מייקל גרינשפן, בדרך לפרוספקט פוינט, אנטארקטיקה
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/antexp12.html
11 בינואר 2004
פלג'יק אוסטרליס משייטת לה ברכות בין מדפי הקרח הצפים ליד החוף של פניסולה הארקטית, משתדלת להימנע ממפגש עם הקרחונים הקטנים הצפים (שברי קרחונים גדולים), המפוזרים להם. בטן האונייה העשוי מאלומיניום מסוגל להתמודד עם הקרחונים הגדולים בקלות יחסית, אך שברי הקרחונים בהחלט יכולים לגרום לנזק רציני. רק לפני שבוע כל הים היה חתיכה אחת של קרח קפוא, ולא היה ניתן להגיע לפרוספקט פוינט. היום, פנינו מועדות לחוף.
הסיפון רוחש התרגשות הבוקר. משלחת השלום לשבירת הקרח כבר רואה מרחוק את ההר, עליו שמונת חברי הצוות הפלסטינים וישראלים הולכים לטפס בימים הקרובים – ההר, אשר מפסגתו הם מקווים להראות לעולם, כי שני העמים יכולים להניח בצד את הסכסוכים ההיסטוריים ביניהם ולעבוד יחדיו בחיפוש אחר עתיד טוב יותר.
מנקודת המבט הזאת, ההר אינו נראה כה גבוה, רחוק או קשה לטיפוס, אך המרחקים כאן עשויים להוליך שולל.
מזג האוויר מזהיר – חמים ושטוף שמש, ללא רוח נושבת או עננים. אנשים לבושים לא כבד מדי, ללא כפפות וכובעים. השמש, המשתקפת בחוזקה מהמים השקטים, גרמה לכולם לחבוש משקפי שמש. הכול מקווים, שהדברים יישארו כמו שהם בימים הקרובים, ונהנה מטיול חלק על הקרח. אם הרוחות ינשבו מהר מדי או שלגים יחלו לרדת,על הצוות יהיה לבלות את זמנו בחיפוש אחר מקלט באוהלים במקום להתקדם אל עבר המטרה.
על המשלחת להיות מוכנה לכל מצב, לפיכך היום הזה מוקדש להתארגנויות. על הסיפון הקדמי, חברי הצוות אוספים מוטות גלישה ונעלי שלג, מזון ומכלי גז בישול, חבלי טיפוס ואוהלים. ראש המשלחת דורון אראל ומדריך הטיפוס נדב חליפה משגיחים על הכול וסופרים כל פריט כדי לוודא, כי דבר לא נשכח.
בירכתי הספינה, מומחה התקשורת טוני רובינסון מסייע למפיק מריו דירינגר להרכיב ולבחון את תחנת הלווין הניידת (אך הכבדה), הגנרטור, דלק ומחשבים, שיאפשרו למטיילים לשלוח חדשות על התקדמותם לאנשים ברחבי העולם.
מתחת לסיפון חברי הצוות האחרים אורזים את תיקי הגב שלהם ושמים בהם שקי שינה, מזרוני אוויר תרמיים, נייר טואלט, מברשות שיניים, כליהם, שכבות שונות של פליז ומלבושים לקור העז – ביחד עם מצלמות, מצלמות ועוד מצלמות.
רופא המשלחת, אריק שכטר, אוסף את הערכה הרפואית שלו, שכוללת הכול, החל באספירין וכלה בכלי ניתוח, בהתכוננו לכל אפשרות, שעשויה להפתיע את הצוות במסעו על הקרחונים הקפואים והבקיעים הנסתרים בהם.
הצלם, קולין רוזין, מתרוצץ בכל מקום ודואג להסריט הכל – וכמו כן מדי פעם איזה פינגווין או שניים.
בעוד שמדריך הטיפוס הראשי, דניס דאקרוז, וקפטיין הפלג'יק אוסטרליס, סקיפ נובאק, מתכוננים לסייר בנתיבי ההר, חברי הצוות אביהו שושני וסולימן אל-כתיב מתחילים בתהליך האיטי של הטענת כל הציוד על סירות גומי קטנות והשטתו לחוף. מזחלות הפלסטיק האדומות של המשלחת כבר הגיעו לחוף, והן מחכות לשאת את כל מה שכבד מדי מכדי לשאתו על הגב.
