חוקרים אימתו את מיתוס החורבן לאחר מות המלך ארתור
שירות "הארץ"
ייתכן כי המיתוס על מותו של המלך ארתור ועל תקופת הכפור הנורא שבאה בעקבותיו, מבוסס על עובדה היסטורית. לדברי ד"ר מייק ביילי מאוניברסיטת קווין שבבלפסט, שברים עצומים של כוכב שביט שפגעו בכדור הארץ בשנת 540 לספירה, סימנו את תחילתה של תקופת ימי הביניים הקרה והאפלה.
לטענת ביילי, האירוע מילא את האטמוספירה באבק ובשבבים, ובעקבותיו החל חורף ארוך. היבולים לא עלו יפה, והאוכלוסייה סבלה מרעב, ולפי ממצאי בדיקות שנערכו בעצי אלון איריים – גם משינוי אקלים קטסטרופלי.
על שינויי האקלים אפשר ללמוד מעוביין של טבעות גזעי העצים. טבעות צרות במיוחד, כמו אלה שנמצאו, מעידות על כפור עז ששרר בעולם באותן שנים. בשל הקור הנורא, הושמדו הגידולים החקלאיים והתפרצה המגפה של שנת ,452 שגבתה מיליוני קורבנות. העכברושים והמזיקים נושאי המגפה הפיצו את המחלה בעודם מחפשים מזון.
לדברי ד"ר ביילי ישנן מספר תיאוריות מרכזיות שמסבירות את תחילתו של אותו חורף קשה. לפי אחת מהן, התפרצות הר געש אדיר מימדים הביאה לדחיסת כמויות עצומות של אבק לתוך האטמוספירה. כדי שתיאוריה זו תתקבל, צריך להניח שהיה מדובר בהר געש עצום באמת, "בעל ממדים החורגים בהרבה מאלה שאנו מכירים היום", כפי שטוען ביילי, אלא שברישומים הגאולוגיים אין כל זכר לכך.
לפי תיאוריה אחרת, פגעו שברי ענק של כוכב שביט בכדור הארץ, וגרמו להתפוצצויות חזקות ולהתקררות דרמטית של כדור הארץ. "לא פגע בנו כוכב שביט שלם, שאם כן לא היינו כאן היום, אלא רק חלקים של הכוכב", מדגיש ביילי.
לדברי ביילי, ההנחה האחרונה נתמכת על ידי מחקרים של אסטרונומים ואסטרופיסיקאים, לפיהם קיימת סבירות גבוהה לכך שכדור הארץ סבל מפגיעה של שברי כוכב שביט, בין השנים 400 ל-.600 מחקריהם התבססו על רישומים של פעילות מטרי מטאוריטים ערה, שאותה הם קשרו להתפרקותו של כוכב השביט ביילה (Beila). מסקנה זו תקבל משנה תוקף, אם מדענים בגרינלנד יצליחו למצוא סימנים לאבק כוכבי שביט בקרח.
ד"ר ביילי קרא להיסטוריונים לחפש תיעוד לאירועים. "ניתן לקרוא על המגפה של תקופת יוסטיניאנוס בספרי ההיסטוריה הקונבנציונליים, אך לא ניתן לקרוא על פגיעה של כוכב שביט בכדור הארץ. בינתיים אפשר ללמוד על האירוע רק מגזעי עצים". טענה זו אינה מדויקת לחלוטין, שכן האירוע כן הוזכר בכמה יצירות מיתולוגיות. רוג'ר מוונדובר התייחס ב-540 או 541 ל"כוכב שביט בגל (חבל ארץ עתיק הכולל את צרפת ובלגיה), שהיה גדול כל כך עד שנדמה היה שכל השמים עולים באש. באותה שנה נזל דם אמיתי מהעננים… ונגרמה תמותה נוראה".
מותו של המלך ארתור (שאירע, ככל הנראה, בין השנים 537 ל-542) קושר ביצירות שונות לאש מהשמיים ולהרס. לדברי ביילי, המיתוסים הקשורים במלך מרמזים על פגיעת שברי הכוכב כסיבה להרס ולחורבן.
{הופיע בעיתון הארץ, 13/9/2000{
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~382557183~~~35&SiteName=hayadan
