מגוון החומרים החוקיים והבלתי חוקיים הזמין היום לכל מי שיש לו כרטיס אשראי או ארון תרופות ביתי מצויד היטב רחב משהיה, ובמובנים מסוימים אף מסוכן יותר
שני הבחורים שהופיעו בקיץ 2012 בחדר המיון בפורטלנד שבאורגון כשהם משתנקים ופעורי עיניים טענו בתוקף שלא בלעו דבר מלבד משקה קל אחד לפני שאחד מהם התמוטט. אבל הצבע המוזר של עורם העיד שלא כך היה. כרבע שעה לאחר ששתו את המשקה, נצבעו שפתיהם ועורם בכחול מבהיל. דמם נעשה כהה כשוקולד.
לבסוף התוודה אחד מהם: הם “חיזקו” את המשקה בנוזל מר שקנו דרך האינטרנט. הם התכוונו להזמין 2C-E, סם הזיה מלאכותי ששמעו שהוא דומה לאקסטזי או ל-LSD. מה שקיבלו במקום זה, מחברת כימיקלים סינית, היה אנילין, ממס תעשייתי שביקע את תאי הדם האדומים שלהם, מנע את אספקת החמצן לרקמות גופם וכמעט הרג אותם. איש לא ידע אם הבלבול בין החומרים היה באשמתם או באשמת החברה ששלחה את החומר. “במשך זמן די ארוך לאחר הגעתם לחדר המיון, לא ידענו מה הם בלעו, וגם הם לא ידעו,” מספר זֶיין הורוביץ, המנהל הרפואי של מרכז ההרעלות של אורגון.
קרדיט: ברתלומיאו קוק, טרנק ארכיב
הורוביץ ומומחים אחרים להרעלות, אומרים שמגוון החומרים החוקיים והבלתי חוקיים הזמין היום לכל מי שיש לו כרטיס אשראי או ארון תרופות ביתי מצויד היטב רחב משהיה, ובמובנים מסוימים אף מסוכן יותר. בני טיפש-עשרה משועממים שרוצים לתפוס ראש הם רק חלק מן הבעיה ההולכת ומחריפה. חולים המכפילים את מינון התרופות הנרקוטיות הפועלות לאורך זמן שהם מקבלים במרשם, או אלה המערבבים תרופות שונות זו עם זו או עם אלכוהול מעמידים את עצמם בסכנה גם הם. שיעורי התמותה הגדלים משימוש בסמים ובתרופות בארה”ב מבהיל, כפי שעולה מסקר שערכו לאחרונה המרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ולמניעתן (CDC). תאונות הרעלה הדיחו את תאונות הדרכים מן המקום הראשון ברשימת הגורמים לפגיעה קטלנית, ו-89% מן ההרעלות האלה נובעות מנטילת סמים ותרופות.
ממדי הבעיה דחפו מחוקקים, רופאים ומומחים לבריאות הציבור בארה”ב לחפש פתרונות. ביולי 2012 חתם הנשיא ברק אובמה על הרחבת החוק למניעת שימוש לרעה בסמים מלאכותיים שמוציא מחוץ לחוק בכל רחבי ארה”ב את הייצור, את המכירה ואת ההחזקה של 2C-E ועוד 25 סמי “בוטיק” אחרים. כדי לבלום את השימוש לרעה בתרופות מרשם, אישרו 49 מדינות בארה”ב מימון להקמת מאגרי מידע אלקטרוניים במטרה לזהות רופאים המגזימים במרשמים לתרופות נרקוטיות ומכורים העורכים “מסעי קניות” אצל רופאים שונים כדי לצבור משככי כאבים או תרופות ממריצות.
ובינתיים, למומחים להרעלות יש עצה מפתיעה לצוותים המטפלים בחדרי המיון: סמכו פחות על בדיקות דם ושתן רגילות כשאתם מנסים לברר מהו החומר שהחולים בלעו, שכן הבדיקות האלה עלולות להטעות מאוד. במקום זאת מציעים הבלשים הרפואיים האלה לשאול שאלות נוקבות יותר כדי להציל יותר מטופלים.
משככי כאבים מזן חדש
אף על פי שלאחרונה עולה שיעור המיתות מצריכה של סמי “בוטיק” מהונדסים, שרוקחיהם משחקים עם הרכבם הכימי באופן שיישארו במסגרת החוק, הסוג הנפוץ ביותר של הרעלת סמים ותרופות הוא אקזוטי פחות. בניתוח הסטטיסטי האחרון שנעשה בכלל מקרי המוות ממנת יתר בארה”ב, נמצא שיותר מ-40% מהם נגרמים בשל נטילת משככי כאבים הניתנים במרשם. יותר מכך, משככי הכאבים החזקים, וביניהם אוקסיקודון, הידרוקודון, ומתאדון, נמכרים היום בכמויות גדולות יותר. על פי נתוני ה-CDC עלה שיעור המכירות של משככי הכאבים האלה ב-300% מ-1998 עד 2008 מפני שרופאים מייחדים תשומת לב רבה יותר בהקלת כאביהם של חולי סרטן, מנותחים ופצועים קשה.
