ישראל והאסון
2.2.2003
מאת: אמיר אורן, הארץ, באדיבות וואלה
אל”מ רמון. בחיל האוויר מעריכים כי העתיד נמצא בחלל. תצלום: נאס”א
אלוף-משנה אילן רמון העניק אתמול משמעות מצמררת לביטוי “על במותיך חלל”. גיחה 28 של “קולומביה”, משימה 107 של ארבע המעבורות בכללן, לא היתה פקודת מבצע של חיל האוויר, אך זה כשנה נמצא החלל בראש סדר העדיפויות של חיל האוויר. בנוסח המעודכן של “ייעוד זרוע האוויר ותפקידיה”, שהוצג למטכ”ל, קבע מפקד החיל, האלוף דן חלוץ, כי ייעוד זרוע האוויר הוא “לפעול בתווך האוויר והחלל להגנת מדינת ישראל ולהשתלב בהרתעה מפני מלחמה ובהשגת מטרות המלחמה”.
ראשון תפקידי הזרוע, כמפורט במסמך, הוא “להגן בתוך האוויר והחלל על מדינת ישראל ועל מרחב הפעולה של צה”ל”. אל”מ רמון – חבריו הניחו אמש כי הרמטכ”ל ושר הביטחון יתבקשו לאשר את העלאתו בדרגה, לאחר מותו, לתת-אלוף – היה לחלל הראשון של צה”ל בזירה רחוקה זו, זירת הלחימה של המאה ה-.21 דבריו של חלוץ בהודעתו לעיתונות נבעו מהערכת חיל האוויר כי העתיד אכן נמצא בחלל, וכי אסור להיעדר ממנו. היום יש עדיין במטה החיל, בלהק ציוד, רק “ענף חלל”, אך המגמה היא להגדיל את משקלו של תחום זה, אולי במסגרת להק עומק שבהקמתו מעוניינים הטייסים.
כמעט 42 שנה חלפו מאז טיסתו של יורי גגארין – הגיחה האנושית הראשונה לחלל, אם לא קדמו לה שיגורים כושלים שהוסתרו בידי הסובייטים – ועדיין האסטרונאוטים הם ברובם אנשי צבא; ב”קולומביה” – ששה משבעה. הטכנולוגיה הכרוכה בהוצאה לפועל של משימות כה סבוכות – טילים, לוויינים, מחשבים – היא דו-תכליתית, צבאית כאזרחית. עובדה זו לא השתנתה מאז גייסו האמריקאים את ורנר פון-בראון, המדען הגרמני שפיתח את הרקטות “וי-“1 ו”וי-“2 במלחמת העולם השנייה, לסייע בפיתוח הרקטות “רדסטון”, ששימשו הן לשיגור האסטרונאוטים הראשונים והן לפיתוח טילים בליסטיים בין-יבשתיים (בעוד הסובייטים מפעילים ידע ועמיתים של פון-בראון לפיתוח טילי “סקאד”).
הטיסה לחלל היתה בראשיתה נגזרת של המלחמה הקרה – הפיגור האמריקאי אחר הסובייטים בה נאמד בתחילה בשנתיים וחצי – והתנהלה בשני ממדים, מהות ויוקרה. גיבוריה האמיתיים היו, לצד חלוצי הטיסות, אותם “אנו השבעה” של שיגורי מרקורי וג'מיני, מנהלי המשימה, אישים כג'ין קראנץ וכריס קראפט. קראנץ, שעמד בראש צוות של מומחים נלהבים אך חסרי ניסיון בארץ בלתי נודעת, צעירים שגילם הממוצע ,26 טבע את מטבע הלשון “כישלון אינו אופציה”; אבל הוא ועמיתיו ידעו היטב כמה דק והפכפך היה הקו שהפריד בין ניצחון לאסון. הכל זוכרים את התקלה ששיבשה את טיסת “אפולו “13 ואת החזרתה הפלאית הביתה, אבל גם הבכורה ההיסטורית של “אפולו “11 התנדנדה על חוט השערה: 17 שניות של עתודת דלק מנעו את ביטול נחיתתם של ארמסטרונג ואולדרין על הירח.
המלחמה הקרה הסתיימה בניצחון אמריקאי מוחץ, לא במעט מכיוון שפיתוחי החלל איפשרו לנשיא רייגן ליזום את תוכנית הגנת הטילים (“מלחמת הכוכבים”), שאיימו למוטט את הכלכלה הסובייטית, אם יעזו אנדרופוב, צ'רננקו, גורבצ'וב וחבריהם לחקות אותה; ובעוד תוכניתו של רייגן מתחילה להמריא – ומביאה גם לפיתוח ה”חץ” – התפוצצה המעבורת צ'לנג'ר, קצת לאחר השיגור. בהחלטה על חידוש השיגורים נכרכו זו בזו, כרגיל, פוליטיקה ומדיניות: התקציבים של נאס”א, ומחוזות הבחירה שייפגעו מפיטורי מהנדסים ופועלים, יחד עם ההשפעה על הדימוי האמריקאי בעולם.
יוסטון, המרוחקת מלאנגלי שבווירג'יניה, ערש הפיתוח הרקטי, הרי נבחרה לשכן את מרכז החלל רק מכיוון ששני פוליטיקאים בכירים – יו”ר ועדת ההקצבות בקונגרס וסגן הנשיא – ייצגו את טקסס. סגן הנשיא, ג'ונסון, היה אחר כך לנשיא.
ישראלים, עובדי מדינה, העושים אוזנם כאפרכסת, תהו אמש אם ייקלטו אותות שמחה – פלשתינית או עיראקית – לאידן של אמריקה וישראל. אף שאין כל ממש בתיאוריות המזימה המתבקשות מאליהן (מעורבות רמון, ממשתתפי תקיפת הכור העיראקי; התפרקות המעבורת מעל העיר פלסטיין שבטקסס, מדינת הבית של הנשיא בוש), יש קשר עקיף בין הזעזוע אתמול לבין ההתפתחויות הצפויות בחזית האמריקאית-עיראקית. המהלומה הנוספת שספגה גאוותם הלאומית של האמריקאים, פחות משנה וחצי לאחר ריסוק המטוסים לפנטגון ולמגדלי התאומים במנהטן בידי החוטפים ששלח אוסאמה בן לאדן, עלולה לחדד את הפקפוק בעליונותן של החומרה והתבונה האמריקאיות; על כן היא צפויה להגביר את נחישות בוש לפעול, ובהקדם, נגד סדאם חוסיין.
החיילים שהובהלו לחפש את שברי “קולומביה” יצאו מבסיס הענק פורט הוד, מחנה הקבע של חטיבות הנמצאות במפרץ הפרסי, בהכנה למלחמה, או בדרכן לשם. אף שלא היה זה פיגוע, הופעל אמש המשרד לביטחון פנים בוואשינגטון, בראשונה מאז שדרוג מעמד המשרד ומינויו של השר טום רידג', בנוהל של “תגובה ראשונה לאסון”. ישראל הידקה לאחרונה את קשריה עם המשרד לביטחון פנים. לסגנו של רידג', גורדון אינגלנד, שהיה עד לחודש שעבר שר הימיה, רקע רב-שנים של יחסי ידידות ושיתוף פעולה עם מערכת הביטחון. ראש מינהל בטיחות התחבורה במשרד, האדמירל בדימוס ג'יימס לוי, לשעבר מפקד משמר החופים האמריקאי, מקיים קשרי עבודה עם ראש אגף האבטחה בשב”כ. ראש האגף, ד', יצא לאחר תום מבצע אבטחת האישים בבחירות לכנסת לשיחות בארה”ב עם גורמי ביטחון בוואשינגטון ובניו יורק. לוי אמור להגיע לקראת סוף השבוע לישראל, לביקור של שבוע.
יעדיה של ישראל בחלל
7.2.2003
מאת: זאב שיף
אסון המעבורת קולומביה ומותם של אל”מ אילן רמון ועמיתיו האסטרונאוטים עוררו קריאות נלהבות מצד אישים רבים, לקדם את הפעילות הישראלית בחלל. בקוראים גם כאלה שבעבר ביטאו ספקנות ואף התנגדו לפעילות כזאת. כוחה של ישראל אינו בשיגור אסטרונאוטים, ובתחום זה היא אורחת של ארצות הברית. במחקר תיאורטי בחלל משקיעים בישראל מעט כסף. לעומת זאת בתחום הלוויינים והמודיעין ישראל ניצבת במקום הראשון במזרח התיכון וזוכה להישגים חשובים מאוד.
כמה ימים אחרי שיגור הלוויין הצבאי אופק ,5 במאי ,2002 הביא שר הביטחון בנימין בן-אליעזר את הצילומים הראשונים לישיבת הממשלה, והשרים הגיבו במחיאות כפיים ספונטניות. אפשר לנחש מה ראו שם. בימים אלה, כשמדובר על סכנות צפויות מעיראק ואיומים מאיראן ומלוב – גדלה חשיבות הלוויין ומובלטת עצמאותה של ישראל בתחום זה. מלבד אופק 5 טסים בחלל עוד שני לוויינים ישראליים ששוגרו על ידי מדינות אחרות. הלוויין עמוס, ששוגר ב-1996 על ידי טיל צרפתי, וארוס של חברת אימאג'סאט, ששוגר באמצעות טיל רוסי. בעלי ארוס גורפים רווחים נאים ממכירת הצילומים למערכת הביטחון הישראלית וללקוחות זרים.
דווקא בגלל הצלחה זאת אסור להתעלם מהעובדה, שבמסלול הישראלי הזה בחלל היו מדי פעם גם כישלונות יקרים – משגרים שהתפוצצו בעת המראה ולוויינים שהלכו לאיבוד. במקרים כאלה גובר מיד קולם של הספקנים המקצועיים, המתחברים לקטני האמונה במשרד האוצר.
מדוע צריכה ישראל לוויין, אם לערבים וגם למדינות אחרות אין – הם שואלים.
מי שיתחקה על צעדיה הראשונים של ישראל בתחום הלוויינים, בשנות ה-,80 יגלה, כי הכסף לייצור הלוויין הראשון והשני בא ממדינה רחוקה, ששילמה כדי שישראל תבנה לוויין גם בשבילה. אפילו משרד הביטחון לא היה מוכן להשקיע בתחילה בהקמת מינהל לטכנולוגיות חלל בתעשייה האווירית. ההתקדמות בתחום החלה הודות למשוגעים לדבר כמו דב רביב וד”ר משה רביב מהתעשייה האווירית, שנאלצו להתמודד עם מומחים מחו”ל שטענו כי מוטב לישראל שלא להיכנס לתחום זה, שבו צפוי לה כישלון.
את האכזבה בתחום לא הנחילה התנגדותם, הצפויה, של מומחי האוצר, אלא של האופוזיציונרים שצצו באותה תקופה באגף המודיעין ובחיל האוויר. בשלב מסוים הוציא אגף התכנון במטכ”ל מסמך, המבטל את הצורך המבצעי בלוויין בטענה שהרזולוציה בצילומיו לא תהיה טובה. המודיעין לא רצה לממן מכספו חדרי פענוח. ההתנגדות לא נבעה רק מהחשש שהוצאות הפיתוח יוטלו עליהם. היו במודיעין שטענו, כי יהיה אפשר לקבל את המידע מהאמריקאים, שייענו לכל הבקשות. אך ואשינגטון הסכימה להעביר מידע מסונן, בתנאי שהיא תגדיר מהו איום מבחינת ישראל. חריג חיובי במודיעין היה ראש אמ”ן, אלוף יהושע שגיא, שתמך בפיתוח. גם כשהגיעה תוצרת טובה מאופק 3 התמהמה המודיעין עד שהחל להתלהב ממה שקיבלו. אז החל מאבק בין המודיעין לחיל האוויר מי יהיה בעל הבית על הלוויין הצבאי.
מי שמהלל היום את ההישגים שהביא שיגור הלוויינים אסור לו לשכוח, כי במשך שנים היו התקציבים ללוויינים ומשגריהם בנויים בשיטת הטלאים. בלט לטובה מנכ”ל משרד הביטחון דוד עברי, שזכה לתמיכת ראש הממשלה יצחק רבין. שר הביטחון יצחק מרדכי הוא שהקצה לעניין תקציב שנתי קבוע. מאחר שמדובר בצרכים שחיוניותם תגדל אם האיומים מרחוק יגדלו, יש להתייחס לנושא כאל צורך אסטרטגי, שגורלו ייקבע על ידי ועדת שרים לענייני ביטחון.
