כלב נשך כלב: האמת המדעית מול האמת העיתונאית

ובשעה שעל העיתונאי מוטלת המשימה המדעית באופיה לפרש את המציאות האובייקטיבית, על צרכן החדשות מוטלת האחריות המקבילה להעריך את הסיפור

סטיב מירסקי, סיינטיפיק אמריקן
יש מדעים ניסויים ויש מדעים היסטוריים ותצפיתיים. קל לזהות מדעים ניסויים כמו כימיה ופיזיקה. כשחומר מתפוצץ או שמערכות אינן פועלות כשורה, יש לך ניסוי.
קצת קשה יותר להתמודד עם מדעים היסטוריים ותצפיתיים. החוקרים בתחומים אלה חייבים לאמץ את השקפתו של שחקן הבייסבול המפורסם יוגי בֶּרָה -"אתה יכול לראות הרבה באמצעות התבוננות בלבד" – ואז לפרש את המציאות. או, כפי שהסביר בסבלנות המדען הדגול ארנסט מאייר במאמרו "השפעתו של דרווין על החשיבה המודרנית" בכתב העת הזה בשנת 2000: "ביולוגיה אבולוציונית, בניגוד לפיזיקה ולכימיה, היא מדע היסטורי. המדען העוסק באבולוציה מנסה להסביר אירועים ותהליכים שכבר התרחשו… הוא בונה סיפור היסטורי, הכולל שחזור משוער של התרחיש שהביא לאירועים שהוא מנסה להסביר."
אפשר לעתים לראות בהתנהגות צרכנית מדע היסטורי/תצפיתי. למשל, במאמר "שבעה כללים למחקר תצפיתי: כיצד להתבונן באנשים עושים דברים," תיאר וולט דיקי באתר Quirks.com את מחקרי השדה שהוא עורך: "פעם ביליתי שבוע שלם עם אנשים שראשם צונח לתנומה בהמתינם לתיקון מכוניתם. אני הייתי ג'יין גודאל והם היו השימפנזות." (התברר שהשימפנזות רצו יותר מכול שהמכונית שלהם תטופל מהר יותר ובקושי התעניינו בכתבי העת ובעיתונים שהיו בכלוב… סליחה, בחדר ההמתנה של המוסך.)
בין המדעים ההיסטוריים האחרים אפשר למנות את הזיהוי הפלילי, את הגאולוגיה ואת סטטיסטיקת הבקעת השערים בכדורגל. כולם דורשים בניית סיפור לאחר איסוף העובדות. ועוד מדבריו של ארנסט: "משמעות בחינתם של הסיפורים ההיסטוריים היא שהפער הרחב בין מדעי הטבע למדעי הרוח, שכה הטריד את הפיזיקאי ס' פ' סנו, למעשה אינו קיים".
אנו רשאים אפוא לראות בעיתונאות מדע-למחצה שבו הכתב אוסף עובדות ואז מחבר סיפור אפשרי אחד, או יותר, כדי להסביר את העובדות שאסף. לאחר מכן מתחרים הסיפורים החלופיים זה בזה והדייקן מכולם מנצח. לפעמים.
ניקח לדוגמה את הסיפור הזה, שדיווחה רשת החדשות אסושייטד פרס בראשית מאי 2007 בכותרת "כלב טרייר זעיר הציל ילדים משיניהם של כלבי פיט בול." הסיפור, שדווח מן השטח בוולינגטון בירת ניו זילנד, כולל את הפרטים האלה:
"כלב טרייר נועז מזן ג'ק ראסל, ששמו ג'ורג', הציל חמישה ילדים ממלתעותיהם של שני כלבי פיט בול משוטטים… ג'ורג' שיחק עם קבוצת הילדים כששבו הביתה מקניית ממתקים".

עד כה יש בסיפור כלב טרייר המתואר באמצעות האנשה – הוא נועז, הוא שיחק אתם, שימו לב, וכשהחבורה חזרה מחנות הממתקים "הופיעו שני כלבי פיט בול וזינקו עליהם." ומיד אחר כך ציטוט מפי אחת הילדות, חוקרת התנהגות בעלי חיים בת 11, שאמרה: "ג'ורג' ניסה להגן עלינו ורץ בנביחות אל הכלבים, אבל הם התחילו לנשוך אותו." שימו לב שהיא חורגת מתיאור הסיפור עצמו – מטרתו הראשית של ג'ורג' הייתה ביטחונה שלה. כעת מגיע המצב לפתרונו, לדברי הילדה בת ה-11: "ברחנו משם בבכי, וכמה אנשים שראו מה קורה הצילו את ג'ורג'".
הכותרת והסיפור חברו יחד לתאר כלב אמיץ קטן שניסה להציל ילדי אדם. ואולי זה מה שבאמת קרה. אבל אם נתבסס רק על העובדות המתוארות בקטע, נוכל לחבר סיפור קצת אחר. כלבי הפיט בול הופיעו והתקרבו לקבוצה. הטרייר מיהר לקראתם. הכלבים התמקדו בטרייר. הילדים ברחו. או במילים אחרות, אותן עובדות שדווחו בכתבה היו יכולות להביא לכותרת הזאת: "חמישה ילדים מבוהלים ברחו בעת שכלבם הקטן הותקף".
אמנם הגירסה הזאת חסרה את האופי מחמם הלב של הסיפור שפורסם, אבל היא עשויה להיות נכונה. ובשעה שעל העיתונאי מוטלת המשימה המדעית באופיה לפרש את המציאות האובייקטיבית, על צרכן החדשות מוטלת האחריות המקבילה להעריך את הסיפור. זה כמו לערוך חקירת זיהוי פלילי עצמאית! ולאחר מכן תוכלו לומר, ואולי אפילו במדויק, "המשימה הושלמה".

* סטיב מירסקי הוא מנחה הפודקאסט השבועי של סיינטיפיק אמריקן. הספר Anti Gravity, אוסף טורי "לא בכובד ראש" באנגלית, ראה אור לאחרונה. פורסם במגזין "סיינטיפיק אמריקן ".