ברוכים הבאים לאינגליס, החופשייה משטן

ראש עיר של עיירה קטנה בפלורידה גירשה רשמית את שטן

22.3.2002
מאת: ריק בראג
קרוליין רישר, ראש העירייה של אינגליס, עיירה קטנה במדינת
פלורידה, לא ראתה מעולם את שטן יושב במושב האחורי של קדילק
במורד כביש .US-19 היא מעולם לא ראתה אותו קונה אשכולית בשוק
או מזמין מילקשייק שוקולד-וניל. “מעולם לא”, אמרה, “אבל הרגשתי
את מעשי ידיו”. היא חשה בו כל אימת שראתה ילד שעבר התעללות או
בית שנשרף. “אני לא יכולה לראות את הרוח הנושבת, באמת, אבל
הרגשתי את השפעותיה”. היא הוסיפה: “אנשים מטלפנים ושואלים אותי
'קרוליין, האם השטן נמצא כאן?' ואני אומרת להם, השטן נמצא רק
היכן שאנו מאפשרים לו להיות”.

כך איפוא, רישר, ראש העירייה ביישוב קטן זה המונה 1,400 נפשות
ואשר משמשת בתפקידה זמן כה רב עד כי אנשים רבים כבר אינם
זוכרים מתי התחילה, גירשה אותו מהמקום. היא עלתה לכותרות כאשר
אסרה על שהותו של השטן בתחום העיירה, בהכרזה שפירסמה בתוקף
תפקידה כראש עיר. היא עוררה דברי שבח וגינוי כאחד ונהפכה נושא
לבדיחות. “זה לא מטריד אותי כך או כך”, אמרה.

בעיני אנשים מסוימים מה שרישר עשתה מהווה הפרה חמורה של עקרון
ההפרדה בין דת למדינה. בעיני אחרים הפרדה כזו כבר קיימת יתר על
המידה, והם סבורים שנדרשה התערבותה של סבתא מחוף המפרץ של
פלורידה כדי לשוב ולחבר יחדיו כנסייה ומדינה.

רישר, הנוהגת בגרר בעסק הגרירה של בעלה כאשר אינה מטפלת
בענייני העיירה, לא תיכננה את כל העניין. “עשיתי את מה שהיה
הטוב ביותר לעיירה שלי ולאנשים שלי”, אמרה ראש העיר, בת .61
היא עשתה זאת, אמרה, משום שבשעות מאוחרות של לילה אחד, לפני
יותר מארבעה חודשים, האל אמר לה לעשות זאת.

אינגליס, המרוחקת כ-120 ק”מ מצפון לטמפה, היתה באחיזת מה
שמנהיגים דתיים יכלו רק להניח כי היה השטן. בעיני אנשים מבחוץ
שהגיעו לכאן זה לא נראה כך. העיירה נראתה כפי שהיא תמיד נראית:
מתנהלת לאטה, רדומה במקצת, מקום שבו עצי דקל גבוהים דקים
מיתמרים מעל לעצי זית ואורן, היכן שרוכלים מוכרים את התפוזים
הטריים ביותר על פני האדמה ושבו פלגים ירוקים עמוקים מפלסים
דרכם בסבך השיחים הקוצניים של פלורידה.

אבל אנשים כאן הבחינו בנוכחות מזדחלת בהדרגה. היה זה ליל כל
הקדושים, עונת המכשפות, ומנהיגים דתיים וכמה הורים חשו מבוכה
וזעזוע לנוכח הדרך שבה צעירים התלבשו והתנהגו. מקצתם לבשו
שחורים בלבד, צבעו את פניהם כאילו היו רוחות רפאים – לא רק בחג
כל הקדושים אלא כל הזמן – והשמועות סיפרו על עלייה בשימוש
בסמים. נרשמה גם עלייה בשיעור ההתעללות בבנות זוג ובילדים.

ריצ'רד מור, כומר ב”כנסיית האל”, סיפר לראש העיר על תוכניתו
לסייע בטיהור העיירה מהרעות החולות שפקדו אותה על ידי הצבת
ארבעה עמודי עץ חלולים בארבע הכניסות לעיר. בתוך כל עמוד הוא
רצה לתקוע פיסת נייר שעליה תפילה. ראש העיר חשבה שזה רעיון
טוב, אבל בליל כל הקדושים, כאשר ישבה לבדה ליד שולחן המטבח
שלה, הניעה אותה רוח האל לגרש את שטן באמצעות הכרזה, ולקבע את
כתב הגירוש בתוך העמודים, בתוך האדמה עצמה.

