מסתבר, כי היקום שלנו חווה פחות התנגשויות בין גלקסיות ממה שחשבו לפני כן. זאת למד חוקר מהאוניברסיטה האוסטרלית הלאומית [ANU] על-פי ניתוח מידע שהתקבל מטלסקופ החלל האבל
מסתבר, כי היקום שלנו חווה פחות התנגשויות בין גלקסיות ממה שחשבו לפני כן. זאת למד חוקר מהאוניברסיטה האוסטרלית הלאומית [ANU] על-פי ניתוח מידע שהתקבל מטלסקופ החלל האבל.
האסטרונום דר' אליסטר גראהאם, מבית הספר למחקר האסטרונומיה והאסטרופיסיקה באוניברסיטה האוסטרלית הלאומית, ניתח מידע ממספר גלקסיות הנמצאות במרחק של כ-100 מליון שנות אור, וגילה שמספר המפגשים האלימים בין גלקסיות גדולות הוא בערך עשירית מהמספר שקודם לכן שיערו.
למרות שמודלים תיאורטיים חזו כי מספר התנגשויות שהתרחשו אבולוציה של היקום היה קטן יחסית, תצפיותיו של דר' גראהאם הן הראשונות להוכיח את תיאוריות אלה.
“התוצאה החדשה תואמת באופן מושלם למודלים עכשווים של המבנה המדורג של יקומנו,” אמר דר' גראהאם, “אם מדברים במובנים גלקטים, הדברים נראים קצת יותר בטוחים – שם בחוץ.”
במשך שנים, אסטרונומים הכירו את מונח ההתנגשות כמשלב בין שתי גלקסיות ויוצר גלקסיה אחת עצומה בהרבה יותר. אפקט שנראה בגלקסיות החדשות שנוצרות, לפחות בגדולות ביותר מביניהן – הוא חוסר כוכבים במרכזן, תופעה שמאמינים שמתרחשת עקב הנזק שנוצר בעת התלכדות החורים השחורים הסופר-מאסיבים שבשתי הגלקסיות הקטנות יותר בעת התלכדות הגלקסיות.
בכל אופן, במקום שיהיה צורך במספר גורמים התנגשותיים על-מנת “לנקות” את הכוכבים מליבה של הגלקסיה, דר' גראהם הראה שהתנגשות בין שתי גלקסיות בלבד תספיק למטרה זו.
בעזרת שימוש במצלמה הפלנטרית רחבת-השדה השנייה של טלסקופ-החלל האבל [Hubble Space Telescope], יכל דר' גראהם לחקור גלקסיות במרחק מאה-מליון שנות אור, שליבותיהן לא רוקנו מכוכבים, ובכך סופק במידע חשוב ומעמיק על תפוצת הכוכבים בגלקסיות לפני התנגשויות אדירות עם גלקסיות אחרות. ע”י לקיחה בחשבון את המבנה הגלקטי הכולל, יכל גרהאם למדוד ביתר דיוק את ליבותן המרוקנות של גלקסיות אחרות.
התוצאה: מסת הכוכבים החסרים במרכזי הגלקסיות שווה ובקצת חורגת למסת החור השחור שבמרכז אותן. גלקסיות.
“אם היו כעשר התמזגויות, היינו מוצאים את גירעון גדול פי 10 ממסת החור-השחור. במרכזן של גלקסיות רבות יש חורים שחורים מרכזיים גדולים, אך הן לא רוקנו מכוכבים. לכן כנראה לא כל חור שחור נוצר מבליעת הכוכבים השכנים לו. במקום זאת, אנו רואים את ליבותיהן ההרוסות של גלקסיות אך ורק לאחר האיחוד של שני 'כדורי-הרס' (גלקסיות מתנגשות).”.
למרות שגלקסיות לווין קטנות נתפסו ע”י גלקסיית שביל החלב (בה אנו נמצאים), היא לא עברה שינוי קריטי. לו היה קורה כך, מישור הדיסק שלה (הנראה בשמי-לילה ממקום חשוך כרצועת כוכבים אפרפרה) היה מתפרק. גורל כזה צפוי בעוד כשלושה-מיליארד שנים, בעת שגלקסיית שביל-החלב תתנגש עם הגלקסייה-הספירלית השכנה לה, אנדרומדה.
מחקר זה הודרך במשך תקופתו של דר גרהאם באוניברסיטת פלורידה, ומומן ע”י נאס”א, כמענק מהמכון-המדעי של טלסקופ-החלל בבלטימור. מחקרו של דר' גרהאם יופיע בגליון ה- 20 לספטמבר של “Astrophysical Journal Letters”.
