ניתוח של 12.7 מיליון תעודות פטירה בארה״ב מצא כי 6.9% ממקרי המוות בקרב דיילות ודיילים ו־6.7% בקרב טייסים יוחסו לסוגי סרטן שנקשרו לקרינה מייננת. החשיפה המצטברת לקרינה קוסמית בגובה רב היא הסבר אפשרי, אך המחקר אינו מוכיח שהיא גרמה למחלות
דיילות ודיילי אוויר וטייסים נמצאו בראש דירוג של 503 מקצועות בארצות הברית בשיעור מקרי המוות מסוגי סרטן שנקשרו במחקרים קודמים לחשיפה לקרינה מייננת. הם הקדימו אפילו טכנולוגים ברפואה גרעינית, העובדים ישירות עם חומרים רדיואקטיביים לצורכי אבחון וטיפול.
הממצא עולה ממחקר שפורסם בכתב העת JAMA Internal Medicine, אך החוקרים מדגישים כי זהו קשר סטטיסטי ולא הוכחה לכך שהקרינה הקוסמית היא שגרמה למקרי הסרטן.
צוות המחקר, בראשות ד״ר וישאל פאטל מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד ומבית החולים בריגהם אנד וימנ׳ס, ניתח יותר מ־12.7 מיליון תעודות פטירה בארצות הברית מן השנים 2020–2024. תעודות הפטירה קושרו למקצועו הרגיל של כל אדם.
במאגר נכללו 14,190 טייסים ו־7,170 דיילות ודיילים. החוקרים תיקנו את התוצאות בהתחשב בגיל בעת הפטירה, מין, מוצא, השכלה ומצב משפחתי.
לא כל סוגי הסרטן נכללו בקבוצה
החוקרים התמקדו בסוגי סרטן שהספרות המדעית קשרה לחשיפה לקרינה מייננת: סרטן השד, גידולים במערכת העצבים המרכזית, מיאלומה נפוצה, לוקמיה — למעט לוקמיה לימפוציטית כרונית — לימפומה, סרטן בלוטת התריס, סרטן הערמונית, מלנומה וסרטן עור שאינו מלנומה.
לאחר ההתאמות הסטטיסטיות, סוגי הסרטן האלה היו אחראים לכ־6.9% מכלל מקרי המוות בקרב דיילות ודיילים ולכ־6.7% ממקרי המוות בקרב טייסים. אלה היו שני השיעורים הגבוהים ביותר מבין 503 המקצועות שנבדקו.
בהשוואה לכלל קבוצות המקצוע, לדיילות ולדיילים היו סיכויים גבוהים בכ־50% להימנות עם מקרי המוות מסרטנים אלה, ולטייסים סיכויים גבוהים בכ־36%. אין פירוש הנתון כי מחצית מצוותי האוויר יחלו בסרטן או ימותו ממנו: זהו יחס סטטיסטי בין שיעורם של מקרי המוות המסוימים בקרב עובדי המקצוע לבין השיעור בקבוצות המקצוע האחרות.
הבדלים מובהקים נמצאו בתמותה מסרטן השד, הערמונית ומערכת העצבים המרכזית וכן ממלנומה. בקרב טייסים נמצא גם שיעור גבוה יותר של מקרי מוות מלוקמיה.
החומר החשוד מגיע מהחלל, לא מן המטוס
מטוס הנוסעים אינו מקור הקרינה. הסיבה האפשרית נמצאת בסביבת הקרינה שבה הוא טס.
כדור הארץ מופגז ללא הרף בחלקיקים עתירי אנרגיה המגיעים מן השמש וממקורות שמחוץ למערכת השמש. כאשר החלקיקים מתנגשים באטומים שבאטמוספרה הם יוצרים מפלים של חלקיקים משניים. בגובה פני הים מספקת האטמוספרה שכבת מגן עבה, הבולמת חלק גדול מהם.
מטוסי נוסעים משייטים בדרך כלל בגובה של כ־9–12 קילומטרים, מעל חלק ניכר משכבת המגן האטמוספרית. גוף האלומיניום של המטוס מעניק הגנה מוגבלת בלבד מפני החלקיקים עתירי האנרגיה.