בעשר השנים האחרונות הראו מחקרים באופן ברור שנטילת משככי כאבים במרשם לפרק זמן קצר יכולה להפחית את הסבל בלא סכנה. אבל השימוש לרעה בסמים האלה, העלולים להיות ממכרים, אם לבדם או בלוויית חומרים אחרים, יכול להיות קטלני. מחקר שהתפרסם בכתב העת של ההתאחדות הרפואית האמריקנית (JAMA) ב-2008 סקר את הבעיה בווירג’יניה המערבית: ל-56% מ-275 האנשים שנטלו מנת-יתר של משככי כאבים החייבים במרשם, לא היה מרשם לתרופה שהרגה אותם. אחרים, כ-21% מנוטלי מנת היתר, קיבלו בשנה שלפני מותם מרשם מחמישה רופאים שונים או יותר, נתון המלמד שעברו מרופא לרופא כדי להשיג יותר גלולות ממה שמותר לרופא אחד לרשום. הססטיסטיקה הכלל-אמריקניות מדגישה את הסכנה: התרופות הנרקוטיות החוקיות ממיתות בכל שנה יותר אנשים מאשר הרואין וקוקאין גם יחד.
לא זאת בלבד שהתרופות האלה זמינות יותר מבעבר, אחדות מהן אף נשארות בגוף זמן ארוך יותר. חולים המבקשים הקלה רציפה של כאבים עזים במשך לילה שלם, למשל, יעדיפו לקחת גלולות של מינון גבוה ושחרור אטי. אבל הסכנה במנת-יתר גדולה יותר אם עושים בהן שימוש לא נכון. יש משתמשי סמים הטוחנים גלולות של 60 מיליגרם אוקסיקודון בשחרור איטי כדי להסניף או לעשן את האבקה. כשהם עושים זאת, הם עלולים להחדיר למערכת הדם שלהם בבת אחת כמות גדולה דיה לגרום להרעלה.
גם חולים שבאמת רק רוצים לשכך את כאביהם נפגעים לפעמים מן הגלולות. “מגיעים אלי חולים שמספרים לי: ‘נגמרו לי הגלולות, אז שכן נתן לי משלו,'” מספר הורוביץ. “אבל מתברר שכמות החומר הפעיל בגלולות של השכן גדולה הרבה יותר.”
זמינותם הגדלה של התרופות החייבות במרשם גם מקלה את נטילת מנות מעורבות – דבר מסוכן מאוד. באותו מחקר במנות-יתר שהתפרסם בשעתו ב- JAMAנמצא שכ-80% מן הנפטרים נטלו תערובת של תרופות, שלרוב כללה תרופות ממשפחת הבֶּנזודיאַזֶפּינים (שבדרך כלל רושמים אותן לטיפול בחרדה ובהפרעות שינה), ולעתים גם שתו אלכוהול באותו זמן. לפי המחקר, תופעת הערבוב מרמזת בדרך כלל על התמכרות. במינון גבוה, די בכל אחת מן התרופות האלה לבדן כדי להאט את הנשימה, וצירופן יחד מסוכן במיוחד, אומרת ג’יין פרוסר, רופאה מומחית לטראומה מן המרכז הרפואי וייל-קורנל בעיר ניו יורק. “זה אחד המקרים שבהם אחת ועוד אחת שווה ארבע.”
אצל חולים מבוגרים, שסביר יותר שהם מקבלים טיפול בכמה מחלות כרוניות, מנת היתר עלולה להיות קשה במיוחד לאבחון בחדר המיון, אומרת פרוסר. “אדם קשיש, מבולבל, מגיע לחדר המיון ואומר: ‘אני מרגיש חולשה נוראית וסחרחורת.’ אז זה בגלל הסרטן שהוא חולה בו? הטיפול הכימותרפי? משככי הכאבים? או שהוא סובל מהתייבשות בגלל הקאות ושלשול? לפעמים קשה מאוד לדעת.”
כשהמעבדה טועה
אף על פי שטכניקות אנליזה כימית חדישות יכולות לזהות תרופות באופן בררני, הן יקרות מדי ודורשות זמן רב מדי לצורך טיפולי חירום, אומר מארק ב’ מיצ’יק, רופא מומחה להרעלות מבית החולים ג’ון ה’ סטרוג’ר הבן במחוז קוק שבשיקגו. והמערך הרגיל של בדיקות סינון מהירות שנועדו לגלות חומרים בדם ובשתן אינו עומד בקצב השינויים שחלו בהרגלי השימוש לרעה בתרופות ובסמים.