ההכנות תיקחנה כמעט כל היום. הכל ייבדק פעם ופעמיים. ברגע שהמשלחת תצא לדרכה לכיוון ההר, אין דרך חזרה.
עבודת הצוות, שנראית הבוקר על הספינה, מסווה את הוויכוח הלוהט, שהתפרץ אמש בסלון של הפלג'יק אוסטרליס, כשחברי המשלחת ניסו להגיע להסכמה על לשון ההכרזה המשותפת, שהם מתכננים להציג לגבי ההגעה לפסגת ההר. הם רוצים להגיע להצהרה, שתעורר גלים אצל הפלסטינים והישראלים גם יחד, אך מציאת מילים כלליות מספיק, כדי שתתקבלנה על הכול, אך עוצמתיות מספיק, כדי שתשדרנה את המסר של המשלחת באופן המהימן ביותר, התגלתה כמשימה לא קלה כלל.
השיחה החלה ברוגע, כשיוזם המשלחת לשבירת הקרח, חסקל נתניאל, הציע, כי ההצהרה פשוט תבטא את הבנת הישראלים והפלסטינים, כי הם יכולים לחיות ביחד בשלום. "זה בעצם מה שראינו כאן בינינו," אמר נתניאל. "אנו נמצאים ביחד מזה עשרה ימים. ראו כיצד אנו מסתדרים. זה צריך להיות המסר שלנו לעולם – אנו יכולים לעשות זאת, וניתן לעשות זאת." ההצעה זכתה לקונצנזוס.
ואולם, האווירה החלה להתלהט, כשסולימן אל-כתיב הציע, שההצהרה תרד לפרטים ושתכלול בין השאר מחאה על בניית גדר ההפרדה בין הפלסטינים והישראלים בידי ישראל. דורון הראל טען מאידך, כי אימוץ עמדה פוליטית לא תתאים לרוח המשלחת – שהמסר שלה היה וצריך להישאר הומני. כשזיאד דרוויש הציע, כי ההצהרה תכלול התנגדות גורפת לאלימות על כל צורותיה, טען אביהו שושני, כי פעולותיה של ישראל נגד הפלסטינים אינן נכנסות תחת מטריית האלימות, כי אם תחת ההגנה העצמית.
ככל שהשיחה המשיכה, כך הויכוח והאווירה הפכו עכורים יותר. אביהו שושני התרגז, כשנאצר קוואס טען, כי לישראל וליהודים אין חזקה על הר הבית בירושלים, שכיום נמצא בו מסגד אל-אקצה, כיוון שמעולם לא היה שם בית מקדש יהודי. חמתו של קוואס עלתה, כשירדן פנטה כינתה את יושב ראש הרשות הפלסטינאית, יאסר ערפאת, טרוריסט ורוצח. זיאד דרוויש עזב את החדר בטענו, שהשיחה הפכה לפורום של שערוריות. אולפת חיידר, שישבה בצד כל הזמן, נראתה כמשותקת מפאת הכעס באוויר. מאוחר יותר היא פרצה בבכי.
ואולם, למרות חילוקי הדעות, כל חברי הצוות התייצבו על הסיפון, עזרו להכין את הציוד הדרוש לימים הבאים, מתכוננים להתחיל בחלק האחרון של המסע, שכבר הספיק לשאת אותם יותר מ-13,000 ק"מ הרחק מביתם במזרח התיכון.
מאוחר יותר אחה"צ, כשכל הציוד כבר הגיע לחוף, הם הקימו את המחנה הראשון שלהם על אדמת אנטארטיקה, מוכנים להתחיל ימים של טיולים ומחנאות, ימים שיבחנו את יכולותיהם הפיזיות והנפשיות, ויוכיחו בתקווה לכולם, שהם יכולים לשבור את הקרח – שהעמים יכולים להשיג שלום.
ליומנים קודמים
לאתר המשלחת באנגלית
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~741045304~~~155&SiteName=hayadan
