התהליך, המיושם במפעל מכתשים ברמת חובב, יטהר את השפכים. המים המטוהרים יחליפו מים שפירים הנצרכים כיום במפעל. בהתאמה-תקטן כמות השפכים הנשלחים לבריכות האיוד
חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון פיתחו תהליך התפלה שעל בסיסו מוקם כיום במפעל מכתשים ברמת חובב מתקן חדש להתפלת שפכים תעשייתיים. מתקן זה מיועד להחזיר למפעל כשני שליש מכמות השפכים כמים מטוהרים באיכות גבוהה. המים המוחזרים יחליפו מים שפירים הנצרכים כיום במפעל. בהתאמה, תקטן כמות השפכים הנשלחים לבריכות האיוד.
החוקרים, מהמחלקה להתפלה וטיפול במים במכון צוקרברג לחקר המים בקמפוס האוניברסיטה בשדה בוקר, בראשותו של המהנדס יגאל פולקמן, מנהל הפיילוט להתפלה וטיפול במים, ובהשתתפות מיכאל וייסמן, הטכנאי הראשי של הפיילוט, פיתחו את התהליך בשיתוף פעולה הדוק עם חברת נירוסופט מכרמיאל, אשר אף זכתה במכרז להקמת מתקן ההתפלה.
מתקנים נוספים לטיפול בתמיסות תהליך ובשפכים, המבוססים אף הם על תהליכים שפותחו בפיילוט להתפלה וטיפול במים, נמצאים כיום בשלבים שונים של יישום במפעלים מתחום האלקטרוניקה והמזון.
הפיילוט להתפלה וטיפול במים בשדה בוקר מתמחה בפיתוח פתרונות בנושאים של מחזור מים, הקטנת נפח של שפכים תעשייתיים וטיפולים בתמיסות תהליך שונות. תהליך התפלת השפכים שפותח עבור מכתשים הוא אחד ממגוון תהליכים אשר מפותחים כיום גם עבור תעשיות אחרות. לדוגמא: תהליך חדשני להרחקת מלחים מגליצרין (מוצר לוואי בתעשיית הביו-דיזל), על מנת לאפשר ניצולו כדלק למנועים.
עבודת הפיילוט מול התעשייה מיישמת את הידע הרב בתחומי הממברנות וההתפלה אשר נצבר במסגרת הפעילות האקדמית של המחלקה להתפלה וטיפול במים במכון צוקרברג לחקר המים בשדה בוקר, בראשותו של פרופ’ יורם אורן.
עבודת הפיתוח מתחלקת בדרך כלל לשני שלבים. בשלב הראשון, אשר מבוצע במערכות הניסוייות של הפיילוט להתפלה וטיפול במים, נבדקים המאפיינים של התמיסות או השפכים שבהם מבקש המפעל לטפל והאפשרויות השונות לטיפול בהם; בשלב השני מפעילים חוקרי האוניברסיטה מתקן ניסיוני (פיילוט שדה) בחצר המפעל. שלב זה מבוצע בשיתוף פעולה הדוק עם חברה תעשייתית.
חשוב להדגיש, כי התהליכים להתפלה ולטיפול בתמיסות ובשפכים תעשייתיים מסובכים בהרבה מהתהליכים המקובלים להתפלה של מי ים או של מים מליחים. הסיבה לכך היא ששפכים אלה מכילים רכיבים בעייתיים (למשל: חומרים אורגניים בריכוזים גבוהים) שהרכבם שונה ממפעל למפעל. מצב זה מחייב פיתוח של תהליכי התפלה וטיפול ייחודיים לכל סוג של שפכים ולמעשה לכל מפעל.
6 תגובות
למגיב הראשון…
אז לא הבנתי, אתה בעד או נגד השקיה חקלאית במים מטוהרים?
כי רוב הצריכת מים כיום מיועדת לחקלאות, אתה לא תנצל מי מעיינות להשקיה חקלאית.
משה.
קודם כל בוא נתעכב על האקסיומה שלך – “אין מספיק מים . נקודה.”
יש ועוד איך מים
קרא נא את המאמר של צור שיזף “יש לנו מים”
מספר ציטוטים :
1. כשמגיעים למאגר ההר מתברר שמקורות, חברת המים הלאומית שלנו, פשוט לא יודעת לטפל בו. היא מגיעה בערך ל-40% ממנו.
2.לו היינו אוספים את מי הגשמים ומנצלים אותם לשימוש ביתי – כל שימוש ביתי – היינו חוסכים הרבה. אלא שתקנה ישנה ותמוהה בישראל אוסרת על איסוף מים מהמרזב. בנוסף, משרד הבריאות אינו מאשר, מסיבות השמורות עמו, שימוש במה שמכונה “מים אפורים”. אלה המים שבהם השתמשנו לרחצה. ביוב השירותים והמים השומניים והבעייתיים מהמטבח צריכים להמשיך לזרום דרך מערכת הביוב אל מכוני הטיהור.