מידת החשיפה תלויה לא רק בגובה אלא גם במסלול הטיסה, במשך השהייה באוויר, בפעילות השמש ובקו הרוחב. השדה המגנטי של כדור הארץ מסיט חלק מן החלקיקים הטעונים, אך ההגנה שלו חלשה יותר סמוך לקטבים. לכן טיסות ארוכות בנתיבים צפוניים עלולות להיות כרוכות במנת קרינה גדולה יותר מטיסות באורך דומה בקרבת קו המשווה.
לפי המכון האמריקני לבטיחות ולבריאות תעסוקתית, צוותי אוויר חשופים לקרינה קוסמית מייננת בכל טיסה. ההערכה המצוטטת במחקר היא שטייסים ודיילים צוברים בדרך כלל כ־3–6 מיליסיוורט בשנה, בהתאם למסלולי הטיסה. לשם השוואה, נוסע המבצע עשר טיסות הלוך ושוב לרוחב ארצות הברית בשנה צפוי לצבור מן הטיסות מנה של כ־0.4 מיליסיוורט.
כל מנה יחידה קטנה, אך אנשי צוות אוויר חוזרים על החשיפה מאות פעמים בשנה ולאורך עשרות שנות עבודה.
קרינה מייננת נושאת אנרגיה המספיקה כדי להוציא אלקטרונים מאטומים וממולקולות. כאשר הדבר מתרחש בתוך תא חי, עלולה להיגרם פגיעה בדנ״א. רוב הנזקים מתוקנים או גורמים למותו של התא, אולם לעיתים נותרות מוטציות. הצטברות של מוטציות כאלה היא אחד התהליכים העלולים להוביל להתפתחות סרטן.
שתי קבוצות הביקורת חיזקו את החשד
החוקרים בחנו גם עובדים אחרים הקשורים לעולם התעופה, ובהם מכונאי מטוסים ומרכיבי מטוסים. עובדים אלה נמצאים בקרבת מטוסים, דלק סילוני ונוזלים תעשייתיים, אך אינם צוברים אלפי שעות בגובה רב. אצלם לא נמצא אותו שיעור מוגבר של תמותה מהסרטנים שנקשרו לקרינה.
מן הצד השני שימשו טכנולוגים ברפואה גרעינית קבוצת ביקורת חיובית, משום שהם עובדים עם מקורות קרינה מוכרים. הם אכן דורגו גבוה, אך הגיעו למקום ה־12 — אחרי צוותי האוויר.
נוסף על כך, טייסים ודיילים לא בלטו באופן דומה בתמותה מסוגי סרטן שלא סווגו כקשורים לקרינה. בהם מוקמו שתי הקבוצות סמוך לאמצע דירוג המקצועות. הדפוס הזה מחזק את ההשערה שלחשיפה בגובה יש תפקיד, אך עדיין אינו מוכיח קשר סיבתי.
המחקר לא מדד את מנת הקרינה של כל עובד
המגבלה העיקרית היא שהחוקרים לא ידעו כמה שנים עבד כל אדם בצוות אוויר, כמה שעות טס מדי שנה, באילו גבהים ובאילו נתיבים, ומה הייתה מנת הקרינה המצטברת שלו.
תעודת פטירה מציינת בדרך כלל את המקצוע העיקרי של האדם, אך אינה מתארת את מלוא ההיסטוריה התעסוקתית שלו. גם רישום המקצוע וסיבת המוות עלול לכלול טעויות.
המחקר בדק את חלקם של סוגי סרטן מסוימים בכלל מקרי המוות, ולא עקב אחר אוכלוסייה בריאה כדי למדוד מי פיתח סרטן במשך השנים. לפיכך אי אפשר להסיק ממנו מהו הסיכון המוחלט של טייס או דייל לחלות.
קיימים גם גורמים אפשריים נוספים. עבודת לילה, חציית אזורי זמן והפרעה כרונית לשעון הביולוגי עשויות להשפיע על הבריאות. טייסים עלולים להיחשף גם לקרינת על־סגול החודרת דרך חלק מחלונות תא הטייס. במאמר פרשנות שנלווה למחקר ציינו חוקרי קרינה מאוסטרליה כי צוותי אוויר חשופים לשילוב של כמה גורמים מסרטנים אפשריים, שקשה להפריד ביניהם.
ומה קורה בישראל?
בישראל גובשו כבר בשנת 2014 אמות מידה מקצועיות להגנת צוותי אוויר מפני קרינה קוסמית. הן כוללות הערכת חשיפה, התחשבות במנות הקרינה בעת תכנון שעות ומסלולי טיסה, יידוע העובדים, שמירת תיעוד והגבלות מיוחדות לעובדות הרות.
