ייתכן שחיידקים יגוללו את סיפוריהן של גוויות
אחת המשימות החשובות ביותר המוטלות על חוקרי זיהוי פלילי החוקרים מוות היא קביעת זמן הפטירה. עד 48 לאחר המוות, החוקרים יכולים להיעזר בשיטות רפואיות כמו קשיות הגופה או הטמפרטורה שלה. אם עבר יותר זמן, הם נאלצים לבחון חיפושיות וזבובים המשתכנים בגופות, ולפי גילם של החרקים וקצב ההתרבות הטבעי שלהם להעריך את זמן המוות. אבל אחרי חודש בערך לא נשאר מה לאכול, והחרקים נוטשים את “הספינה”, ומשאירים את החוקרים בלי אמצעים לקביעת גיל הגוויה.
אילדיקו סלץ, ביולוגית מאוניברסיטת נושטל שבשווייץ העוסקת בזיהוי פלילי, בדקה אם אורגניזמים מיקרוסקופיים השוכנים באדמה יוכלו לעזור בתִארוך גופות בנות יותר מחודש. היא שיערה שהימצאות של גופה בסביבת האורגניזמים תשפיע על יכולתם לשגשג. היא ועמיתיה הניחו אפוא שלושה פגרי חזיר על הקרקע ומדדו את השפעתם על צפיפות האוכלוסין של אמבות טסטאליות (testate amoebae) באדמה שמתחת הפגרים. האמבות האלה הן יצורים חד-תאיים בעלי סוג מסוים של מעטפת שיכולה להופיע בצורות שונות. מתברר ש-23 המינים שבדקו החוקרים סולדים מגופות; לא נמצאה אפילו אמבה חיה אחת מתחת לפגרי החזיר ביום ה-22 וביום ה-33 לניסוי. “ציפיתי לתגובה, אבל לא שכולם ימותו כעבור פרק זמן,” אומרת סלץ. תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת Forensic Science International.
רק ביום ה-64 החלו האמבות באדמה שמתחת לפגרים להתאושש. אבל גם אחרי שנה כמעט, לא שבו האוכלוסיות שלהן לגודלן הרגיל, בהשוואה לקבוצות הביקורת. ההתדלדלות וההתאוששות של האורגניזמים האלה מספקת אפוא דרך לאמוד את גילן של גופות שהיו מוטלות בחוץ זמן רב. עדיין צריך לבדוק כמה זמן בדיוק השיטה יעילה: מחקר של חמש שנים ב-13 פגרי חזיר כבר יצא לדרך.