רישר אינה לוקחת לעצמה את האשראי על המלים שכתבה. האל הינחה את
ידה, אמרה. “מהיום הזה דעו והפיצו ברבים כי שטן, שליט החשיכה,
מעניק הרוע, ההורס את מה שטוב וצודק, אינו היום ולעולם לא יהיה
עוד חלק מעיירה זו, אינגליס. השטן מוכרז כחסר כוח, ללא שליטה
או השפעה על האזרחים שלנו. בעבר חולל שטן פילוגים, איבה, שנאה,
בלבול, פעולות של רשע וחטא בקרב בני הנוער שלנו, ומחלוקת בקרב
ידידינו ויקירינו. לא עוד!”

הניסוח מותיר לשטן טווח תמרון מצומצם מאוד. “אנו מפעילים את
סמכותנו על השטן בשמו של ישו. על פי סמכות זו ודרך שמו המבורך,
אנו מצווים על כל הכוחות השטניים והדמוניים לחדול מפעולותיהם
ולעזוב את העיירה אינגליס”.

מועצת העיר מסרה מאוחר יותר כי ראש העיר דיברה רק בשמה, אבל
ההכרזה הודפסה, נחתמה על ידי פקיד העיר והוטבעה עליה החותמת
הרשמית לפני שהוכנסה לעמודים החלולים ומשם נדחפה לתוך האדמה.

הבדיחות החלו כמעט מיד. הטלפון צלצל בבניין העירייה והמטלפן
נהג לומר “הי, מדבר שטן”. עובדי העירייה רק ענו “כן” וטרקו את
הטלפון. יום אחד נכנסה ראש העיר למשרדה ומצאה את עובדי העירייה
סביב שולחנה, מאזינים לשיחה דרך רמקול הטלפון. “קרוליין?” אמר
המטלפן. “זה השטן. אני יודע שאת רוצה אותי בייבי”.

אז, לפני כשבועיים, מישהו גנב את העמודים ואת המסרים שהיו
קבורים עמוק בפנים. ביום שלישי שעבר הוצבו עמודים חדשים באדמה,
גם הפעם בליוויית תפילות והכרזות. ראש העיר מאמינה שהאמצעי הזה
פועל, אם כי אינה יכולה כמובן למנוע מהשטן לקנן בלבבות כל
1,400 התושבים. “לא הייתי אומר שנרשמה ירידה מספרית בשיעור
הפשע”, אמר סטיב מוריס, קצין בתחנת המשטרה באינגליס. אבל הצעד
הזה הביא אחדות לקהילה, אמרו מוריס ואחרים, וזה ישתלם.

בעוד כמה תושבים חולקים על עמדתה הרשמית של ראש העיר נגד השטן,
נראה שמרבית האנשים תומכים בה. “אני חושב שהאזרחים שומרי החוק
התלכדו ושאבו כוח מסוים ממה שעשתה ראש העיר”, אמר מוריס. הכומר
מור הסכים. “בתור נוצרים אנו צריכים לנקוט עמדה למען האל
ולהכריז מחדש על העיירה שלנו כתומכת באל”. אחרים בעיירה היו
פחות נלהבים. “אתה יכול לכלול אותי במניין הנבוכים”, אמר סוחר
אחד, שביקש בכל זאת להישאר בעילום שם.

מומחים משפטיים אמרו כי ייתכן שראש העיר תיקלע לצרות. ההפרדה
בין דת ומדינה, אמרו, מחייבת מגופי הממשל לא לנקוט עמדה, אפילו
לא במה שנראה כבחירה פשוטה בין טוב ורע. “במישור אחד זה נראה
כמו דבר מה שכל אחד היה מסכים עליו, אבל הצעד גם נראה תוקפני
ומאיים בעיני אחרים שאינם באופן ספציפי דבקים באמונה זו”, אמר
ג'ורג' גונזלס, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת מיאמי.

רישר אינה חוששת שמישהו, בהנחיית ידו של השטן, יגנוב שוב את
העמודים. הפעם הם נוצקו בתוך בטון מזוין. “הוא לא יעקור אותם
הפעם”, אמרה, “ללא מאמץ אמיתי”.