על הקשר המיוחד בין כל דרי כדור הארץ
“תסלח לי אנחנו לא מכירים מאיזה מקום” ? נשאל לא פעם ספקטרום
על ידי דמות חביבה ומאירת פנים, זו או אחרת . השאלה הזאת, אולי
אחת השאלות היותר ישראליות שיש, מריצה אותו מיד, בפאניקה לא
קטנה, אחורנית אל נבכי עברו, החל מביה”ס המקומי שבכפר, בואכה
ביה”ס התיכון, וכלה בגרעין הנחל והמילואים.
רבות כבר נאמר ונכתב על מעגלי האחווה הישראלים הללו שמתרחבים
עוד יותר כאשר אנחנו נפגשים בנכר. אם “הנכר ” זה מקום נידח
במיוחד, אז המדינה בכללותה הופכת למכנה השותף. עוד כמה מאות
שנים, כאשר שניים מבני המין האנושי יפגשו נאמר באחד מכוכבי
הלכת רחוקים, אפשר יהיה אולי לצפות לדו שיח בנוסח הבא: תסלח לי
אתה נראה לי מוכר. האם יכול להיות שאתה מ”האדמה” ?
הרקע לדברים הנ”ל היא כמובן העובדה שהאדם הוא חיה חברתית
מושבעת, והחיפוש אחר המשותף כגון: מקום מגורים זהה, חברים
משותפים ותחביבים דומים הם הדרך שלו לבניית הקשר הראשוני. יש
כמובן עוד הרבה קווי דימיון בין בני המין האנושי, ועל אחד מהם,
מוזר ומפתיע למדי, מבקש הפעם ספקטרום להרחיב את הדיבור. המדובר
בהוכחה המדעית לכך שלכולנו- בני המין האנושי, יש מכנה משותף.
אין הכוונה כאן למין, למבנה הפיזי, או לד.נ.א, וגם לא למראה,
לתכונות וכד', אלא לעובדה שכולנו נושמים את אותו אויר.
נשמע בנאלי ? רק רגע ! הטענה היא קצת יותר מענינת. מה תאמרו על
כך שחלק מאותם מולקולות אויר העוברים ברגע זה בראותיכם, פנימה
או החוצה, עברו (ממש הם) בריאותיו של אחד מגדולי הגאונים שקמו
לאנושות: ליאונרדו דה וינצ'י. אם זה מרגש אותכם, אז קחו בחשבון
שבנשימה הקרובה יעברו אצליכם קרוב לוודאי אטומים אחרים, לא
פחות נכבדים, למשל אלה שבקרו בסימפונות של סוקרטס, גליליאו, או
ניוטון.
מי שלא מאמין, הנה ההוכחה בסיוע השבועון הבריטי: “ניו
סיינטיסט”. ראשית, קצת כימיה: אויר מורכב, פחות או יותר, מ-
4 מולקולות של חנקן ואחת של חמצן. אדם רגיל, כולל ליאונרדו
במקרה הזה, נושם בנשימה אחת כמות אדירה של מולקולות, כ- X 10
2.4 בחזקת .22 מאחר ואיש ממוצע נושם כ- 25 פעמים בדקה, קל לחשב
כי במשך 45 שנות חייו של ליאונרדו, הוא פלט לאויר כמות פנטסטית
של מולקולות. ליתר דיוק: 2.1 X 10 בחזקת ! 31
כעת, למזלנו חומר לא הולך לאיבוד בעולם. מאחר ואנו יודעים לחשב
כמה מולקולות יש בסה”כ באטמוספירה של כדור הארץ* אנחנו מגיעים
למסקנה לפיה מולקולה אחת מכל 5 X 10 בחזקת , 12 ננשפה על ידי
דה-וינצ'י. מכאן, החישוב פשוט: בכל נשימה שלנו עוברים אצלינו
כאמור כך וכך מולקולות (ראה ההדגשה לעיל), יש סיכוי מצוין לכך
שבכל שאיפה אנו ממלאים את ראותינו בכ- 4.3 X 10 בתשיעית,
במולקולות מסוג ליאונרדו. מתמטיקאים עיקשים יוכלו גם להוכיח
שלפחות חמש מהן יצאו החוצה בנשימתו האחרונה עלי אדמות.
נכון שיש כאן כמה הנחות לגבי התנהגות האטמוספירה, צריכת הגזים
השונים וכד', אבל בגדול העובדות נכונות. אנשים בעלי נטיה
אובססיווית למספרים גדולים ישמחו ודאי לשמוע שאפשר לעשות חישוב
דומה גם באשר למים שליאונרדו שתה ופלט בימי חייו. קצת לא נעים
אבל התוצאה היא שבכל כוס מים שאנו שותים יש כנראה מספר מסוים
של מולקולות של מים שהוטלו על ידי הצייר של המונה ליזה.
