורת קלה. האסטרונאוטים היו עייפים מהטיסה יותר מכפי ששיערו. מסיבה זו דרושה היתה להם תקופת התאוששות ארוכה יותר מאשר בכל טיסה קודמת. התרגלותם לכוח המשיכה הארצי היתה איטית יותר במקצת.

לוויין הירח
בהקפה ה-425 התנפץ הלוויין בצידו הנסתר של הירח. הפרש הגבהים בין הפרסלניון -5 ק"מ –לשיאי ההרים הוא שהביא כנראה להתרסקותו של הלוויין.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן