ילד מתבגר בחלל

“מתקפת המשובטים”. מצליח לשחזר את התחושה החלומית שאיפיינה את הראשון בסדרת סרטי “מלחמת הכוכבים”

מאת אורי קליין

“מלחמת הכוכבים: מתקפת המשובטים”. בימוי: ג'ורג' לוקאס. תסריט: ג'ורג' לוקאס, ג'ונתן היילס. צילום: דייוויד טטראסול. מוסיקה: ג'ון ויליאמס. שחקנים: היידן קריסטנסן, נטלי פורטמן, יואן מקגרגור, כריסטופר לי, סמיואל ל' ג'קסון, ג'ימי סמיטס, פרנילה אוגוסט, ג'ק תומפסון

תחילה החדשות הטובות: הסרט החמישי בסדרת סרטי “מלחמת הכוכבים”,
השני בטרילוגיה הנוכחית, הוא מוצר קולנועי מוצלח יותר מ”מלחמת
הכוכבים: אימת הפאנטום”, שיצא לאקרנים לפני שנתיים. אבל היות
שהסרט הקודם היה כה דל ומייגע (מה שלא מנע ממנו, כמובן, לזכות
בהצלחה כלכלית אדירה), המחמאה הזאת אומרת מעט מאוד. נדמה שרק
מאמץ מיוחד יכול היה להפוך את הסרט הנוכחי למוגבל יותר מקודמו.
העובדה ש”מתקפת המשובטים” הדוק יותר מבחינה תסריטאית, כולל
יותר הברקות עיצוביות ומעלה יותר נושאים לדיון אינה מפתיעה.
ולמרות זאת, הוא אינו חוויה קולנועית עשירה, מורכבת או מספקת
באמת.

לאורך תולדות הקולנוע האמריקאי הופקו מספר רב של פנטסיות עתידניות, לעתים כסרטים בודדים ולעתים כחלק מסדרות. המעלה העיקרית של הסרטים הללו נבעה דווקא מתקציבם הנמוך – הם שידרו את התחושה שהעלילה שלהם מתרחשת בתוך נופים של חלום. בזכות דלות ההפקה, שהורגשה במלאכותיות של התפאורות ובעליבות של האפקטים המיוחדים, נראה היה שהם מתרחשים בטריטוריה מומצאת לחלוטין, ששיקפה לעתים קרובות את המתרחש בתודעה של הדמויות.

אהדתו של ג'ורג' לוקאס למוצרים הקולנועיים הפופולריים האלה הניעה את הרצון שלו ליצור את סדרת סרטי “מלחמת הכוכבים” (וליזום את הפקת סדרת סרטי “אינדיאנה ג'ונס”, שבוימו על ידי סטיוון ספילברג). הפרדוקס הוא שחוץ מהסרט הראשון בסדרה, שהופק ב-1977 בתקציב קטן יחסית וזכה במפתיע להצלחה קופתית, כל הסרטים הבאים הופקו בתקציבי ענק שמטרתם היתה לשחזר את התחושה שנוצרה בעבר באמצעים מצומצמים הרבה יותר.

העובדה הזאת אומרת משהו על הצביון הפרדוקסלי, ואולי גם המעוות והדקדנטי, שמאפיין כיום את המערכת הקפיטליסטית כולה – מערכת המיוצגת בצורה ישירה על ידי תעשיית הקולנוע האמריקאי, וג'ורג' לוקאס בתוכה. אבל מעבר לרתיעה שמעוררת עצם התופעה, נראה שב”מתקפת המשובטים” לוקאס דווקא מצליח לשחזר את התחושה החלומית ההיא.

עלילת הסרט מתרחשת בנופים עירוניים, מדבריים ואחרים, שמעוצבים
בשנינות המעניקה להם אופי מופשט כמעט לחלוטין. ההפשטה הזאת היא
שמבהירה לצופים ש”מתקפת המשובטים”, נוסף להיותו פרק בהרפתקה
הולכת ונמשכת, הוא גם שלב נוסף בהתפתחותה של מיתולוגיה, שמבקשת
לחשוף את המנגנונים שמעצבים אותה ולדון בהם.

כל אחד מסרטי “מלחמת הכוכבים” הוא אלגוריה על התבגרות. “מתקפת
המשובטים” מאופיין כך במיוחד – הוא משמש נקודת אמצע בתהליך
העיצוב של הגיבור המרכזי, אנאקין סקייווקר (היידן קריסטנסן).
עלילת הסרט מעמתת את אנאקין עם שלוש דמויות סימבוליות: דמות
האב שמיוצגת על ידי המורה הרוחני שלו, אובי ואן קנובי (יואן
מקגרגור); אמו (פרנילה אוגוסט), שממנה ניתק בסרט הקודם; ופאדמה
(נטלי פורטמן), האשה הצעירה שהוא אוהב.

“מתקפת המשובטים” הוא החלק האמצעי בטרילוגיה שמתרחשת מבחינה
כרונולוגית לפני טרילוגיית “מלחמת הכוכבים” המקורית. לכן,
הצופים בסרט יודעים שאנאקין יהפוך בסופו של דבר להיות דארת
ויידר, נציג כוחות האופל, שזהותו כאביו של לוק סקייווקר התגלתה
בסוף “שובו של הג'דיי”, שחתם ב-1983 את הטרילוגיה הראשונה.
בצפייה בסרט החדש מחפשים הצופים סימנים לתחילתו של התהליך,
שיהפוך את אנאקין לדמות מיוסרת וחצויה מבחינה מוסרית. לוקאס
ממקם את הסימנים האלה ביחסיו של אנאקין עם שלוש הדמויות
המשמעותיות ביותר בחייו. ב”מתקפת המשובטים” הוא נקלע לעימות עם
שלושתן. המושגים העומדים ביסוד היחסים שלו אליהן – כמו נאמנות
ובגידה, המשכיות ונטישה – מועמדים כאן למבחן.

עלילת הסרט מתנהלת בשני מסלולים מקבילים. אחד מהם מתאר את
ניסיונו של אנאקין להגן על פאדמה, המלכה לשעבר שנהפכת
לסנאטורית ואויבי הרפובליקה מבקשים להתנקש בחייה. המסלול השני
מתאר את ניסיונו של אובי ואן קנובי לגלות מי עומד מאחורי
המזימה להתנקש בפאדמה. בשני השלישים הראשונים של הסרט עובר
“מתקפת המשובטים” מהמסלול העלילתי האחד למסלול השני. למרות
העובדה שזה נעשה באופן סכמטי מדי מבחינה תסריטאית, הרי שני
הסיפורים מצליחים בהדרגה לשמש בבואות שמשקפות זו את זו.

סיפור ההגנה על פאדמה מעמיד במבחן את גבריותו של אנאקין ומוכיח
את מידת עצמאותו בנפרד מאובי ואן קנובי, אביו הסימבולי. בסיפור
השני מגלה אובי ואן קנובי את קיומו של צבא המשובטים, שתפקידו
בסרט אמביוולנטי ביותר: הוא מאיים על הרפובליקה, אבל יכול גם
לבוא לעזרתה. השימוש בדימוי של משובטים מבליט עד כמה הפרק השני
בטרילוגיה הנוכחית עוסק בסוגיות של דמיון ושוני, ושל המשכיות
וניתוק, בין אבות לבנים, בין אמהות לאבות ובין גברים לנשים,
ומזהה בסוגיות האלה את מקור ההתפתחות של הדרמה של ההתבגרות,
שמאפשרת לנער להיהפך לגבר שמסוגל ליצור קשר בעל תוקף ומשמעות
עם אשה.

לוקאס אינו מבקש לתאר את התהליך הזה באופן חלק שיאפשר את
הפיכתו הישירה של אנאקין לגיבור מיתולוגי, מושא להזדהות
והערצה. להיפך אפילו. הוא מבקש לאתר בכל אחת ממערכות היחסים של
אנאקין עם שלוש הדמויות המשמעויות בחייו – האב הסימבולי, האם
הביולוגית והאשה שהוא אוהב – את מקור המהפך שיסיג אותו אל
כוחות האופל.

בכל אחת ממערכות היחסים מעורבות סוגיות של אשמה וחטא,
שתוצאותיהן עדיין אינן מורגשות בעליל, אבל הנפח והמשמעות
התיאורטיים שלהן נוכחים בסרט. “מתקפת המשובטים”, במלים אחרות, מבקש לתאר את מסעו האדיפאלי של אנאקין מנעורים לבגרות (והוא אף כולל כמה התייחסויות משועשעות לסרטים שעסקו במרד נעורים). אף שהעלילה אינה מגיעה עד העיוורון הסימבולי האדיפאלי, הסרט מסתיים בנימה רגשית אמביוולנטית ואפילו מעט אירונית. יש לו צביון של מסע בתוך התודעה המתלבטת והמתפתחת של אנאקין, ויש חלקים שבהם לוקאס מצליח לייצג את התהליך הזה מבחינה חזותית באופן מרשים ושנון.

הסרט סובל ממחסור עגום למדי בהומור (ההתבדחויות נוסח ג'יימס בונד שגיבורי הסרט מפטירים ברגעי הסכנה נראות מאוד מאולצות), אבל לעתים נדמה שכל כולו בדיחה ארוכה אחת, שעל פי מיטב המסורת הפרוידיאנית מבקשת לחשוף את הקשר בינה ובין התת-מודע שמעצב אותה. הצרה היא שהתיאור הכולל של התהליך הנפשי שאנאקין עובר אינו מעמיק ביותר.

“מתקפת המשובטים” מצליח ללא ספק להמשיך את המיתולוגיה של “מלחמת הכוכבים”, אבל לא לעבות אותה באמת מבחינה רעיונית ורגשית. הסיבה העיקרית לכך היא דלותן של הדמויות ומוגבלותם של השחקנים שמגלמים אותן. לא ברור אם זאת אשמתם של היידן קריסטנסן, נטלי פורטמן ויואן מקגרגור, או שלוקאס הנחה אותם במכוון שלא לנסות לשחק כלל. ייתכן שהסיבה לכך היא אהדתו של לוקאס לפנטסיות העתידניות דלות התקציב והיומרה של פעם, שבהן השתתפו לרוב שחקנים נטולי כל כישרון כמעט.
קריסטנסן, פורטמן ומקגרגור, כמו מרבית השחקנים האחרים בסרט, מדקלמים את הטקסט כמעט ללא כל הבעה, וגם בקטעי הפעולה נדמה שהם בובות על חוט המצייתות לפקודות של לוקאס. הסגנון הזה מבליט את אופיו התיאורטי של “מתקפת המשובטים” (היו רגעים בסרט שהזכירו מעט את סרטיו של ריינר ורנר פאסבינדר, שהשתמש בתחבולות כאלה למטרות ניכור והזרה), אבל גם מונע מעורבות של ממש בגורלו של אנאקין ובגורלן של שאר הדמויות שמעצבות את סיפורו.

כל זה יוצר ב”מתקפת המשובטים” תחושה של שטיחות, שהופכת את הצפייה בו למסקרנת, אבל כמעט אף פעם לא למרגשת. זה כמובן לא ימנע מהסרט מלזכות בהצלחה כלכלית גדולה – בין שישבור את כל השיאים הקופתיים שקדמו לו ובין שלא. עם זאת, נראה שתופעת “מלחמת הכוכבים” נמצאת במבוי סתום, שקשה מאוד יהיה להיחלץ ממנו.