אבל את המים האפורים, שיש בהם מעט סבון, ניתן לטהר במערכת ביתית של מסנני פחם ואז להשתמש בהם פעם נוספת להשקיית גינה או להדחת השירותים. המשמעות תהיה חיסכון של קרוב ל-50% מהצריכה הביתית בישראל. משקי הבית הישראלים צורכים 910 מליון מטר קוב בשנה – כמעט פי שלושה מהכמות שתורמת הכינרת למערך המים הארצי (350 ממ”ק). אפשר לחסוך יותר מכינרת אחת בשנה באמצעים פשוטים.
http://hasviva.co.il/?p=28
למגיב 1.
אכן, יש בעיות. האם בידך הפתרונות?
אין מספיק מים. נקודה. עכשיו מה?
1. צמצום אוכלוסיה (בצורה אקטיבית/פאסיבית) להתאימה למצב המשאבים – לא ריאליסטי.
2. ניצול המשאבים במקסימום האפשרי – נעשה.
3. ליצור משאבים חדשים להתאמתם מול האוכלוסיה – נעשה בעזרת הידע הזמין ביותר לנו.
הידע הזה הולך ומתפתח מרגע לרגע, אין לנו את היכולתלחזור אחורה ולשנות רטרו.
אז נלמד, נחקור, נפתח. בתקווה לפתור הלאה את הבעיות החדשות שאנו מגלים. אך אם נשב בחיבוק ידיים, נחזור לאופציה 1 פאסיבית. ובזה איננו רוצים.
הטוקבקיסט בתגובה הראשונה מביא מידע רלוונטי שיש להתיחס אליו בהחלט. הטיפול הסטנדרטי מבלי טיפול מקדים הוא בהחלט בעיה שהצביעו עליה כבר במחקרים אחרים במקומות אחרים בעולם. הטיפול שנעשה היום במי שפכים בעייתי וסמוי מן העין בהשלכותיו.
יש בעיה אמיתית של מים ומישהו צריך להרים את הכפפה הזו, בסדר גודל עולמי ולתת מענה לצריכה המוגברת ולתחרות על כל מולקולת מים נקיים שרק תלך ותגבר עם הירידה בכושר הנשיאה של השטח את האוכלוסיה ההולכת וגדלה.
כמובן שהעבודה שנעשת במכון צוקרברג לחקר המים והמדבר מבורכת, אך הטכנולוגיות הללו מאוד יקרות, בעוד ששליש מתושבי כדור הארץ שותים מים מזוהמים ישירות מנהרות זורמים וככל הנראה לא יהיה להם קל למצוא את התקציב בעבור מתקני התפלה.
לחייב את סימון הירקות והפירות אשר מושקים במים מטוהרים בסימון מיוחד.
במקום התמחור ההיסטרי של ירקות אורגניים אני רוצה לדעת ולצרוך בהתאם ירקות
ופירות שמושקים במים טובים. זה נראה לי יותר בסיסי.
מתוך הכתבה בוואינט
“שאריות הורמונים ותרופות נותרות במי ההשקייה”
50 אחוז משאריות ההורמונים והתרופות שמופרשים למי הביוב שורדים את תהליכי טיהור השפכים. מי הביוב המטופלים הללו משמשים להשקיית גידולים חקלאיים והם גם מחלחלים למי התהום – כך אומר המדען הראשי במשרד להגנת הסביבה.
“החומרים הללו יכולים ‘לטפס’ אל הפירות והירקות”, הוא מזהיר המחקר הישראלי בתחום זה נמצא רק בתחילת דרכו. אחד המחקרים הבולטים בנושא הוא זה של ד”ר דרור אבישר, ראש המעבדה להידרוכימיה באוניברסיטת תל-אביב, שבחן דגימות שפכים שנלקחו בכניסה וביציאה ממכוני הטיהור. “מחקרים רפואיים כבר גילו כי נוכחות של הורמונים בכמות של 1 ננו-גרם לליטר היא בעלת השפעות בריאותיות”, הסביר אבישר בשיחה עם ynet. “בבדיקות שלנו מצאנו (במי הקולחין – י.ע.ד) כמויות של עשרות ננו-גרם לליטר”.
פרופ’ גדעון סיני מהטכניון טוען שקיים קשר מחשיד בין השימוש הנרחב שעושה ישראל בהשקיה במי ביוב מטופלים לבין שיעורים גבוהים של תמונה מסרטן בקרב ילדים ובעיות פוריות. לטענותו, כימיקלים משבשי הורמונים ותצריפים כימיים נותרים במי ההשקייה וחודרים לשרשרת המזון.
האם הוא אוכל סלט או בשר בביטחון? “זו שאלה קשה”, משיב סיני. “פעם חשבתי להימנע ממוצרים המושקים בביוב מטופל אך לבסוף החלטתי שאוכל מה שאוכלים כל עם ישראל.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3809218,00.html