מחקרים ראשוניים של מקורו של סדנה הביאו להערכות כי הוא עשוי היה להיזרק מהאיזור הפנימי של מערכת השמש בסיוע הכבידה של ענקי הגזים כצדק ושבתאי, או לחילופין מדובר בעצם מחגורת קיפר של כוכב אחר שנלכד בכוח המשיכה של השמש
אסטרונומים הכריזו לאחרונה כי הגילוי של סדנה, עצם המתקרב לגודלו של פלוטו והמקיף את השמש במסלול שלוקח להקיף אותו 12,500 שנים. סימולציות מחשב חדשות שנעשו במכון המחקר הדרום מערבי ממחישים כי סדנה נוצר מעבר למסלולו של פלוטו, ולא נוצרה קרוב יותר לשמש והועף החוצה בשל כוח המשיכה של ענקי הגזים.
אם הדבר אכן התרחש, פירוש הדבר כי איזור יצירת כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו עשוי להתרחב הרבה מעבר למה שהאמינו קודם לכן, ויתכן שישנם עוד עצמים מסוגו של סדנה, באפילה שבקצה מערכת השמש.
קוטרו של הפלנטואיד סדנה (ההגדרה שרירותית, באותה מידה גם ניתן להגדירו ככוכב לכת א.ב.) הוא 1,600 ק”מ, שני שליש מזה של פלוטו. מחקרים ראשוניים של מקורו של סדנה הביאו להערכות כי הוא עשוי היה להיזרק מהאיזור הפנימי של מערכת השמש בסיוע הכבידה של ענקי הגזים כצדק ושבתאי, או לחילופין מדובר בעצם מחגורת קיפר של כוכב אחר שנלכד בכוח המשיכה של השמש
במאמר שפורסם בגליון ינואר 2005 של כתב העת אסטרונומיקל גו'רנל. כותב ד”ר אלן סטרן מהמחלקה למדעי החלל והנדסת חלל במרכז המחקר הדרום מערבי, כי סדנה יכלה להיווצר מעבר לפלוטו.
“אם הדבר אכן נכון”, טוען סטרן, “הוא יכול להעיד על כך שבית החרושת לייצור כוכבי לכת במערכת השמש פעל הרחק אל מעבר לתחום שסבנו עד כה, וכן כי קצה חגורת קיפר, 50 יחידות אסטרונומיות מהשמש (יחידה אסטרונומית היא המרחק מכדור הארץ לשמש, כ-150 מיליון ק”מ), איננו הקצה החיצוני אלא רק הקצה הפנימי של פער הנגזר ממבנה הרבה יותר גדול, שאולי כדאי לקרוא לו דיסקת קיפר.
סטרן הניח בסימולציה של יצירת סדנה כי הערפילית השמשית היתה דיסקה בגודל דומה לאלו שרואים ליד כוכבים צעירים רבים מסוגה של השמש – כמו הדוגמה הידועה של דיסקה בקוטר של 1,500 יחידות אסטרונומיות המקיפה את הכוכב בטה פיקטוריס. אמר סטרן.
חישובי המודל הראו כי עצם בגודלו של סדנה או אף גדול יותר עשוי היה להיווצר בקלות במסלול היקפי במרחק של 75 עד 500 יחידות אסטרונומיות, “הזמן הדרוש לכך הוא יחסית קטן, רק כמה אחוזים מגיל מערכת השמש, אמר סטרן. “אם סדנה אכן נוצר הרחק, הוא כנראה מלווה בחבורה של פלנטואידים גדולים באיזור מרחוק זה של מערכת השמש. אחד הסימנים לכך שאכן העצמים הללו נוסדו במקום שבו הם נמצאים ולא במקום אחר יהיה אם חלק ניכר מהם יקיפו את השמש במסלולים קרובים יחסית למעגל.
