זאת בין היתר עקב עבודה שהפעם לא יחצה כדור הארץ ריכוזים מאסיביים של אבק חללי מזנבו של כוכב השביט טמפל-טרטל ובגלל שהפעם הירח מלא ומסתיר את קבוצת אריה
תמרה טראובמן
בכל שנה, באמצע חודש נובמבר, עובר כדור הארץ דרך החלקיקים שמותיר אחריו כוכב השביט “טמפל טאטל”. מדובר במטאורי “ליאוניד”, העולים באש כאשר הם נחבטים באטמוספירה במהירות של 96,875 קמ”ש ויוצרים פסי אור מרהיבים.
אבל השנה, חוזים אסטרונומים, יהיה מופע הפירוטכניקה הלילי של הליאונידים פחות מרשים בהשוואה לאשתקד. אך יש גם בשורה טובה: בשנים 2001 ו-2002 צפויים מופעים מרהיבים ביותר.
מכיוון שהמופע השנה לא אמור להיות מרשים במיוחד, יצפה ד”ר פיטר ג'ניסקנס, אסטרונום ממכון SETI בקליפורניה, בליאונידים מהקרקע. לפני שנה ושנתיים הוא צפה בהם ממטוס מחקר. אבל הפרויקט של ג'ניסקנס התבטל מסיבה נוספת: “בשנה שעברה זה עלה לנו 1.2 מיליון דולר”, אומר ג'ניסקנס. “די קשה לגייס את הכספים הנחוצים”.
עם זאת, לצופי הכוכבים בצפון אמריקה – שהחמיצו את הליאונידים בשנתיים האחרונות משום שהם נפלו בחלקים אחרים של העולם – יהיה סוף סוף במה להביט. בחוף המזרחי של ארה”ב יהיה אפשר לראות את הליאונידים פעמיים: ביום שישי בשעה 2:50 לפנות בוקר, ובשבת בשעה 2:51 לפנות בוקר.
החזאים אינם יודעים כמה מטאורים בדיוק יגיעו. צופים שמספרם יהיה צנוע – 12-2 בדקה. אשתקד, לשם השוואה, הגיעו 60 מטאורים בדקה ויותר; ובזמן “סופת” ליאונידים בשנת 1966, הגיע מספרם לכמה אלפים בדקה.
כמו בשנים קודמות, גם השנה ינקטו מפעילי לוויינים החגים סביב כדור הארץ צעדי זהירות, כגון הפניית הלוחות הסולאריים במקביל לכיוון המטאורים הקרבים. הסיכויים לפגיעה בלוויין כלשהו השנה הם “קרוב לוודאי אחד ל-5,000”, אומר ד”ר וויליאם איילור, ראש המרכז למחקרים אסטרונומיים באל סגונדו שבקליפורניה.
השנה כאמור יצפו המדענים בליאונידים מהקרקע. המרכז לטיסות חלל של נאס”א באלבמה מארגן צוותי תצפית בשישה מקומות ברחבי העולם, ומקווה להפריח בלון לגובה של 12.5 קילומטר, כדי שיצלם תמונות.
האסטרונומים מתעניינים בליאונידים משום שרוב כוכבי השביט לא השתנו מאז ימיה הראשונים של מערכת השמש. אם החוקרים יוכלו ללמוד על תכונותיהם הכימיות והפיסיקליות של המטאורים כאשר הם נשרפים באטמוספירה, הם יוכלו אולי ללמוד דבר מה על הרכבה של מערכת השמש הקדומה.
42 מאמרים, המדווחים על תוצאות משלחת המחקר האווירית שאירגן ד”ר ג'ניסקנס ב-1999, פורסמו בשבוע שעבר בגליון מיוחד של כתב העת “כדור הארץ, הירח והפלנטות” (Moon and Planets ,Earth). מדענים רבים משערים שכוכבי שביט שהתרסקו בכדור הארץ הקדום סיפקו את אבני הבניין לחיים.
{הופיע בעיתון הארץ, 15/11/2000
בשנה שעברה היה המזרח התיכון המקום הטוב ביותר לצפייה במטר הליאונידים. אך לפי התחזיות, בלילה שבין שישי לשבת ייראה מישראל רק מטר דליל. אילן מנוליס מהאגודה הישראלית לאסטרונומיה מסביר שהסיבה לכך היא הירח. בין שני שלישים לשלושה רבעים ממנו יהיו מוארים באותו הליל. מכיוון שמישראל הוא ייראה בסמוך לקבוצת הכוכבים “ליאו” – שמכיוונה יגיחו המטאורים – הוא יקשה על הצפייה בהם.
“ייתכן שנוכל לראות רק את המטאורים הבהירים ביותר”, אומר מנוליס, ומדגיש שמדובר בתחזיות העלולות להיות לא מדויקות – לחיוב או לשלילה. בכל מקרה, הראות הטובה ביותר תהיה מאזורים בלתי מיושבים שבהם אין תאורה.
{הופיע בעיתון הארץ, 15/11/2000}
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~327842576~~~56&SiteName=hayadan