לפי המוסד לבטיחות ולגיהות, מנת הקרינה שחישבו אז לאיש צוות אוויר ישראלי המבצע אלף שעות טיסה בנתיבים אופייניים הייתה 2–4 מיליסיוורט. ההמלצות קבעו שיש להגביל את המנה השנתית ל־6 מיליסיוורט ואת מנת הקרינה לעובר של עובדת הרה לפחות ממיליסיוורט אחד. עם זאת, בעת פרסום ההמלצות הובהר כי הן בגדר נוהל מקצועי ולא חובה חוקית מלאה.
בארצות הברית מכיר מינהל התעופה הפדרלי בצוותי אוויר כעובדים החשופים תעסוקתית לקרינה מייננת, אך אין שם חובת ניטור אישית או מגבלת מנה פדרלית המקבילה לזו החלה על חלק מעובדי הקרינה האחרים. ביוני 2026 קראה האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית לשנות מצב זה, לעקוב אחר החשיפה המצטברת ולספק לצוותים מידע והגנה טובים יותר.
לנוסע המזדמן אין סיבה להימנע מטיסה
קרינה קוסמית אינה מבחינה בין טייס, דייל ונוסע. הגורם החשוב הוא המנה המצטברת. אדם הטס עשרות טיסות ארוכות מדי שנה, ובייחוד בנתיבים צפוניים, יקבל מנה גבוהה יותר מאדם שטס פעם או פעמיים בשנה.
עם זאת, אין מספר מסוים של טיסות שממנו החשיפה הופכת לפתע למסוכנת. עבור רוב הנוסעים המזדמנים תוספת הקרינה קטנה ואינה סיבה להימנע מטיסה. משמעותם העיקרית של הממצאים נוגעת לצוותי אוויר ולאנשים הטסים בתדירות חריגה לאורך שנים.
החוקרים מסכמים כי הצירוף של חשיפה תעסוקתית גבוהה, דפוס תמותה ייחודי והיעדר ניטור מספק מצדיק בחינה מחודשת של ההגנה על צוותי האוויר. השלב הבא יצטרך לכלול מחקרים שיעקבו אחר עובדים במשך שנים ויקשרו בין מסלולי הטיסה ומנות הקרינה האישיות לבין תחלואה ותמותה.
שאלות ותשובות
האם המחקר הוכיח שקרינה קוסמית גרמה לסרטן אצל צוותי האוויר? לא. המחקר מצא קשר סטטיסטי בין העיסוק בצוות אוויר לבין תמותה מסוגי סרטן שנקשרו לקרינה. הוא לא מדד את מנת הקרינה האישית ואינו יכול להוכיח סיבה ותוצאה.
מדוע החשיפה לקרינה גדולה יותר בזמן טיסה? בגובה הטיסה האטמוספרה שמעל המטוס דקה בהרבה ולכן חוסמת פחות חלקיקים עתירי אנרגיה מן החלל. החשיפה עולה עם הגובה ומושפעת גם מקו הרוחב, ממשך הטיסה ומפעילות השמש.
האם נוסעים תכופים צריכים להפסיק לטוס? המחקר אינו מצביע על סף מסוים של מספר טיסות ואינו ממליץ להימנע מטיסה. החשיפה בכל טיסה קטנה, אך היא מצטברת אצל מי שמבלה שעות רבות באוויר לאורך שנים.
כיצד אפשר להפחית את החשיפה של צוותי אוויר? באמצעות חישוב המנה המצטברת, תכנון סידורי העבודה כך שאותו עובד לא ירבה בטיסות ארוכות או קוטביות, ניטור אירועי חלקיקים מן השמש והתאמות מיוחדות בתקופת היריון. עוד בנושא באתר הידען:
- קרינה ומיקרו־כבידה גרמו בכבד שינויים המזכירים הזדקנות מואצת
- קרינה קוסמית, היפוך סיביות והשבתת מטוסי איירבוס
- האם הכליות של אסטרונאוטים ישרדו מסע הלוך ושוב למאדים?
- ארטמיס 2 והאתגר הבריאותי של הקרינה הקוסמית
- קרינה קוסמית חזקה עלולה לסכן אסטרונאוטים הטסים למאדים
לפרסום המקורי: פתיחת הפרסום המקורי