“הבדיקות [הטוקסיקולוגיות] הבסיסיות האלה פותחו לצורך המלחמה בסמים במקומות העבודה באמצע שנות ה-70, והן נועדו לגלות בעיקר שימוש בהרואין, בקוקאין ובמריחואנה,” אומר מיצ’יק. הבדיקות האלה לא יבחינו בסמים הכמעט בלתי חוקיים או הבלתי חוקיים לגמרי, כדוגמת 2C-E, שמספרם הולך וגדל והם מצויים בכל מיני גרסאות השונות מעט זו מזו – מעשה ידיהם של כימאים יצירתיים המחפשים לגרוף רווח. ואפילו רבות מן התרופות החוקיות, ובהן התרופות נגד חרדה אטיבן וקסאנקס ומשככי הכאבים מתאדון ואוקסיקודון, אינן מתגלות בבדיקות הדם התקניות לאיתור סמים שעושים בבתי החולים. ההסתמכות על בדיקות המעבדה, אומרת פרוסר, יכולה לשבש במקרים כאלה את האבחנה ולהביא לטיפול מוטעה.
נניח שמגיע לחדר המיון מכור למתאדון שבלע גם מנה הגונה של קסאנקס והוא מחוסר הכרה. הרופא ינסה לברר מדוע האיש אינו בהכרה וייטול דגימת שתן לבדיקה שנועדה לגילוי סמי הרדמה נרקוטיים. הבדיקה לא תמצא דבר כי היא לא נועדה לגילוי קסאנקס או מתאדון. הרופא, שתוצאות הבדיקה מטעות אותו, לא ירשום לחולה תרופה המקהה את תסמיני ההיגמלות שיופיעו כשהשפעת הסם הנרקוטי תחלוף – ולהחלטה הזאת יש השלכות הרות גורל. “פתאום הוא [החולה] מתחיל להקיא בגלל ה”קריז” שנוצר מהיעדר האופיאטים, אבל הוא אינו מתעורר, משום שנטל מנת-יתר של בנזודיאזפינים,” אומרת פרוסר. הוא יכול להיחנק למוות משאיפת קיא.
לא בטוח ששיפור הבדיקות הוא התשובה, אומר מיצ’יק. כשהזמן דוחק, מוטב לשים לב לשילובים של תסמינים המיוחדים לסוג מסוים של תרופה או סם, ולטפל בתסמינים האלה בלי לחכות לאישוש כימי של האבחנה.
גם כמה רשויות פדרליות החלו לעבוד על פתרונות. ביולי 2012, החל מנהל המזון והתרופות האמריקני לדרוש מחברות התרופות לפתח תכניות הסברה לרופאים על אודות הסכנות המיוחדות הטמונות בתרופות מרשם. ה-CDC קרא לשקול פיתוח תכניות לאיתור “סימנים לשימוש לא תקין בתרופות בפיקוח החייבות במרשם” בתביעות משירות הבריאות Medicaid ובתביעות פיצויים של עובדים. כדי לסייע בהפחתת הדילוג מרופא לרופא, אומרים ב-CDC, שירותי הבריאות יכולים להגביל את מימון התרופות למרשם אחד מאת רופא אחד ולקנייה בבית מרקחת מסוים לכל חולה.
מיצ’יק אומר היום לרופאי חדר המיון שהוא מכשיר שהם יכולים להציל יותר חיים אם ישאלו שאלות ממוקדות יותר מן השאלות שלמדו לשאול בבית הספר לרפואה. “אל תשאלו: ‘אתה משתמש בסמים בלתי חוקיים?'”, הוא אומר להם, “רוב הסמים שאנשים משתמשים בהם היום הם תרופות חוקיות. רבים מן החולים נוטלים מנת-יתר של תרופות שרשם להם הרופא.”
במקום זה, אומר מיצ’יק, שאלות כמו “התמסטלת פעם מסירופ נגד שיעול?” או “לקחת פעם גלולות של חבר או קרוב משפחה?” יוליכו אתכם לטיפול מועיל יותר. “רובם [החולים] יעזרו לכם ככל שהם יכולים,” אומר מיצ’יק. “ברוב המקרים לא היתה להם כוונה להגיע לחדר המיון. הם לא רוצים למות.”
על המחברת
דבורה פרנקלין (Franklin) מתגוררת בסן-פרנסיסקו. היא מדווחת וכותבת בענייני מדע ורפואה בניו יורק טיימס, ב-Fortune וב-Health Magazine וברשת הרדיו הארצית של ארצות הברית (NPR).
